בשביעי של פסח, שלא כשאר המועדים, אין מברכים 'שהחיינו'. עניין זה נידון רבות בספרי הפוסקים. כי יש כאן שאלה גדולה: בשביעי של פסח הייתה קריעת ים סוף, ובני ישראל זכו להתגלות אלוקית בדרגה גבוהה ביותר, בבחינת "זה א-לי", ש"היו מראין אותו באצבע", ועד ש"ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים" (רש"י בשלח טו,ב). אם כן, מדוע אין מברכים שהחיינו על החג הזה?
בספרי החסידות מוסבר שהחג הראשון של פסח קשור לגאולת מצרים, גאולה שכבר הייתה בפועל, ולכן מברכים בו שהחיינו; ואילו שביעי של פסח קשור לגאולה העתידה, שטרם באה, ואין מברכים על דבר שטרם התממש. ואולם אף שאין מברכים שהחיינו, נהגו רבותינו נשיאינו לדבר בשביעי של פסח על אי-אמירת שהחיינו בחג הזה.
השגת השלילה
נמצא שאמנם אין מברכים שהחיינו באופן חיובי, אבל הדיבור על אי-אמירת שהחיינו יוצר זיקה לברכת שהחיינו, אם כי באופן של שלילה. ידוע שגם השגת השלילה בכלל השגה היא, ולא רק השגת החיוב, ועצם השלילה מורה על קשר כלשהו לדבר. אלא שכאשר מדובר בעניין נעלה ביותר, אין אפשרות להשיגו בדרך חיובית, אלא על-ידי שלילת דברים אחרים.
לכן עסקו רבותינו נשיאינו בביאור אי-אמירת שהחיינו בשביעי של פסח; כי מכיוון שאין אפשרות לקבל את האור הגדול המאיר ביום הזה בדרך של ברכה חיובית (אמירת שהחיינו), מתחברים לאור זה על-ידי הדיון באי-אמירת הברכה, באופן של השגת השלילה.
שבירה מעוררת
עוד עניין בזה: הדיון באי-אמירת שהחיינו בחג הזה הוא עניין של הלכה. ידוע ש'הלכה' ראשי תיבות: "הריעו לה' כל הארץ". המילה 'הריעו' היא גם במשמעות "תרועֵם בשבט ברזל"; היינו שבירה של אויבי ה', שזה עניין "שבירתן זוהי תקנתן". היינו שיש דברים שדרך הבירור שלהם אינה בעיסוק חיובי, אלא על-ידי שבירה דווקא, וזו תכלית בריאתם.
וזו הכוונה הפנימית בדיבור על אי-אמירת שהחיינו בשביעי של פסח: עצם הדיון בעניין זה מעורר ביהודי כאב וצער על המצב ששרויים בו, שעדיין הגאולה האמיתית והשלמה טרם באה ואין אפשרות לברך עליה שהחיינו. שבירה זו מעוררת ביהודי תשוקה וציפייה עזה לגאולה, וזה עניין נעלה מברכת שהחיינו עצמה.
מדיבור למעשה
הבעש"ט אומר: "במקום שמחשבתו של אדם, שם הוא נמצא". אצל יהודי, שיש בו נשמה אלוקית, הרוחניות היא מהותו האמיתית. לכן כשיהודי עוסק בעניין הגאולה ומתמלא רגשות של ציפייה ותשוקה לגאולה – "שם הוא נמצא", הוא שרוי בעולם של גאולה!
אבל מכיוון שאין מסתפקים בחיבור רוחני לעניין הגאולה, על-ידי מחשבה ודיבור, אוכלים בחג האחרון של פסח גם סעודה מיוחדת הקשורה עם משיח – 'סעודת משיח', שבזה מחברים את עניינו של משיח עם מעשה בפועל, בעולם הזה הגשמי. ויהי רצון שמהדיבור על משיח ומסעודת משיח נבוא לגאולה האמיתית והשלמה בפועל ממש.
(תורת מנחם תשמ"ג, כרך ג, עמ' 1308) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
