"אמריקה?!", שאל החסיד בחלחלה את חתנו הצעיר. "למה להרחיק עד אמריקה? וכי זה מקום ראוי ליהודי ירא שמים?".
"אל דאגה, חותני היקר", השיב הרשל בביטחון. "אמונתי איתנה ואדע לעמוד בניסיונות. אני מוכרח להיחלץ מהתסבוכת הכלכלית שלתוכה שקעתי. הסיכוי היחיד שלי הוא בארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות. ארוויח שם כסף ואשוב ואשקם את עסקיי".
כשנפרדה מבעלה הזילה אשתו של הרשל דמעות כמים. גם ליבו היה מלא חשש. לא קל להשאיר אישה וילדים רכים ולצאת אל הלא-נודע. אבל הוא הרגיש שאין לו ברירה.
זה היה אחרי שניסה לפתוח עסק קטן. הוא לקח הלוואות, אך העסק כשל והוא שקע בחובות. אחרי שבחן את כל האפשרויות נמשך ליבו לאמריקה. שם ירוויח כסף במהירות, יחזור ויפרע את חובותיו, ויפתח בחיים חדשים.
הצעיר הגיע בשלום לאמריקה, והחל לחפש את דרכו ביבשת החדשה. בתחילה הקפיד לשמור על חיי תורה ומצוות, כפי שהיה רגיל. במברקים ששיגר לבני משפחתו בישר כי מצא עבודה טובה, וכי התחבר לקהילת יהודים יראים ושלמים. בני המשפחה שמחו, וקיוו ליום שבו יצבור די כסף וישוב אליהם.
אלא שכעבור זמן החלו בני המשפחה לקבל רסיסי מידע שהדליקו בליבם נורות אזהרה. השמועות שחצו את האוקיינוס סיפרו על הידרדרות רוחנית באורח חייו של הרשל. הצעיר החל להתרועע עם צעירים פוחזים ונטש את שמירת התורה והמצוות.
חותנו החליט לבדוק ביסודיות את השמועות. הוא שיגר מכתב בהול לידיד ותיק שהיגר לאמריקה שנים רבות קודם לכן, וביקשו לברר את הקורה אצל חתנו. לאחר המתנה ממושכת הגיע מכתב התשובה, שלמרבה הצער אישש את החשדות. "ניסיתי לשוחח עמו", כתב הידיד, "אך לשווא. הרשל לעג לי".
במר ליבו פנה החותן אל הצדיק רבי שלמה מרדומסק וגולל את אשר אירע. "עשה כפי שאני מורה לך", הורה הרבי. "כתוב מכתב בשמי אל רבה של ניו-יורק, ואמור לו להזמין אליו את חתנך, ולהורות לו לשוב מיד לביתו". הצדיק בירך את החותן ואיחל לו שחתנו ישוב בתשובה שלמה במהירות.
החותן מיהר לעשות כדברי הרבי. כעבור זמן הגיע מכתב התשובה מרבה של ניו-יורק. בהתרגשות ובתקווה ישבו בני המשפחה לקרוא את הדברים, אולם ליבם נפל בקרבם. תוכנו של המכתב לא היה מעודד כלל. "זימנתי אליי את הרשל", כתב רבה של ניו-יורק, "ואולם האיש ממאן לשמוע לדבריי, והודיע לי כי אין לו שום כוונה לשוב לביתו".
החותן לקח את המכתב, ומיהר אל הצדיק מרדומסק. "הפעולה שעשינו לא הועילה", אמר בחוסר אונים, והציג את תשובת הרב מניו-יורק.
פניו של הרבי הרצינו. "כתוב לו מכתב שני", אמר הצדיק אחרי כמה רגעים של מחשבה. "כתוב לרב כי ימסור לצעיר בשמי את הדברים האלה: להווי ידוע כי כוהן אני, וכפי שכתוב בתורתנו הקדושה, כל דיני הנגעים נמסרו לכוהן. דע לך שאם לא תשוב מרצונך, יתקיים בך הכתוב 'נגע צרעת כי תהיה באדם', והמשך הפסוק – 'והובא אל הכוהן', אפילו נגד רצונך! ראה הוזהרת!".
נרעש עשה החותן כפי שנצטווה. הוא העלה את הדברים על הכתב, ושיגר את המכתב אל הרב הניו-יורקי. הלה מיהר לקרוא שנית להרשל, ולהציג לפניו את המסר הנוקב של הצדיק מרדומסק. אלא שהצעיר הפוחז לא התרגש כלל למקרא הדברים החריפים, ואף פרץ בצחוק מזלזל. נראה היה כי לאחר שפרק כל עול אין הוא מתרשם מאיומים של צדיקים. הוא יצא מביתו של הרב ביהירות ובגו זקוף.
לא חלפו ימים אחדים והרשל גילה לחרדתו כי פצעים לבנים הופיעו על עורו. אלה התפשטו במהירות מדאיגה לכל חלקי גופו. הצעיר המבועת מיהר אל הרופא. זה הביט בנגע, וחיוורון עלה על פניו. "לקית במחלת עור מדבקת, שאין לנו תרופה כנגדה!", קרא בבהלה, והזמין את פקחי הבריאות הממשלתיים להעביר את החולה להסגר.
בעודו שרוי בבידוד התקיים בירור בעניינו, והתגלה כי הוא אזרח פולין. ללא שהיות לקחו אותו פקידי הממשלה, והעלו אותו על אניית מסחר שיצאה לעבר אירופה.
במהלך ההפלגה הארוכה החלו הרהורי תשובה להתעורר בליבו של הרשל. בפעם הראשונה החל לחוש רגשות חרטה על מעשיו. ההתממשות המהירה של אזהרת הצדיק ייסרה אותו. הוא התהלך על הסיפון חסר מנוחה, אפוף תחושת אשמה על הדרך הקלוקלת שבה בחר. בסופו של דבר גמלה בליבו ההחלטה.
עם שובו לפולין מיהר תחילה לרדומסק, אל הצדיק רבי שלמה. בארשת פנים כנועה ובקומה שפופה ביקש תיקון על מעשיו הרעים, והבטיח לחזור בתשובה שלמה. רבי שלמה הכוהן נתן להרשל דרך תשובה, ובירכו שיחלים מצרעתו; וכך היה.
(על-פי 'נדברה נא', ביטאון חסידי נדבורנה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
