חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:24 י"ג בכסליו התשפ"א, 29/11/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ, וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
בשבת חזון רואים את בית-המקדש בראייה מוחשית
נרקוד בתשעת הימים
בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ, וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ
הלכות ומנהגי חב"ד
הלכות ומנהגי חב"ד

בשנת תשט"ז פרצה שריפה בחדר בקיבוץ שדה אליהו, ונשרפו ספרי-קודש. הרבי פענח את הקשר בין המאורעות * איזה מאמר חסידות הורה הרבי ללמוד כאשר נשרפו 15 עמודים של ספר תורה בבית כנסת חב"ד בשכונת סנהדריה בירושלים? * הבחורים שנכוו בשריפה בשנת תשכ"ט כונו ע"י הרבי "השרופים" * על השריפות בליובאוויטש בזמן הצמח צדק ועל שריפה בו' תשרי תשכ"ה! * שתי שריפות ב-770 ודברי הרבי אודותם

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

למה נשרפו ספרי-קודש בקיבוץ?

יצחק וייל, יהודי שעלה לארץ מצרפת והתיישב בקיבוץ הדתי שדה אליהו, עמד בקשר עם הרבי (ראה גם 'התקשרות גיליון א'רכ"ג).

בשנת תשט"ז נשרף חדר בקיבוץ שלו, שבו היו גם ספרי-קודש. בדיוק באותה שעה ישב ר' יצחק ולמד בתורה את פרשת 'ונתץ את הבית'.

באותם ימים התרחש גם אסון פיגוע הדמים בבית-הספר למלאכה בכפר-חב"ד, ור' יצחק וייל ביקש להבין פשרם של דברים.

הרבי השיב לו באיגרת ארוכה ביום ט"ו אייר תשט"ז ('אגרות-קודש' כרך יג עמודים סד-סה):

בשאלתו איך צריך להבין את הנ"ל וכן בנוגע לשריפת החדר בקיבוץ שדה אליהו ובו גם ספרים וכו'.

כללות הנקודה בענינים כגון אלו היא, שאין שליטה על עניני איש היהודי, ובפרט על עניני הקדושה למי שהוא שיהיה, אם אין חלישות מצד איש היהודי בענינים אלו (שזוהי נתינת מקום לפגיעה מבחוץ), ולכן על כל אלו שנוגע להם ענינים כגון אלו, לפשפש בהנהגתם, שאז ודאי ימצאו שלא נזהרו בקדושת הספרים או יותר קרוב לומר בהלימוד שבהם שזה מטרת הדפסתם וכו' כפי הדרוש, ועל-דרך-זה גם בנוגע לפלוני-בן-פלוני שבטח היה איזה גרעון בהסיוע לו ולעבודתו בקדש מצד בעלי בחירה, ועל-ידי-זה נפתח סדק לשליטת בלתי בעלי בחירה, מובן שהנ"ל היא נקודה כוללת משותפת לכל המאורעות מסוג זה, אבל בכל מאורע צריך לפשפש על אתר במקום זה ובזמן שלפני המאורע, ואז ודאי ימצאו ענינים קרובים ומפורטים יותר.

מר וייל שאל את הרבי איך לנהוג באותו חדר, והרבי השיבו:

"הרי זה תלוי במנהג המקום ולכן עליו לפנות בזה לרבנים מורי הוראה הנמצאים שם או בסמיכות, וכדאי להתענין אם לא היה בחדר זה ריקודים של תערובות".

ומה הקשר עם העיתוי שאז בדיוק למד מר וייל את פרשת ונתץ את הבית?

הנה תשובת הרבי:

יעיין במדרש רבה סוף פרשה הנ"ל, פרק יז, שהענין ברוחניות הוא ענין הגלות וענין הגלות בפנימיות הוא, כנוסח שקבעו אנשי כנסת הגדולה, ומפני חטאינו גלינו מארצנו, שחטא ועון הוא גלות לנפש האלקית שבכל אחד ואחת מבני ישראל חלק אלקה ממעל ממש, ועל-ידי-זה לניצוץ שכינה אשר בתוכו, וזהו הענין שממנו משתלשל גם גלות הגוף כפשוטו, וזוהי השייכות בין שני הענינים הפרשה והמאורע, שבאים לעורר על הכרח הוספה בעניני תורה ומצות ובפרט בשבת קודש, אשר עליו נאמר שבת לה'. וחס-ושלום בגרעון בזה זהו ענין גלות וענין פרשה הנ"ל, ונקודת הגלות המרכזית היא ענין שריפת בית המקדש שלכן הגדילו את צום החמישי, ועל-דרך-זה מקדש מעט, מקום תפלה.

ויהי רצון שיוסיף בלימוד התורה וקיום המצות ובעיקר בקביעות עתים בלימוד פנימיות התורה המביאה להתלהבות בעבודת השם (אש דקדושה האוכלת אש דלעומת זה ברוחניות ובמילא אין מקום לאש דלעומת זה גם בגשמיות) ולהשפעה בסביבתו בכיוון האמור.

הכיסא נשרף

הבניין הישן של ישיבת 'אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש' במלבורן שבאוסטרליה ניזוק בשריפה ("המאורע לא-עתה ולא-עלינו שקרה בבנין הישן של הישיבה") בשנת תשכ"א.

והרבי איחל בהרחבה שתקויים במילואה הברכה שאחרי השריפה מתעשרים.

הסבר מפורט לסתירה, כביכול, בין נחלה בלי מיצרים ומבריח מן הקצה אל הקצה כו' הרבי מבאר, שזהו בלי גבול – בגבול.

לאחר סיום המכתב הסביר הרבי שכוונתו לבחינה מעשית: מגבית כספים מוגבלת היא בדרך כלל, אך הפעם יהיה הגבול של הסכומים הכי גדול, ובזה יושפע הענין לניצולם באופן של הפלגה.

הרבנית הצדקנית מרת חנה אמו של הרבי נפטרה ביום שבת קודש שישי לחודש תשרי תשכ"ה בעלות המנחה בגיל שמונים וחמש.

באותה שעה שהחזירה את נשמתה הטהורה אל בוראה – נשרף הכסא עליו ישבה בעזרת הנשים של בית הכנסת ליובאוויטש ב-770. (ספר 'אם בישראל', קה"ת תשמ"ג, עמ' 154).

שריפות בליובאוויטש

על השריפות שפרצו בעיירה בליובאוויטש סיפר הרבי ביום ה' כ"ד אייר תשל"ז לאדמו"ר מגור שליט"א ('פרדס חב"ד' גליון 18 עמ' 21):

פעם היתה ליובאוויטש, עיירה לא גדולה בכמות, כך שבמקרים שאירעו מזמן לזמן והיו נזקקים לכיבוי אש – ל"ע – התנהלו הדברים ב"אופן חסידי" [=בטלנות]... פעם פרצה שריפה, ועד שהצליחו לכבותה נשרפו כתבים רבים שהיו ברשותו של הצמח-צדק.

הזמין הצמח-צדק לחדרו כמה חסידים וביקש מהם במפגיע להחזיר לו את הכתבים שגנבו!

הם השיבו לו שלא גנבו שום כתבים והצמח-צדק הביע צערו על שלא עשו כן, שכן עתה אין בידו אפשרות להשתמש וליהנות בהם!.

על אופיים של הכתבים שנשרפו בליובאוויטש סיפר הרבי בהזדמנות ('המלך במסיבו' כרך ב' עמ' פו) שהיו אלו כתבים הן בנגלה הן בחסידות, אך מסתבר – כך אמר - שרובם היו בתחום של נגלה!

"הסיבה שאירע מאורע זה"

הסיבה שאירע מאורע זה – "אין אתנו יודע עד מה"; זהו אחד מפליאות תמים דעים (בדומה להתבטאותו של כב' קדושת מורי חמי אדמו"ר בשיחת י"ט כסלו הידועה (תרצ"ב)); אבל לאחרי שאירע בפועל – צריכה להיות התוצאה ד"וראה אותו וחי", בחיות [=בחיוניות] מחודשת, שלכן צריכים להוסיף התמדה ושקידה בלימוד התורה, ובאופן שהלימוד מביא לידי מעשה – קיום המצוות בהידור, ומתוך בריאות נכונה, באופן ד"וחי", אמן כן יהי רצון.

כך סיים הרבי את הדברים בש"פ חוקת-בלק תשכ"ט (תורת מנחם כרך נז עמ' 27).

המאורע – תאונת-דרכים שגרמה לשריפת מכונית בה נסעו כמה מתלמידי התמימים בחזרתם משמחת נישואיו של אחד מחבריהם, ובחסדי השם נשארו בחיים (את סיפורם הבאנו במדור זה לפני שנים רבות; וסיפור השייך לכך גם בחורף תשע"ז).

בהקשר לכך הקדיש הרבי את הביאור ברש"י לסיפור התורה, שהיה ענין של שריפה על-ידי הנחש – "נחשים השרפים" ולאחר-מכן נאמר למשה "עשה לך שרף גו' והיה כל הנשוך וראה אותו וחי".

הרבי הזכיר את פתגם רבותינו נשיאינו (אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי והצמח צדק):

שאחר שריפה מתעשרים... אחר מדת הדין בשריפה מתעוררת מדת הרחמים שהיא גדולה ממדת החסד שבתחלה" וציין שאחרי מאורע השריפה צריכה להיות עשירות ("שרף" בגימטריא "עשיר") וחיוניות ("וראה אותו וחי") מחודשת בלימוד התורה וכולי.

'לחיים' לתלמידים שנכוו

בשבת פרשת ואתחנן תשכ"ט (תורת מנחם כרך נז עמ' 206) הורה הרבי לתלמידים שנכוו בשריפה – אותם כינה בתואר 'השרופים' – שיאמרו 'לחיים', באומרו: "באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה" (ואמר, שאלו שאינם נמצאים עתה – יאמרו קרוביהם "לחיים" עבורם)

ואחר-כך אמר:

כאשר כבוד-קדושת מורי-חמי אדמו"ר היה חולה בחום גבוה, אמר הגאון הרוגוצ'ובי, שלפני שנעשה נשיא, שזוהי מציאות חדשה, צריכה להיות "טבילותא בנורא" (ואמר שיש לו ראיה לדבר מתלמוד ירושלמי).

ובכן – הסיק הרבי – גם הם התלמידים צריכים להיות מציאות חדשה – "לומדים", הן בנגלה והן בחסידות (וכידוע גם הפתגם שלאחרי שריפה מתעשרים), בטוב הנראה והנגלה.

וכאמור: "באש אתה עתיד לבנותה, שנאמר ואני אהי' לה גו' חומת אש גו'". וכיון שבסמיכות לפסוק זה נאמר "פרזות תשב ירושלים" – ינגנו עתה הניגון "פרזות תשב ירושלים".

ברגעי מסירת הידיעה על התאונה והשריפה לרבי,  ישב הרבי בחדרו והגיה את "קטע משיחת אחרון של פסח תשכ"ט", ולאחר זמן אמר (ראה גם תורת מנחם כרך נז עמ' 108), שכנראה, בגלל מאורע זה ניתוספו בקונטרס הנ"ל אגרות אלו מרבותינו שבהם מדובר בענין השריפה.

לברוח מהשריפה הפנימית

פעם היה אחד מאנשי תנועת המוסר ("מוסר'ניק") שטען כלפי חסידים שמדייקים בהידורי מצוות עוד טרם סיימו לקיים כמה מצוות – שהדבר דומה לאדם שלבש עניבה לצווארו טרם לבש את שאר הבגדים. הדבר היה כאשר הודיעו לאותו אדם שפרצה שריפה רחמנא-ליצלן.

את הדברים סיפר הרבי בהתוועדות ערב חג-השבועות תשל"ט ('שיחות-קודש' תשל"ט כרך ג' עמודים 53-52) ולימד זכות על הנהגת החסידים:

כאשר יהודי עובד עבודתו ללא חשבונות, יודע הוא שנדרש ממנו להיות "סור מרע", הוא בורח משריפה מה"א-ל זר אשר בקרבך", הנקרא גם "נורא"... אזי גם כאשר תופס הוא את העניבה – אזי נהיית היא – העניבה – כה גדולה והגשמיות והחומריות נהיים כה קטנים, כך שהעניבה נהיית בבחינת "ענק לגרגרותיך" (משלי א, ט)... והדבר פועל את "מצוה גוררת מצוה" ואזי הוא ניצול ומתעלה לדרגא של "בעלי תשובה עומדים", וכפי שראו בפועל שאלו שנאחזו היטב אפילו בהידורי-מצוה וכיוצא-בזה נתעלו וכו'.

מענות על שריפות

בח' שבט תשי"א ('אגרות-קודש' כרך ד' עמ' קמט) כתב הרבי ליהודי שהיה מקורב מאוד אליו.

נבהלתי לקרוא במכתבו על-דבר השריפה לא-עלינו שהיתה בדירתו,

הרבי הוסיף:

ובאשר אינני יודע אם יש תחת ידו ספר המצוות להצמח צדק (סוף עמוד 228) הנני להעתיק בזה קטע ממכתב הצמח צדק מה שכתב בענין כגון זה...

אחרי שציטט את המכתב בעניין 'אחרי שריפה מתעשרים', הוא קובע:

ויהי רצון שיקויים בו פסק-דין הנ"ל... קדושי עליון... על מילואו ויודיע בשורות טובות בזה".

לחסיד נוסף, שכתב בשנת תשט"ז ('אגרות-קודש' כרך יב עמ' שנ-שנא) "אודות המאורע אשר פרצה אש וכו'", השיב הרבי:

הנה בודאי ידוע לו מרז"ל (בבא בתרא יב, ב) כל המטיבין לו שזהו לאורך ימים".

אחרי ציון לדברי רבותינו בענין שאחר שריפה מתעשרים איחל:

ויהי רצון שיקוימו בהם במילואם ברכות נשיאנו האמורות.

ב'יחידות' אחרי שמחת תורה תשי"ד (צדיק למלך חוברת ז' עמ' 251):

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר פעם שהיה אחד במקום שפרצה שריפה והלה רצה להינצל הוא הצליח להשתחל למקום צר ושם התחבא; לאחר-מכן כשכבתה השריפה ביקש הלה לצאת מה'חור' והדבר היה בלתי אפשרי (כל כך).

בבית כנסת חב"ד שבשכונת סנהדריה בירושלים ת"ו נשרפו 15 עמודים של ספר תורה אחד, והרבי כתב להם (היכל מנחם כרך ג' עמ' נא):

באם ימצא המאמר כדאי שילמדו בבית הכנסת בד"ה להבין כו' באש תרל"ח ...עליהם לעשות כפי שיחליטו רבני אנ"ש שבירושלים ת"ו,

וה' יגדור פרצות עמו ישראל בכל מקום שהם, וימהר קיום הבטחתו ואני אהי' לה נאום ה' חומת אש סביב, כי פרזות תשב ירושלים (עיין אור התורה בשלח ע' תרפא ואילך).

מענה מפורט בקשר לשריפת ספרי-תורה בבית כנסת חב"ד בשכונת גבעת שאול בירושלים – הודפס במדור זה בגיליון א'לט.

בעת חלוקת 'כוס של ברכה' במוצאי חג השבועות תש"מ עבר הרב שלמה קונין והרבי בירכו: "שיקויים אצלך מאמר קדושי עליון" (=שלאחר שריפה מתעשרים).

במהלך חלוקת השטרות לצדקה בשנת תש"נ, בז' מנחם-אב איחל הרבי לאחד האנשים: "אחרי שריפה מתעשרים". בג' טבת אמר לאדם אחר: "אחרי שריפה זוכים לעשירות".

מים או נפט?

נשאל פעם כב' קדושת אדמו"ר מוהריי"צ מדוע הוא מתנגד לענין מסויים, הרי בשעה שצריכים לכבות שריפה, לא בוחנים את המים אם נקיים וראויים הם לשתיה; כאשר צריכים לכבות שריפה, משתמשים גם במים שאינם נקיים (כגון מי שופכין וכיו"ב) ובלבד לכבות השריפה?!

והשיב:

אכן שריפה יכולים לכבות גם עם מים שאינם נקיים, אך כאשר יכבו שריפה בנוזל שיש בו דמיון למים אך בסוף יתברר שמדובר ב.. נפט, הנה התוצאה תהיה לא רק אי כיבוי שריפה, אלא אדרבה נוזל זה גרם להגדלת האש יותר ויותר.

וההוראה:

עשיית דברים טובים בכסף שמקורו בדבר עבירה כמו חילול שבת, כסף קשור בריבית, לא יועיל כי-אם להיפך (ע"פ שיחת י"ב תמוז תשט"ז – תורת מנחם כרך יז עמ' 74).

שריפות שמימיות

בחורף תשמ"ג התרחש אירוע שמימי, כאשר הרבי מכר באמצעות המרא-דאתרא הרה"ג ר' זלמן שמעון דווארקין את בנין 770 ליהודי תמורת כמה אלפי דולרים. המדובר היה בעניין רוחני שנשגב מדעת בני אנוש.

לעניין זה קדמו שתי שריפות בבית מדרשו של הרבי, אחת מתחת לבימת ההתוועדות והשנייה במשרדי ה"ועד להפצת שיחות" (באור ליום ה' כ"א טבת).

בהתוועדות ש"פ שמות תשמ"ג התייחס הרבי למאורעות הנ"ל (וקישר זאת לעובדת הסחבת בבניית המקווה בשכונה), וכה אמר בין השאר: (הדברים מרשימה פרטית – בלתי מוגהת):

לאחר-מכן התרחשה שריפה קטנה, שריפה זו היתה באופן ניסי. אף אחד לא יודע איך היא פרצה, ואין על זה שום טעם ושום הסבר על-פי טבע. אף-על-פי-כן לא נגע ולא פגע!

אחר-כך אירעה שריפה גדולה יותר רחמנא-ליצלן, שכל העם יודעים ומדברים אודותה. גם שריפה זו היתה באופן ניסי. אין על זה שום טעם והסברה איך היא פרצה. אף-על-פי-כן לא נגע ולא פגע!

ראיתי שאין לי שום ברירה, חייבים להציל את הבנין, אז מכרתי אותו.

בפתק שכתב הרבי לרב דוורקין, נאמר בין השאר:

בודאי נודע ע"ד השריפה, לא-עתה ולא-עלינו, היום בוקר, והגיעו המים וכו' והזיק להביהכ"ס, ובנס לא נגע בהס"ת וכו'.

וה' יגדור פרצות עמו בכלל ובפרט כו' – ויקויים מאמר קדושי-עליון המפורסם, ויבנו במקום הנ"ל – כהוראות (ונתינת כח) באגה"ק דאדה"ז והצ"צ.

ואך טוב הנראה-ונגלה יהי' כאן ובכל-מקומות בני-ישראל שליט"א.

לחברי ה"ועד להפצת שיחות" כתב הרבי (בכ"א טבת תשמ"ג):

ויהי-רצון שיקויים בהם מאמר קדושי-עליון המפורסם וכו' ויבשרו-טוב בטוב הנראה והנגלה ובפרט מהצלחתם רבה בהפצת המעינות חוצה כו' קבלה, אזכיר עה"צ להחיוב.

להבעיר כתלי הגלות

לאחד האנשים שעסק בקירוב ישראל לאביהן שבשמים כותב הרבי בג' אייר תשי"ב ('אגרות-קודש' כרך ו' עמ' יא):

כבר אמרתי... שהעיקר הוא בדתנו ותורתנו העשיה בפועל ממש, וכידוע שזהו גם-כן כלליות אופן קבלת התורה, שלכל לראש אמרו נעשה ורק אחר-כך נשמע, וכבר אמרתי המשל עתה על זה, אשר בעת שריפה אין זמן לבאר להרואים או אפילו להעובדים בכיבוי השריפה, באיזה אופן עובדים מכונות הכיבוי, ולמה צריך להעמידם באופן כזה או לסבב אותם באופן כזה, והוא הדין למצב עם-ישראל עתה, אשר כפתגם... השם-יתברך מבעיר את כתלי הגלות, וצריכים להציל נפשות בני ישראל משריפה זו למען יזכו כולם לגאולה השלימה במהרה בימינו ממש, וכל הנוכח בשעת מעשה וסוגר עיניו ואינו רוצה לראות את השריפה או שיושב במנוחה ומחכה עד שיסבירו לו את כל הפרטים בהשריפה וכל הפרטים באופן עשיית מכונות הכיבוי וכל הטעמים איך ובמה הם מכבים את האש, הרי הוא לוקח על-עצמו ענין של פקוח-נפשות בפועל-ממש, ולאידך גיסא זה גופא שמתעסק בכיבוי השריפה, מכשירו ומכינו בטוב להבנה לאחרי-זה מאין באה השריפה ועל איזה יסוד נבנו המכונות ואיך מכבים הם את השריפה.

והנמשל מכל זה מובן ופשוט אלא שצריך לבארו לכל אחד ואחת לפי שכלם ובענינם הם.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)