נושאים נוספים
	העבודה רוחנית בהשלכת אבוקות
	ריקוד בשמחה גדולה שאין למעלה ממנה
	לראות חסדי המקום
	הלכות ומנהגי חב"ד

"מצד הרגילות... לא שמים לב לזה כדבעי", אמר הרבי לשלוחים, אשר "רואים את הברכות שלמעלה מדרך הטבע" * "נס גלוי" התרחש במשך השנים תש"ח-תשח"י, עליו הצביע הרבי במכתב לוועד כפר חב"ד * לחסיד שכתב לרבי שלא נענה הגיב הרבי: והאפשרי מענה טוב יותר מזה?!

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

"ברכת כ"ק אדמו"ר הצליחה לו"

בשנת תשי"א – עוד טרם קבלת הנשיאות באופן רשמי – הציע הרבי נשיא-דורנו לבחור מוכשר שהיה אז חתן, לנסוע בשליחותו לאחר החתונה, למדינה חשובה.

החותן והמחותנת המיועדים חששו מאוד מהצעה זו, והרבי כתב להם מכתב ארוך בכ"ב מרחשון תשי"א (אגרות-קודש כרך ד' עמ' מד), ובו כתב להם בין היתר:

וראה ראינו, ובטח גם כבוד-תורתו ראה, אשר מי שקיבל על-עצמו את השליחות שהעמיס עליו הרבי, הצילה אותו השליחות מכל צרה וצוקה והעמידתו בקרן אורה, הן בגשמיות הן ברוחניות; גם אם היה נצרך לזה הצלחה דוקא למעלה מדרך הטבע, ובפרט בנידון דידן... ואם כן ברכות כ"ק מו"ח אדמו"ר עוד יוסיפו בזה כהנה וכהנה.

ממשיך הרבי וכותב:

ראיה להנ"ל הוא הסיפור שמביא בסוף מכתבו (שהוא – מעשה לסתור). כותב אשר באמור לו כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ אשר אין צריכים לדקדק בנוגע לשידוך בעד בתו... ת' [=תחי'] דוקא על תמים, אמר לכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ כי "כשאנחנו (בטח כוונתו על עצמו וזוגתו ת') נזכרים שנצטרך להשיא את בתנו לאינו תמים הנה ממש חיינו אינם חיים". והגע בעצמך, ברכת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ הצליחה לו שגם בתו... ת' נשתדכה לאברך תמים, ועתה משתדלים שהתמים הזה יתנתק מעבודת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, מלהיות שליח לבצע את רצונותיו הקדושים, אלא מסתפקים בהמעלות שהיו לו עד עתה.

בסופו של דבר נסעו בני הזוג לשליחות אותה ביצעו משך מספר שנים בהצלחה גדולה.

הקדמת תודה על חסדיו המרובים

בראש חודש מנחם אב תשמ"ב כתב הרבי לשליח באנגליה ('לקוטי שיחות' כרך כג עמודים 477-476):

כותב שברוך-ה' כל הענינים מתנהלים בהצלחה ורואים ישועת השם בכל רגע, ובמכתב של טו"ב ימים לאחרי-זה – בהיפך מן הקצה אל הקצה ממש!

ובמענה עליו (על כל פנים בקיצור): בבואם – התחילו "מאל"ף-בי"ת בכל הענינים – עתה מצבם: ה' ברכם בבנים ובנות שליט"א הולכים בדרך התורה-ומצוותיה מקור לנחת-רוח אמתי רב. יש להם בית משלהם, הקימו בעיר מוסדות וכו' עד שנתהפכה למצב שגם אחרים הקימו שם כולל וכו', הפיצו שם כמה-וכמה מיליונים דעניני תורה-ומצוות, שמם מפורסם וחשובים הם אצל שלטונות העיר וכו' ואפילו הגוים וכו'.

ואחר כל-זה שואלים למה ישנם כאלה שמקנאים אותם (בלי עין הרע)? והם מתאוננים שמזלם "אינו טוב" וכו'?!

מצב הכספי – כמה-וכמה פעמים היה כיוצא-בזה וסוף-סוף נסתדר, וגם עתה יהיה כן – אלא שצריך להיות התייעצות ב... כמו שכתבתי וכמה פעמים, ועשי' בדרך הטבע. ועוד ועיקר – בטחון בהשם.

כמה גדול כל החובות לאחרי עבודה של ריבוי שנים ופעולות?

הקא-סלקא-דעתך "המוזר" – לעזוב, רחמנא-ליצלן, כל-הנזכר-לעיל ולהתחיל מחדש ומא"ב במקום אחר? האומנם זהו ענין הזקוק למענה?

כמובן ופשוט צריך להיות תפלה להשם למלאות כל הצרכים ומידו המלאה כו'. תפלה עוד-הפעם ועוד-הפעם. אבל ופשוט שביחד עם זה צריכה להיות הקדמת תודה על חסדיו המרובים שאחת תוצאותיהם – שמחה אמתית וגם דנפש-הבהמית.

 והרבי מוסיף:

יקבל גמ"ח (לשלמו לא יאוחר מסוף ג' שנים).. לכיסוי החובות.

ברכות הכי גדולות!

אם הדברים האמורים נשארו במקרה (שליח) פרטי – הרי שדברים מדהימים שנאמרו ע"י הרבי בש"פ תולדות תשמ"ח לרגל כנס השלוחים שלראשונה היה "עולמי" (בשנים שקדמו לכך היו אלה השלוחים של ארצות-הברית וקנדה) – 'התוועדויות תשמ"ח' כרך א' עמ' 504:

וכפי שרואים בפועל בקיום ברכות אלו – אצל השלוחים שנתמנו לפני עשר שנים, עשרים שנה (וכיוצא-בזה) – שכולם הסתדרו, ב"ה, והעמידו משפחות בבנים ובנות עוסקים בתורה ובמצוות, בבני חיי ומזוני רויחי ובכולם רויחי, ונוסף לזה – רואים את הברכות שלמעלה מדרך הטבע בהצלחת השלוחים במילוי שליחותם בהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה.

והרי, ברכות אלו הן ברכות הכי גדולות, אלא שמצד הרגילות, לפעמים לא שמים לב לזה כדבעי, וטועים לחשוב שלא מקבלים מהמשלח את כל הברכות הדרושות.

ושוב חזר הרבי ודיבר בצורה ישירה יותר לשלוחים:

וכמה וכמה מברכות אלו כבר התקיימו בפועל – די אם יתבונן בחייו הפרטיים, בחיי בני ביתו ובהצלחה שהיתה בעבר בקיום השליחות שלו למעלה מדרך הטבע – ויראה את ריבוי ברכות המשלח שבזה.

הרבי הבטיח:

 ובודאי יומשכו גם בעתיד... בשנה זו ימלא השם-יתברך...

בב' ניסן תשי"ח כתב הרבי לאשה שמספר שנים לא נפקדה בילדים ('לקוטי שיחות' כרך יד עמ' 358):

ידועה הוראת תורתנו תורת חיים, אשר על האדם להיות בשמחה ובטוב לבב... ובמכל-שכן שצריך להיות כן בהנוגע לאשה עקרת הבית...

ובפרט כשתתבונן, אפילו לשעה קלה, תראה חסדי השם-יתברך עמה ועם בעלה שי' בעבר, ובודאי יומשכו גם בעתיד.

את מכתבו סיים הרבי באיחול:

 ויהי רצון אשר בשנה זו ימלא השם-יתברך משאלות לבבם לטובה בזרעא-חייא-וקיימא.

הבטחה זו התממשה בדיוק כשהילד הבכור נולד בין י"ט וכ"ף כסלו תשי"ט (!).

גם להבא ייטיב הבורא

והנה מכתב מד' אדר ראשון תשי"ד ('לקוטי שיחות' כרך יד עמ' 356) בנושא דומה ובשלב שונה:

 מאשר הנני קבלת מכתבו... והתחלתו שמבקש בלב נשבר ונדכה כו'.

והנה אף כי זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה גו' אבל הוא כשבא מפני הרהור תשובה וכיוצא-בזה אבל כשמצליח השם-יתברך וממלא בקשה ואף-על-פי-כן אינם שבעים רצון מבלי טעם מיוחד, הרי לא זוהי הדרך וכיון שבהנוגע לו מילא השם-יתברך משאלות לבבו ולבב זוגתו שיחיו לטובה ובטח ימלא גם-כן ימי הריונה כשורה ותלד זרעא-חייא-וקיימא בעתה ובזמנה ובקל, איני יודע ומבין ההקדמה שבמכתבו שהוא נשבר ונדכה, וביחד עם זה אינו מזכיר אודות ההעדפה בעניני תורה ומצוות, ולדידי הנה איפכא מסתברא שצריך היה מכתבו להתחיל שמודה הוא להשם-יתברך על מה שנפקדה זוגתו תחי' וזה נותן לו גם-כן הבטחון שגם להבא יטיב הבורא שהוא עצם הטוב בהנוגע לו לזוגתו ולבנם שיחיו ואחר-כך היה צריך לסיים שהוא מצדו הוסיף בהצנורות והכלים המשמשים לקבל ברכות השם-יתברך בעתיד ובתוספת אשר הצנורות והכלים הם הענינים דתורה ומצוות.

"נס גלוי" בכפר חב"ד

יותר מפעם אחת עורר הרבי את הצורך באחדות ובאהבת ישראל בתוככי בני ישראל בכלל ועל אחת כמה וכמה בתוככי אנ"ש.

באיגרת כאובה לוועד כפר חב"ד מיום ו' תשרי תשי"ח כותב הרבי בין השאר ('אגרות-קודש' כרך טז עמ' ז):

 דעת לנבון נקל, אשר במשך כל שנות קיום הכפר, שמרו והגינו עליו באופן שלמעלה מדרך הטבע, ת"ל. שבודאי זהו בהתעוררות רחמים רבים של רבותינו נשיאינו וביחוד כ"ק מו"ח אדמו"ר מייסד הכפר ומנהלו, עד שמיום הוסד הכפר בשנת תש"ח הנה, ת"ל, לא נפקד, מכל תושבי הכפר איש. ומובן הנס גלוי שבזה. וכיון שהתעוררות רחמים שלמעלה צריך להתאים לה כלי מתאים, וכלי מחזיק ברכתו של הקב"ה הרי הוא השלום, ובפרט כשהמדובר הוא בהתעוררות רחמים רבים של נשיאי חב"ד אשר מסרו נפשם על הענין דאהבת ישראל, וכמו שכתבתי זה איזה פעמים, פשוט שעל כל תושבי הכפר להזהר ביותר וביותר בעניני השלום וקירוב הלבבות...

האפשרי מענה טוב מזה?

ונחתום בסיפור הבא:

בשלהי חודש תמוז תשכ"ו (ספר 'חסיד במעשיו', ר' זלמן לבנהרץ, עמודים 138-137) שהה הרה"ח ר' שמחה גורודצקי במרכז הרפואי 'אסף הרופא'. אורחיו שביקרוהו בצהרי יום הששי הופתעו מרוממות הרוח ששרתה עליו.

למבקריו סיפר:

הבוקר זכיתי לקבל מכתב כללי-פרטי מהרבי נושא תאריך ג' תמוז כשהרבי מוסיף בכתב-יד-קדשו: בברכת רפו[אה] ק[רובה] וש[לימה] ולבשו[רות] ט[ובות]

ובתור הוספה באה זו דלהלן:

נ.ב. [=נכתב בצידו] ז[ה] ע[תה] נתקבל מכתבו מיום ד' תמוז והפ"נ שלאחריו – לפלא גדול כתבו שאינו ראוי (ח"ו) ולא נענה [=על מכתביו בעניני רפואה] וכו' – והרי יו[צאי] ח[לציו] וב[ני] ב[יתו] שי' קבלו היתר יציאה משם וכו', והאפשרי מענה טוב יותר מזה?!