בשבת בראשית בשנה ההיא (תרצ"ה) היה כ"ק מו"ח אדמו"ר בווארשא, וגם לי נזדמן להיות אז בווארשא במשך כל חודש תשרי, ורשומים אצלי כמה מנהגים מאותו זמן1.
ומהם2:
... ב) בשבת בראשית בשנה ההיא אמר לי הרי את סדר ההפטרות, שיש בהם חילוקי מנהגים, ואמר, שבנוגע להפטרה דשבת בראשית יש נפקא-מינה בין שנה פשוטה לשנה מעוברת, שבשנה פשוטה מסיימים את ההפטרה ב"יגדיל תורה ויאדיר"3, ובשנה מעוברת מוסיפים ומסיימים "ואחרי לא יהי'"4.
כאשר הדפיסו את הסיפור (בשנת תש"א), שהה הרבי בנאות-דשא במאריסטאון, והייתה אז שעת הכושר לשאול ולברר אודות מנהגים שונים. נוסף לזה, ביקשו אז מהרבי להכניס בסידור – במקום התפלה "הנותן תשועה" עבור הקיסר ניקולאי שהייתה מודפסת בסידורים הישנים, וכיוון שהשמיטוה מהסידור, נשאר מקום ריק – עניין שיש בו הוראה לרבים: סדר ההפטרות שיש בהם חילוקי מנהגים.
ואז הורה הרבי לכתוב בנוגע להפטרה של פרשת בראשית, שסיומה ב"יגדיל תורה ויאדיר"5. וכאשר שאלתי את הרבי, שפעם אמר לי שיש חילוק בין שנה פשוטה לשנה מעוברת, השיב לי, שאין זו הנהגה לרבים.
ומכך הבנתי שני עניינים6: א) הסדר השייך לרבים הוא שמסיימים "יגדיל תורה ויאדיר", הן בשנה פשוטה הן בשנה מעוברת. ב) ישנם כאלו שבשנה מעוברת צריכים לסיים "ואחרי לא יהיה".
(משיחת ש"פ בראשית תשי"ז – תורת מנחם כרך יח עמ' 107)
בראשית ברא אלקים
סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר7:
פעם אחת, כשקרא רבנו הזקן בתורה בשבת בראשית, הנה לאחר קריאת התיבות8 "בראשית ברא אלקים", הרכין ראשו על הספר-תורה ועמד בדביקות ("ער האָט זיך פאַר'דביקות'ט"), ולאחר משך זמן הגביה ראשו והמשיך לקרוא התיבות שלאחרי-זה – "את השמים ואת הארץ".
כשסיפרו זאת להצמח-צדק, אמר, מסתמא הרהר אז זקני בפירוש הבעש"ט9 על הפסוק: "בראשית" – התחלת העבודה היא, "ברא אלקים" – לגלות שם אלקים, "את השמים ואת הארץ" – בשמים ובארץ.
(משיחת שבת בראשית תשכ"א – תורת מנחם כרך כט עמ' 130)
______________________
1) ראה "רשימות" חוברת קיג.
2) שם ע' 17.
3) ישעי' מב, כא, וראה ספר המנהגים עמ' 59.
4) שם מג, י.
5) ספר המנהגים עמ' 32.
6) מנהג כ"ק אדמו"ר לסיים באופן הב'. וראה גם שיחת ש"פ בראשית תשי"ד בסופה, ש"פ בראשית תשד"מ.
7) שיחת ליל ש"פ בראשית תש"ה, ס"ב ואילך (סה"ש תש"ה ע' 64 ואילך).
8) בראשית א, א.
9) ראה גם כתר שם טוב (תשנ"ט) בהוספות ס"ד ואילך. וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
