נושאים נוספים
	סיפור שמבאר מהו לימוד 'לשמה'
	ירושת ארץ עשר אומות
	פרשת לך-לך
	כל חסיד הוא "משפיע"
	ב"לך לך" החל סוד הבירורים
	גילוי הכוחות הפנימיים
	הסבא מקישינוב הרה"ק ר' אברהם שניאורסאהן ז"ל
	הלכות ומנהגי חב"ד

מדוע ר' יוסי בן-פזי, שנענה להצעה ללמוד תורה כדי להתעשר, זכה ליחס שלילי כאשר ביקש את העושר המובטח? * מספר תמיהות בסיפור הזוהר מקבלות את פתרונן, באמצעות מבט מעמיק אל גדרי לימוד התורה לשמה ושלא לשמה * כאשר רואים שלימוד התורה מביא לעשירות, הדבר פועל את עניין הדירה בתחתונים * בתחילה יש מקום ללימוד שלא לשמה, אולם לאחר-מכן נדרש הלומד להתעלות ללימוד שחף מכל מטרה – רוחנית ככל שתהיה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בהערות אאמו"ר על הזהר דפרשתנו¹ נתבארו כמה פרטים בקשר לסיפור הזהר² אודות ר' יוסי בן פזי.

איתא בזהר: "מאן דמתעסק באורייתא יהבי לי' אורך ימים בעלמא דאתי, ויהבי לי עושר וכבוד בעלמא דין". ובהמשך לזה מובן הסיפור דלקמן:

ר' אבא . . הוה מכריז מאן בעי עותרא (עשירות) ומאן דבעי אורכא דחיי בעלמא דאתי (=מי שמעוניין באריכות ימים בעולם הבא), ייתי וישתדל באורייתא (=יבוא וישתדל בתורה) . . רווק חד . . אתא לגבי' א"ל, רבי, בעינא למלעי באורייתא כדי שיהי' לי עותרא (=רווק אחד בא אליו, ואמר לו: רבי, רוצה אני לעסוק בתורה כדי שיהיה לי עשירות). א"ל הא ודאי. א"ל מה שמך, א"ל יוסי, אמר לון (=רבי אבא) לתלמידיו דיקרון לי' ר' יוסי מארי דעותרא ויקרא (ר' יוסי בעל העושר והכבוד).

יתיב ואתעסק באורייתא. ליומין הוה קאים קמי', א"ל, רבי, אן הוא עותרא (=ישב ועסק בתורה. לימים בא לפני רבי אבא, ושאל: היכן הוא העושר שהבטחנתי?) אמר (ר' אבא) שמע מניה דלאו לשם שמים קא עביד (=משתמע שלימודו אינו לשם שמים, שהרי מבקש עשירות), ועאל לאדרי' (= ונכנס לחדרו) (להתפלל . . כדי שימות אותו תלמיד כיון שהיה עוסק שלא לשמה"³), שמע חד קלא דהוה אמר לא תענשי' דגברא רבה להוי (=שמע קול אחד שאומר: אל תענישו, שכן יהיה אדם גדול). תב לגבי', אמר לי', תיב ברי תיב ואנא יהיב לך עותרא (=שב אליו, ואמר לו: שב ולמד ואני אתן לך עושר).

אדהכי אתא גברא חד ומאנא דפז בידי' (=בינתיים בא איש אחד וכוס שעשויה מ"פז", זהב מופז⁴) . . א"ל רבי בעינא למזכי באורייתא ואנא לא זכינא (=אמר לו: רבי, רוצה אני לזכות בתורה אך לא זכיתי), ובעינא מאן דאשתדל בגיני דהא אית לי עותרא סגי . . ובעינא למזכי ברואייתא ואנא יהיבנא עותרא (=ורוצה מי שישתדל בתורה בשבילי, שהרי יש לי עושר רב שהוריש לי אבי, ואתן עושר למי שיהיה מוכן ללמוד תורה לזכותי). א"ל לההוא רווק תשתדל באורייתא ודא יהבי לך עותרא, יהב לי' ההוא כסא דפז כו' (=אמר לאותו רווק: תשתדל בתורה, וזה ייתן לך עושר. נתן לו את אותו כוס מפז).

יומא חד הוה יתיב (=יום אחד ישב ר' יוסי) והוה בכי (=ובכה). אשכחי' רבי' דהוה בכי, א"ל על מה קא בכית. (=מצאו רבו שהיה בוכה. שאלו: על מה אתה בוכה?) א"ל ומה מנחנא חיי דעלמא דאתי בגין האי לא בעינא אלא למזכי לגבאי (אינני רוצה עוד לוותר על הזכות דלימוד התורה בשביל עשירות). אמר (ר"א) השתא ש"מ דהא לשם שמים קא עביד. (= עכשיו משתמע שלשם שמים עשה) קרא לי' לההוא גברא (שנתן את ה"כסא דפז"), א"ל טול עותרך והב ליה ליתמי ולמסכני, ואנא יהיבנא לך חולק יתיר באורייתא בכל מה דאנן לעאן (= תן עושרך עבור יתומים ועניים, ואני אתן לך חלק בתורה בכל לימודי). אהדר לי' ר' יוסי ההוא כסא דפז, ועד יומא לא אעדי שמי' . . בן פזי. (= החזיר לו רבי יוסי את כוס הפז, ועד היום לא סר שמו בן פזי, והיינו רבי יוסי בן פזי) ע"כ סיפור הזהר.

ב. והנה, בסיפור זה ישנם כמה תמיהות:

א) מדוע רצה ר' אבא להעניש את ר' יוסי על שלמד תורה שלא לשמה – הרי אמרו חז"ל⁵ "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה"?!

ב) יתירה מזו: הרי ר' אבא הכריז בעצמו "מאן בעי עותרא . . ייתי וישתדל באורייתא", ולכן, כאשר בא ר' יוסי ואמר שרצונו ללמוד תורה "כדי שיהיה לי עותרא", שלא לשמה, הסכים ר' אבא לכך, ואם כן, מה מקום שר' אבא יתפלל עליו שיענש על כך?! ואדרבה: אם מגיע עונש על הנהגה זו – היתכן שר' אבא הכשילו בכך?!

ג) מדוע נשאר שמו של ר' יוסי "בן פזי" גם לאחרי שהחזיר את ה"כסא דפז" – לכאורה, הרי זה היפך הדין⁶ שאסור לומר לבעל-תשובה או לגר "זכור מעשיך הראשונים"?!

ואין לומר שבזה מדגישים את גודל מעלתו, שאף שבתחילה למד שלא לשמה, הנה לאחרי כן התחיל ללמוד לשמה – שהרי טעם זה שייך גם בבעל-תשובה וגר, ואף-על-פי-כן, אסור לומר "זכור מעשיך הראשונים".

ובמכל-שכן וקל-וחומר: גר – לפני שנתגייר, אין לו שום חיוב כלל בענייני תורה ומצוות, ולא עוד אלא שאין לו חיוב כלל להתגייר, ואף-על-פי-כן אסור להזכיר לו את מעשיו הראשונים – אף שבאותו זמן לא היה שום חסרון בכך. ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע ליהודי שלומד תורה שלא לשמה – שגם אז יש עליו חיוב ללמוד לשמה, אלא שהתירו לו ללמוד שלא לשמה, מפני שעל-ידי-זה יבוא סוף-כל-סוף ללימוד לשמה – הרי בודאי שאסור להזכיר לו שבעבר למד שלא לשמה, כאשר היה חייב ללמוד לשמה!

והנה, אף שעניין זה נתבאר כבר בארוכה⁷, מכל-מקום, יש מקום לבאר את כללות העניין באופן נוסף – שאין הכוונה ללימוד שלא לשמה כפשוטו, כי אם ללימוד התורה כפי שהיא בבחינת "פז", כמאמר רז"ל⁸ "מיוסדים על אדני פז⁹ אלו פרשיותיה של תורה", ואף-על-פי-כן, ישנה דרגא נעלית יותר בלימוד התורה – "הנחמדים מזהב ומפז רב"¹⁰, דרגת התורה שלמעלה מ"פז", כפי שיתבאר לקמן.

ומובן, שאין סתירה לפירוש דמפרשי הזהר (מ"גורי האריז"ל") שהכוונה ללימוד התורה שלא לשמה כפשוטו – כי:

ידוע שכל העניינים שבעולם משתלשלים מהתורה, כמאמר¹¹ "אסתכל באורייתא וברא עלמא". ומזה מובן, שגם הלימדו שלא לשמה כפשוטו, בשביל ה"כסא דפז", משתלשל מעניין דוגמתו בתורה גופא, היינו, שיש דרגא בתורה הקשורה עם העניין ד"פז".

דוגמא לדבר: מבואר בכמה מקומות¹² שהעניין ד"פלשתים" יכול להשתלשל מהענין ד"פלשתים" דקדושה, וזאת – למרות שפלשתים דקדושה היא בחינה נעלית ביותר, "התגלות השמחה בדביקות ה' בפילוש ובגלוי ובהתרחבות לאין קץ", באופן ד"ואתהלכה ברחבה"¹³, אף-על-פי-כן, בהעדר הזהירות כו' יכול לבוא מזה שמחה של הוללות, בחינת פלשתים דלעומת-זה. ולכן מצינו שהבארות שחפר אברהם סתמום פלשתים אחרי מות אברהם, היינו, שבהסתלקות האהבה דקדושה (בחינת אברהם), יכול להיות יניקה לחיצונים – בחינת הוללות ושמחה דקליפה, והעצה לזה – החפירה דיצחק, מדת היראה, שעל-ידי-זה שוללים את יניקת החיצונים כו'.

ומזה מובן גם בנוגע לענייננו – שמעניין התורה כפי שהיא בבחינת "פז", יכול להשתלשל לימוד התורה כדי לקבל "כסא דפז" כפשוטו.

ולכן אין כל סתירה בין הפירוש דמפרשי הזהר לפירוש האמור – מכיוון שהעניין דשלא לשמה כפשוטו (כפירוש מפרשי הזהר) נשתלשל מהעניין דשלא לשמה כפי שהוא בשורש העניין – בתורה (כהפירוש המוזכר לעיל).

ג. ...ביאור סיפור הזהר אודות ר' יוסי בן פזי:

מכיוון שר' אבא הכריז "מאן בעי עותרא ומאן בעי אורכא דחיי בעלמא דאתי" בחדא מחתא, מובן, שהכוונה לצד השווה שביניהם – הפעולה דדירה בתחתונים שנפעלת על-ידי התורה.

והביאור בזה:

"עלמא דאתי" – כאמור לעיל שגם על-ידי ההשתדלות בתורה זוכים ל"עלמא דאתי", שענין זה קשור עם העבודה דעשיית דירה לו יתברך בתחתונים.

ועניין זה ישנו גם ב"עותרא" – שכן, כאשר רואים שלימוד התורה מביא לידי עשירות, פירוש הדבר, שהתורה פועלת את העניין דבירור העולם, דירה בתחתונים.

וזהו גם העניין ד"כסא דפז" – על-דרך מה שכתוב¹⁴ "וזהב הארץ ההיא טוב", והרי כל המציאות דזהב היא – כמאמר רז"ל¹⁵ "לא נברא זהב אלא בשביל בית-המקדש", כדי לפעול את העניין ד"ושכנתי בתוכם"¹⁶, דירה לו יתברך בתחתונים.

זו הייתה איפוא כוונתו של ר' יוסי בבקשו ללמוד תורה "כדי שיהיה לי עותרא" – שעל-ידי-זה יראו הכל שלימוד התורה מביא לידי עשירות, כלומר, שהתורה פועלת במציאות העולם.

אמנם, גם לימוד התורה כדי לפעול את העניין דדירה בתחתונים אינו לימוד תורה לשמה – כאמור לעיל שלימוד תורה לשמה פירושו, שאין שום תכלית אחר, אפילו לא העניין דדירה בתחתונים.

ד. על-פי-זה יש לבאר את כל פרטי הסיפור שבזהר:

בתחילה הכריז ר' אבא "מאן בעי עותרא ומאן בעי אורכא דחיי בעלמא דאתי ייתי וישתדל באורייתא" – מכיוון שתחילת הלימוד הוא באופן ד"שלא לשמה", ורק אחר-כך יכולים לבוא לדרגא דלימוד לשמה.

ובפרט שהמדובר כאן אינו אודות שלא לשמה ממש, כי אם בדרגא הכי נעלית – כדי לפעול את העניין דדירה בתחתונים!

אמנם, לאחרי שר' יוסי ישב ועסק בתורה משך זמן, "יתיב ואתעסק באורייתא" – היה ר' אבא סבור שלאחרי שר' יוסי טעם כבר את גודל העניין דלימוד התורה ("טעמו וראו כי טוב ה'"¹⁷), הגיע כבר לדרגא דלימוד התורה לשמה, ללא שום תכלית אחר, אפילו לא העניין דדירה בתחתונים.

ולכן, כאשר בא ר' יוסי ושאל "אן הוא עותרא", הבין ר' אבא שעדיין לומד הוא שלא לשמה, כי אם כדי לפעול את העניין דדירה בתחתונים, ובידעו שהוא מעורב באמצע – נגע לו הדבר ביותר, ולכן נכנס לחדרו כדי להתיישב בדעתו מה לעשות, האם להענישו כו', כי אף שאין זה שלא לשמה ממש, אבל אף-על-פי-כן, לערך גודל מעלתו של ר' יוסי, הנה גם הלימוד כדי לפעול בעולם את העניין דדירה בתחתונים נחשב לפגם, ועל-דרך תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו¹⁸.

ועל-פי-זה מובן גם מדוע קראו לו ר' יוסי בן פזי, הרי אסור לומר לבעל-תשובה "זכור מעשיך הראשונים" – מכיוון שהמדובר אינו אודות לימוד שלא לשמה כפשוטו, כי אם אודות דרגת התורה כפי שפועלת בעולם, כנ"ל בארוכה.

ה. כל האמור לעיל מוסיף התעוררות וחיות בהשתדלות לפעול על יהודים שיקבעו עתים לתורה.

וכאמור – יש להתחיל מהעניין דלימוד התורה עצמו, היינו, לא לשם תכלית אחר, כדי לפעול את העניין דקיום המצוות (בירור העולם), כי אם עצם העניין דלימוד התורה, אלא שבדרך ממילא – "המאור שבה מחזירו למוטב".

וכמדובר כמה פעמים שההשתדלות בכל זה תלויה (בין השאר) גם בכך שהוא בעצמו קובע עתים לתורה, שאז נעשית הנהגתו "דוגמא-חיה"¹⁹ לכל אלו שנמצאים מסביבו.

ומובן, שכאשר רוצים לפעול קביעת עתים לתורה במידה מסויימת, צריך המשפיע בעצמו לעסוק בעניין זה באופן ד"כפליים", וטעם הדבר – כמדובר כמה פעמים²⁰ שהמושפע עושה חשבון, ובצדק, שמספיק עבורו לעשות את ה"מחצה" ממה שעושה המשפיע, ולכן, צריך המשפיע להוסיף בזה כפליים, ואז – יצליח לפעול על המושפע שיקבע עתים לתורה כדבעי ליה למיעבד.

(משיחת שבת פרשת לך-לך תשמ"ה, תורת-מנחם תשמ"ה כרך א' עמ' 569)

______________________________

1)    לקוטי לוי יצחק עמוד נ"ג.

2)    פח, א ואילך (סתרי תורה).

3)    אור החמה – הובא בנצו"א לזוהר שם.

4)    ראה יומא מד, סע"ב ואילך.

5)    פסחים ג, ב. וש"נ. ירושלמי חגיגה פרק א' הלכה ז'. רמב"ם הלכות תשובה פרק י' הלכה ה'. הלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכה ה'. טושו"ע יו"ד סרמ"ו סימן כ. הלכות תלמוד-תורה לאדה"ז פרק ד' סימן ג'.

6)    בבא מציעא נ"ח, ב – במשנה. רמב"ם הלכות תשובה סוף פרק ז'. הלכות מכירה פרק י"ד הלכה י"ג, טושו"ע חושן-משפט סימן רכח סעיף ד'. שו"ע אדה"ז חושן-משפט הלכות הונאה כו' סוף סימן כ"ח.

7)    לקוטי-שיחות חלק כ' עמ' 46 ואילך.

8)    שיר השירים על-הפסוק (פ"ה, ט"ו (א)). וש"נ.

9)    שיר-השירים ה. ט"ו.

10)  תהילים יט, יא.

11)  זוהר חלק ב', קסא, רע"ב. וראה בראשית רבה בתחילתו.

12)  תורה-אור בשלח סא, ג-ד. לקוטי תורה ואתחנן ה, א.

13)  תהילים קיט, מה.

14)  בראשית ב, יב.

15)  בראשית רבה פרק ט"ז, ב. שמות רבה ריש פרק ל"ה.

16)  תרומה כה, ח.

17)  תהילים לד, ט.

18)  שבת קיד, א. וראה רמב"ם הלכות דעות פרק ה' הלכה ט'.

19)  ראה שיחת שבת פרשת נח בדר"ח מרחשוון תשמ"ה, סעיף י"ח.

20)  ראה שיחת שבת פרשת ניצבים-וילך תשד"מ סימן י"ט.

סיכום:

בזוהר הקדוש מסופר, שר' אבא הבטיח אריכות ימים או עשירות למי שישתדל בלימוד התורה. בא רווק אחד, בשם יוסי, וביקש ללמוד כדי לקבל עשירות. לאחר-מכן, כששאל היכן העושר המובטח, זכה בתגובה ליחס שלילי, ור' אבא אף סבר להענישו.

בהמשך הגיע אדם וביקש שילמדו תורה לזכותו, ובתמורה יעניק לו עשירות. הפנהו לר' יוסי, שקיבל מידיו כוס זהב יקרה. בהמשך הגיע ר' יוסי להבנה שברצונו ללמוד תורה לשמה, והחזיר את כוס הזהב, ואולם נותר שמו "בן פזי", על שם כוס הפז.

סיפור זה מעורר תמיהות: מדוע ר' אבא ביקש להעניש את ר' יוסי על שלמד "שלא לשמה", הרי הוא עצמו הבטיח עשירות תמורת הלימוד, וכמו כן הבטיחו חז"ל: "יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". ומדוע נותר שמו "בן פזי" לאחר שהחזיר את כוס הפז – הרי אין מזכירים לבעל-תשובה את מעשיו הראשונים.

הביאור בזה:

ר' יוסי לא ביקש עשירות מתוך מניע חומרני, אלא, שעל-ידי שעל-ידי-זה יפעל את המטרה של "דירה בתחתונים". שכן, כאשר יראו שלימוד התורה מביא לידי עשירות, יתגלה שמטרת הבריאה, והזהב שבה, היא לשם הקדושה.

ובכל זאת הקפיד עליו ר' אבא. אמנם בהתחלה יש מקום ללימוד שלא לשמה, אולם לאחר זמן, הלומד צריך ללמוד לשמה, וכשר' יוסי ביקש את העשירות שהובטחה לו – הסיק ר' אבא שר' יוסי לומד שלא לשמה לפי ערך דרגתו, ולכן הקפיד עליו.

אומנם לימודו של ר' יוסי "שלא לשמה" היה באופן הנעלה ביותר, דהיינו, לשם "דירה בתחתונים", ובכל זאת לימוד התורה "לשמה" צריך להיות ללא שום תכלית אחרת, אפילו לא לשם "דירה בתחתונים".

ועדיין, מאחר שכוונתו של ר' יוסי הייתה טובה, עניין זה איננו גנאי לו, ולכן הוסיף להיקרא שמו "בן פזי".