נושאים נוספים
	המלאך מסייע ליהודי בעבודת השליחות
	מבט 'חיצוני' על נשיאות הרבי
	חומה בגשמיות וברוחניות
	גילוי אור המשלח
	הלכות ומנהגי חב"ד

אליעזר, שליחו של אברהם, מוסר בביתה של רבקה בארם-נהריים את דברי השליחות, אך משנה מילה אחת * המלאך לא רק צועד לפני השליח שמבצע את שליחותו, אלא גם נמצא איתו ומסייע ובידו למלא את השליחות על הצד הטוב ביותר * כאשר מבצעים את הדברים על הצד הטוב ביותר, הצלחתם מובטחת, וההשפעה על הזולת מתממשת בפועל * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. נהוג ללמוד פסוק בפרשת השבוע עם פירוש רש"י, או לבאר עניין הדורש ביאור בפשוטו של מקרא, ורש"י אינו מבארו.

וכמדובר כמה פעמים, שעל-ידי הכלל שכותב רש"י "אני באתי לפרש פשוטו של מקרא", מובן, שעניינו של רש"י לבאר את כל הדברים שאינם מובנים בפשוטו של מקרא. ולכן, כאשר ישנו עניין שאינו מובן (לכאורה) בפשוטו של מקרא, ורש"י אינו אומר על זה "לא ידעתי", הרי בהכרח לומר שעניין זה מובן בפשוטו של מקרא (ע"פ דברי רש"י לפני זה וכו').

בפרשתנו מסופר אודות דברי אליעזר שסיפר בבית רבקה אודות השליחות ששלח אותו אברהם לקחת אשה לבנו, ובדבריו מספר אליעזר "ויאמר אלי ה' אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך גו'"¹.

והנה, כאשר הבן חמש למקרא לומד פסוק זה – מתעוררת אצלו קושיא:

בדברי אברהם לאליעזר² נאמר: "ה' אלקי השמים אשר לקחני גו' הוא ישלח מלאכו לפניך גו'", ואם כן, אינו מובן: מדוע שינה אליעזר מדברי אברהם ואמר "ישלח מלאכו אתך"?!

לכאורה היה אפשר לומר שכאשר שינוי הלשון אינו משנה את תוכן העניין – אין שינוי הלשון מהווה קושי בפשוטו של מקרא, כפי שמצינו כמה פעמים שינויי לשונות במקרא, באופן שאין שינוי הלשון משנה את תוכן העניין.

אבל בענייננו אי אפשר לומר ששינוי הלשון (במקום "לפניך" – "אתך") אינו משנה את תוכן העניין – כי רש"י ביאר כבר לפני זה את החילוק שבין ב' לשונות אלו:

על הפסוק "את האלקים התהלך נח"³ מפרש רש"י: "ובאברהם הוא אומר אשר התהלך לפניו, נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו".

ובמכל-שכן וקל-וחומר: כאשר מדובר אודות שינוי לשון בין ב' עניינים שנאמרו בנוגע לב' אנשים (נח ואברהם), מבאר רש"י ששינוי לשון זה הוא בדיוק (כנ"ל), ועל-אחת-כמה-וכמה ששינוי לשון בעניין ובהמשך אחד, ובנוגע לאותו אדם (דברי אברהם אבינו) – הרי זה בדיוק.

ואם כן, אינו מובן: מדוע שינה אליעזר מדברי אברהם שאמר לו "ישלח מלאכו לפניך", בספרו שאברהם אמר לו "ישלח מלאכו אתך"?!

ומאחר שקושיא זו מתעוררת כאשר לומדים פשוטו של מקרא, ורש"י אינו מבאר זאת – הרי בהכרח לומר שרש"י סומך על פירושו לפני זה, שעל-פי-זה יובן דיוק הנ"ל. וכפי שיתבאר לקמן.

ב. כללות ההבטחה ד"ישלח מלאכו לפניך" ניתנה לאליעזר (על-ידי אברהם אבינו) בקשר לשליחותו לקחת את רבקה ליצחק, ושליחות זו הייתה הקדמה והכנה לכללות העניין דנישואי יצחק ורבקה.

והנה, נתבאר לעיל במאמר [המיוסד על דרושי רבותינו נשיאינו – בלקוטי-תורה פרשת ברכה⁴, ובארוכה – בהערות וביאורי הצמח-צדק באור-התורה (פרשתנו קכז, ב ואילך)] שהעניין דנישואי יצחק ורבקה הוא כללות העניין דיחוד מ"ה וב"ן.

ונתבאר שזוהי גם כללות עבודת בני ישראל – שהרי על-ידי כל מצווה ומצווה עושים לו יתברך דירה בתחתונים, שזהו כללות העניין דיחוד מ"ה וב"ן, אלא שבכל מצווה הרי זה באופן פרטי בלבד, ואילו השידוך ונישואי יצחק ורבקה הוא כללות העניין דיחוד מ"ה וב"ן.

והנה, כאשר יהודי הולך בשליחותו של הקב"ה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, נאמר לו על-ידי אברהם אבינו, "שכל הנעלם מכל רעיון" – "ה' גו' ישלח מלאכו לפניך", "ה' גו' ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך", ובמילא אין לו מה לפחד מפני המניעות והעיכובים, כי מובטח לו שיצליח למלא את שליחותו.

ועניין זה שייך לכל אחד ואחת מישראל, כי באברהם אבינו נאמר "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' גו'", ואם-כן, כל פעולה שיהודי עושה בשמירת "דרך ה'", הרי הוא עושה זאת בשליחותו של אברהם אבינו ("אשר יצוה את בניו גו'"), ולכן, מבטיח לו אברהם אבינו ש"ה' גו' ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך".

ג. ...והנה, בנוגע לכללות העניין דעבודת ה' ישנו הכלל "המעשה הוא העיקר". וכפתגם רבותינו נשיאינו שהבחינה על כל דבר הוא – ה"בכן" בנוגע למעשה בפועל.

וכמובן בפשטות שכאשר מדובר אודות מחשבה והתבוננו, רגש שבלב וכו' – יתכן שהחשבון שלו הוא "חשבון צדק", ויתכן שהוא טועה בחשבון, ומטעה אחרים כו', בעשותו חשבון באופן שמוסיף או גורע וכו';

אבל כאשר מדובר אודות מעשה בפועל – שוב אי אפשר לטעות או להטעות אחרים כו', כי אפשר להביט ולראות מה נעשה בפועל ממש.

ובנוגע לענייננו:

כאשר מדברים אודות הפעולה וההשתדלות לזכות את כל בני ישראל בקניית אותיות בספר תורה – טוען הוא ומספר שהוא מתעסק בזה ב"שטורעם" גדול; הוא רץ ומתרוצץ כל היום, אינו נותן מנוחה לעצמו, לבני ביתו, לאחרים וכו', ומתעסק ומשתדל בזה ככל האפשרי.

הנה לאחרי כל זה אומרים לו: קח פיסת נייר וכתוב בדיוק מהם התוצאות בנוגע למעשה בפועל – מהו המספר המדוייק של היהודים שקנו אותיות בספר תורה על-ידי פעולתך!

וטוען הוא: למאי נפקא-מינה מה הם התוצאות בנוגע לפועל, העיקר שהוא עשה את שלו, והרי הוא השתדל והתעסק בזה בחיות וכו'?!

וטוען ששמע כמה פעמים בעת ההתועדויות שהוא צריך לעשות את שלו, מבלי להתחשב אם דבריו יפעלו על הזולת או לא, כי הזולת הוא בעל בחירה, והוא אינו בעל-הבית על הזולת להכריח אותו להתנהג באופן מסויים!

שאר הדברים הנאמרים בעת ההתוועדות – אינו שומע, אבל עניין זה (שהעיקר הוא המעשה והפעולה שלו, מבלי להתחשב מהי התוצאה בפועל) הרי הוא שומע היטב, וזה נקלט אצלו בטוב (ער האָט דאָס דערהערט"), ונעשה "דם ובשר כבשרו" – מאחר שעל-ידי-זה יכול ללמד זכות על עצמו!

ד. ועל זה באה ההוראה מפרשת אליעזר – שכאשר עבודתו ופעולתו תהיה באופן המתאים, מובטח לו שיצליח בזה בנוגע למעשה בפועל, כי "ה' גו' ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך".

יתכן אמנם ש"לא תאבה האשה ללכת אחריך" (כאמור לעיל שהזולת הוא בעל בחירה כו'), ואז "ונקית משבועתי זאת" – אבל אפשרות זו אינה שייכת כלל למעשה בפועל, כי בנוגע לפועל הובטח לו ש"ה' גו' ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך ולקחת אשה לבני גו'".

ומה שתובעים ממנו – הרי זה רק שיהיה במעמד ומצב ד"עבדי אבות". היינו, שידע שהולך בשליחותו של נשיא הדור, ונוסף לזה צריך להיות העניין ד"שיחתן של עבדי אבות", היינו, שיתפלל להקב"ה שיצליח במילוי שליחותו.

ועל-ידי-זה הוא מצליח במילוי שליחותו – וכפי שהיה אצל אליעזר שלכל לראש "קפצה לו הארץ" (קודם שהגיע למקום השליחות), ואחר-כך הצליח לקחת את רבקה למרות המניעות והעיכובים כו' – כמסופר בדרז"ל שבתואל היה רוצה לעכב, עד שניסה להרעיל את אליעזר כו', ובא מלאך והמיתו כו'.

ויתירה מזו: לקיחת רבקה מארם נהריים הייתה באופן ש"ויברכו את רבקה ויאמר לה אחותנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שונאיו", שזהו כללות העניין דמיניה וביה אבא לישדיה ביה נרגא, היינו, למרות שלפני זה ניסו לעכב וכו', אף-על-פי-כן הם עצמם ברכו את רבקה, ועד שאמרו לה "ויירש זרעך את שער שונאיו" – דקאי על לבן עצמו, "ארמי אובד אבי"!

זאת אומרת, שההצלחה במילוי השליחות היא לכל אורך הדרך – החל מהיציאה למקום השליחות, שקפצה לו הארץ, במקום השליחות גופא, ועל-דרך-זה כאשר חזר משליחותו – הנה תיכף ומיד "ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק גו'", ללא שהיות נוספות.

ועל-דרך-זה מובן בנוגע לעבודת כל אחד ואחת, שכאשר מתעסק במילוי שליחותו באופן המתאים (שאינו משנה בזה וכו'), מובטח לו שיצליח במילוי שליחותו, ובאופן שמתבטלים כל המניעות והעיכובים, ועד שנפעל כללות העניין דאתהפכא חשוכא לנהורא.

ה. הביאור מדוע רש"י לא צריך לבאר את הטעם לשינוי הלשון בדברי אליעזר:

על-פי דברי רש"י בפרשת נח בביאור חילוק הלשונות ד"את האלקים התהלך נח" ו"אשר התהלכתי לפניו" – מובן חילוק הלשונות "ישלח מלאכו אתך" ו"ישלח מלאכו לפניך":

"ישלח מלאכו לפניך" פירושו – שהמלאך הולך לפני אליעזר, ופועל פעולתו קודם ביאת אליעזר. ואילו "ישלח מלאכו אתך" פירושו – שהמלאך הולך ביחד עם אליעזר, ומסייע לאליעזר לפעול פעולתו ושליחותו.

והנה, מאחר שאליעזר ידע את מעמדם ומצבם של אנשי ארם נהריים, כולל לבן ובתואל, לא היה יכול לומר להם שאברהם אמר לו "ה' גו' ישלח מלאכו לפניך", היינו, שהמלאך יבוא לפניו ויפעל פעולתו קודם בוא אליעזר – כי אז יאמרו לו: לדבריך, פעל כבר המלאך את פעולתו, ואם כן, לשם מה מדבר אתה עמנו בכלל?!

ולכן, היה מוכרח לומר להם שאברהם אמר לו "ה' גו' ישלח מלאכו אתך", היינו, שהמלאך יבוא יחד עמו, כדי לסייע לו במילוי שליחותו.

ועל-פי-זה מובן שרש"י לא צריך לבאר את הטעם דשינוי הלשון – כי עניין זה מובן בפשטות על-פי פרש"י בפרשת נח.

אבל עדיין אינו מובן:

הן אמת שאליעזר לא היה יכול לומר שאברהם אמר לו "ה' גו' ישלח מלאכו לפניך" – אבל עדיין אינו מובן: כיצד היה יכול לומר להם שאברהם אמר "ה' גו ישלח מלאכו אתך" בידעו שאברהם לא אמר זאת?!

והביאור בזה:

בדברי אברהם "ה' גו' ישלח מלאכו לפניך" נכלל גם העניין ד"ישלח מלאכו אתך", כי יש בכלל מאתיים מנה.

וכמובן בפשטות שגם כאשר המלאך הולך לפניו ופועל פעולתו קודם ביאתו – הרי הוא נשאר שם עד גמר ומילוי השליחות, כדי שיוכל לסייע לו במקרה הצורך.

ועל-פי-זה מובן שאליעזר אמר להם רק חלק מדברי אברהם – "ישלח מלאכו אתך" (שזה נכלל בדברי אברהם), ולא סיפר להם שאברהם הוסיף עוד יותר באמרו "ישלח מלאכו לפניך" (מטעם האמור לעיל).

והביאור בזה:

על-ידי כללות העניין ד"ישלח מלאכו לפניך", קודם ביאת אליעזר – נפעל שכאשר אליעזר בא למקום השליחות, הנה "טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת גו'".

ונוסף לזה: על-ידי-זה ש"ישלח מלאכו לפניך", נפעל הסכמתה ורצונה של רבקה ללכת עם אליעזר, ללא השתדלות מיוחדת מצידו של אליעזר.

דהנה, אליעזר לא דיבר עם רבקה מאומה אודות השידוך, כמובן מזה שלאחרי אריכות הדיבור עם לבן ובתואל אמרו הם "נקרא לנערה ונשאלה את פיה", זאת אומרת, שאריכות הדיבור כו' לא הייתה במעמד רבקה.

ואף-על-פי-כן, כאשר שאלו את רבקה "התלכי עם האיש הזה", אמרה "אלך – מעצמי, ואף אם אינכם רוצים" – שכל זה נפעל ללא השתדלות מיוחדת מצידו של אליעזר, אלא על-ידי-זה ש"ישלח מלאכו לפניך".

דהנה, אף-על-פי שאליעזר נתן לרבקה תכשיטים וכו' – אף-על-פי-כן, אין זה טעם מספיק שתסכים ללכת עם איש זר, ובפרט שהוריה מתנגדים לכך כו'. ולכן, בהכרח לומר שזה נפעל על-ידי כללות העניין ד"ישלח מלאכו לפניך".

ו. מכל האמור לעיל ישנה הוראה ו"מוסר השכל":

כאשר יהודי הולך בשליחותו של הקב"ה, הנה גם כאשר נשלח לארם נהריים, היינו, שנמצא במקום שישנם מניעות ועיכובים כו', עד שישנם כאלו שרוצים להרעיל אותו וכו' – אינו מתפעל מכל זה, בידעו שהולך בשליחותו של הקב"ה, והובטח לו ש"ה' גו' ישלח מלאכו לפניך", ו"ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך".

זאת אומרת: כאשר מדובר אודות שאר העניינים הנמצאים בארם נהריים, בני הבית וכו' – לא יודעים מה יהיה אתם בסופו של דבר; אבל כאשר מדובר אודות הניצוץ קדושה שצריכים לברר ולהוציא משם – הרי בוודאי ש"ה' גו' ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך ולקחת אשה גו'", דקאי על הניצוץ קדושה כו'.

דהנה, ישנה קליפה המכסה על הפרי, ישנו מוץ קש ותבן וכו', ולעומת זאת ישנו הפרי עצמו – "חטה ושעורה גפן תאנה ורמון זית שמן ודבש". וזהו גם החילוק שבין הניצוץ קדושה לשאר העניינים כו'.

ועל זה באה ההבטחה שזה ודבר ברור שיצליח במילוי שליחותו לברר ולהוציא משם את הניצוץ קדושה – כי הקב"ה הוא "אלקי השמים ואלקי הארץ", הוא הבעל-הבית על כל העולם כולו, ו"לא ידח ממנו נדח".

(תורת מנחם תשמ"ב, כרך א', עמ' 434)

_____________________________

1)    כד, מ.

2)    שם, ז.

3)    ריש פרשת נח.

4)    צו, ג.

סיכום:

אליעזר מספר בבית רבקה מצטט את דברי אברהם אבינו אליו: "ה' אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך". אך בדברי אברהם לאליעזר נאמר: "הוא ישלח מלאכו לפניך", ושינוי הלשון דורש הסבר.

התמיהה היא בעיקר על רש"י, שאינו מפרש מאומה על כך, בשעה שדייק מדוע לגבי נח נאמר "את האלוקים התהלך נח", ופירש שנח "היה צריך סעד לתומכו", אבל אברהם, שלגביו נאמר "לפניו", "היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו". ובכן, מדוע אליעזר שינה ואמר "אתך", ולא "לפניך".

הביאור בדברי רש"י:

"ישלח מלאכו לפניך", פירושו שהמלאך מקדים את אליעזר, ואילו "ישלח מלאכו אתך" פירושו שהמלאך הולך ביחד עם אליעזר.

אילו היה אברהם אומר ללבן ובתואל ואנשי ארם נהריים שהמלאך הקדימו, יטענו כלפיו: "מדוע הנך מדבר עמנו, הרי לפי דבריך המלאך כבר פעל את פעולתו!".

ועדיין, כיצד שינה מדברי אברהם, ושם בפיו מילה שלא אמר? יש לומר, שבאמירה "ישלח לפניך", נכלל גם "ישלח אתך", שכן המלאך שמקדים את בואו של אליעזר – נשאר שם עד לגמר השליחות, ופעל את הצלחתה, והראיה – הסכמתה של רבקה ללכת עם אליעזר.

ההוראה מכך: אל ליהודי להתפעל ממניעות ועיכובים שמתקילים אותו בעבודתו לעשות דירה בתחתונים; עליו לדעת שהמלאך הולך לפניו ואיתו, ומובטחת לו ההצלחה במילוי שליחותו – עד שכל המניעות והעיכובים מתבטלים, והחושך מתהפך לאור.