הגאולה קשורה ביוסף וביהודה. השלב הראשון של הגאולה נעשה על-ידי משיח בן-יוסף, והגאולה השלמה באה על-ידי משיח בן-דוד שמשבט יהודה. כאשר יוסף סיפר לאביו על החלום שחלם – "והנה השמש והירח ואחד-עשר כוכבים משתחווים לי" – הבין יעקב מייד את משמעות החלום: יוסף יהיה מלך, ואביו ואימו ואחד-עשר אֶחיו ישתחוו לו. אמנם יעקב גער בו, אבל בליבו פנימה ידע שהחלום יתגשם, ולכן "ואביו שמר את הדבר", וכפי שרש"י מפרש: "היה ממתין ומצפה מתי יבוא".
ציפייה זו דורשת ביאור: הלשון "היה ממתין ומצפה מתי יבוא" מלמד שיעקב ציפה לכך כאדם שמצפה לדבר טוב ומיוחל. מהי המעלה בזה שיוסף ימלוך ואביו ואחיו ישתחוו לו?!
כל יהודי – 'יוסף'
ההסבר נעוץ בדברי חז"ל, "מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים". הלוא רחל כבר מתה, ויוסף חולם על השמש והירח (הרומז לאימו) שמשתחווים לו! אלא זה מה'דברים בטלים' שבחלום. יעקב אבינו חשב שכשם שההתייחסות לרחל היא בבחינת 'דברים בטלים', כך הרמז שהוא (יעקב) ישתחווה ליוסף, אף הוא בבחינת 'דברים בטלים'.
יעקב סבר שהחשיבות שבחלום אינה בפרטיו (שיכולים להיות בגדר 'דברים בטלים'), אלא בעצם החלום, המנבא את מלכותו של יוסף. לזה ציפה יעקב וייחל בכל ליבו.
יוסף מסמל את עם ישראל כולו, כפי שנאמר "נוהג כצאן יוסף" (שפירוש הפסוק הוא שהקב"ה מנהיג כצאן את 'יוסף', את עם ישראל). ייחודו של יוסף לעומת שאר השבטים היה בעמידתו בדבקותו בקב"ה גם כשירד לגלות וגם כשהיה משנה למלך וניהל את כל ענייני הממלכה, ובכל-זאת טרדות העולם לא הפריעוהו מדבקותו בה'.
הכוח הזה ניתן לכל יהודי, וזה גם התפקיד הנדרש מיהודי – להישאר דבק בקב"ה גם בהימצאו בגלות וגם כשהוא עסוק וטרוד בענייני העולם, בענייני פרנסה וכדומה. כינויו של עם ישראל 'יוסף' בא לבטא את הכוח המיוחד של יוסף הצדיק, הקיים בעם ישראל. לזה ציפה וייחל יעקב אבינו – "ואביו שמר את הדבר".
ממתין ומצפה
יתרה מזו יש לומר: יעקב אבינו ציפה וייחל לא רק למלכותו של יוסף במצרים, אלא למלכותו של יוסף בזמן הגאולה. הוא ציפה למשיח בן-יוסף, שבא כהקדמה וכהכנה למשיח בן-דוד.
ולמעשה, כל הסיפור של מכירת יוסף קשור בגאולה העתידה, כפי שהמדרש אומר (רבה פרשה פה): "ויהי בעת ההיא – רבי שמואל בר-נחמן פתח: כי אנכי ידעתי את כל המחשבות. שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף; ויוסף היה עסוק בשקו ותעניתו; ויהודה היה עסוק ליקח לו אישה. והקב"ה היה עוסק – בורא אורו של מלך המשיח".
לזה ציפה יעקב אבינו, וציפייה זו מעניקה כוח לכל יהודי בכל משך זמן הגלות להיות 'ממתין ומצפה': מתי יבוא משיח צדקנו לגאול את עם ישראל. וכל שכן בזמן של 'עקבתא דמשיחא', כשעומדים על סף הגאולה, שאז הוא אמיתות המצב של "ממתין ומצפה מתי יבוא", שהרי "אחכה לו בכל יום שיבוא". ולא רק בכל יום ויום, אלא הציפייה היא בכל שעה, כפי שאנו אומרים שלוש פעמים ביום: "לישועתך קיווינו כל היום".
ותיכף ומייד מתגלה "אורו של משיח", באופן שכל אחד ואחד רואה זאת בעיניו, ומשיח מביא את כל אחד ואחד מבני ישראל, אנשים נשים וטף, לארצנו הקדושה, ותיכף ומייד ממש (ראה לקוטי שיחות כרך לה, עמ' 156). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
