אף-על-פי שעניין נרות חנוכה נמשך מנרות המקדש ומצד נס פך השמן שאירע בנרות המקדש - יש בנרות חנוכה מעלה יתרה על נרות המקדש * נרות חנוכה קיימים לעד משום שתוכנם הוא מסירות-נפש - עניין הנוגע לכל המצוות ולכל הזמנים * על-ידי עבודה במסירות-נפש נזכה לגילויים של ימות המשיח * משיחות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. איתא ברמב"ן1 בשם המדרש: "כשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה, חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות"2, "לגדולה מזאת אתה מוכן, הקורבנות - כל זמן שבית-המקדש קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם - אל מול פני המנורה יאירו"3.
ומפרש הרמב"ן: "לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו".
ועל-פי זה נמצא, שמעלת הנרות גדולה ממעלת הקורבנות, ואפילו ממעלת הקטורת4. ומעלה זו היא בשני עניינים: (א) גם בזמן הבית גופא גדלה מעלת הנרות למעלה ממעלת הקורבנות, ומצד מעלה זו נעשה עניין נוסף (ב) הנרות קיימים לעד, אפילו בזמן הגלות (שהוא עניין נרות חנוכה).
ונוסף על ב' המעלות בעניין הנרות בכלל, ישנן ב' מעלות אלו בפרטיות גם בנרות חנוכה עצמם: (א) נרות חנוכה היו גם בזמן הבית (שהרי חכמים תקנו היום-טוב דחנוכה בזמן בית שני5), וגם אז היתה מעלתם גדולה ממעלת הקורבנות, (ב) נרות חנוכה ישנם גם בזמן הגלות.
ב. והעניין בזה:
אף-על-פי שעניינם של נרות חנוכה נמשך מנרות המקדש, וכמובן גם מפשטות העניינים, שמקורם של נרות חנוכה הוא מצד הנס שהיה בפך השמן שבו הדליקו את נרות המקדש, אף-על-פי-כן, יש בנרות חנוכה מעלה יתירה לגבי נרות המקדש, שהרי נרות חנוכה הם מצווה מדרבנן5, ואמרו רז"ל6 "חמורים דברי סופרים" ו"ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה"7.
וכמובן גם מדברי הרמב"ן הנ"ל, שמצד מעלתם של נרות המקדש עצמם - "כשאין בית-המקדש קיים... אף הנרות בטלות", ורק מצד עניינם של נרות חנוכה - "הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו".
ותוכן העניין - שנרות חנוכה קשורים עם מדריגה שלמעלה מהשתלשלות, ששם "לא שניתי"8, דהיינו שאין שם מקום להגבלות ושינויים ("אתר דלא אשתני"9). וכיוון שכן הוא בשורשם, לכן נמשכו גם למטה באופן זה, שקיימים לעד ולעולמי עולמים.
וזהו גם הטעם לזה שנרות המקדש הם שבעה ונרות חנוכה הם שמונה, כידוע10 שמספר שבעה הוא בהשתלשלות, ומספר שמונה הוא למעלה מהשתלשלות, ולכן אמרו רז"ל11 שהכינור דלעתיד יהיה של שמונה נימין, ועל-דרך זה בנרות חנוכה, שעניינם גילוי שלמעלה מהשתלשלות, מעין דלעתיד, ולכן הם שמונה נרות.
ג. והנה לכאורה גם בנרות חנוכה ישנה הגבלה - שהרי "יומי דחנוכה תמניא אינון"12, מיום כ"ה כסלו ואילך, אבל שאר ימות השנה אין בהם העניין דנרות חנוכה.
אמנם, הגבלה זו היא בנוגע לזמני השנה בלבד, אבל כשמגיע זמן זה בשנה, כ"ה כסלו, ישנו העניין דנרות חנוכה בכל שנה ושנה, ואין חילוק בין זמן הבית לזמן הגלות.
ויתירה מזה, שבימי החנוכה אין אפילו הגבלה בנוגע לזמני השנה, כיוון שההארה מימי החנוכה נמשכת ומאירה בכל השנה.
ואף שעניין זה ישנו גם בכל המועדים (כידוע13, שהארת כל המועדים נמשכת על כל השנה), ואם כן, לכאורה, אין זו מעלה מיוחדת בימי החנוכה, הרי לאמיתו של דבר ישנו חילוק בין הארת כל המועדים להארת ימי החנוכה, כי הארת כל המועדים נמשכת רק בתפילות כל השנה מה-שאין-כן הארת ימי החנוכה נמשכת בכל היום כולו.
והעניין בזה:
ידוע14 שג' הרגלים - פסח, שבועות וסוכות - הם כנגד אברהם, יצחק ויעקב, "שהמועדים נתקנו כנגד האבות; פסח כנגד אברהם, דכתיב15 לושי ועשי עוגות, ופסח היה; שבועות כנגד יצחק, שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק; סוכות כנגד יעקב, דכתיב16 ולמקנהו עשה סוכות"17.
ונוסף לזה ידוע18 ש"תפילות אבות תקנום", "אברהם תיקן תפילת שחרית.. יצחק תיקן תפילת מנחה... יעקב תיקן תפילת ערבית".
וזהו שכל המועדים מאירים ונמשכים בג' התפילות - פסח בתפילת שחרית, שבועות בתפילת מנחה, וסוכות בתפילת ערבית; אבל ההארה של ימי החנוכה מאירה בכל הזמנים.
ד. וביאור העניין בעבודה:
כל המועדים הם עניינים פרטיים בעבודה, ולכן ההארה של כל אחד מהמועדים מאירה בזמן ועניין השייך לו.
מה-שאין-כן חנוכה - עניינו מסירות נפש, ומסירות-נפש צריכה להאיר תמיד, בכל ענייני העבודה, וכמבואר בתניא19 "שקיום התורה ומצוותיה תלוי בזה שיזכור תמיד עניין מסירת נפשו לה'". וכיוון שקיום התורה ומצוותיה תלוי בזה שיזכור תמיד עניין מסירת נפשו לה' ". וכיוון שקיום התורה ומצוותיה צריך להיות במשך כל היום כולו ובכל ענייני האדם, כמו שכתוב20 "בכל דרכיך דעהו", נמצא, שעניין המסירות-נפש צריך להיות כל היום כולו.
אמנם, הזמן לעורר את כוח המסירות-נפש - הוא בימי החנוכה. חנוכה הוא הזמן שממנו יכולים וצריכים לשאוב מסירות-נפש על כל השנה כולה, שכל העניינים שיעשה במשך השנה - הן ענייני לימוד תורה וקיום המצוות, והן דברי הרשות - יאיר בהם כוח המסירות-נפש של יהודי, ועל-ידי זה נעשים כל עשייותיו כלים לאלוקות, והוא מגלה אחדות הוי' בכל ענייניו.
ועל-ידי העבודה דימי החנוכה, שהאדם מעורר בעצמו כוח המסירות-נפש שלמעלה מטעם ודעת, שהוא עניין העצם שלמעלה מכוחות הגלויים - על-ידי זה מתעורר גם למעלה העצם שלמעלה מהשתלשלות, "אתר דלא משתני" (כנ"ל).
וזהו הטעם שנרות חנוכה קיימים לעד ולעולמי עולמים, הן בזמן הבית והן בזמן הגלות, ואפילו בביאת המשיח, כמאמר רז"ל (לפי גירסא אחת)21 שלעתיד כל המועדים בטלים חוץ מחנוכה ופורים, כיוון שנרות חנוכה באים על-ידי עבודת המסירות-נפש, שעל-ידי עבודה זו יתגלו הגילויים דימות המשיח, ואפילו הגילויים דזמן התחיה, עד להגילויים דאלף השביעי "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"22.
* * *
ה. בעניין המצוות מצינו שכל מצווה כלולה מכל שאר המצוות23. ומובן הדבר, דכיוון שכל המצוות באות מהקב"ה שהוא אחדות הפשוטה, ובמילא גם כל העניינים הקשורים עמו הם באופן של אחדות פשוטה, הרי כאשר רצונו יתברך שעניין מסויים יתבטא בריבוי פרטים דווקא, אזי כל פרט הוא בבחינת אחדות פשוטה, והוא כולל בתוכו את כל שאר הפרטים24.
ועל-פי זה מבואר בחסידות הטעם ש"העוסק במצווה פטור מן המצווה"25 כיוון שכל מצווה, איזו שתהיה, היא מעין וכוללת את כל שאר התרי"ג מצוות24.
ונוסף להתאחדות הכללית שיש בכללות המצוות - יש גם התכללות בסוגי מצוות מסויימים, דהיינו שכל המצוות השייכות לסוג אחד, יש ביניהן שייכות והתכללות גדולה יותר מאשר שייכותן עם מצוות אחרות.
ולדוגמא: מצוות עשה, ומצוות לא תעשה - שיש להם גדר מיוחד, המתבטא בדינים מיוחדים, כמו "עשה דוחה לא-תעשה"26, וכן שכל מצוות לא-תעשה הם בחומר מלקות27. ועל-דרך זה ישנם הסוגים דאיסור וטומאה וכו'28 ומובן, שהשייכות בין המצוות השייכות לסוג אחד, היא גדולה יותר מאשר שייכותן עם מצוות אחרות.
ונוסף לזה מצינו שייכות גדולה עוד יותר בין שתי מצוות:
א) איתא בירושלמי בעניין לימוד תורתו של רשב"י "כגון אנו שעוסקין בתלמוד תורה אפילו לקריאת שמע אין אנו מפסיקין", כיוון ש"זה שינון וזה שינון ואין מבטלין שינון מפני שינון".
ב) מצינו בגמרא29 בעניין לימוד התורה של בנו, ש"אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו, בנו קודמו" ("ילמוד בנו, והוא יטריח אחר מזונות ויספיקנו"), שמזה מוכח שלימוד התורה של בנו נחשב כמו לימוד שלו ממש.
[כלומר: כאשר הממולח הוא אדם אחר שאינו בנו, אינו מחוייב ליתן ממונו כדי שילמד הממולח30, כיוון שעל-ידי זה לא תהיה אצלו מעלת לימוד התורה, אלא מעלת "תמכין דאורייתא" בלבד, ולכן מוטב שילמד בעצמו. מה-שאין-כן כשהממולח הוא בנו, מחוייב ליתן ממונו שילמד בנו כיוון שלימוד התורה של בנו הוא כמו לימוד שלו ממש].
ונמצא מב' דוגמאות אלו, שנוסף על ההתאחדות הכללית של כללות המצוות, וכן ההתאחדות של המצוות שבסוג אחד, ישנו עוד אופן של התאחדות במצוות התאחדות גמורה ממש, שב' המצוות עניינם אחד, אלא שנעשה על-ידי אדם אחר (כבדוגמא הב') או באופן אחר (כבדוגמא הא').
ו. כשם שישנן כמה דרגות של התכללות במצוות התורה, כן הוא בנוגע לבני-ישראל שלהם ניתנו מצוות התורה:
כל ישראל מחויבים בכל התרי"ג מצוות, שהרי רמ"ח מצוות עשה הם כנגד רמ"ח איברים, ושס"ה מצוות לא-תעשה הם כנגד שס"ה גידים31, וכיוון שכל אחד ואחד מישראל יש לו רמ"ח איברים ושס"ה גידים, יש לו שייכות לכל המצוות.
אבל אף-על-פי-כן, כשם שבמצוות ישנם כמה סוגים (כנ"ל), כן הוא בבני-אדם, שיש בהם כמה סוגים. והיינו, שנוסף על המבואר באגרת-הקודש32 שלכל אחד ואחד מישראל יש עניין (על-פי הגורל) שבו עליו להיות "זהיר טפי"33, שהוא עניינו הפרטי של אדם זה - הנה מלבד זאת ישנה גם התחלקות סוגים כלליים, בהתאם להתחלקות הסוגים שבמצוות, ולכל סוג של בני-אדם ישנו סוג המצוות השייך להם בייחוד, וכמו המצוות שבכהנים, לויים וכו'.
וכמו כן ישנו סוג בני-אדם שהם כהנים ולווים ברוחניות - כמו שכתב הרמב"ם34: "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו כו'" - שעיקר עבודתם היא תורה ותפילה, שצריכים להיות שניהם, כמאמר רז"ל35 "כל האומר אין לו אלא תורה כו' אפילו תורה אין לו", וכמו-כן לא מספיק תפילה בלבד, אלא צריך להיות גם ההמשכות שעל-ידי תורה, כפסק רז"ל36 שצריך לילך "מבית-הכנסת לבית-המדרש".
ז. וכמו-כן יש התחלקות פרטים בתורה ותפילה גופא: בתורה יש גליא דתורה ופנימיות התורה, וכן בתפילה - יש גליא דתפילה, שהוא-עניין התפילה כפי שמדובר אודותיה בגליא דתורה, ויש גם "עבודה שבלב זו תפילה"37, שזוהי פנימיות התפילה כפי שמבואר בפנימיות התורה.
ויש צורך בשני העניינים - הן גליא דתורה והן פנימיות התורה: גליא דתורה ללא פנימיות - אינה מספקת, שהרי חסרה כל הפנימיות; ולאידך, גם פנימיות התורה ללא גליא דתורה אינה מספקת, כמבואר בכמה מקומות38 בעניין "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו"39, שאפילו הנשמות שבגן-עדן, שהם מופשטים מגופים, צריכים להעניין ד"תלמודו בידו" (גליא דתורה), ועל-אחת-כמה-וכמה שנשמות בגופים למטה זקוקים בהכרח לגליא דתורה, בשביל בירור העולם בכלל, ובייחוד בירור "עולם קטן" זה האדם40.
ח. כמו-כן יש גם במצוות, גליא ופנימיות: הגליא - היא העשייה שבמצווה, והפנימיות - היא הכוונה שבמצווה.
אמנם, אף ששני עניינים אלו ישנם בכל המצוות, מכל-מקום, בכללות נחלקות המצוות לשני סוגים: יש מצוות שעיקר עניינן הבולט הוא העשייה (גליא) שבהן, ויש מצוות שעיקר עניינן הבולט הוא הכוונה (פנימיות) שבהן.
ובכללות - הרי זה החילוק בין חנוכה ופורים, כמבואר בלבוש41 (והובא בט"ז42 ונתבאר בארוכה בתורת החסידות43), שאף שבשניהם היה עניין המסירות-נפש, מכל-מקום, בפורים היה זה בשייכות להגוף, ובחנוכה - בשייכות להנשמה. ועל-פי-זה מובן, שבפורים בולט בעיקר הגליא שבמצווה, ובחנוכה בולט בעיקר הפנימיות שבמצווה.
וזהו הטעם שנס חנוכה היה בשמן, וכן תקנת חכמים בעניין ימי החנוכה היא על-ידי הדלקה בשמן, דקאי על פנימיות התורה, כידוע44 שמים (וכן לחם) עניינם גליא דתורה, יין - עניינו רזין דתורה, ושמן - רזין-דרזין.
ועל-פי האמור לעיל, שהתחלקות הסוגים במצוות היא בהתאם לסוגים בבני-אדם, ולכל סוג בבני-אדם יש סוג מצוות השייך אליהם בייחוד - מובן, שמצוות חנוכה, שעניינה בשמן (שהוא-עניין הכוונה, רוחניות שבמצווה), היא מסוג המצוות השייך ביחוד לסוגי בני-אדם שהם בבחינת כהנים ברוחניות , שהם התלמידים הלומדים פנימיות התורה.
ט. מכל האמור מובן, שימי החנוכה הם זמן מסוגל להתעורר ולהתחזק בלימוד פנימיות התורה, וכן בפנימיות עניין התפילה - "עבודה שבלב".
וכל זה באופן ד"מוסיף והולך", דהיינו להוסיף בתמידיות ("האלטן אין איין מוסיף זיין") מיום ליום ומלילה ללילה, בהתאם לההוראה מימי החנוכה, שהרי הלכה כבית-הלל ש"מוסיף והולך"45,
ועד שמגיעים (לא רק למספר שבעה, שהוא עניין שלימות ההיקף, אלא) למספר שמונה, שהוא למעלה מההיקף ולכן שומר את ההיקף46,
והרי זהו גם-כן עניין פנימיות התורה (ובפרט רזין-דרזין), שהוא עניין שלמעלה מהיקף ההשתלשלות לגמרי.
ואף שעניין זה הוא למעלה מהשתלשלות לגמרי, מכל-מקום, צריך שלא ישאר בבחינת מקיף, אלא להאיר על-ידו את "פתח ביתו מבחוץ"45 תחילה את ה"חוץ" שבו גופא, הגוף ונפש הבהמית47 [כפי שניתנה האפשריות לכך על-ידי זה שתורת החסידות המשיכה את העניינים ד"רזין דרזין" בהבנה והשגה, ובמילא יכולים הם לחדור גם בנפש השכלית, ועל-ידה - גם בנפש הבהמית ובגוף], ולאחרי כן - גם את ה"חוץ" הרחוק ממנו, ה"חוץ" של העולם, שגם הוא יואר בהאור ומאור שבתורה48.
(קטעים משיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשח"י - תורת מנחם התוועדויות ה'תשח"י, חלק ראשון (כ"א), עמ' 290-287 - בלתי מוגה;
ומשיחת יום א' פ' ויגש, מוצאי נר ה' דחנוכה, ה'תשח"י לתלמידי ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק' - שם עמ' 302-299 - בלתי מוגה)
______________________________
1) בהעלותך ח,ב.
2) פירוש רש"י על הפסוק.
3) במדב"ר פט"ו, ו.
4) ראה רמב"ן שם: ולא נחמו בקטורת בוקר וערב כו'.
5) רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ג.
6) סנהדרין פח,ב (במשנה). ירושלמי שם פי"א ה,ד. ועוד.
7) ע"ז לה,א ובפרש"י.
8) מלאכי ג,ו.
9) ראה זוהר ח"א רכא, סע"א ואילך. ח"ג קז, סע"א.
10) ראה שו"ת הרשב"א ח"א ס"ט. ד"ה ויהי ביום השמיני תרע"ח; תש"ד; תש"ה (סה"מ תרע"ח עמ' רסט ואילך; תש"ד עמ' 188 ואילך; תש"ה עמ' 167 ואילך). וראה גם ד"ה בכ"ה כסלו שנאמר בהתוועדות פ"ב (תו"מ חכ"א עמ' 277 ואילך).
11) ערכין יג,ב.
12) שבת כא,ב.
13) ראה לקו"ת ברכה צח,ב.
14) זח"ג רנז, רע"ב. טואו"ח סו"ס תיז.
15) וירא יח,ו.
16) וישלח לג,יז.
17) טור שם.
18) ברכות כו,ב.
19) ספכ"ה.
20) משלי ג,ו, וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.
21) הובא באגרת הטיול דרוש אות מ. ס' החיים ח"ג רפ"ז. וראה לקו"ש ח"ה עמ' 172 הערה 4.
22) תמיד בסופה.
23) ראה סה"מ תרנ"ה עמ' לז, המשך תרס"ו ס"ע ס"ח. עמ' תקכב. סה"מ קונטרסים ח"ב תלה,ב.
24) ראה גם שיחת ליל שמח"ת סכ"ד ואילך (תו"מ חכ"א עמ' 104 ואילך).
25) סוכה כה, סע"א. וש"נ.
26) שבת קלב,ב. ועוד.
27) ראה רמב"ם הל' סנהדרין רפי"ח.
28) ראה יבמות קג, סע"ב.
29) קידושין כט,ב (ובפרש"י).
30) הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ה"ז.
31) ראה זח"א קע,ב. ועוד.
32) סוס"ז.
33) שבת קי"ח, סע"ב.
34) סוף הל' שמיטה ויובל.
35) יבמות קט,ב.
36) ברכות בסופה. וש"נ.
37) תענית ב,א.
38) ראה לקו"ת ואתחנן ו,ג. שה"ש כב, ד.
39) פסחים נ,א. וש"נ.
40) תנחומא פקודי ג, וראה אדר"נ ספל"א. ובכ"מ.
41) או"ח סעת"ר.
42) שם סק"ג.
43) סה"מ תש"ח עמ' 118. סה"ש תש"א ע' 66. ועוד.
44) ראה שיחת נר ה' דחנוכה דאשתקד (לתמידי יתות"ל) ס"ה (תו"מ חי"ח עמ' 315). וש"נ.
45) שבת כא,ב.
46) ראה גם מכתב ח' טבת שנה זו (אג"ק חט"ז עמ' ר).
47) ראה גם מכתב ח' טבת שנה זו - "בעניינים המדוברים בעת החלוקה כאן דהאי שתא כו' " (אג"ק חט"ז עמ' ר).
48) ראה שו"ת הרשב"א ח"א ס"ט. ובכ"מ. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
