ויזרע יצחק בארץ ההיא (כו,יב)
וכי זרע דגן זרע יצחק חס ושלום? אלא - לקח את כל מעשר ממונו וזרע צדקה לעניים (פרקי דר"א פל"ג)

מה פשר התמיהה על כך שיצחק זרע דגן?

אלא רז"ל אמרו (ב"ר פמ"ז) "האבות הן הן המרכבה", זאת אומרת ש"כל איבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מענייני עולם הזה... כל ימיהם" (תניא פרק כ"ג). ואם-כן, איך ייתכן שיצחק יתעסק בזריעת דגן וכו'?

לכן מפרש המדרש, שאף שבחיצוניות זרע יצחק דגן, חלילה לנו לומר שהתוכן הפנימי של הזריעה היה זריעת דגן כפשוטה. אלא הכוונה היתה לצדקה - יצחק זרע דגן כדי שיוכל לקיים מצוות מעשר. נמצא ש"זרע צדקה" ולא "זרע דגן".

דוגמה לדבר בהלכות שבת: ההלכה היא, שהמוציא אוכלין פחות מכשיעור בתוך כלי, פטור אף על הכלי, מפני שהכלי טפל לאוכל (שבת צג). והיינו, שהואיל והכלי טפל לאוכל, אזי אין הוצאה זו נחשבת הוצאת כלי, אלא כהוצאת אוכל.

(לקוטי-שיחות כרך ה עמ' 74)

* * *

הרמב"ם כותב (הלכות מלכים רפ"ט) "ויצחק הפריש מעשר" (יצחק הוא הראשון שמפורש אצלו שקיים מצוות מעשר). ותמהו המפרשים - כבר באברהם נאמר (בראשית יד) "וייתן לו מעשר מכול".

אלא, הרמב"ם לומד שאברהם הפריש מעשר משלל המלחמה בלבד, כפי שמשתמע מהמשך הכתוב שם: "אשר מיגן צריך בידיך, וייתן לו מעשר מכול", דהיינו מהשלל שלקח מכדרלעומר והמלכים אשר איתו. מעשר זה היה בדוגמת תרומת המכס מהשבי והמלקוח שלקחו במלחמת מדיין. נמצא אפוא שיצחק, אשר הפריש מעשר מהתבואה שצמחה בשדותיו, הוא הראשון (שמפורש בו) שקיים מצוות מעשר - "עשר תעשר את כל תבואת זרעך".

(לקוטי-שיחות כרך ה עמ' 68-69)

ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה (כו,יד)

עבודת שלושת האבות היא כנגד שלושת העמודים שעליהם העולם עומד: אברהם (חסד) - גמילות-חסדים; יצחק (גבורה) - עבודה, עבודת הקרבנות; ויעקב (תפארת) - תורה.

ולכן נאמר ביצחק דווקא "ועבודה רבה", רמז לעמוד העבודה.

סימן לדבר: עמוד העבודה בזמן הזה הוא עבודת התפילה, כי תפילה במקום קרבן, ו"תפלה" בגימטרייה "יצחק רבקה" (515).

(לקוטי לוי-יצחק עמ' שמב)