מדורים נוספים
	אפילו טיפת מים
	עם מי להתייעץ
	הטהרה מהטומאה החמורה ביותר על-ידי הפרה הירודה ביותר
	נתינת הכוח לגאולה – מהטהרה שלפניה
	"ביום ההולדת צריך לומר חסידות"
	מי קודם, המים או האפר?
	ה'סוד' שנחשף מהיחידות החשאית
	פרשת שמיני
	הלכות ומנהגי חב"ד

איזה עילוי יש בפרה, שזכתה שהשבת כולה נקראת על שמה – 'שבת פרה'?! * מדובר בבהמה ממין נחות, ועוד פרה אדומה שמייצגת את מידת הגבורה, כיצד בכוחה לטהר מהטומאה החמורה ביותר – טומאת מת? * על-ידי הירידה הגדולה ביותר, מגיעים לעילוי הנעלה ביותר * דווקא בזמן הגלות, שהוא בגדר 'מחוץ למחנה' במובן הרוחני, אפשר להפוך חשוכא לנהורא * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. עיקר ה"רעש" ("גערודער") דשבת זו הוא בקשר לעניין דפרשת פרה, ולא (כל כך) בקשר לפרשת שמיני, והראיה, שבשבת פרשת שמיני דשנה שעברה לא היה רעש מיוחד. וטעם הדבר – מכיוון   שקריאת פרשת השבוע היא בכל שבת ושבת, מה שאין כן ארבע הפרשיות המיוחדות, שקלים זכור פרה והחודש – נקראות בזמן מיוחד בשנה [מלבד הקריאה דפרשיות אלו כחלק מפרשת השבוע במשך כל השנה כולה], ולכן עושים מזה "רעש" מיוחד, ועד שכל רגע ורגע במשך כל השבת כולה (החל מליל שבת, ואפילו ערב שבת) נקרא בשם זה – "שבת פרשת פרה".

ב. ביאור ההוראה דפרשת פרה – ובהקדים:

כאשר ילד קטן שומע אודות שבת זו – מתעוררת אצלו תמיהה גדולה ביותר: איזה עילוי יש בשבת פרה?! – אדרבה: "פרה" היא למטה ממין המדבר, על אחת כמה וכמה למטה ממעלתו של יהודי, שנקרא בשם "אדם", "אתם קרויים אדם"¹, על שם "אדמה לעליון"², וכמו שכתוב³ "אני אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם", ואם כן, מהו איפוא העילוי וה"רעש" דשבת זו – "שבת פרה"?!

בשלמא בנוגע לשאר הפרשיות – מובנת מעלתם: פרשת זכור – עניין של זכרון, פרשת שקלים – אף על פי שמדובר בה אודות דבר דומם, הרי יש בזה העילוי ד"מטבע של אש"⁴ (ובפרט על פי המובן בפרטי הפירושים בעניין ד"שקל"), ועל אחת-כמה-וכמה פרשת החודש – עניין של חידוש; אבל מהי המעלה בפרשת פרה, ומה גם שאינה נקראת בשם "קרבן פרה", כי אם "פרה" סתם?!

ובפרט כאשר מדובר אודות ילד קטן, שאין דרכו לפרש פירושים שהכוונה ל"פרשת פרה", שתוכנה, עניין של קרבן כו' [פירושים שיכול לחשוב ולפרש יהודי מבוגר], ולכן, כאשר אומרים לו ששבת זו נקראת "שבת פרשת פרה", ועל אחת כמה וכמה "שבת פרה" (בהשמטת תיבת פרשת), "פרה" סתם – הרי זה אצלו מילתא דתמיהה!

תמיהה זו מתחזקת ביותר כאשר יודעים שהכוונה בפרה זו אינה לפרה סתם, כי אם ל"פרה אדומה" – שהרי גוון אדום מורה על טבע של גבורות, רתיחת דמים וכו', על דרך מה שכתוב⁵ בעשיו "מן האדום האדום הזה גו' על כן קרא שמו אדום", היפך מעלתו של האדם שהנהגתו צריכה  להיות על פי שכל, באופן של התיישבות דווקא.

ובפרט על פי המבואר בילקוט שמעוני⁶ (והובא בדרושי רבותינו נשיאינו דשבת פרשת פרה) "פרה זו מצרים . . אדומה זו בבל וכו'" – שמזה מובן גודל הירידה שבדבר, שהרי כללות עניין הגלות (מצרים בבל וכו') הוא היפך המעלה ד"אדם", "אדמה לעליון", שכן, מקומו של ה"עליון" (ואפילו "בני עליון") אינו בגלות חס ושלום!

ועל פי זה – תמוה ביותר: מהו העניין ד"שבת פרה", ועד כדי כך, שזהו עיקר ה"רעש" דשבת זו, עוד יותר מאשר פרשת שמיני, שם המורה על עילוי מיוחד, כפי שמבין גם ילד קטן שמספר "שמיני" הוא מספר גדול, ו"שמיני" מלשון "שומן"⁷, ולאחרי כל זה עיקר הרעש הוא בנוגע ל"פרה" דווקא?!

ג. והביאור בזה – שהיא הנותנת – דווקא מצד גודל הירידה שבעניין ד"פרה", גדולה מעלתה ביותר:

"פרה אדומה" מורה על עניין של ירידה למטה מטה – אפילו "פרה" סתם, שהיא למטה ממעלת מין המדבר (ועל אחת כמה וכמה מעלת בני ישראל), ועל אחת כמה וכמה "פרה אדומה" – עניין של גבורה ורתיחה כו'. ובפרט על פי המבואר במדרש שבזה מרומז עניין הגלות, החל מגלות מצרים, שהיא השורש לכל הגלויות⁸.

ונוסף לזה מקומה של הפרה הוא "מחוץ למחנה"⁹ דווקא, היינו, שכל פרטי עבודתה [כולל – שחיטתה, שבשאר הקרבנות אינה חלק מהעבודה, שהרי שחיטה כשרה בזר¹⁰ - מבלי להכנס לשקלא וטריא בנוגע לדין שחיטת הפרה¹¹, אם כשרה על ידי זר אם לאו] נעשו בחוץ דווקא – דלא כשאר הקרבנות, אפילו "קדשים קלים", ששחיטתן בכל מקום בעזרה¹², ודווקא "פרה אדומה", על אף ש"חטאת קרייה רחמנא"¹³ – נעשית בחוץ דווקא עניין של ירידה.

ועד כדי כך, שלצורך זה הוצרך "סגן כהן גדול" לצאת "אל מחוץ למחנה" (שהרי "מצוותה בסגן"¹⁴), כלומר, לא זו בלבד שלא נפעל עילוי ב"פרה אדומה" שתתעלה ותוכנס למקדש [כפי שמצינו בכל הקרבנות, שלמרות היותם ממין החי, נפעל בהם עילוי על ידי זה שמכניסין אותם למקדש כו'], אלא אדרבה, ה"פרה אדומה" פעלה ירידה (כביכול) אצל "סגן כהן גדול", בכך שהוצרך לצאת ממקומו ולבוא "אל מחוץ למחנה" (לא רק באופן שמחשבתו תהיה מחוץ למחנה, ובמקום שמחשבתו כו' שם הוא נמצא¹⁵, אלא הוצרך לצאת "אל מחוץ למחנה" בפועל ממש).

אמנם, על ידי ירידה גדולה זו באים לתכלית העילוי – שהרי דוקא על ידי "פרה אדומה" נפעל העילוי דאתהפכא חשוכא לנהורא, ועד שמטהרת טומאת המת אף שהוא אבי אבות הטומאה¹⁶. כלומר, שדווקא על ידי הירידה למטה מטה ביותר, עד לפרה אדומה הנעשית מחוץ למחנה – באים לתכלית העילוי שאין למעלה ממנו.

ועניין זה (דילוג מלמטה מטה ביותר עד למעלה מעלה ביותר) מודגש גם באופן עבודתה – שלמרות שנעשתה מחוץ למחנה, נאמר בה "והזה אל נוכח פני אוהל מועד מדמה"¹⁷:

כאשר נתינת הדם היא באופן של הזאה ("והזה"), ולא באפון של נתינה סתם [על דרך מה שכתוב¹⁸ "ויקח משה מדמו ויתן על תנוך אזן אהרון גו'"] – מודגש בזה עניין של דילוג, מכיוון שהדם צריך לדלג ולקפוץ ממקום למקום.

וכן הוא ברוחניות העניינים – שצריך להיות עניין של קפיצה ודילוג ממקום שהוא בבחינת מטה מטה ביותר, "מחוץ למחנה", עד למקום הכי נעלה – "אל נוכח פני אוהל מועד", ובזה גופא – "פני אוהל מועד" דייקא, הפנמיות ד"אוהל מועד" (כמבואר בדרושי רבותינו נשאינו¹⁹).

ד. וההוראה מזה – בנוגע לעבודת האדם בימינו אלו:

כשם שישנה הירידה ד"מחוץ למחנה" ביחס לעניין המקום, כמו כן ישנה הירידה ד"מחוץ למחנה" ביחס לעניין הזמן [שהרי זמן ומקום שייכים זה לזה – כמו שכתב הרמב"ם במורה נבוכים²⁰, וכמבואר בשער הייחוד והאמונה²¹ ש"חיות המקום וכן חיות הזמן . . הוא ממדת מלכותו ית'"] – שזהו כללות העניין דזמן הגלות,

ובזמן הגלות גופא – תכלית הירידה, כאשר "החושך יכסה ארץ"²², עד לחושך כפול ומכופל דעקבתא דמשיחא,

הן בארץ ישראל – שגם שם ישנו עניין הגלות, וכפי שאומרים בתפלת העמידה [שבה צריכים להיזהר בתכלית שכל דבר יהיה בתכלית האמת] דימי המועדים: "ומפני חטאינו גלינו מארצנו", ועל אחת כמה וכמה בחוץ לארץ – מקום הגלות כפשוטו.

ועל זה באה ההוראה הנלמדת מ"פרה אדומה":

לא זו בלבד שהירידה דזמן הגלות אינה פועלת חלישות חס ושלום בעבודתו של יהודי, אלא אדרבה: ירידה זו מביאה לידי עילוי גדול ביותר, באופן של אתהפכא חשוכא לנהורא, כך שדוקא על ידי הירידה ד"מחוץ למחנה" (כללות ירידת הגלות), באים לתכלית העילוי – "אל נוכח פני אוהל מועד".

ה. ...ויהי רצון אשר מקריאת פרשת פרה נבוא תיכף ומיד לקריאת פרשת החודש, שתוכנה קשור עם עניין הגאולה – שהרי בפרשת החודש מדובר אודות קרבן פסח, ובפרט שכללות עניין ד"החודש", חידוש הלבנה, מורה על החידוש דבני ישראל – שדומין ללבנה ומונין ללבנה²³ ו"עתידים להתחדש כמותה"²⁴.

...ובפשטות – שעוד לפני ראש חודש ניסן ישנו כבר העניין הגאולה בפועל ממש, ובמילא ישנו גם תוכן העניין ד"שקלים" – הקרבת קרבנות ציבור בראש חודש ניסן מתרומה חדשה²⁵, בבית המקדש השלישי, "מקדש אדנ"י כוננו ידיך"²⁶, שעומד בנוי ומוכן למעלה²⁷, וצריך רק להתגלות ולרדת למטה – ולכן יכול לבוא ולהתגלות אפילו בשבת ואפילו בלילה²⁸, כן תהיה לנו – בפועל ממש, ותיכף ומיד – "מיד הן נגאלין"²⁹, במהרה בימינו ממש.

______________________

1)    יבמות סא, רע"א.

2)    ראה עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח"ב פל"ג. של"ה כ, ב. שא, ב. ובכ"מ.

3)    תהילים פב, ו.

4)    ירושלמי שקלים פרק א הלכה ד. תנחומא תשא ט. נשא יא. במדבר רבה פי"ב, ג. ועוד. הובא בפירוש רש"י על התורה.תשא ל, יג.

5)    תולדות כה, ל.

6)    ריש פרשת חוקת.

7)    ראה ליקוטי אמרים להרב המגיד סח, ב. אור התורה דרושים לשמיני עצרתעמ' א'תתיז ואילך. המשך תער"ב ח"ב עמ' תתקנא.

8)    ראה בראשית רבה פט"ז,ה.

9)    חוקת יט, ג.

10)  ברכות לא, ב וש"נ. רמב"ם הלכות ביאת מקדש פ"ט ה"ו. ועוד. הובא בפירוש רש"י על התורה ויקרא א, ה.

11)  ראה יומא מב, א ואילך. וראה פירוש רש"י חוקת שם.

12)  תורת כהנים ריש פרשת ויקרא. זבחים נה, א (במשנה).

13)  חולין יא, סע"א. עבודה זרה כג, רע"ב. רמב"ם הלכות פרה אדומה פ"א ה"ז. הובא בפירוש רש"י נעה"פ שם ט.

14)  [1]ספרי ופירוש רש"י על הפסוק חוקת שם, ג.

15)  ראה כתר שם טוב (קה"ת) הוספות סל"ח. וש"נ.

16)  ראה אגרת הקודש סימן כח.

17)  חוקת שם, ד.

18)  צו ח, כג.

19)  ראה אור התורה חוקת עמ' תתיד. ועוד.

20)  חלק א פרק נב. הקדמה טו לחלק ב. חלק ב פרק יג. פרק ל.

21)  פרק ז (פב, א). וראה גם ליקוטי תורה ברכה צח, א: שהמקום והזמן שניהם הם נקראים בחינה אחת.

22)  ישעיה ס, ב.

23)  סוכה כט, א. בראשית רבה פו, ג. וראה אור התורה בראשית (ד, ב ואילך), ובכ"מ.

24)  סדר קידוש לבנה, מסנהדרין מב, א.

25)  ראה מגילה כט, רע"ב. וש"נ.

26)  בשלח טו, יז (ובפרש"י שם).

27)  פירוש רש"י ותוספות – סוכה מא, סע"א. זוהר חלק א כח, א. ועוד.

28)  ראה שיחת שבת פרשת פקודי (שקלים) תשד"מ (תורת מנחם התוועדויות תשד"מ חלק ב עמ' 1135 ואילך).

29)  רמב"ם הלכות תשובה פרק ז הלכה ה.

סיכום:

עיקר ה'רעש' בשבת זו הוא סביב קריאת פרשת פרה, עד שהשבת נקראת 'שבת פרה'. ולכאורה תמוה: 'פרה' היא ממין החי, שלמטה ממין המדבר, ובפרט שמדובר בפרה אדומה, שצבע אדום רומז לגבורות, רתיחת דמים וכו' היפך מעלת האדם שהנהגתו הינה על-פי שכל. זאת ועוד: במדרש מבואר שפרה אדומה רומזת לגלויות ישראל, ואם כן תמוה ביותר מה העילוי ב"שבת פרה"?!

והמענה על זה: היא הנותנת! דווקא פרה אדומה, שיש בה ירידה גדולה ועד שהקרבתה נעשית "מחוץ למחנה", היא המביאה לידי עליה גדולה ביותר – טהרה מטומאת מת.

עניין זה – שהירידה דפרה אדומה מביאה לידי עילוי גדול ביותר – מודגש בכך שנתינת דם הפרה היא באופן של הזאה ולא נתינה סתם, להורות על דילוג וקפיצה מלמטה למעלה. 

ההוראה לימינו: כשם שישנו "מחוץ למחנה" ב'מקום', כך ישנו "מחוץ למחנה" ב'זמן' – זמן הגלות, ובזמן הגלות גופא, זהו הזמן דעקבתא דמשיחא.

ועל זה באה ההוראה מפרה אדומה: הירידה אל "מחוץ למחנה" דזמן הגלות, לא רק שאינה פועלות חלישות בעבודת היהודי, אלא אדרבה, מתוך ירידה זו מגיעים לעילוי הכי גדול – "אתהפכא חשוכא לנהורא", זמן הגאולה האמיתית והשלימה.