חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:42 זריחה: 6:08 י"ד בחשון התש"פ, 12/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"רבי מכבד עשירים"
ניצוצי רבי

מאמר חז"ל מיוחד ו"תמוה" זה זכה לפירושים שונים במשנתו של הרבי - בהתוועדויות כלליות ובמכתבים פרטיים לאישים שונים * "העדר הניצול מפריע את הסדר בבריאה, מכיוון שעניינה אשר כל החלקים שבה צריכים לסייע באופן פעיל לתכלית הכללית והאחידה" * על זכותם וחובתם של העשירים בכסף, בכוח ובהשפעה

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

הפעם הראשונה שהרבי דיבר על מאמר זה ברבים היה בהתוועדות ליל שמחת-תורה תשי"ג ('תורת מנחם - התוועדויות', כרך ז, עמ' 102). הרבי הזכיר את מאמר הגמרא (עירובין פו, ריש עמוד א) "רבי מכבד עשירים" בתוספת פירוש מעניין (ליקוטי מהרי"ל בשם מהר"ם סג"ל) - "מתוך שרבי עצמו היה עשיר מופלג, לכך הרגיל עצמו לכבד עשירים, כדי להתלמד להעם שיכבדו גם-כן אותו בשביל עושרו ולא בשביל תורתו"

הרבי הוסיף ואמר בבת-שחוק: "אותי אי-אפשר לחשוד בכך, מכיוון שאינני עשיר, אין לי אבנים טובות ולא כסף וזהב..."

לאחר מכן המשיך הרבי וביאר את העניינים על-פי פנימיות: "פנימיות הטעם בזה שאכן ראויים הם לכבוד, שהרי רואים שהקדוש-ברוך-הוא מכבדם".

ובהקדמה, ציין הרבי, שניסיון העשירות הוא ניסיון גדול מניסיון העניות. עני אין בידו לפעול מאומה, לעומתו עשיר בעל כסף, עומד לפני הניסיון לאיזה מטרות לנצל את הכסף.

הקב"ה סומך עליו

לימים, בהתוועדות פורים תש"ל (שיחות-קודש תש"ל, כרך א, עמ' 595), הוסיף הרבי:

בין ניסיונותיו של עשיר מצינו אפשרות ש"עשיר יענה עזות" או "עושר שמור לבעליו" שלא לטובתו, כפי שמציינים חז"ל על קורח, וכל זה כאשר מנצלים את העושר להיפך ממטרתו.

בשמחת תורה תשי"ג 'ניתח' הרבי את הדברים וירד לנבכי נפשו של גביר בן ימינו:

כאשר צריכים לתרום כסף לישיבה - טוען אליו יצר-הרע: מדוע עליך לתת את כספך, כסף שרכשת ביגיעה - עבור תלמידי ישיבה, אנשים צעירים שיכולים  בעצמם  לעבוד (כמו שאתה עובד) ולהרוויח; וכי משום שהם אינם רוצים לעבוד מחוייב אתה לעבוד עבורם ולפרנס אותם?!

יתר על כן - אילו היו מקדישים את זמנם בשביל איזה "תכלית", ללמוד דבר המביא תועלת לעולם - ניחא, תמיכתך תנוצל לטובת העולם; אולם בשביל תלמידי ישיבה שלומדים תורת ה' במתכונת שלמדוה לפני שנים רבות, דבר שאין לו מקום ואינו תואם  (כל-כך) את רוח הזמן - חבל לבזבז כסף!

להיפך - טוען היצר - בחורי ישיבה לא זו בלבד שאינם מביאים תועלת לעולם, הם מתקלקלים, גדלים כ"בטלנים", ונמצא שכספך מסייע להפוך אנשים צעירים לבעלי-מום!

העשיר שהיצר הרע נטפל אליו בחשבונות האמורים נמצא אפוא בנסיון גדול ביותר.

מסקנת דברי הרבי:

ואם-כן - כאשר רואים שלמרות גודל הנסיון שבדבר נתן הקב"ה לפלוני עשירות, היינו שהקב"ה סומך עליו ליתן בידו פיקדון ובוטח בו שידע לנצלו כדבעי - ראוי הוא שיכבדו אותו.

הרבי סיים את דבריו באותו ענין ואמר - "ויעזור להם הקב"ה שינצלו את הפיקדון כדבעי".

"גדולה זכותם"

בהזדמנות אחרת (שבת-קודש פרשת תזריע תשי"ד - 'תורת-מנחם - התוועדויות', כרך יא, עמ' 179) אמר הרבי שניסיון העשירות הוא ניסיון קשה ביותר - שהרי אפילו לגבי רבי אלעזר בן ערך (מספרת הגמרא במסכת שבת קמז,ב) היה זה ניסיון (ומכל-שכן לגבי אנשים כערכנו), הרי בוודאי נותנים להם כוחות גדולים שיוכלו לעמוד בניסיון (שהרי "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו"), וגדולה זכותם שעומדים בניסיון".

ניצול ה"עשירות" בכוח ובהשפעה

בשנת תשט"ז שיגר מר יצחק בן-צבי מכתב לרבי. בתגובה כתב לו הרבי בין השאר (אגרות-קודש, כרך יב, עמ' תיג-תיד):

...יש תמהים למאמר חז"ל "רבי מכבד עשירים".

ולדידי מובן ומבואר הוא על-פי אחת הנקודות היסודיות של שיטת הבעל-שם-טוב, אשר כל עניין בעולם ואפילו קטן שבקטנים הוא בהשגחה פרטית, ובפרט עניינים כוללים הנוגעים לרבים.

עשירים, אנשים אשר ההשגחה העליונה נתנה בידם האמצעים לפעול רבות טובות בעולמו של הקב"ה, בוודאי גם כוחות נפשם מתאימים למילוי תפקיד זה, תפקיד העולה פי כמה על תפקידו של איש הבינוני ועל-אחת-כמה-וכמה של איש העני. ורבינו הקדוש שתקופתו היתה תקופת מעבר בחיי עם ישראל מחיים שלווים, לפי ערך - לחיים של גזירות ורדיפות, ועליו היה לגייס את כל הכוחות בכדי שיעמוד עם ישראל בניסיון זה וייצא שלם ומחוסן, עליו היתה המשימה להתבונן בכל אחד ואחד ולהשתדל לנצל את כל האפשרויות אשר בו. ולכן הביע רגש כבוד כלפי אלו שמלמעלה נתנו להם אפשריות יתרה, אשר בוודאי גם נוצלה להגן על כל הקדוש בישראל, ככל שאר פעולות רבינו הקדוש.

אלא, מתאים להנהגה הכללית בעולם, אשר לכל אחד מבני ישראל ניתנה בחירה חופשית, ומנסה ה' אלוקים אותו לדעת הישנו אוהב את ה' כו' ושומר מצוותיו ושומע בקולו וכו', גם בזה הבחירה נתונה לכל אחד מהעשירים, וכמו שנאמר "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת גו'" לקיים בבחירתו, כסיום הכתוב, "ובחרת בחיים", או ח"ו להיפך.

פשוט, אשר אם בעשירים בזהב וכסף, הדברים האמורים, על-אחת-כמה-וכמה - עשירים בכוח השפעה על הסביבה הקרובה והרחוקה.

ומובן גם כן, אשר כיוון שיש מנהיג לבירה זה העולם ואין בו דבר אחד לבטלה, מוכרח ניצול פעיל וחיובי של העושר, ואין מספיק כלל וכלל זה שלא ישתמשו בעושר בכיוון בלתי רצוי.

כי גם העדר הניצול מפריע את הסדר בבריאה, כיוון שעניינה אשר כל החלקים שבה צריכים לסייע באופן פעיל לתכלית הכללית והאחידה.

כאן הרבי עובר לתביעה ישירה מהנמען:

רבות שמעתי על כ', תכונות נפשו ומידותיו ועל יחסו לקודשי עם ישראל המסורתיים, ובתקופתנו זו ניתנו לכ' אפשרויות מיוחדות, בדוגמת האמור לעיל, בהשפעה על הסביבה הקרובה והרחוקה, השפעה היכולה להביא תוצאות מרחיקות לכת, ובייחוד - בשמירה על צביונו האמיתי של עמנו, אשר נהיה לעם בקבלת התורה, והיא היא חוט השני העובר דרך כל תקופות קיום עמנו ומאחדן, אף כי במשך זמן זה כמה אומות, אומות בעלות תרבות מפותחת ביותר, מושלות בכיפה וכו' נתחייבו כליה ולא היתה להם תקומה, וישראל נופלים ועומדים - על-ידי הקישור עם בורא העולם ומנהיגו - ואומר כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם (מדרש תנחומא, פרשת ניצבים).

ואם בכמה תקופות מוכרח היה גיוס כל כוחות בני ישראל לשמירה ולהגנה על התורה ומצותיה - סוד קיומו של עם ישראל - בתקופתנו לא כל-שכן,  תקופת הרת עולם ותקופת משבר ונסיון, מהנסיונות הכי גדולים, של עמנו ישראל. ואלו העשירים ביכולת ואפשריות, אשר מתאים לזה גם אחריותם גדולה פי כמה, חובתם חוב קדוש וגם זכותם לנצל את האפשרויות במילואן להגן על הקדוש לעם ישראל היא תורתנו הנצחית ומצוותיה, ובפרט בפלטין של מלך היא הארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. וכיוון שהועמס תפקיד זה בוודאי ניתנו מראש כל העניינם הנדרשים למילוי התפקיד במילואו, אלא שרצון הבורא הוא שיהיה זה בבחירה - ובחרת בחיים.

נשען על מה ששמעתי על כ' תקוותי חזקה שלא יקפיד על שורותי דלעיל אף שזהו מכתבי הראשון לכ', ויקובלו הדברים באותו הרגש שנכתבו.

חונן בכוח השפעה

עיקרו של המכתב (למר בן-צבי) הועתק גם במכתבו של הרבי מכ"ה בתשרי תשי"ט אל "הנכבד והנעלה איש אשכולות ומדעים איש ירא-אלוקים וכו' וכו' מו"ה אליעזר-אריה הלוי שי' המכונה ד"ר פינקלשטיין" (אגרות-קודש, כרך חי, עמ' כו ואילך).

בקטע הנוסף מבהיר הרבי:

ובטח למותר להדגיש שכוונתי לתכלית האמיתית של עמנו עם אלוקי אברהם, הכלל והפרט, היא חיים על-פי תורתנו תורת חיים, תורה תמימה בלי פשרות, שגדולת התורה בזה שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, קיום המצוות בפועל בחיי היום-יום שעליהן נאמר וחי בהם.

באותו מכתב הרבי כותב גם על האמונה של תורת החסידות בכל יהודי, ומוסיף נקודה עיקרית - "אשר כיוון שחונן מההשגחה העליונה בכוח השפעה ויש לו מספר חשוב של מושפעים, שחלק מהם גם הם משפיעים ומנהיגים בחוגים המסויימים, הנה אם השורות הנ"ל תביאנה איזה שינוי בפועל, הרי זה יתפשט ויוכפל פי כמה על ידי מושפעיו".

(למכתב זה היה המשך של התכתבות, כשהרבי מבהיר שלא די בלימוד תורה, אלא עיקר הדגש הוא על קיום מצוות מעשיות!).

"הקב"ה הפקיד ברשותם"

בהתוועדות שבת-קודש פרשת וארא תשי"ד ('תורת-מנחם - התוועדויות', כרך י, עמ' 322) פנה הרבי לאחד המסובים ואמר לו: באחת ההתוועדויות שנכחו בה כמה גבירים, הנה כדי להתקשר עמהם על-ידי דבר-תורה, דובר אודות מאמר רז"ל "דבי מכבד עשירים", ונתבאר טעם הדבר, שכיוון שהקב"ה סמך עליהם ליתן להם עשירות, למרות גודל הניסיון שבעניין העשירות, היינו, שסמך ובטח בהם שינצלו את העשירות כדי ליתן את הכסף במקום הראוי, לכן יש לכבדם.

וכאן אמר הרבי:

וכמו-כן אלו שהקב"ה סמך עליהם להפקיד ברשותם את החינוך של כמה נשמות מבני-ישראל, ובטח בהם שישפיעו עליהם כדבעי, על-ידי זה שהם בעצמם יהיו במצב יותר טוב - יש לכבד אותם.

וסיים הרבי את דבריו לאותו אחד: "וממילא, אימרו לחיים ותהיו בשמחה".

מעניין לעניין: בהזדמנות אחרת ('תורת-מנחם - תהוועדויות', כרך יא, עמ' 179) התייחס הרבי לנושא שיגור השלוחים - "איזה צעד צריכים לעשות כדי לשלוח יהודי בשליחות כזו, שהרי יודעים במה המדובר (הקשיים, הנסיונות וכו'); ומובן גודל מעלת הכוחות  שנותנים לצורך השליחות, ובמילא מובן שכאשר לא ממלאים את השליחות אזי נעשה איבוד הכוחות, ולאידך גיסא מובן גודל העושר כאשר ממלאים את השליחות כדבעי, מבלי הבט על גודל הניסיון שבדבר".

הבהרות לעיתונאי

בשנת תשל"א נכנס ל'יחידות' אצל הרבי מר משה אישון, עיתונאי, ולימים עורך 'הצופה'. כשפירסם מאמר על הביקור בעיתון והמאמר הגיע לידי הרבי, חרג הרבי מדרכו "שלא להגיב, או להוסיף דיוק בהמופיע בשמי במכתב-עת כי אין לדבר סוף".

כך כתב מר אישון בשם הרבי (הדברים צוטטו באלבום 'הרבי - שלושים שנות נשיאות', כרך א, עמ' 175):

"יש דברים המתפרשים שלא כהלכה. כבר הסברתי מדוע נהג הרבי לכבד עשירים. גם אנחנו, מתוך זה שיודעים את כוחם הסגולי של השרים הדתיים בממשלה, באים כלפיהם בטענות מדוע אינם עושים...".

ביום ט' אלול תשל"א כתב הרבי למר אישון איגרת המתיחסת לדברים:

שלום וברכה!

...כיוון שנוגע לפירוש מאמר חז"ל (שהביא מר בשמי) יוצא הנני מגדרי (שלא להגיב, או להוסיף דיוק בהמופיע בשמי במכתב-עת - כי אין לדבר סוף) - ואבאר יותר את הנראה לפי עניות דעתי במחז"ל (עירובין פו,א) "רבי מכבד עשירים" שרבים עמלו בפירושו:

מוכרח בסוגיא שם שכוונת מחז"ל לעשירים כפשוטם, והתירוץ להתמיהה בזה - גם-כן נרמז בהמשך הסוגיא שם: דווקא רבי בהיותו בעצמו עשיר מופלג - ידע מניסיונו ריבוי הניסיונות המתעוררים על-ידי עשירות. ביחד עם זה האמין באמונה שלימה שהקב"ה (עצם הטוב) אין כוונתו כלל להכשיל את האדם ואינו מבקש אלא לפי כוחו. זאת-אומרת שאדם העשיר שפגע בו - יש לו "כוח" נפשי עצום כל-כך שביכולתו לעמוד בכל הניסיונות האמורים ואדרבא להשתמש בעושרו אך ורק בכדי אשר "ישב עולם לפני אלוקים" (כהסיום בסוגיא שם). ואיש בעל כוח נעלה כזה - בוודאי ראוי לכבדו. ומזה עלינו ללמוד לעשיר באיזה שטח ומובן שיהיה - בנוגע ל"כוח" שלו ובמילא גם בנוגע לאחריות שלו].

והרבי סיים:

על-פי הנ"ל יש להוסיף ביאור בזה שדווקא שלמה ביקש (משלי ל,ח) "ראש ועושר אל תיתן לי", כי נתנסה בשניהם (ובשניהם - בהפלגה) ואין חכם כבעל הניסיון.

ביאור למאמר ה"תמוה"

"מאמר תמוה ביותר, ורבים מתעכבים עליו", כך מתבטא הרבי בפורים תש"ל:

כבוד מגיע למי שהינו בעל מעלות (=מצד עצמו). עשיר, הרי יכול להיות מישהו שזכה להון-גדול שלא עמל בו ולא טרח להשיגו, ונפל לו בירושה!...

מהאמור "רבי מכבד עשירים" משמע שלא היה מדובר בעשירים צדיקים, שהרי אילו היו צדיקים, היה רבי מכבדם בלאו-הכי, אלא בעשירים שלא הצטיינו במעלות נוספות, ולכאורה אינו מובן:

רבי סידר המשנה שהיא היסוד לתורה שבעל-פה כולה, ולא חסר לו גם בגשמיות כעדות חז"ל שרבי לא פסק מעל שולחנו לא חזרת כו' ולא צנון, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, ובעוד מקומות בחז"ל (ש"ס ומדרשים) מצינו הפלאת עשירותו של רבי (ראה ברכות מג,א. נז,ב (וש"נ). שבת קיג,ב (וש"נ). ועוד).

והפירוש ל"רבי מכבד עשירים" בוודאי אין הכוונה שרבי לא חשב בפנימיות ובמחשבתו שאכן ראוי אותו עשיר לכבוד ורק בחיצוניות כיבדו. שהרי בוודאי כיבד רבי את העשיר בפנימיות ובאמת.

ונשאלת השאלה: למה מגיע לעשיר כבוד? ממה-נפשך - אם מנצל הוא את עשירותו לדברים טובים - טוב מאד, על קיום מצוות ומעשים-טובים מגיע לו כבוד, אך גם העני המקיים מצוות וכו' מגיע לו כבוד. ואין משנה בהגבלות ותוארים ואילו כאן נאמר "מכבד עשירים"?

נקודת הביאור:

רבי בעצמו היה בעל ניסיון בעשירות וידע עד כמה קשה הוא ניסיון זה - לנצל את הכסף כדבעי. רבי גם ידע שלא כוחו ועוצם ידו של העשיר עשה לו את החיל הזה, אלא הקב"ה הוא שבחר בו להעשירות. נמצא אם-כן שהקב"ה העניק לו כוחות מיוחדים כדי לעמוד בניסיון זה.

והוסיף הרבי ואמר:

התורה היא נצחית. כשרואים יהודי עשיר כפשוטו בכסף וזהב, או עשיר ביכולת, באפשרותו לפעול דברים שאחר אינו יכול לבצעם, עלול הוא לחשוב שעל כל פעולה ופעולה שלו מגיעה לו תודה מיוחדת שהרי לא התקיים בו "(וישמן ישורון) ויבעט" ואדרבה הוא פועל לא פחות מזולתו. יש לומר לו בדיוק את ההיפך: מכיוון שעשאוך "עשיר", מכאן הוכחה שהעניקו לך כוחות עצומים. ומכיוון ש"לא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה" מוכרח אתה לנצלם במלוא המידה - כעדות חז"ל לגבי נקדימון בן גוריון "כמאן דבעי למיעבד", ובלי זאת, למרות שהנך נותן שלא בערך יותר מאשר אחרים, עליך לזכור כי חובתך גדולה משל אחרים משום שה' יתברך הפך אותך לשליח ונתן בידך הון עצום, כוחות עצומים ואפשרויות אדירות אם בכסף ואם בהשפעה הן בשכל הן במידות, ולבצע את השליחות במילואה.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)