רבנו הזקן לא נבהל מהטענה כי חסידיו עושים דברים שהם עדיין לא 'אוחזים' בהם * את הסיפור שרבנו הזקן נהג להתענות משבת לשבת, דחה הרבי, על-פי דברים ששמע מחותנו * על נוסח התפילה, שינויי סגנונות במאמרים, הלכות ומנהגים - בבואנו מחג הגאולה י"ט-כ כסלו

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

במכתב ששיגר הרבי בשנת תש"ו להרה"ח ר' שמעון גליצנשטיין, שכתב את ספר "הרב" על תולדות אדמו"ר הזקן ('אגרות-קודש' כרך ב' עמ' קא-קב), כותב הרבי:

שמחתי בראותי אותו, באשר זה זמן רב שנרגש חוסר בחוברת אשר תספר בסגנון נוח לקריאה על-דבר תולדות אדמו"ר הזקן ואשר יחד עם זה, תיתן מושג אי-שטחי מאישיותו, ותעורר בהקורא את הרצון לדעת יותר פרטים על-דבר תורתו שיטתו ומפעליו.

דמות מופת

להלן ממשיך הרבי וכותב - דברים שמעניקים לנו אפשרות להבחין בייחוד שבספרי אדמו"ר הזקן:

אם היה פרק מיוחד על-דבר ספרי אדמו"ר-הזקן עם תיאור, בשתיים-שלש שורות, תוכן כל ספר, הנה כשהקורא יקרא רשימת הספרים ומוצא בהם: נוסח (בדיוק כל תיבה ותיבה), של סידור התפילה, לוח ברכות-הנהנין (בהלכות ברכות המסורות לכל וכתובות בסגנון המתאים לזה), שולחן-ערוך (ובפרט הלכות נידה וקונטרס-אחרון), תניא (שבחלקו הראשון והג' יכול לשמש, בעיני בעלי המוסר, למופת ספרי מוסר, חלק-ב דוגמא לחקירה, חלק ד' - לאהבת ישראל), תורה-אור וליקוטי-תורה (שיטתו בחב"ד), קונטרס-אחרון שבתניא ולשון כ"ק אדמו"ר נ"ע שבתורה אור (קבלה) - הנה רשימה כזו עם ביאור קצר על-דבר הנ"ל, למרות "יבשותה", מכרזת היא ואומרת: "הנה איש פלאות".

"הלכות" לעומת "הנהגות"

כך כתב הרבי בט"ז באייר תש"ח להגאון החסיד רבי יצחק דובאוו מאנגליה (איגרות-קודש, כרך ב, עמ' שדמ):

בההלכות שבסידור שני סוגים ישנם: א) קונטרסים שלמים שחיבר אדמו"ר הזקן להכניסם בסידור כחטיבה בפני עצמה והם פסקי-דין בקיצור נמרץ בעניינים הרגילים ושווים לכל נפש וצריכים-להיות מצויים גם תחת-יד זה שאין השולחן-ערוך באותו שעה על שולחנו. ונקראים בשם סדר (כמו שכתוב בשער-הכולל פרק א' סעיף ד'), או הלכות. ויש לומר שגם הלכות ברכת-כהנים בכלל זה. ב) הנהגות (ולא דינים) בודדות השייכות לאמירת תפילה או ברכה פרטית (עיין בשער-הכולל שכל הלכות קריאת-שמע צריכות להיות נדפסים בריש הסידור ביחד).

והנה בהגדה לא כתב אדמו"ר-הזקן קונטרס, כי-אם הביא בסידור הנהגות הנחוצות לדעת בשעת מעשה...

דיוק ההשמטות שבתניא

במסכת יבמות (עט,א) נמנו ג' סימנים בבני ישראל "גב"ר" - גומלי-חסדים, ביישנים, רחמנים. ואילו אדמו"ר הזקן בתניא סוף פרק א' השמיט ביישנים. באיגרת של הרבי מיום ב' שבט תש"ח ('אגרות-קודש' כרך ב' עמ' רצג) להרה"ג הרה"ח ר' מרדכי הכהן פערלאוו מבאר הרבי:

אבל מובן על-פי מאמר רז"ל (ביצה כה,ב. נדרים שם עיין שם בחידושי-אגדות [=למהרש"א]) דסימן הבושה אינו דומה להשאר כי נעשה על-ידי מתן-תורה דוקא.

והרבי מסיים:

ומזה נראה עד כמה מדוקדקים גם ההשמטות שבתניא.

"בריא" של הש"ס

"כמדומה שמספרים בשם אדמו"ר הזקן שאמר על עצמו שהוא 'בריא' האמור בש"ס" - כך כתב הרבי ברשימתו מחודש אלול תרפ"ז (נדפס ב'רשימות' חוברת קכ - יצא-לאור לשבת פרשת חיי-שרה תשנ"ח) עמ' 9. לימים, בשנת תשמ"ו ('התוועדויות' תשמ"ו, כרך ב, עמ' 188) - הזכיר זאת הרבי בשם חסידים ("חסידים מספרים שאדמו"ר הזקן העיד על עצמו שהוא במעמד ומצב של 'בריא' דזמן הש"ס") והוסיף: "וכן משמע גם מתוכן הביאור באגרת-התשובה על אתר".

היה נשען על המרפק

כשהיה מקבל אנשים ל"יחידות" היה אדמו"ר הזקן, קודם שהשיב לכל שאלה ושאלה, נשען מקודם על ידו, הימנית או השמאלית - כך רשם הרבי ביומנו מי"ט-כ כסלו תרצ"ג ('רשימות' חוברת קעב עמ' 13) מתוך דברים ששמע מחותנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ.

סדר אמירת ה'תורות' וכתיבתן

בחודש תשרי תשמ"ב נדפס בהוצאת קה"ת הספר מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב (חלק ב), שבו נכללים מאמרים מהנחות של כ"ק אדמו"ר האמצעי ושל אחיו הרב משה, בני כ"ק אדמו"ר הזקן. כשהכניסו את ה'פתח דבר' לפני ההדפסה אל הרבי על-מנת שיגיהו, כנהוג בדרך-כלל, העיר הרבי בקשר לשינויי הנוסחאות שבהם:

שיש-לומר ששינוי דהנוסחאות שישנם בהמאמרים שבבוך זה וכיוצא-בזה הוא מפני שנאמרו בזמנים שונים בנוסחא שונה.

הרב שלום דובער שי' לוין (ספר 'עבודת הקודש' עמ' קסג) שאל את הרבי: "הרי מדובר כאן בשני ביכלאך שנכתבו באותה שנה על סדר השנה, ואם-כן בוודאי נכתבו באותה שנה לאחר אמירת המאמר באותה פעם, ומכל-מקום ישנם השינויים ביניהם?".

והרבי השיבו:

לא אמרתי שכל השינויים זוהי סיבתם

כמה וכמה מאמרים חזרו עליהם (בחזרה, או בהמשך השבת-קודש והיום-טוב עצמו - על-דרך תורת הבעש"ט שהא' [=האדמו"ר] חזרה עוד-הפעם) ועוד כיוצא-בזה.

להעיר ש"סדר תורה" הוא אמר ד' פעמים אותו העניין.

דברי הצומות

בכמה הזדמנויות ('תורת מנחם', כרך י, עמ' 176. שיחת שבת-קודש פרשת ניצבים-וילך תשל"ה) סיפר הרבי כי פעם אמרו במעמד חמיו - כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ - בהיותו באטוואצק, שיש סברה שרבינו הזקן היה נוהג להתענות משבת לשבת, והיה שובר את הצום בפרוסת לחם בלבד. ואמר כ"ק מו"ח אדמו"ר שלא שמע סיפור זה; ואחר-כך הוסיף, שלפי מה ששמע אודות רבנו הזקן, שאופן עבודתו היתה בדוגמה של מעלה, לא מסתבר סיפור זה, שכן, למעלה ישנו הענין ד"בין הערביים תאכלו גו' ובבוקר תשבעו", וממילא אין מקום לכללות העניין של תעניות וסיגופים. עניין זה שייך רק בתור תיקונים, אבל לא "תמידים כסדרן".

והרבי הסביר:

כלומר: הסיבה שכ"ק מו"ח לא גרס את הסיפור לא היתה בגלל שרבנו הזקן לא היה שייך לסיגופים, אלא מפני שעניינו של רבנו הזקן היה - בירור, זיכוך והעלאה, שעבודה זו קשורה (לא עם עניין הסיגופים, אלא עם) ההנהגה ד"עזוב תעזוב עמו" (כפי שפירש הבעש"ט), וכידוע גם שהבעש"ט כתב לתלמידו בעל התולדות שלא יתענה כיוון שסדר העבודה צריך להיות עם הגוף דווקא.

ה'חיצוניות' תשפיע על ה'פנימיות'

סיפור ידוע הזכיר הרבי במספר הזדמנויות: כשהובאה פעם קובלנה לפני אדמו"ר הזקן על חסידים הנוהגים בדרכי חסידות (אריכות בתפילה, והידור במצוות) בעוד שאינם עומדים באמת בדרגה זו (ועשייתם כך היא 'חיצונית' בלבד ואין הם אוחזים באמת ובפנימיות בדרגה נעלית זו) - נשען כדרכו בעת דבקות וכיוצא-בזה, על אצילי ידיו, והגיב: כך? שיקויים בהם פסק המשנה!... והכוונה להמשנה במסכת פאה בה נאמר (לגבי המחקה בעל-מום: "וכל מי שאינו... ועושה עצמו כאחד מהם - אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם".

בשבת חול המועד סוכות תשכ"א ('שיחות-קודש' תשכ"א עמ' 9-8) הוסיף הרבי ואמר: באחד ממאמריו הקצרים של אדמו"ר הזקן מדובר על מעלת שלושה לבושי הנפש - מחשבה, דיבור ומעשה - וכך נאמר שם:

"הלבושים מכסים על הפנימים, עד שלא יוכר בין טוב לרע כו', כמו איש שוטה, בדיבורים של חכמה שקיבל מחכם, ידמה לכל שהוא חכם גדול, או מעשה הטוב לאדם רע בעצם, ידמה לכל שהוא טוב בעצם כו', כי כוח נמשך בלבושי מחשבה, דיבור ומעשה ליפות את הפנימיות, כמו מכוער מאוד, שהלבושים נאים יפוהו ממש כו' ומהיכן כוח זה בלבושים, נזכר בספר מבוא שערים עניין עמוק כו'"

בפשטות - הסביר הרבי - הכוונה היא שפעולת הלבושים אינה אלא לעיני הרואים בלבד, ותו לא. ואולם מהמשך העניין שם, ומאומרו שיש בזה "עניין עמוק", מובן, שהלבושים אכן משנים את מהות האדם, וסוף-סוף נהיה חכם (מוחין) וטוב (מדות).

"וזה מתאים" - סיים הרבי - "לפתגמו של אדמו"ר הזקן, שבסופו-של-דבר תשפיע הנהגתם של החסידים על מהותם".

סידורו - שווה לכל נפש

"בנוגע לנוסח התפילה - קבע אדמו"ר הזקן נוסח זה מלכתחילה באופן השווה לכל נפש", אמר הרבי להגאון רבי ישראל-יצחק פיקארסקי, בעת שזה בא לנחמו על פטירת הרבנית הצדקנית חיה-מושקא ע"ה ('התוועדויות' תשמ"ח, כרך ב, עמ' 566) והוסיף:

בנוגע לספר התניא - מדגיש בהקדמתו שכותב "לכללות אנשי שלומנו", מה-שאין-כן בנוגע לנוסח התפילה - דבר השווה לכל נפש.

עטיפת הטלית של רבנו בתפילה

בשבת-קודש פרשת וילך תשל"ה, סיפר הרבי בשם חסידים כי רבנו הזקן התפלל כל התפילה - מעוטף בטליתו "כעטיפת הישמעאלים". הרבי הדגיש כי לא שמע דבר זה מכ"ק מו"ח אדמו"ר, ולכן אין ביכולתו להכריע אם אכן כך היו פני הדברים, או לאו; ברם - ציין - כך מספרים חסידים.

"בחינה" במאסר

ברשימותיו מחורף תרצ"ה (נדפסו בחוברת קעט עמ' 13) סיפר הרבי מה ששמע מכ"ק חמיו בשם הצמח צדק, שאמר:

כאשר הביאו את הסבא (אדמו"ר הזקן) לפטרבורג, בחנו אותו בכל החכמות (שבע חכמות), הכניסוהו לחדר מלא ציורים (געמעלדע). אדמו"ר הזקן הביט זמן מה על התמונות, לבסוף הראה על אחת מהן שהיא טובה, בביאורו: אי-אפשר להתהוות יש מאין כי אם על-ידי "אין" באמצעי. והצייר הזה שכח על [=את] עצמו בעת הציור.