כאשר שבת פרשת ראה חלה בראש חודש אלול אין קוראים בה את הפטרת 'ענייה סוערה', אלא את הפטרת ראש חודש 'השמים כסאי'. בשבת תצא מוסיפים ומשלימים את הפטרת 'ענייה סוערה' אחרי הפטרת 'רני עקרה'.
האבודרהם (סדר הפרשיות וההפטרות) מביא בשם המדרש שרצף הפטרות של 'שבעא דנחמתא' הוא למעשה דו-שיח בין הנביאים לכנסת ישראל. בהפטרה הראשונה מבקש הקב"ה מהנביאים "נחמו, נחמו עמי", ובהפטרה הבאה כנסת ישראל מביעה אכזבה: "ותאמר ציון, עזבני ה'!". בהפטרה השלישית מוסרים הנביאים לקב"ה: "ענייה סוערה לא נֻחמה", והקב"ה משיב ברביעית: "אנכי אנכי הוא מנחמכם". הנחמות באות בהפטרות שלאחר מכן: "רני עקרה לא ילדה", "קומי אורי כי בא אורך". הסדרה נחתמת בקבלת הניחומים: "שוש אשיש בה'".
תגמול לצדיקים
על-פי זה מתבקשת השאלה מה טעם לחזור בשבת זו אל ההפטרה שעליה דילגנו, "ענייה סוערה לא נוחמה", אחרי שבשבת פרשת שופטים כבר הבטיח הקב"ה "אנכי הוא מנחמכם"?! מכאן מובן שבקביעות כזאת בני ישראל אינם מתנחמים גם מהפטרת "רני עקרה", אלא מההפטרה "קומי אורי כי בא אורך".
ההסבר טמון בדברי הבעל שם טוב, המפרש את הפסוק "קומי אורי" כמכוּון כלפי נשיאי ישראל: "שאתם מניחים הצידה את התורה והעבודה שלכם בשביל טובת הרבים, מה יהיה איתכם (עם שכרכם)? – על כך אומר הקב"ה: 'קומי אורי' – באור הפרטי שלכם, לאור הכללי – 'כי בא אורך'".
מה יהיה איתכם?
לכאורה, מה פשר השאלה "מה יהיה איתכם"? הלוא נשיאי ישראל, המתמסרים לטובת העם, מקיימים את מצוות התורה "הוכח תוכיח את עמיתך" ו"ואהבת לרעך כמוך". הם פועלים מתוך ויתור אישי על יכולתם לעסוק בתורה, ובוודאי הם זכאים לשכר על כך!
יש לומר, שאילו היו מתמקדים בלימוד התורה בלבד, ולא היו מפסיקים את תלמודם למען הציבור, היו מגיעים לעילוי גדול יותר. העדפת העשייה הציבורית מן הלימוד פוגמת בשלמותם, עד שיש מקום לשאלה "מה יהיה איתכם?".
אור חדש
על זה באה התשובה: "קומי אורי" – מהאור הפרטי לכללי. נוסף על השכר הייעודי למצוות "הוכח תוכיח" ו"ואהבת לרעך כמוך", שאותו הם מקבלים בזכות פועלם, נשיאי ישראל משתבחים באור חדש, אור כללי, שיהיה נעלה מ"שבעתיים כאור שבעת הימים".
גם ב'שבעה דנחמתא' כנסת ישראל מסכימה להתנחם רק אם תקבל את התגלות האור האלוקי הכללי. היא מבקשת אור נעלה בכמות ובאיכות, שיגבר על כאב החורבן והגלות. ואכן, הקב"ה מבטיח: "קומי אורי כי בא אורך". נחמה זו מתעצמת השנה במיוחד, שכן היא באה אחרי הטענה "ענייה סוערה לא נֻחמה". נחמה זו ביכולתנו לקבל כאשר ננהג כנשיאי ישראל, ונתמסר להשפעה רוחנית על הזולת מתוך מסירות נפש.
(תורת מנחם, כרך סה, עמ' 159) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
