נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת תבוא | לצורך עליה
	במה לחסוך?
	כל אחד יכול לשוב מאהבה – וברגע אחד!
	הבא ביכורים ותבע את הגאולה!
	סידורו של רבינו הזקן
	פרשת תבוא
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

שבת קודש פרשת תבוא, כ"א אלול

בשבת ב-770 היה קהל רב. התלמידים חזרו, הראשונים מבין אורחי תשרי כבר באו בשטו"מ, ואווירת המועדים השתלטה.

מצוות הביכורים – תוכנה הפנימי וההוראות שלה בעבודת ה' של כל יהודי בכל מקום – עמדה במרכז שיחות הקודש.

הרבי פתח בכך שהתחלת כל הפרשה "והיה כי תבוא אל הארץ" קשורה בגאולה השלימה, והנושא הבא הוא עניין הביכורים. הרבי האריך כיצד כל פרט בעבודת ה' צריך להיות נחשב בעיני כל יהודי, אפילו ילד קטן, כאילו הוא עומד בבית-המקדש ועונה ואומר דבר תודה לפני הקב"ה בעצמו.

כאמור זה היה הנושא המרכזי, ומלבדו נתבארו עניינים רבים כבדרך אגב. זאת, בשתי שיחות הקודש הראשונות. אחריהן שרו "שובה ה' עד מתי" בהתלהבות גדולה והרבי הירבה לעודד את השירה באופן בלתי רגיל גם בשתי ידיו הקדושות ביחד. אחר כך הורה לחזן ר' משה טלישבסקי לשיר 'יהי רצון... שיבנה'. והייתה שיחה שלישית, קצרה, בה דובר על אספקת צרכי החג לנזקקים (הרבי התבטא כי כך יוכל כל הנצרך לומר סליחות במנוחה...) ואיחל שהגאולה 'תבוא' מיד בזמן זה ובבית זה 'סעוון סעוונטי'... לבסוף הזכיר על חלוקת המשקה והלוקחים לאירועים שונים עלו והכריזו.

אחרי אחרון הלוקחים אמר הרבי למזכיר הריל"ג לקרוא לבנו שנמצא בתוך שבעת ימי נישואיו, וכשעלה מזג לו הרבי 'לחיים' ונתן לו בקבוק משקה.

הרבי התחיל בעצמו לנגן את ניגון ההקפות לאביו הרלוי"צ ז"ל ובאמצע השירה קרא לבניו של המנוח הרה"ת ר' יוסף נימוטין ע"ה ונתן גם להם בקבוק משקה – אחרי שמזג לכוסם – ואמר: "פאנאנדער טיילן פאר עליית הנשמה" [= לחלק (מה'לחיים') עבור עליית הנשמה].

מוצאי שבת סליחות

בשעה אחת לפנות בוקר התקיימה אמירת סליחות הראשונה. למרות שבשנה זו התחילה אמירת הסליחות כשבוע לפני ראש השנה ורבים מהאורחים טרם הגיעו, היה המעמד ברוב עם, ונראו קבוצות-קבוצות של אנשים שבאו משכונות אחרות בעיר.

עם סיום הסליחות החל מעמד קבלת הפ"נים הנהוג מדי שנה. אלפים עברו ליד פתח חדרו של הרבי, הגישו את הפ"נ לידיו הק' וזכו בברכת: "כתיבה וחתימה טובה".

יום ראשון כ"ב אלול

חלוקת השטרות לצדקה נמשכה מספר שעות ותפילות מנחה וערבית נערכו בזו אחר זו. בתפילת ערבית אמר הרבי 'קדיש' לרגל יום היארצייט של הסבא הרה"ג ר' מאיר שלמה ינובסקי זצ"ל.

אחרי תפילות ערבית התקיימה שוב חלוקת שטרות לצדקה.

יום שני כ"ג אלול

בסביבות השעה שמונה וחצי נכנס הרבי לאמירת הסליחות ולהפתעת הקהל אחרי סליחות התקיימה חלוקת שטרות לצדקה (במקום בו מתקיימת החלוקה בתוך ביהכנ"ס).

בתפילות היום אמר הרבי 'קדיש'.

היום הופיע המכתב השני בסדרת ה'מכתבים כלליים' לקראת השנה החדשה, המכתב נושא את התאריך: 'מוצאי ש"ק פ' תבוא אל הארץ, כ"א אלול, שבת סליחות, ה'תנש"א'.

הרבי נסע לאוהל ובשובו, אחרי תפילת ערבית הייתה שיחת קודש.

הפעם היה הסגנון מיוחד במינו ואין ספק שכל הציבור כאן שרוי במידה זו או אחרת במצב מיוחד בעקבות שיחת ההתעוררות.

תחילה דובר על עניינו של יום, ג' דסליחות, בו אמרו רבותינו הק' מאמרי חסידות ברבים והרבי הורה ללמוד במשך היום לפחות אחד מהם. בהמשך, הורחב הדיבור על המיוחד בשנה זו כאשר 'נצבים וילך' נפרדות (בהתאם לסימן "פת בג המלך") ובכל זאת קשורות זו בזו, והרבי ביאר ולימד הוראה משיעור חומש היומי של יום שלישי. בהמשך, הייתה הוראה משיעור חומש היומי של יום שלישי. בהמשך, הייתה הוראה מפתיעה לערוך הלילה "שטורעם'דיקע התוועדויות" בהן לפחות אחד הנוכחים יצא מהמגבלות ויבוא לבחינת 'עד דלא ידע' – והרבי התבטא "אם כי מובן שאין לצאת לגמרי שהרי בכל זאת לא פורים היום". הוזכר גם הסיפור כי בליובאוויטש הלכו החסידים לסליחות כשהם 'מתנדנדים'.

כמובן שבעקבות שיחה זו היו רבים שהלילה הדירו שינה מעיניהם ב'שטורעם'דיקע התוועדות' ב-770 או באחד מבתי הכנסת הסמוכים.

יום שלישי כ"ד אלול

בשעה חמש אחר הצהריים, הייתה שיחת הק' השנתית לנשי ובנות ישראל לקראת השנה החדשה. למעלה משעה נמשכו דברות הק' והרבי פירט והרחיב כל עניין ברמה המובנת לכל ועם זאת בעמקות. עיקרי הנושאים: התבוננות בגדלות ה' כפי שהיא משתקפת מהבריאה (זריחת ושקיעת השמש וכו' וחינוך ילדי ישראל. כן היו דברים על פרשת השבוע, לימוד הוראות מפרקי אבות ועוד נושאים רבים. בסיום השיחה נתן הרבי למארגנות שטרות של דולרים לתת לכל אחת ג' שטרות וטרם צאתו מבית הכנסת בירך כפי הנהוג לברך בלשון יחיד: "לשנה טובה תכתבי ותחתמי".

יום רביעי כ"ה אלול

ה'סליחות' החלו קצת מאוחר מהרגיל (ב-8:50). בתפילות היום אמר הרבי קדיש.

בצהריים נסע הרבי לאוהל. בשובו התפללו מנחה (בה אמר הרבי 'קדיש') ואחריה תפילת ערבית.

בסוף התפילה פנה הרבי לעבר המיקרופון ומיד הכינו את הסטענדר לאמירת שיחה. קרוב לשעה נמשכה שיחת הק'. היא נפתחה בביאור מהותו של יום כ"ה אלול יום בריאת העולם ובהמשך כללה נושאים רבים. להלן מקצתם:

הסברים חדשים במשל שחיקת האבן שבכתר המלך להפצת פנימיות התורה; ביאור בפסוק "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים" שבשיעור חומש היומי, תוך דגש על "וקבצך" גם בעבודת ה' של יהודי בעת הגלות - בדומה לכך גם נושא הביכורים קיים בעבודת ה'; "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם" – שכל התורה כולה וכל המצוות ניתנו לו בפרט; דיון קצר בעניין הברכה הראשונה והברכה האחרונה על הרימון בסעודת ר"ה; ועוד.

הסיום היה בברכות שבקרוב ממש יקויים בפועל "ושב... ורחמך ושב וקבצך".

בסיום השיחה ירד הרבי מהבימה למקום המיועד לחלוקת השטרות לצדקה ונתן לכאו"א דולר אחד.

יום חמישי כ"ו אלול

הרבי נסע לאוהל.

היום כבר ניתן לקבוע בוודאות כי 'תשרי התחיל'. במשך כל היום זרמו האורחים מכל קצוי תבל ובערב, כאשר הרבי חזר מהאוהל, היה ביהכנ"ס מלא מפה לפה. הפעם נודע מראש על אמירת שיחה לאחר תפילת ערבית והסטנדר הנוסף, זה שכלפי העם, היה מוכן מראש.

את השיחה התחיל הרבי במעלת הזמן, כאשר כבר מתכוננים לאמירת סליחות בפעם השישית ובשנת 'נפלאות אראנו'. אחר כך היה ביאור בפרשת השבוע – "כי המצווה הזאת... לא רחוקה היא ולא מעבר לים היא". הרבי דייק לשם מה היה צורך באזהרה שהתורה איננה 'מעבר לים' לאותו דור שהיו במתן תורה וביאר כי אכן, בעצם, התורה היא 'מעבר לים', למעלה מעולם הזה, והעובדה שאפשר ללמוד אותה כאן היא חידוש גדול. נושא זה התקשר בנושא התשובה ששייך במיוחד לפסוקים אלו ("כי המצוה הזאת") שבפרשת השבוע וכאן עורר הרבי על 'תשובה עילאה' מתוך שמחה גדולה ביותר, למעלה מ'עד דלא ידע', באמרו כי 'זוהי עבודת היום'!

אלו היו עיקרי השיחה וכבדרך אגב היו עוד כמה עניינים. ביניהם: ייחודם של מאמרי אדמו"ר הזקן 'הקצרים' שלפעמים דווקא בהם קיים עומק מיוחד במינו.

הרבי גם הזכיר כי חסידים נוהגים היו להחשיב את היום בו הגיעו אל הרבי פעם ראשונה כיום ההולדת שלהם...

סיום השיחה היה בפסוק "כי קרוב אילך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", ואחר כך הייתה חלוקת שטרות לצדקה, שני שטרות לכל אחד. כאמור, היום כבר הגיעו אורחים רבים והחלוקה נמשכה, אפוא, כארבעים דקות. לאור דברי הרבי על שמחה גדולה, העומדים מסביב שרו בהתלהבות והרבי עודד את השירה בעוז תוך כדי חלוקה.

בינתיים השתרך מחוץ לבית הכנסת תור ארוך של ממתינים למסור פ"נים. הפעם הראשונה בה קיבל הרבי פ"נים בשנה זו הייתה, כזכור, במוצאי השבת לאחר הסליחות הראשונות וכפי שפורסם מלכתחילה – הערב הוא הפעם השנייה. במוצאי השבת מסרו רוב תושבי המקום וראשוני האורחים ואילו היום נראו ה'פנים חדשות' שהגיעו במשך השבוע.

מספר דקות אחרי השיחה נפתחו הדלתות והרבי עמד בפתח חדרו וקיבל הפ"נים כשהוא מברך את כאו"א ב'כתיבה וחתימה טובה'. התור התקדם במהירות ובתוך פחות משעה עברו כולם. המעמד הסתיים בשעה אחת עשרה בערך, בכך תמו, בעצם, אירועי יום נוסף, של סיום השנה והכנה לשנה החדשה. אמנם, רבים בכלל לא מיהרו לנוח. הרי הרבי אמר הערב כי "עבודת היום היא תשובה עילאה מתוך שמחה גדולה"... ובנוסף לכך, רבים שהגיעו היום (גם אם לא בפעם הראשונה) שמו דגש על כך שבשיחת הק' היה אזכור לכך שהיום בו החסיד בא אל הרבי נחשב כיום בו נולד...

יום שישי כ"ז אלול

הסליחות ותפילת שחרית נערכו במועד הרגיל ובצהריים נסע הרבי לאוהל (זה היום השלישי ברציפות) ושב רק לעת הדלקת הנרות. אחרי כמה דקות יצא לתפילת מנחה בזאל הקטן.

לפני השבת הופיע ה'מכתב כללי' השני לראש השנה.