שלהי אלול. מיום ליום מתרבים האורחים שבאים לעיירה ליובאוויטש, מקום מושבו של אדמו"ר ה'צמח צדק'. המוני חסידים גודשים את האכסניות בעיירה, הטובלת בנוף פסטורלי, בין יערות עבותים ופיתולי נהרות.
באותן שנים צמחה חסידות חב"ד לממדים גדולים. מספר החסידים הוערך בכמאה וחמישים אלף. אין פלא שלקראת הימים הנוראים נהרו המונים מכל רחבי רוסיה ואוקראינה אל הרבי.
בתי המדרש מלאים זקנים וצעירים, השוקדים על התורה ועל העבודה. הם מתכוננים לתפילה על-ידי לימוד עיוני של מאמרי החסידות. אחר-כך מתפללים באריכות גדולה, מתוך התבוננות פנימית מעמיקה בגדולת הבורא.
בשעות הערב והלילה יושבים בהתוועדויות חסידיות. פרחי החסידים מצטופפים סביב הזקנים, ודולים מהם פנינים יקרות בעבודת ה', סיפורים משובבי נפש ולקחים מעוררי לב. אווירת התעלות והתרוממות רוח סוחפת את כולם, ומטפסת לגבהים ככל שקרב ובא ראש השנה.
בפסגה ניצבת ה'יחידות' – הפגישה האישית של החסיד עם הרבי. דיי בעצם הזכרת המושג כדי להעביר רטט במיתרי נפשו של כל חסיד.
בחדר ההמתנה שלפני חדרו של הרבי מכונסים חסידים נרגשים. הם שקועים בקריאת מזמורי תהילים, בהתעוררות פנימית. אחרים עומדים מהורהרים, שקועים במחשבות מטהרות וממרקות נפש.
התור מתקדם בעצלתיים. ידיהם של הגבאים מלאות עבודה. הם מנהלים את יומן היחידויות, משליטים סדר בקהל הרב, ומשתדלים לתת מענה לכל האילוצים.
והנה בא בוקר ערב ראש השנה. בית המדרש דחוס בהמוני חסידים. ופתאום נראית דמותו ההדורה של ה'צמח צדק' יוצאת מפתח ביתו. פניו המאירות וזקנו הצחור משווים לו הילה קדמונית. ככוהן שחוט של ענוות-חן משוך על פניו, צועד הרבי ודמותו קורנת באור יקרות.
מאחורי הרבי צועד הגבאי המסור, הלוא הוא ר' אליהו-לייב. פניו מגירות זיעה ממאמץ. בקושי נתן לעפעפיו תנומה בלילות האלה. גם עתה שתי ידיו חובקות קערה עגולה, שקוטרה רחב ממידות זרועותיו, והיא מלאה וגדושה 'פדיונות' – פתקי הבקשות שהחסידים מסרו לרבם לקראת ראש השנה.
לא חסר מה לבקש. מרובים צורכי עמך ודעתם קצרה. על כן פונים החסידים אל הרבי, שיעתיר עליהם בתפילותיו ויברכם בשנה טובה ומתוקה.
הרבי פוסע לאיטו, הבעתו מהורהרת והוא נראה כמכונס במחשבותיו. בצד השביל עומד החסיד ר' נחמיה מדוברובנה, מגדולי תלמידי ה'צמח צדק' וחסיד עובד ה' ובעל מדריגה. הוא ניצב ברתת, ועוקב במבטו אחר דמותו של הרבי.
ופתאום הרבי מפנה את פניו לעבר ר' נחמיה. "רואה אתה את הקערה הזאת?", הוא מחווה בידו לעבר המשא שבידי המשמש. ר' נחמיה מחריש, ממתין לדברי הרבי. "ובכן", אומר הרבי, "קערה זו מלאה בהמות ועיזים!".
עיני החסיד והמשרת הביטו ברבי בתדהמה, ואולם הרבי פתר מייד את תמיהתם. "בזה עוסקים הפתקים שכתבו החסידים, בענייני בהמות ועיזים", הסביר הרבי בצער. "סבורני שמעתה לא אוסיף לקבל עוד אנשים ל'יחידות' ולא אתעסק בעניינים ארציים וחומריים אלה!".
דבריו הנוקבים של הרבי פלחו את ליבו של החסיד. הוא חש את כאבו של הרבי על שעליו לעסוק בעניינים נחותים אלה, אך לנגד עיניו עמדו היהודים הרבים שהצטופפו בבית המדרש, עזבו את משפחותיהם ובתיהם ובאו לשהות במחיצתו של הרבי.
באוזניו הדהדו אנחותיהם שוברות הלב. הוא ראה את הצרות שחרצו קמטים במצחם, את הדמעות שקינחו בממחטותיהם ואת התפילות שנשאו במר נפשם.
באותו רגע חש כי אחריות כבירה מוטלת על כתפיו. עליו ללמד זכות על המוני המחלים את הקודש, ולהמליץ בעדם כדי להסיר את קפידת הצדיק מעליהם.
"רבי", פתח ואמר ברתת. "הלוא ידוע לכם כמה דחוקה הפרנסה, וכמה היהודים נאנקים תחת עול גזירות השלטון. והנה, בכל-זאת, בהגיע חודש החגים מתעוררים היהודים בתשוקה לנסוע לרבי ולהזין את נשמתם בדברי אלוקים חיים. באותו רגע מתעוררת הנפש הבהמית, ומנסה לכבות את ההתלהבות הבאה מן הנפש האלוקית. היא מנסה לשכנע את האדם כי פרנסת בני ביתו קודמת לשאיפותיו הרוחניות, וכי עליו להישאר בביתו ולא לנסוע לרבי.
"אבל הקב"ה עוזר, ופתאום פוקדות את האדם בעיות לא-צפויות במקורות פרנסתו. העז חולה, הסחורה התקלקלה. אין ברירה, חייבים לנסוע אל הרבי, לבקש ישועה...
"ואז כשהיהודי בא אל הרבי מלוות אותו הדאגות הגשמיות ואינן מרפות ממנו. הצרות האלה מוצאות את דרכן, בסופו של דבר, גם אל פתקי ה'פדיונות'... אך בזכות זאת החסידים זוכים במהלך שהייתם כאן לשמוע דברי אלוקים חיים, וגם הנפש האלוקית יוצאת מורווחת!".
חיוך קל עלה על פני הרבי. הוא הפנה מבט מבין לעבר החסיד, והפטיר: "נתקבלו דבריך על ליבי. לא אשנה ממנהגי ואוסיף לקבל את החסידים ל'יחידות'".
(על-פי 'מגדל עֹז') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
