נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת בראשית | בראשית בכל רגע
	יום הולדת שחל בשבת
	"ברא אלוקים" – לפעול גילוי בהעלם והסתר
	לגלות את "רוחו של משיח"
	שבת בראשית - שבת כללית
	פרשת בראשית
	ווי משטעלט זיך שבת בראשית...
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

שבת בראשית היא אמנם בחינת "שיריים" דחודש תשרי, אבל לפעמים ל"שיריים" יש השפעה גדולה מאוד * "הברירה בידינו להמשיך שמחה על כל השנה כולה על-ידי השמחה עתה בשבת בראשית" * בשבת בראשית צריך לקבל החלטה טובה - לקבוע לימוד חסידות בכל יום * התבטאויות מיוחדות ואירועים יוצאי-דופן בשבת בראשית, בשנים הראשונות לנשיאות הרבי

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בשבת בראשית תשי"א ('תורת-מנחם - התוועדויות' כרך ב עמ' 63) אמר הרבי:

שבת בראשית היא אומנם 'שיריים' דמועדי חודש תשרי - שלכן רואים גם בגשמיות (מפני שכן הוא גם ברוחניות) שכאשר בעלת-הבית מכינה משקה ומיני טעימה ("פארבייסן") עבור היום-טוב, עושה זאת מתוך חשבון שאפשר להכין יותר מכפי הדרוש, ומה שיישאר מהיום-טוב ("שיריים") יהיה עבור ה"קידוש" דשבת בראשית - ו"שיריים", כפשטות השם, הוא פחות ממחצית העיקר.

אבל, מצינו שפעולת ה"שיריים" יכולה להיות יותר מה"עיקר" - כפי שאמר אלישע לאשת עובדיה "ואת ובניך תחי' בנותר"... מזה מובן גם בנוגע לשבת בראשית - שעם היותו "שיריים" דמועדי חודש תשרי, יכולה להיות פעולתו גדולה יותר מפעולות מועדי חודש תשרי.

ועוד מאותה התוועדות (שם עמ' 64):

שבת בראשית אינה שבת כמו כל השבתות, או אפילו כמו כל שבת-מברכים, אלא עניין אחר לגמרי - עניין כללי.

יותר מאלף וחמש-מאות שנה!

בשנת תשי"ב ('תורת-מנחם - התוועדויות' כרך ד עמ' 109) אמר הרבי:

האריכות בהעברת הסדרה [=הפרשה] הוא-עניין השייך לשבת בראשית, שנוגע לאופן העמידה בכל השנה - בתנועה של התרחבות והתפשטות.

והוסיף:

זהו גם הטעם למנהג ישראל - מנהג ישראל תורה הוא - להוסיף בשבת בראשית בקנייני מצווה וענייני שמחה יותר משאר השבתות (כולל גם שבתות-מברכים), כאמור, שאופן העמידה בשבת בראשית נוגע לכל השנה כולה.

ועוד אמר (שם עמ' 110):

פרשת בראשית היא פרשה כללית שבה מדובר אודות עניינים כלליים – בריאת העולם והאדם וכו', והיא כוללת משך זמן ארוך ביותר (שלא מצינו דוגמתו בשאר פרשיות התורה) – מתחילת הבריאה עד סמוך למבול, יותר מאלף וחמש מאות שנה!

שמחה לכל השנה כולה

בשבת בראשית תשי"ג ('תורת-מנחם - התוועדויות' כרך ז עמ' 130) הורה הרבי שלאחר קריאת-התורה ואמירת ההפטרה, יאמר החזן "הללו" בניגון של יום-טוב, ויכניסו את הספר-תורה להיכל מתוך שמחה וריקוד. לאחר שהכניסו את הספר-תורה להיכל הורה הרבי לחזור ולהוציא הספר-תורה (שקראו בו) ולהמשיך לרקוד עמו.

בשיחה הראשונה באותה שנה ('תורת-מנחם - התוועדויות' כרך ז עמ' 130) אמר הרבי:

ידוע הפתגם שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם הצמח צדק: "ווי מ'שטעלט זיך אוועק שבת בראשית אזוי גייט אוועק אויף דעם גאנצן יאר" (כפי שמתייצבים בשבת בראשית כך הולך ונמשך כל השנה). כיוון שסיפרו וגילו לנו זאת – שייך הדבר גם אלינו.

ובכן: הברירה בידינו להמשיך שמחה על כל השנה כולה על-ידי השמחה עתה בשבת בראשית. עניינו של שבת הוא אמנם תענוג, כידוע בהחילוק שבין שבת ליום-טוב, שיו"ט עניינו שמחה ("מועדים לשמחה") ושבת עניינו תענוג, אבל אף-על-פי-כן, גם בשבת ישנו עניין השמחה, אלא שהשמחה כלולה בהעונג.

יעזור השם-יתברך שהשמחה דשבת בראשית תאיר בכל שבתות השנה, ומשבתות השנה - שמהן מתברכין כולהו יומין - תומשך השמחה גם בימות החול דכל השנה.

אמירת תהילים ו'מופתים'

ביום שמחת-תורה תשי"ד ('תורת-מנחם - התוועדויות' כרך י עמ' 100-101) אמר הרבי:

כיוון שבעוד זמן קצר נכנס יום השבת, שבו צריכים ללמוד כל פרשת בראשית עם פירוש רש"י, וכן צריכים להעביר את הסדרה שניים מקרא ואחד תרגום – תופסק עתה ההתוועדות, והשלמת ההתוועדות דשמחת-תורה תהיה מחר, והיינו שמלבד ההתוועדות שתתקיים מחר כמו בכל שבת מברכים, תתקיים התוועדות נוספת בתור השלמה להתוועדות דשמחת-תורה.

ובהקדים מה שמובא בספרים שימי השבוע וימי השנה הם עניינים בפני עצמם שאינם שייכים זה לזה, ואינם סותרים זה לזה - שלכן יש מקום להקושיה מדוע אין תוקעין בשופר בראש-השנה שחל בשבת, כיוון ששבת (ימי השבוע) וראש-השנה (ימי השנה) הם שני עניינים שאינם שייכים זה לזה; ולכן, היה צריך להיות, לכאורה, העניין דתקיעת שופר מצד ראש-השנה גם בשבת.

וכיוון שימי השנה אינם סותרים לימי השבוע - הרי מובן שבשבת זו (שבאה בסמיכות לשמחת-תורה) אין לעשות שינוי מההנהגה הרגילה בכל שבת ובכל אופן – לא שינוי לגריעותא, אלא שינוי למעליותא, וכידוע הפתגם - כפי שנעמדים בשבת בראשית, כך נמשכת השנה כולה".

והכוונה בזה - הן בנוגע לעניינים השייכים לשבת פרשת בראשית, והן בנוגע להעניינים השייכים לשבת מברכים החודש, כך, שגם בשבת זו יש להעביר את הסדרה, וללמוד כל הפרשה עם פירוש רש"י; פשיטא - לומר את כל ספר התהילים מחר בבוקר לפני התפילה, כמו בכל שבת-מברכים, אשר, בנוגע לתהילים נאמר "כוס ישועות אשא", שכוסו של דוד המלך מגביה את האדם טפח מעל הארץ; וכידוע כמה סיפורים מאדמו"ר הצמח-צדק על-דבר תהילים, שעל-ידי אמירת תהילים נעשו ניסים גלויים.

ויעזור השם יתברך שיבואו לידי פועל כל העניינים שצריכים לבוא לידי פועל, ויימשכו כל ההמשכות, בכל טוב, בגשמיות וברוחניות.

בראשית ברא - ברייה חדשה

את התוועדות יום שמחת-תורה תשט"ו ('תורת-מנחם - התוועדויות' - כרך יג עמ' 86-87) סיים הרבי בדברים הבאים:

לאחרי שמיני-עצרת ושמחת-תורה נכנסים מיד לפרשת בראשית - "בראשית ברא" - ברייה חדשה.

והעניין בעבודה: לאחר שמחת-תורה, כשמתחיל בעניין ד"ויעקב הלך לדרכו", ויש צורך להתחיל שוב בהעבודה דכל ימי השנה - עלול אדם לערוך לעצמו חשבון, שכיוון שהעבודה דחודש תשרי היתה כו' עלול הוא ליפול ביאוש. ולכן קורין בתורה "בראשית ברא" שכל מה שהיה קודם לכן אינו סתירה להעבודה שמכאן ואילך, שיכולה להיות באופן "בראשית ברא" - ברייה חדשה.

שמחה פורצת גדר

בשבת בראשית של אותה שנה (שם עמ' 98) הורה הרבי:

בעומדנו בשבת בראשית שפועלת על כל השנה כולה, צריכה להיות התעוררות בעניין של מעשה בפועל ממש - שתהיה לכל אחד קביעות ללמוד (גם) חסידות בכל-יום. ועל-ידי לימוד החסידות - יומשכו כל ההמשכות בפועל ממש, הן ברוחניות והן בגשמיות.

וקבלת קביעות זו תהיה מתוך שמחה - שמחה בפועל ממש על-ידי זה שינגנו עתה ניגון שמח - ששמחה פורצת גדר, פריצת כל הגדרים, כולל גם בנוגע להמשכת כל ההמשכות ברוחניות ובגשמיות.

[יצויין כי בשנת תשמ"ה הכריז הרבי בשבת בראשית על מבצע שיעורי תורה].

כשצריך - יש גם 'מופתים'

ועוד מדברי הרבי בשבת בראשית תשט"ו (שם עמ' 99):

אף שבכלל לא אוחזים בחב"ד מעניין המופתים, ועד שישנו פתגם אצל חסידים ש"מופתים" הראה הקב"ה בשביל פרעה, אבל בני-ישראל לא הוצרכו למופתים - מכל-מקום, כאשר יש צורך, מראים גם מופתים (כנ"ל מכתבו של כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות הסיפור עם אדמו"ר הזקן).

כלפי מה הדברים אמורים? ישנו יהודי עסקן ציבורי שכ"ק מו"ח אדמו"ר קירבו (אף-על-פי שלא כל פעם היה מציית לדברי הרבי...), ופעל על-ידו כמה עניינים.

אמנם, עכשיו, לאחר ההסתלקות, נראים פני הדברים באופן אחר מכמו שהיו נראים בהיות כ"ק מו"ח אדמו"ר בעלמא דין, ובמילא, אירע מאורע עם סכום כסף - כסף שצריך למוסרו עבור ענייניו של הרבי, אך רצונו של יהודי הנ"ל שהכסף יועבר למטרה אחרת.

ובנוגע לפועל: שהכסף יועבר לשם ("אהין") - הרבי לא מניח: ואילו עבור ענייניו של הרבי ("אהער") - אינו מוכן ליתן, וכך הולך הכסף ונרקב.

בעניין זה הראה הרבי כמה עניינים של מופתים - שכן העובדה שהכסף לא מגיע למטרה אחרת ("אהין") אינה בדרך הטבע, ואין זה אלא מפני שהכסף שייך לכאן ("אהער") לענייניו של הרבי, ואף-על-פי-כן, הוא עדיין בשלו ("ער האלט זיך נאך בא זיינס")...

אמנם, הנהגתו של הרבי היא בחסד וברחמים, ולכן נשאר עדיין חלק מהכסף, והרבי עומד וממתין שיעשה תשובה.

הנני מספר זאת ביודעי טבע העולם ש"סיפור" הולך ומתפרסם (ואילו עניין של תורה - לאו דווקא...). וכך יגיעו הדברים גם ליהודי הנ"ל שאליו שייכים הדברים.

בן זכר אחרי הרבה שנים

והרבי המשיך (שם עמ' 100):

עובדה נוספת - באברך שמנהל מוסדות של כ"ק מו"ח אדמו"ר שנולדו לו כמה בנות, והיה חפץ שיולד לו בן זכר, וכשבא לבקש ברכה עבור זה, השיבו לו, שיקבל על עצמו לקרוא שם בנו על שמו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ואז ייוולד לו בן זכר.

- עניין זה היה למעלה מהטבע, שהרי במשך כל השנים לא נולד לו בן זכר, ולא הועילו שום תחבולות, אלא שרצה כ"ק מו"ח אדמו"ר שתהיה בעולם עוד נשמה שיהיה בה ניצוץ שלו (על-ידי שיקראוהו על שמו), ולכן נולד לו בן זכר.

ואף-על-פי-כן, מבלי הבט על כך שהראו לו מופתים גלויים, הנהגתו בניהול המוסדות של הרבי היא שלא כפי הכוונה.

ויהי-רצון שיעשה תשובה על אותם עניינים שצריך לעשות עליהם תשובה. - היצר-הרע שהוא "אומן במלאכתו", אינו אומר ליהודי שלא יעשה תשובה, כי אם שיעשה תשובה על עניין אחר, והחיסרון בזה הוא בשתיים: א) שאינו עושה תשובה על העניין שעליו צריך באמת לעשות תשובה. ב) הוא מצטער על עניין כזה שאליבא דאמת לא היה צריך לצער אותו - ואז יומשכו כל העניינים בגשמיות וברוחניות.

[ואמר הרבי] כיוון ששבת בראשית היא המשך לשמחת-תורה, אפשר לדבר בעניינים הנ"ל אף שאינם רצויים - על יסוד פתגם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע: "שמחת-תורה שאדט ניט"... (=בשמחת-תורה - לא מזיק) ובוודאי יהיה זה בחסד וברחמים.

ועובדה נוספת, באברך שדברתי עמו אודות עניין הזקן, שלאחרי הנישואין יגדל את זקנו,

- לאברך זה יש שייכות ל"תומכי תמימים" ולתורת החסידות. קורה לפעמים שהוא מאריך בתפילת שבת עד השעה השלישית, ועושה קידוש כמנהג רוסלאנד וכו'. חבל אפוא שיחסר אצלו העניין של גידול הזקן - ולא היה מוכן להבטיח שיעשה כן.

והנה, לאחרונה אירעו כמה עניינים שבגללם נעשה אצלו קושי בעניין הפרנסה, ומכל-מקום היה סבור שזהו עניין טבעי. ואז אירע עוד מאורע - שהיה עסק מסויים שבו הצליחו כולם, חוץ ממנו!

ובכן, כאשר מראים מופתים גלויים - צריך הדבר להביא לידי התעוררות בנוגע לפועל, כנ"ל.

וכאמור, "שמחת תורה שאדט ניט", ובוודאי יהיה זה בחסד וברחמים.

וסיים הרבי ואמר:

על יסוד הפתגם האמור לעיל ששבת בראשית נוגע וממשיך על כל השנה כולה - יהי-רצון שכל אלה שזקוקים לברכה עבור בנים, ייפקדו בשנה זו בזרעא, חייא וקיימא, ויקראו שמם על שם כ"ק מו"ח אדמו"ר, או בשמו של הצמח-צדק.

וכמו כן כל אלה הזקוקים לברכה.