נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	חיי שרה | פירות רוחניים
	לספר לדרים בברוקלין
	ההוראה מחודש כסליו: אין להתפעל מהגלות!
	ודאי ימהר הקב"ה את הגאולה שלא נישאר רגע מיותר בגלות
	"קבלות פנים" והתוועדויות שלוחי הרבי
	פרשת חיי-שרה
	גילוי אור המשלח
	תפילת הניצחון והאתהפכא
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

ביאור נפלא במעלת תפילת מנחה והשפעתה הרוחנית

ב"ה, י"ט אד"ר, תשי"א ברוקלין.

...שלום וברכה!

במענה על מכתבו השואל בזהר ח"ב,

א) דף קנ"ו, א: בחול בשעתא דמנחה תליא דינא בעלמא ולאו איהו עת רצון, עכ"ל.

ולכאורה הוא היפך מרז"ל (ברכות ו, ב) לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה.

מענה: מובאת קושיא זו בדא"ח, בצירוף עוד  קושיא ממרז"ל (ע"ז ג, ב) ג' שעות רביעיות הקב"ה יושב ומשחק. וקוטב התירוץ הוא: עת מנחה הוא עת דין, ואם האדם מתפלל אז, היינו שהוא נצמח בבית דין של מעלה בעת שהגבורה שולטת, ולכן יכול לפעול גדולות, כי אין עוד מנגד, ואדרבה גם המנגד עונה אמן. משא"כ בתפלתו בשחרית, כשמדת החסד שולטת, יפעול אז בתפלתו, אבל אין זה עדיין אתהפכא, ולכן כשתבוא מדת הדין בתוקפה, כשינטו צללי ערב, אפשר שתוכל למצוא קטרוג חדש. ולכן באליהו כשהיו פוסחים על שתי הסעיפים בעיקר הדת, והוצרך לאתהפכא - נענה בתפלת המנחה. - ותפלת המנחה מהפכת עת ישיבת בית דין, כי דוקא אז י[ו]שב הקב"ה ומשחק. וזהו ג"כ מש"כ בקדושת לוי ס"פ חיי שרה שבתפלת מנחה דיצחק, והנה גמלים באים, הקב"ה גומל חסד עם ישראל, וכמו שהעתיק במכתבו, גמלים דוקא, ע"פ מרז"ל (ברכות נו, ב) הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה לו מן השמים והצילוהו, אתהפכא מן הקצה אל הקצה.

ויובן ג"כ בעבודה, שנתבארה מעלת תפלת מנחה, שאז הוא באמצע עסקיו בעניני העולם (דינים, בירורים, נפה"א נמצאת במיצר), ודוקא אז מפסיק ומתפלל ומתייחד עם קונו, אתהפכא מן הקצה אל הקצה. ומזה יש ראי' שמילי דעלמא לא יעבירוהו על דעת קונו, ונפה"א נצח, משא"כ תפלת שחרית שמתפלל קודם הליכה לעסקיו, אפשר שבצאתו לרחוב וכו' יכשל, ח"ו, בדרכו ויפול ממדריגתו.

ויעויין ד"ה נ"ח מצותה [מ]שתשקע תפר"ח, ד"ה לעולם יה"א זהיר (קונטרס ט"ו) ועוד.

ב) מוקשה לו דהלא לילה היא זמן דינים.

מענה:

אמת כן הוא שמנחה היא זמן דין לגבי הבוקר, ולילה זמן דין גם לגבי מנחה (והוא מוכח ג"כ בירושלמי שקלים פ"ה ה"ד, ועייג"כ זח"ג רכ"ב א, פע"ח תפלת ערבית ד' א. - בסי' האריז"ל שם, ועוד). אבל בנדון דידן בזהר, נוגע זמן ישיבת בית דין שלמעלה, ועלמא עילאה ותתאה דא כגוונא דא הם, ואין דנין בלילה (סנהדרין פרק ד', טושו"ע חו"מ ס"ה, וש"נ). אבל מילוי הפס"ד וכיו"ב - יכול להיות גם בלילה, ואדרבה.

ג) בזהר (ח"ב קנו, א), דמשה אסתלק במנחה דשבת, וקשה ממרז"ל דביום הסתלקותו כתב י"ג ספרי תורה.

מענה:

כבר דשו בה רבים - עיין תוד"ה מכאן (מנחות ל, א) רא"ש פ' ערבי פסחים, מרדכי שם, אור זרוע הל' מוצ"ש, ס' חסידים סי' שנ"ו, כל בו דין מ', טושו"ע חאו"ח סי' רצ"ב, ב"ח ט"ז ושו"ע רבינו הזקן שם, עשרה מאמרות (להרמ"ע מפאנו) חלק חקו"ד ח"ב פי"ג, שו"ת חת"ס ח"ו סכ"ט, סדר הדורות ב"א תפ"ח, טעמי המנהגים עפ"ח (בשם ס' עטרת צבי) ועוד.

והמורם מכל הנ"ל י"ל בשלשה: א) דמדרשות חלוקות הם, והיא היא פלוגתת התנאים בב"ב (טו, א) עיי"ש. ב) דהתחלת ההסתלקות הי' בערב שבת וסופה במנחת שבת (וצע"ג איך כתב ויקבור אותו קודם המאורע - מש"כ וימת וגו' כבר תירצו שהוא מפני דנסתלק הצלם שלו - ואולי אפ"ל עפמש"כ בזח"ב פ"ט רע"א דקבורתו היתה ברצון דע"ק ומדבר בנשמתו, ועייג"כ זח"א כז, סע"ב, זח"ג רפ, א). ג) דכתיבת הס"ת הי' ע"י שינוי: בדמעות (עש"מ שם) או ע"י השבעת הקולמוס (חת"ס שם בשם השל"ה). ולכאורה חידוש גדול הוא לומר דכתיבה כזו כשרה היא, ואת"ל דכך הי' הציווי: לקוח את סה"ת וגו' - א"כ נילף מינה גם לכל מקום.

ד) שם, דמפני הסתלקות משה ננעלין תרעי דביהמ"ד וקשה לו אין נוהגין אבלות דפרהסיא בשבת, ולמה נוהגין כן גם עתה.

מענה:

אם רז"ל הנהיגו כן דחכם שמת ביהמ"ד שלו בטל, הרי הם אמרו והם אמרו.

ולטעמי', יותר הו"ל להקשות על אמירת צדקתך שהוא כמו צדוק הדין להזהר ומרז"ל שם - והרי א"א צדוק הדין אפילו בע"ש אחר חצות וכיו"ב - אלא שהוא כנ"ל שתקנתן ביחוד היא.

(אגרות קודש כרך ד' איגרת תתקכד)