לא להתעצב

יוסף אמר לאחיו (בראשית מה,ה) "ועתה אל תיעצבו", כי כל הרוצה להיות קשור עם הקב"ה, שעליו נאמר "עוז וחדווה במקומו", אסור לו להיות שרוי בעצבות. מי שאין לו שמחת הנפש, סימן שאינו במחיצת השכינה.

(רבי ישראל מרוז'ין)

דאגה כעוון

"כי עווני אגיד, אדאג מחטאתי" (תהילים לח,יט). "כי עווני אגיד" – כשאני מזכיר את עוונותיי, "אדאג מחטאתי" -  אני מכניס בתוכם גם את הדאגה והעצבות.

(רבי ברוך ממז'יבוז')

עצבות – חיסרון באמונה

"עצביהם כסף וזהב, מעשה ידי אדם. פה להם ולא ידברו" (תהילים קטו,ד). העצבות שלהם נובעת ממחשבתם, שהכסף והזהב "מעשי ידי אדם" הם. לכן כשאין בידם כסף וזהב כפי רצונם, הם מלאים דאגה ועצבות ו"פה להם ולא ידברו" – אינם פותחים את פיהם ומתפללים לפני הקב"ה.

(רבי משה מקוברין)

רעל ממית

העצבות משלוחי היצר הרע היא, לבלבל את האדם מעבודתו בלימוד התורה ושקידת העבודה, ועוד יותר אשר לאט-לאט מאבד כישרונותיו ח"ו ומטמטם את חושי הנפש. רבותינו הקדושים מזהירים מאוד על העצבות, לגרשה בכל תוקף ועוז ולברוח ממידה מאוסה ורעה זו כבורח מן המוות, להיותה רעל הממית כל רגש טוב.

(איגרות-קודש לכ"ק אדמו"ר הריי"צ)

דאגה יחידה

רבי מרדכי מלכוביץ' היה אומר: הדאגה האחת והיחידה שמותר לאדם להיות שרוי בה, היא הדאגה על כי הוא דואג...

אסקופה הנדרסת

העצבות אינה מביאה את האדם לידי עבודת ה' וקירוב לאלוקות, להפך – היא עושה את האדם אסקופה הנדרסת לכל סוגי הרע.

(ספר המאמרים עת"ר)

שתי מלכודות

הנפש הבהמית היא בבחינת "חכם להרע". כל מטרתה ללכוד את האדם במצודתה ולהעבירו על דעתו, כדי שלא ייתן דעתו וליבו להתעסק בתורה ובעבודה. זאת היא עושה בשתי דרכים, ושתיהן כאחת רעות: האחת - השמחה והסיפוק ממעמדו ומצבו הרוחני, והאחרת - העצבות ממעמדו ומצבו הרוחני.

(אגרות-קודש)

רחל בשמחתה

שאלו את רבי נחום מצ'רנוביל: מה בין 'תיקון רחל' ל'תיקון לאה'? השיב להם: מה שהשיגה לאה בבכייתה, השיגה רחל בשמחתה.