אף-על-פי שימי החנוכה נגמרו וכבר אי-אפשר להוסיף ולהדליק נרות, הרי ההוראה מחנוכה נמשכת ביתר שאת וביתר עוז * בחנוכה עסקנו בחנוכת המשכן, שהיה בית ארעי בלבד לשכינה, ואילו בפרשתנו נרמז בית-המקדש השלישי, שיהיה משכן קבע לקב"ה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. שבת פרשת ויגש היא לאחרי ימי חנוכה, וביחד עם זה, יש לה קשר ושייכות לימי חנוכה¹ - והעניין בזה:

מחד גיסא - נמצאים כבר לאחרי חנוכה, אשר מכיוון ש"כל יומא ויומא עביד עבידתיה"², נסתיימה כבר ה"עבידתיה" דחנוכה (ובפשטות - שלאחרי "זאת חנוכה" אסור להדליק ולברך על נרות חנוכה, וכן בנוגע לקרוא בתורה הקריאה דחנוכה, אמירת הלל בכל יום, וכיוצא בזה), ומתחילה ה"עבידתיה" דהימים שלאחרי זה.

אבל לאידך גיסא - מכיוון שהלכה בתורה³ "מעלין בקודש ו(על-אחת-כמה-וכמה ש)אין מורידין⁴, ומודגש במיוחד בחנוכה, שהרי הדלקת נר חנוכה היא כדעת בית הלל, "יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך... דמעלין בקודש ואין מורידין"⁵ (ומודגש גם בשמו אשר יקראו לו, "חנוכה", ראשי תיבות ח' נרות והלכה כבית הלל⁶) - הרי לא ייתכן שתיכף לאחרי חנוכה תתחיל העבידתיה באופן של ירידה חס-ושלום (היפך גם דההלכה ד"לא מורידין"), אלא אדרבה, בהכרח לומר שלאחר חנוכה ניתוסף על זה עילוי יותר, "מעלין בקודש".

ועניין זה מודגש בפרשת השבוע שלאחרי חנוכה, פרשת ויגש (ובפרט בשבת פרשת ויגש, שאז קוראין בציבור את כל הפרשה כולה, ביחד עם ההפטרה, ובברכות לפניה ולאחריה) - אשר על-פי המבואר בפנימיות התורה כפי שנתבאר בתורת חסידות חב"ד [ב"תורה אור", "תורת חיים" ו"אור התורה"⁷, דרושים של אדמו"ר הזקן (תורה-אור), אדמו"ר האמצעי (תורת-חיים) והצמח-צדק (אור-התורה), ג' האבות דתורת חסידות חב"ד (כנגד חכמה, בינה ודעת⁸), וכן בדרושי רבותינו נשיאינו שלאחרי זה, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו], מובן, שפרשת ויגש היא באופן ד"מעלין בקודש" לגבי הפרשה שקורין בחנוכה, פרשת הנשיאים, כדלקמן.

ב. תוכן הקריאה דחנוכה בפרשת הנשיאים היא - חנוכת המזבח והמשכן.

וכמה פרטים בזה - באופן של עילוי והוספה, "מעלין בקודש", ומהם:

ביום ראשון דחנוכה קורין בתורה אודות התכללות כל הנשיאים ביחד - "ויקריבו נשיאי ישראל... ויביאו את קרבנם לפני ה'"⁹, "ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח ביום המשח אותו ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח¹⁰, "כאילו כולם הקריבו ביום ראשון"¹¹.

ובפרטיות יותר:

ההתכללות דכל י"ב הנשיאים ביום ראשון היא - (א) בנוגע לקרבן שהביאו כולם (וקיבלו מהם) בפועל ביום ראשון, "שש עגלות צב ושני עשר בקר",

(ב) וגם בנוגע לקרבנות שהקריבו על גבי המזבח - הרי נוסף לכך ש"שוו כולם בעצה אחת"¹¹, היתה גם הבאת הקרבנות, מצידם של הנשיאים בעלי הקרבן, ביום אחד, ולא עוד, אלא שלולי הציווי "נשיא אחד ליום גו'"¹², משמע שהיו גם מקריבים על גבי המזבח ביום אחד,

ולא עוד, אלא שאפילו בנוגע להקרבת על גבי המזבח נשיא אחד ליום - נאמר "זאת חנוכת המזבח ביום הימשח אותו"¹³, ואיתא במדרש¹⁴ "וכי ביום שנמשח נעשה כל חנוכת המזבח, והלא עד מלאת שנים-עשר יום לא נגמרה חנוכת המזבח? אלא בא הכתוב ללמדך שכל השבטים הם שווים וחביבים כולם לפני הקב"ה, שהעלה עליהם הכתוב כאילו ביום ראשון הקריבו כולם".

ולאחרי כן, במשך ימי חנוכה קורין בתורה (גם) הקרבנות דכל נשיא ונשיא ביומו, "נשיא אחד ליום גו'" - שבזה ישנו עילוי לגבי ההתכללות ביום ראשון, שהכלל נמשך וחודר בפרטים ופרטי-פרטים¹⁵.

ולאחרי מכן, ביום האחרון דחנוכה, קורין (גם) הסך-הכול דקרבנות הנשיאים לאחרי הקריאה דההקרבה בפועל - "זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו"¹⁶, "כאילו כולם הקריבו ביום אחרון"¹¹, היינו, כלל שלאחרי ההמשכה וההתחלקות, לפרטים, שהוא למעלה יותר מהכלל שלפני ההמשכה וההתחלקות לפרטים¹⁷.

ועד שבאים לסיום וחותם הקריאה ד"זאת חנוכה", "בהעלותך את הנרות גו'"¹⁸, "שלך גדולה משלהם"¹⁹ - עילוי שבאין-ערוך²⁰, גם לגבי הסך הכל שלפניו.

על-דרך המשכת וגילוי אתערותא דלעילא שלמעלה מאתערותא דלעילא שנמשכת על-ידי אתערותא דלתתא²¹, שכן, בנוגע לאתערותא דלעילא שיסודה ושורשה היא האתערותא דלתתא, לא שייך (כל-כך) לומר "שלך גדולה משלהם", כי אם, בנוגע לבחינת אתערותא דלעילא שלמעלה מאתערותא דלעילא שנמשכת על-ידי אתערותא דלתתא.

ג. אמנם, כל העילוי והשלימות דחנוכה היא - בנוגע לחנוכת המשכן, ולאחרי זה ישנו עניין נעלה יותר, "מעלין בקודש" - בית-המקדש.

ועניין זה מרומז בפרשת ויגש - על-פי המבואר בפנימיות התורה, תורת החסידות:

דרושי חסידות (בתורה-אור וכו') דפרשת ויגש - התחלתם בעניין (ובקרא) ד"קורות בתינו ארזים וגו'"²², בביאור ענייני (ומעלת) בית-המקדש (לגבי המשכן)²³.

ותוכן הביאור²⁴:

"המשכן היה מארזים, כמו שכתוב²⁵, עצי שיטים עומדים (המשובח שבארזים³²), והמכסה היה מיריעות עיזים כו' ובית-המקדש היה מאבנים ועפר דווקא (שאסור לעשות בו עץ בולט כו'²⁷), רק שהיו כלונסאות של ארז בתקרת האולם²⁸ ...שהיו טפלים לעיקר הבניין".

וטעם הדבר, כי "במשכן לא היה נמצא עדיין תכלית השלימות, שהיה רק דירת עראי של הקב"ה, כמו שכתוב²⁹ ואהיה מתהלך באוהל ובמשכן כו', לכן נעשה כפי אופן סדר השתלשלות העולמות... כותלי המשכן היו מקרשים שהם בחינת צומח, ו(רק) קרקע המשכן היה מעפר... שהצומח למעלה מן הדומם... והמכסה על המשכן היה מיריעות... בחינת החי שלמעלה במדריגה גם מבחינת הצומח כו'.

"אבל במקדש היה בו תכלית השלימות, כי היה דירת קבע של הקב"ה, כמו שכתוב³⁰ זאת מנוחתי עדי עד, שהיה מעין עולם-הבא וכפי שיהיה באלף השביעי כשיהיה מנוחה לחיי העולמים, שאז תתעלה הארץ העליונה שהיא בחינת מלכות דאצילות להיות למעלה מכולם³¹, וכמו שכתוב³² אשת חיל עטרת בעלה... לכן אף בבית-המקדש שהיה מעין עולם-הבא נעשה עיקר הבית מאבנים ועפר שהם בחינת דומם... רק שכלונסאות של ארז שהיה בהתקרה הם היו בחינת תמכין לבד לעיקר התקרה הנעשה מבחינת הדומם".

וזה הפירוש - "קורות בתינו ארזים וגו'":

פירוש אחד - "קאי על המשכן"³³, שהיה מארזים, ואילו המקדש, שהיה מאבנים, הוא באופן נעלה יותר.

ופירוש השני - "קאי בבית-המקדש דשלמה"³⁴, "קורות בתינו דבית-המקדש דשלמה דארזים, לשבח קאמר, דמה שהיה במשכן דמשה דפנות מעצי ארזים, בחינת משפיעים... בבתינו, הן רק בחינת קורות להחזיק עליהם המעזיבה, שנקרא תמכין בלבד"³⁵.

ועד לסיום הכתוב, "רהיטנו ברותים", דקאי על בית-המקדש דלעתיד לבוא, כפירוש התרגום "יתיר יהי יאי בית מקדשא דעתיד להתבנאה ביומי מלכא משיחא דכשרוהי (תקרה או קורה³⁶) יהוין מן ארזין דגנתא דעדן ושירתוהי (רצפה³⁶) יהוין מן ברתי ושני ושורבני", היינו, ש"הרצפה של בית-המקדש דלעתיד-לבוא יהיה חשוב יותר מהקורות דבית-המקדש דשלמה, וממילא שהקורות דבית-המקדש דלעתיד לבוא יהיו חשובים עוד יותר כו'"³⁶.

ד. וביאור הקשר לפרשת ויגש, "ויגש אליו יהודה":

יוסף ויהודה הם בדוגמת המשכן ומקדש, צומח ודומם, "יוסף לשון תוספת וריבוי... הוא עניין בחינת צומח... ויהודה הוא בחינת ארץ, מלכות דאצילות, שהיא בחינת (ותעמוד) הדומם דאצילות, ולכן יהודה לשון הודאה וביטול, שהדומם יש בו בחינת הביטול ביותר³⁷.

ולכן, בזמן הזה, יוסף הוא למעלה מיהודה (צומח למעלה מדומם), ולכן "ויגש אליו יהודה", שיהודה ניגש ליוסף כדי לקבל השפעה כו', "אבל לעתיד לבוא יתעלה יהודה להיות למעלה מבחינת יוסף".

וכמודגש גם בהפטרה (סיום וחותם הקריאה) דפרשת ויגש - "קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו וקרב אותם אחד (הראשון) אל אחד (השני) גו' הנה אני לוקח את עץ יוסף גו' ונתתי אותם עליו (למעלה ממנו) את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד גו' ועבדי דוד מלך עליהם"³⁸, עד "ודוד עבדי נשיא להם לעולם"³⁹.

ה. על-פי זה יש לומר פירוש העילוי דפרשת ויגש לגבי הקריאה דחנוכה - "מעלין בקודש":

בקריאה דחנוכה מדובר אודות חנוכת המשכן, ואילו פרשת ויגש קשורה עם השלימות דבית-המקדש.

כי תורה בפירושה (תורה שבעל-פה) ניתנה⁴⁰: "קורות בתינו ארזים גו'" (שהובא ונתבאר בהתחלת דרושי החסידות דפרשת ויגש).

ובזה גופא (נוסף לכך שמעלת המקדש לגבי המשכן היא להיותו "מעין עולם הבא מה שיהיה באלף השביעי כשיהיה מנוחה לחיי העולמים") - בית-המקדש דלעתיד לבוא, כי:

כיוון שנמצאים בזמן הגלות לאחרי חורבן בית ראשון ובית שני, הרי מובן וגם פשוט, שהמדובר אודות בית-המקדש דלעתיד⁴¹, כאשר "ודוד עבדי נשיא להם לעולם", שאז ייבנה בית-המקדש השלישי, שהוא נעלה יותר מבית ראשון, וגם מבית שני,

עד לעילוי שבאין-ערוך לגמרי, שיהיה בו "להצדיק" את החורבן דבית ראשון ובית שני, ירידה מבהילה - צורך עלייה מבהילה (למעליותא): כדי לבוא לתכלית העילוי דבית שלישי!

 (קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת ויגש ה'תשמ"ז; 'תורת-מנחם - התוועדויות' התשמ"ז, חלק שני, עמ' 196-201)

----------

1) להעיר מדברי השל"ה (חלק תושב"כ, דרוש צאן יוסף (רצז, א ואילך)) "שלושה פרשיות אלו (וישב מקץ ויגש)... מדברות מעניין... יוסף... יען כי באלו הפרשיות חלו ימי חנוכה או לפניהן או לאחריהן... יש שייכות לאותן הפרשיות שחלו בהן כי הכל מיד ה' השכיל, ועניין יוסף יהיה ג"כ במלכות חשמונאי... כמו שיתבאר כו'", עיי"ש בארוכה.

2) זוהר ח"א רה, סע"א. ח"ג צד, ריש ע"ב.

3) ובנוגע להלכה - אין עניין יוצא מידי פשוטה של הלכה, במכ"ש וק"ו מהא ד"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת סג,א. וש"נ), ש"בשלושה מקומות הלכה עוקבת מקרא" (סוטה טז,א), משא"כ בהלכה, הרי כל עניינה שנאמרת "בלשון ברורה ודרך קצרה... עד שיהיו כל הדינים גלויין לקטן ולגדול" (כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לספר היד), ובמילא, לא שייך בזה יוצא מן הכלל.

ולהעיר מהעילוי דהלכה - שהיא בחינת אמת לאמיתו שבתורה, "והוי' עמו שהלכה כמותו" (סנהדרין צג,ב), למעלה מהענין ד"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" (עירובין יג, ב. וש"נ), ע"ד ובדוגמת העילוי דשם הוי' לגבי שם אלוקים (ראה אוה"ת יתרו עמ' תתצ ואילך. ועוד), שם המפורש שם העצם ושם המיוחד (נסמן בלקו"ש חט"ו עמ' 234-233).

4) ראה ברכות כח,א. וש"נ. רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ה הכ"א. ובכ"מ.

5) שבת כא,ב. רמב"ם הל' חנוכה רפ"ד. טושו"ע או"ח הל' חנוכה סתרע"א ס"ב.

6) אבודרהם סדר הדלקת נר חנוכה. הובא בעט"ז או"ח שם.

7) להעיר מתוכן שמות הספרים - שמות שניתנו ע"י רבותינו נשיאינו, בהסכמתם או אפילו ביזמתם, או עכ"פ מפני שנהגו ישראל לקרותם בשם זה - ראה הקדמת ספרים אלה (ונפק"מ גם להלכה - בנוגע לכתיבת שמם בשטרות, בנוגע לנדרים, וכיו"ב):

"תורה אור" - שענייני החסידות אשר בו הם באופן גלוי ומואר, במכ"ש וק"ו מכללות העניין ד"תורה אור" (משלי ו,כג), גם בנוגע לנגלה דתורה, ועאכו"כ בפנימיות התורה:

"תורת חיים" - שענייני החסידות אשר בו הם נמשכים בהרחבה באופן פנימי, עד "שמתפרנסין" ונעשים חלק מחייו של היהודי, בחיי היום-יום:

ו"אור התורה" - הדגשת מעלת האור, שהוא אור התורה, שלא בערך לגמרי לשאר ענייני אור: אור הנר, אור האבוקה, אור המדורה, אור הלבנה, אור השמש, אור שבעת הימים, עד לאור דלעת"ל, "שבעתיים כאור שבעת הימים" (ישעיהו ל,כו) - ראה סוטה כא,א. קונטרס עה"ח בתחלתו. ועוד.

8) סה"ש תש"ב ריש עמ' 19. תש"ה עמ' 60. ולהעיר מהשייכות דחכמה ובינה (אדה"ז ואדהאמ"צ) ל"אור" ו"חיים" (תורה אור ותורת חיים) - ראה ספר הערכים חב"ד ערך אור מים רקיע (עמ' תלג ואילך). וש"נ.

9) נשא ז, ב-ג.

10) שם,י.

11) במדב"ר פי"ד, יג.

12) נשא ז,יא.

13) שם, פד.

14) במדב"ר פי"ד, יב בסופו.

15) ראה קונטרס משיחות ש"פ וישב, א' דחנוכה תשמ"ז ס"ג-ד.

16) נשא ז,פח.

17) להעיר מי"ג מידות שהתורה נדרשת כו' מכלל ופרט ומפרט וכלל ומכלל ופרט וכלל - וראה בסידור של"ה שם. ובכ"מ.

18) בהעלותך ח, ב.

19) פרש"י עה"פ.

20) גם ביחס לריבוי המתנות שניתנו בעת חנוכת המשכן, תוספת אורות עליונים שירדו בגילוי השכינה - ראה תו"א וישב כט, ד. לקו"ת נשא כט,א. ברכה צח, סע"ב ואילך.

21) ראה לקו"ת שה"ש כד,א ואילך. ובכ"מ.

22) שה"ש א,יז.

23) ויש לקשר זה עם ימי חנוכה - ע"פ המבואר לעיל (קונטרס משיחות ש"פ מקץ, זאת חנוכה תשמ"ז, ס"ט) שהעניין דחנוכה הוא "והוי' יגי' חשכי", ובזה גופא (שבת הב' דחנוכה), לא רק החידוש באור, שיכול להאיר גם את החושך, אלא החידוש בחושך, שנעשה כלי, כלי מוכשר וראוי שיתגלה בו האור. וזוהי גם מעלת המקדש לגבי המשכן - שאע"פ שגם במשכן היה מבחינת הדומם, היינו, גילוי והמשכת אלקות עד למטה מטה, בבחינת דומם, מ"מ במשכן (עיקר) החידוש הוא שהאור מאיר גם במקום התחתון. ובמקדש עיקר החידוש הוא שהתחתון נעשה כלי לאלקות (ראה לקו"ש ח"ו עמ' 20-21. וש"נ).

24) בהבא לקמן - ראה תו"א ריש פרשתנו. ובארוכה - תו"ח שם. אוה"ת להצ"צ שם (כרך ה תתקפה, ב), ועה"פ.

25) תרומה כו,טו.

26) תו"ח שם.

27) רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א ה"ט (וגם הראב"ד ס"ל כן - ראה כס"מ שם). חינוך מצווה תצב - הובאו בתו"א שם.

28) פרטי העניינים בנוגע ל"עץ" שהיה במקדש - ראה לקו"ש מסעי תשד"מ ס"ב בהערות, וש"נ.

29) שמואל ב' ז,ו.

30) תהילים קלב,יד.

31) להעיר גם מהשייכות לחנוכה: (א) הפטרה דשבת חנוכה (הא') היא "רני ושמחי בת ציון" - דאף שבחינת בת היא היותר תחתונה, כדאיתא במדרש (שמו"ר ס"פ פקודי. שהש"ר ספ"ג) משל למלך שהיתה לו בת כו' והיה קורא אותה בתי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי, מ"מ, לעתיד לבוא יהיה העילוי ד"בת ציון" דווקא, מכיוון שספירת המלכות (בחינת בת) תעלה בתכלית העילוי כו' (תו"א מקץ לו,ד. ובכ"מ). (ב) "זאת חנוכה", לשון נקבה דווקא, ע"ד מ"ש "בזאת יבוא אהרן גו'", מצד העילוי המיוחד דספירת המלכות דווקא (ראה ס' הליקוטים (דא"ח צ"צ) ערך זאת. וש"נ).

ויש לקשר זה עם העניין ד"והוי' יגי' חשכי" שבחנוכה (כנ"ל הערה 23) - כי, בחינת בת (מלכות), מקבל, הו"ע של חושך לגבי המשפיע, לית לה מגרמא כלום, שלכן זקוק לקבל מבחינה שלמעלה ממנו, אמנם, עי"ז מתגלית בו (גם) מעלתו העצמית דווקא, למעלה מבחינת המשפיע, בבחינת "נקבה תסובב גבר" (ירמי' לא, כא. וראה תו"א סוף פרשתנו. ובכ"מ).

32) משלי יב,ד.

33) ראה אוה"ת שה"ש עה"פ: "בתו"א פ' ויגש כו' לפי זה קורות בתינו ארזים קאי על המשכן" (כפרש"י עה"פ).

34) תו"ח ר"פ ויגש - כפירוש התרגום עה"פ. וראה יומא לח,א.

35) תו"ח שם (צב,ד).

36) אוה"ת שה"ש שם.

37) ויש לקשר עניין הביטול דיהודה עם קרבנות הנשיאים בחנוכת המזבח והמשכן - כדאיתא במדרש (במדב"ר פי"ג, ג. וראה אוה"ת פרשתנו שמט,ב) "שפל רוח יתמך כבוד, זה יהודה שהשפיל עצמו לפני יוסף... אמר הקב"ה, יהודה, אתה השפעת עצמך מפני אחיך הקטן הימך, חייך כשיוקם המשכן ויבואו השבטים להקריב... אתה הוא שתקריב ראשון".

38) יחזקאל לז,טז-כד.

39) שם,כה. וראה בד"ה ועבדי דוד תרצ"ט (תש"ח), ועוד.

40) הקדמת הרמב"ם לס' היד.

41) שבניינו יהיה (גם) דוגמת בית ראשון ושני - כמובן מפס"ד הרמב"ם (הל' ביהב"ח פ"א ה"ד) "בניין שבנה שלמה כבר מפורש במלכים, וכן בניין העתיד להבנות אע"פ שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר, ואנשי בית שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבניין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל" (וראה גם הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות בנוגע למסכת מידות. תויו"ט בפתיחה למס' מידות). וכן הוא בפנימיות העניינים - שכולל את העניינים דבית ראשון ובית שני (ראה זח"ג רכא,א).