סיפור שהשמיע כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ גרר תגובות לעגניות מצד מתנגדים, ואף הביא במבוכה כמה מהחסידים * מאמר תורני מקיף שחיבר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, הוכיח כי הדברים אינם אמרת-חידוד בלתי מבוססת, אלא רעיון עמוק שנשען על מקורות בדברי רז"ל, ואילו דווקא הטענות והזלזול כלפי החסידים אינם נובעים אלא מתוך בּוּרוּת גרידא! * נערך בידי מערכת התקשרות
ידוע לנו מהסיפורים אודות עדת החסידים בכלל, ועדת חסידי וילנה בפרט, מה שאירע באותן שש השנים שבין תקנ"ו עד תקס"ב. ויודעים אנו שהגאון החסידי ר' ברוך מרדכי היה אחד מעמודי התווך שעדת החסידים יכלה להישען עליו, והיה חביב ונערץ גם בעדת המתנגדים.
בסוף שנת תקס"א, או תחלת תקס"ב, החליטו פרנסי הקהילה בבוברויסק להכתיר את הגאון החסיד ר' ברוך מרדכי בכתר הרבנות, ובמשך זמן קצר קיבל את השם הטוב ביותר בעולם הרבנים, גם בין גאוני שקלוב סלוצק ומינסק.
כשר' ברוך מרדכי עזב את וילנה, עזבו גם עשרות משפחות חסידיות את וילנה והתיישבו בבוברויסק.
בין עדת החסידים בוילנה היה אז אחד בשם ר' חיים זליג, בן תורה ועוסק בחסידות, כדרך החסידים. פרנסתו היתה מהשכרת עגלות ועגלונים לאנשים שונים.
אחד מהעגלונים היה אברך פשוט בשם זלמן לייב.
אביו של זלמן לייב שמע פעם שאחד הפוסקים כותב, שהעברת הסדרה צריכים פעמיים כל פסוק ופעם אחת תרגום, וירא שמים מהדר במצוות צריך ללמוד גם פירוש רש"י (או"ח סי' רפ"ה ס"ג) אם הוא מבין בלשון הקודש, ואם לאו שילמוד 'צאינה וראינה' באידיש. מאז זלמן לייב היה מעביר את הסדרה 'שנים מקרא ואחד תרגום' ולומד 'צאינה וראינה' באידיש.
אחרי חתונתו, התקבל העגלון אצל חיים זליג ובעיקר קראוהו 'זלמן ליב המצליף'.
במשך מספר שנים התרגל זלמן לייב בחיי המשפחה החסידית בוילנה, התפלל בנוסח חסידי, התנהג בדרכי החסידות, ומבלי הבט על פרנסתו הקשה התנהג בסדר החסידי.
כפשטותו של זלמן לייב, הייתה תפלתו בשפיכת הנפש מיוחדת. הוא היה בטבע בעל בכי ולב נשבר וביותר הצטער על פשטותו. בכל נשמתו השתוקק לדעת תורה, היה לו קול נעים ומי ששמע תפלתו היה מזועזע. אך המתנגדים היו אומרים בביטול: החסיד זלמן לייב המצליף.
כשהגאון החסיד ר' ברוך מרדכי בלוויית עשרות המשפחות עזבו את וילנה והתישבו בבוברויסק, עבר גם זלמן לייב ומשפחתו אתם, ובעצת הרב ר' ברוך מרדכי עזב את עבודת העגלונות והתחיל להתעסק בגן ירקות, והשי"ת נתן לו שפע ברכה בעבודתו.
זלמן לייב היה שבע רצון ומאושר מהחלפת פרנסתו. מבלי הבט על שנותיו לקח לו מלמד ללמוד אתו שיעור קבוע בכל יום, ובימים החופשיים שלו מעבודת הגן היה מאריך בתפילתו.
* * *
אחרי משך זמן רב אירע שראש הישיבה ר' אביגדור בן הגאון ר' שמואל – גיסו של ר' ברוך מרדכי – היה במינסק. ולמרות שמאז שפורסם שר' ברוך מרדכי שייך לכת החסידים, ניתקו שני האחים הגיסים קשריהם אתו. אך בהיותו במינסק, ובשמעו הדרת הכבוד הגדול של גאוני מינסק כלפי ר' ברוך מרדכי, הודיע ר' אביגדור לגיסו ר' ברוך מרדכי שהיה רוצה לבוא לבוברויסק להתראות אתו.
הר' ברוך מרדכי שהיה בטבעו איש מנוחות ואוהב שלום, היה מרוצה מאוד מידיעה זו, ומיד קבע אסיפה של ז' טובי העיר וגאוני העיר ונכבדיה, והחליטו לשלוח משלחת של בני תורה לקבל את פני ר' אביגדור בעיירה שבדרך אל העיר, ולהכין קבלת פנים גדולה באחד מבתי הכנסת הגדולים בבוברויסק כשהאורח החשוב יאמר פלפול.
כשהאורח הגיע, הובילוהו לבית הכנסת הגדול, שם התאסף קהל רב וכדי שהאורח ינוח קצת מדרכו, הכניסוהו לחדר שני של בית הכנסת. כיון שהיה זה בית מדרש חסידי, היה ליד החדר השני חדר נוסף שנקרא 'חב"דניצע', שם התפללו אלה שעסקו בתפלה במתינות ובאריכות.
בהיותו בחדר השני שמע ר' אביגדור קול מתוק ששבה את לבו בטונים של שפיכת הנפש וכלות הנפש. הוא התפלא מאוד על כך, אך ביודעו שבבוברויסק היא עיר חסידית ובין החסידים ישנם מאריכים בתפילה עד לאחר חצות היום, הבין שזה מוכרח להיות אחד מהחסידים. אך בהיותו נרגש מאוד מהנגינה המתוקה, שאל את גיסו ר' ברוך מרדכי מי הוא המתפלל החסידי הזה.
ר' ברוך מרדכי ענה לו שזה זלמן לייב המצליף, שהיה עגלון אצל חיים זליג בוילנה.
ר' אביגדור ענה לו בהלצה: "זלמן לייב המצליף גם הוא בין המתפללים? הרי הוא לא יותר מאשר עקבו של מתפלל".
ר' ברוך מרדכי לא השיב מאומה.
כשגמר ר' אביגדור את פלפולו, שסיימו בדרוש באגדה בשביל בעלי הבתים, הייתה דעתו בדוחה עליו.
כשראה את ר' זלמן לייב, התבטא בפומבי: "הנה הוא העקב של מתפלל".
ר' ברוך מרדכי, בהרגישו את הדקירה וחילול כבוד החסידות והחסידים ברבים, ענה לו שעקבו של מתפלל הוא גם כן דבר גדול על פי תורה, ומביא תועלת בשלושה דברים.
הלומדים ונכבדי בוברויסק, שהכירו כבר את חוכמתו ומתינותו של מורם ורבם ר' ברוך מרדכי, הבינו שבוודאי ישמעו כאן אמרה חריפה וצחה – שכך היה מנהגו של הר' ברוך מרדכי לתת להבין לזולת בדברי צחות עדינים כפי המגיע לו.
"הרי זו משנה מפורשת" – אומר הר' ברוך מרדכי – "שעקבו של המתפלל אומרת שלשה דברים".
הר' אביגדור ושאר הלומדים הסתכלו על ר' ברוך מרדכי בהשתוממות ורצו לשמוע את המשנה המפורשת.
הר' ברוך מרדכי חיכה כמה רגעים, ואמר: "המשנה באבות (פרק ג' משנה א') אומרת – עקביא – העקב (די פיאַטע) – בן מהללאל – של המתפלל (פון אַ דאַווענער) המהלל את הקב"ה, אומר: הסתכל בשלשה דברים ואין את בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת? מטפה סרוחה – כשתדע שבאת מטפה סרוחה, לא תהא גס הרוח. ולאן אתה הולך? למקום עפר רמה ותולעה – כשתדע שהמקום שם הנך הולך הוא הארץ והעפר, לא תהיינה לך תאוות ולא תתאווה לכסף. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה – וכשתדע שצריך אתה למסור דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, תהיה ירא חטא.
(ספר השיחות תש"ב עמוד מג – בתרגום לעברית)
'קובץ ליובאוויטש' היה ביטאון חב"די שראה אור בארצות הברית, ושימש מעין המשך לגיליון 'התמים' הוותיק שהיה מודפס בפולין. הקובץ החל לצאת בשנת תש"ד, ועד שנת תש"ו הופקו עשרה גיליונות. לאחר מכן, בין השנים תשט"ו-י"ז, נדפסו עוד כארבעה גיליונות.
מטרתו של הקובץ הייתה לעדכן את אנ"ש חסידי חב"ד, שרובם היו מפזורים ברחבי תבל, על הנעשה בבית הרב: "ההתוועדויות ביומי דפגרא, הפתגמים וההוראות השונות הנשמעים מהרבי... על הנעשה במוסדותיו של הרבי... על חייהם של ידידנו אנ"ש..." וכו'.
באותה עת היה הרבי נשיא דורנו מעורב בעריכת הקובץ, וניצל את הבימה הזו כאמצעי לגילוי והפצת מעיינות החסידות, כפי שכתב בעצמו בחוברת הראשונה: "שישמש בימה שממנה יתדברו אנ"ש, וכל הנלוה עליהם, בכל דבר הקשה בתורת החסידות בכלל ובספרים היוצאים לאור במשך הזמן האחרון בפרט... יודפסו בקובץ רק אלו השאלות ותשובות שיש בהם ענין לכל קהל הקוראים".
בהתאם לכך, החל הרבי כותב בעצמו מדור מיוחד שנקרא 'תשובות וביאורים' (שאף יצא לאחר מכן כקובץ בפני עצמו בשנת תשל"ד) ובו התפרסמו ביאורים נפלאים על השאלות שנשלחו אל המערכת.
בגיליון ב', בפתיחת המדור, מבקש הרבי:
לענות על שאלה כללית, אשר שמעתי רבים שואלים בקראם בשיחות שיוצאות לאור על ידי מערכת 'אוצר החסידים', והיא: ענין פלוני אשר בשיחה – אינו מבואר כלל.
פירוש הפסוק ומאמרי רז"ל אשר בשיחה – הלא אינו אלא צחות בעלמא ואין לו יסוד ומקור.
התשובה על זה היא: אף שהשיחות (הנדפסות), ברובם המכריע, מובנות אף לאלו שלא עסקו בתורת חסידות חב"ד, בכל זה יש בהם כמה ענינים, בפרט מאלו שלא בא בשיחה אלא דרך אגב, אשר אי אפשר להבינם, כי אם אחרי הקדמת לימוד תורת החסידות, או, על כל פנים, ידיעת יסודי שיטה זו. ובמאמרי דא"ח או בשיחה אחרת מתבאר בודאי ענין זה כדי צרכו, כי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר (ברייתא דלב' מדות טו. ועיין גם כן ירושלמי ראש השנה, סוף ה"ה).
כן פירושי הכתובים ומרז"ל אשר בשיחות רובם ככולם מקורם הוא בדרז"ל או שמיוסדים הם על המתבאר בדברי רז"ל בתורת הנגלה והנסתר.
* * *
דברי הקדמה אלו מפנה הרבי לטענות שונות, לפיהן עניינים שונים בשיחותיו של אדמו"ר הריי"צ אינם מבוארים דיים. עוד טענו הקובלים, שפירושים הניתנים לפסוקים ומאמרי חז"ל הם "צחות בעלמא ואין לו יסוד ומקור".
הרבי משיב על כך, שאמנם השיחות מובנות לכל אחד, גם למי שלא למד חסידות, אך יש כמה עניינים שאי אפשר להבינם ללא רקע מקדים בתורת החסידות. מי שמתמצא בתורת החסידות, יכול למצוא ביאור בעניין מסוים במאמר או שיחה שנמצאים במקום אחר, שכן "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר". הרבי מוסיף, שהמקור לפירוש דברי חז"ל בשיחות הוא בדברי רז"ל עצמם, או שהפירושים מיוסדים על ביאורי דברי רז"ל בתורת הנגלה או הנסתר.
* * *
לאחר ההקדמה הכללית, ניגש הרבי לדוגמה מסוימת –
אחת התמיהות ב'מאמר פליאה' (לפי דעת השואלים), אשר שאלו בקונטרס 'בִקור שיקאגו' שיצא זה עתה לאור. בחרתי בשאלה זו, באשר חשבוה השואלים לתמיהה שאין מקום לתשובה עליה כלל וכלל.
וכאשר נוכח בזה שאפילו שאלה כזו אינה אלא מחסרון ידיעת השואלים, ולא עוד – אלא שהמאמר פליאה מקורו מפורש בדברי רבותינו ז"ל, הרי מתמיהה זו ידונו בכל שכן וקל וחומר על שאר השאלות.
הרבי בוחר בדוגמה לתמיהות שהתעוררו על דברים שנאמרו והודפסו בקובץ 'ביקור שיקאגו', כשהשואלים, מדגיש הרבי, לא מעלים בדעתם שישנה תשובה על כך, והעניין מיוסד על דברי רז"ל. הרבי מוסיף, שקושיות אלו נובעות מחסרון הידיעה אצל השואלים, ושמכאן ניתן ללמוד 'קל וחומר' על כל שאר השאלות, שמקורן בחסרון הידיעה.
בשיחה ב', שנאמרה והודפסה בקונטרס 'בקור שיקאגו' (הובא גם בספר השיחות תש"ב עמוד 43) מסופר אשר הרב ר' ברוך מרדכי אמר על דרך הצחות: עקביא בן מהללאל אומר – "די פּיאַטע (העקב) פון א דאַוונער (של המתפלל)... זאָגט (אומר)" וכו', כפי שהובא לעיל הסיפור באריכות.
לא בדרך הצחות
כותב הרבי, שכאשר התפרסמה השיחה נחלקו המקשים לשתי כתות. עם הכת ראשונה נמנו מי ששמחו למצוא 'תקלה', ובאו לקנטר ולומר: 'הנה לנו ראייה נוספת, שדרך החסידים היא לומר רמזים ודברי צחות בלי כל יסוד ומקור'. נכון ש'עקביא' ו'מהללאל' הם לשון נופל על לשון, עקביא – עקב, ומהללאל – הלל, אך האם יש מקום בשכל לומר שהנאמר במשנה "עקביא בן מהללאל אומר" שייך לעניין של "עקבו של המתפלל אומר"?!... ועוד, הלא עקביא ומהללאל הם אנשים נפרדים, ולפי פירוש החסידים משתמע שזה כביכול אדם אחד!...
עם הכת שניה נמנו אלו החפצים לדון כל אדם "לכף זכות", ו'אפילו' את החסידים... אלה אמרו: 'אכן, מאמרו של הר' ברוך מרדכי הוא צחות בעלמא ללא כל יסוד, אבל הרי נאמר מפורש בשיחה שהוא אמר זאת 'על דרך צחות'. ואם לטובי המגידים הותר לומר פירושים כאלו, למה יגרע חלקם של החסידים'? בפרט, שצחות זו מכילה רעיון נשגב בגודל הערך של עבודת הלב והרגש.
למעשה, פרסום פתגמו של הר' ברוך מרדכי עורר תמיהה כה גדולה, עד שאפילו חלק מאנ"ש באו בטענות: 'מדוע לפרסם בדפוס עניינים שנותנים מקום למתנגדים לקנטר ולומר שהחסידים הוסיפו עוד פירוש שאין השכל סובלו, ואין לו מקור בדברי רז"ל'...
מסביר הרבי:
הפתגם האמור נאמר מפי הר' ברוך מרדכי שהיה מהגאונים בימיו, ועוד בעודו צעיר לימים, בימי הגר"א, נעשה לריש מתיבתא בעיר ווילנה. הר' ברוך מרדכי אמר את הפתגם במענה לגיסו שהיה גאון בנגלה, בן של מנגד לשיטת החסידות ומנגד בעצמו, וכל זה במעמד גאוני העיר ולומדיה, ולאחר שמיעת פלפול עמוק.
אם נתבונן באופיו של הר' ברוך מרדכי ובנסיבות בהן אמר את הפתגם, לא יישאר מקום לספק שלא התכוון כלל וכלל להשיב לגיסו דברי צחות בעלמא, שאינם מבוססים היטב על דברי רז"ל – מבוססים חזק כל כך, עד שגם גיסו וכל המסובים שנכחו שם יהיו מוכרחים להודות בזה.
ובפרט, שבאותם הימים רובם המכריע של המתנגדים אחזו בשיטה שתחום המגידים ודברי המוסר שייך לנשים ועמי הארץ, או לתלמידי חכמים בעת שראשם כבד עליהם ואינם יכולים לעסוק בלימוד. אך בכל דבר וענין בתורה היו שואלים מיד 'מנא הני מילי'? והיכן הוא נרמז בתורה?
מה מקורו של מדרש השמות
חזון נפרץ בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה לדרוש ולהעמיק בשמו של כל דבר.
המדרש (ב"ר פי"ז) מפליא בחוכמתו של אדם הראשון על פני המלאכים, בכך שכאשר הביא הקב"ה לפני המלאכים את הבהמות החיות והעופות שאלם לשמותיהם ולא היו יודעים, וכשהביאם לפני אדם הראשון ידע לומר "זה שור זה חמור" וכו'.
הרמב"ן מבאר (בראשית ב, יט) ש"הקב"ה הביא כל חית השדה וכל עוף השמים לפני אדם והוא הכיר טבעם וקרא להם שמות, כלומר השם הראוי להם לפי טבעיהם". כן מביא ה'בחיי' (שם) וזה לשונו: "ונראה לי באור המדרש הזה, כי האדם הבין בחכמתו ושכלו טבע כל בהמה וחיה וקרא לכל אחת ואחת שם מעין הטבע והמדה שהכיר בה, והאותיות שצרף בשמותיהן הכל לפי טבעיהן ומדותיהן...".
נמצא, שאדם הראשון בחר את שמותיהם של בעלי החיים לפי מהותם וטבעם של המינים, שכן השם מורה על טבע המין ומהותו הפנימית (מקורות נוספים: של"ה בהקדמת ביהמ"ק בסופו, תניא שער היחוד והאמונה פ"א, ד"ה אר"י כו' לא אבוא בירושלים של מעלה כו' דשנת ת"ש, נדפס בסה"מ קונטרסים ח"ב ע' 858).
והנה, לא רק שמות כלליים כדוגמת שמות סוגי החיות מורים על מהות המין, אלא גם בשמות פרטיים של בני-אדם מצאנו שידרשו את משמעות השם לפי מהותו של הנקרא בשם. והראשון במקרא (בראשית ג, כ): "ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל-חי".
יתירה מזו מצאנו, שדורשים במהות השמות גם במקום שלא התכוון נותן השם לדרשה כזו, במקרא: "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני..." (בראשית כז, לו), וכן בנביאים: "כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו" (שמואל א' כ"ה, כ"ה), וכדוגמתו מצוי לרוב בדברי רז"ל.
ואף אם תמצי לומר שאין להביא ראיה מדרשות רז"ל על שמות המובאים בתנ"ך, הרי מאחר והובא השם בתורה בוודאי שיש בו גם רמז ולימוד, שכן מצינו בגמרא (יומא פ"ג, ב) שר' מאיר דייק בשמות ("דייק בשמא") האנשים שהיו בימיו, ומעשה רב שם הוכיח כדברי ר' מאיר.
השם מורה וגורם את מהות האדם
גדולה מזו מצאנו בדברי רז"ל אשר השם לא רק מורה על מהות האדם, אלא גם גורם ומשפיע פעיל על מהותו, כמרז"ל (תנחומא סוף פרשת האזינו): "לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו... כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע", וכן מסיקה הגמרא (יומא ל"ח, ב) שהתינוק 'דואג' נהרג משום שנקרא על שמו של אדם רשע וזה מה שגרם למיתתו.
[ואין לומר שהדבר בא בתור עונש ותגמול על שנקרא בשם אדם רשע, שכן זהו עונש כבד וחמור מדי על 'עוון' זה, ובאם יש כאן עונש הרי שהוא מגיע לקורא השם ולא לנושא השם]
ובברכות (ז, ב) שואלת הגמרא "מאי רות?" – מה משמעות השם רות. משיב ר' יוחנן: "שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות" ובהמשך (שם): "מנא לן דשמא גרים". הרי לנו, ששם האדם לא רק פועל ומשפיע בו, אלא גם הולך ומשפיע ביוצאי חלציו!
מכל הנזכר מובן שיש מקום לדרוש את שמות האבות גם בנוגע למהות בניהם, ובזה מצאנו בדברי רז"ל שני אופנים:
א. שהאבות נקראו על שם מהות הבנים, כנזכר לעיל אודות רות שנקרא שמה על שם מהות צאצאה – דוד, ומוכח גם ממדרש רז"ל בגמרא (מגילה דף י"ב, ב) "מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש, תנא: כולן על שמו (של מרדכי) נקראו".
ב. גם אם נאמר שהאבות לא נקראו על שם הבנים, בכל זאת, במקרה שמזכירים את שם האבות על שם הבנים ודאי שזה בא להורות על תכונות הבנים. וכפי שדורשת הגמרא בסנהדרין (דף ק"ט, ב) אודות קרח: "ויקח קרח... בן יצהר... בן שהרתיח (שהכעיס) עליו את כל העולם כצהרים", וכך דורשת הגמרא את כל ייחוסו האמור בתורה ("בן קהת בן לוי").
ומשאלת הגמרא שם: "וליחשוב נמי בן יעקב" (שבאם דורשים את כל ייחוסו, יש לדרוש גם את השם 'יעקב' לגביו), מוכח, שאף אם בוודאות האבות לא נקראו בשום אופן על שם מהות הבנים (כמו יעקב לגבי צאצאו קרח), בכל זאת דורשים את שמותיהם אם הם נזכרים על הבנים.
מכל זה יש להסיק, שמדרש השמות באופן כללי מיוסד על דברי רז"ל שדייקו בשמות ("דייק בשמא"), ולא רק בשם של האדם עצמו אלא גם בשם אבותיו, ובוודאי אם נזכר שם אביו עליו כמו בעקביא בן מהללאל.
הפתגם מפורש בדברי האריז"ל!
נחזור לעניין הראשון – פתגמו של הר' ברוך מרדכי.
ובהקדמה, הנכתב במדרש אגדת בראשית וזה לשונו: "ולמה נקרא שמו (של בן קינן) מהללאל? שהוא חזר בתשובה תחלה להלל והתחיל לשבח לפני הקב"ה".
ובכתבי האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה לא): "דע כי כל הנשמות... כלולים ונתלים באדם הראשון... כל אבר ואבר מרמ"ח אבריו... והנה העקב... מתחלק ליותר מן תרי"ג ניצוצות נשמות ומכללם הם נשמת... ונשמת עקביא בן מהללאל".
וביתר ביאור (סוף הקדמה לב):"עקביא בן מהללאל... בסוד עקב... ולכן נקרא שמו עקביא ולפי שעקביא זה תיקן גם כן בחינת מהללאל בן קינן לכן נקרא עתה עקביא בן מהללאל.
הרי לנו ראייה מפורשת ש'עקביא' הוא בחינת עקב, ו'מהללאל' בדברי רז"ל הוא לשון הלל ושבח לפני הקב"ה, ונמצא שפתגמו של הר' ברוך מרדכי יסודו מפורש בדברי האריז"ל!
ויש להעיר מן המשנה (עדויות פ"ה מ"ו): "אין העזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה – ויש שגורסים בענווה – וביראת חטא כעקביא בן מהללאל. וראה בבעל הטורים ר"פ עקב, של"ה שם ועוד על הפסוק עקב – שענווה ויראת חטא נקראים 'עקב'.
מסיים הרבי את ביאורו וכותב:
ביאור יסוד צחות "תמוה" זו יוכל להיות לנו לדוגמא ולאות, כי בודאי כל המאמרים אשר בשיחות הקודש, אף אלו הנראים לתמוהים בעינינו, יש להם פירוש וביאור היטב. ועל כגון זה ארז"ל (ירושלמי פאה פ"א ה"א) כי לא דבר רק הוא מכם. ואם הוא רק - מכם הוא! למה שאין אתם יגיעים בתורה.
ואם צחות של חסידים הראשונים כן תורתם ועבודתם על אחת כמה וכמה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
