נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת יתרו | ה'יתרו' שבכל אחד
	פרסום תמונת הרבנית
	להתכונן לבירור האומות העולם של זמן הגאולה
	השלב האחרון בהכנת העולם
	סגולות נגד פחדים
	מדוע רבה בר-רב-הונא מדד מים בשבת?
	פרשת יתרו
	הרבנית חיה מושקא נ"ע
	גלגולי נשמות ומגבלות אישיות
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד

בואו של משה לבית יתרו השפיעה עליו כל כך עד שלבסוף בא עם כל משפחתו בכדי להדבק בשכינה ולהתגייר * יש לעסוק בבירור אומות העולם מעין ודוגמת הבירור דלעתיד לבוא: "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד"  * כאשר הגוי רואה כי היהודי מתעניין בטובתו ומלמדו את ציווי ה' – הוא מכבדו ומעריצו * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בהערות אאמו"ר על הזוהר של פרשתנו¹ מביא את מאמר הזוהר² "ויבוא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה³, כלא איהו כללא חדא ובניו דיתרו, דהא לבתר דאתא משה לגביה הוו ליה בנין. והכי הוה ביעקב דכיון שאתא לגביה דלבן ושוי דיוריה ביה הוו ליה בנין, אוף הכא משה, כיון דשוי דיוריה ביתרו, הוו ליה ליתרו בנין. וכל ביתיה אייתי עמיה למיעל לון תחות גדפי דשכינתא וכו'".

כלומר: הזוהר מבאר שכשם שאצל יעקב ולבן מצינו שבתחילה לא היו ללבן בנים, שנאמר⁴ "ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא", "אפשר יש לו בנים והוא שולח בתו אצל הרועים"⁵ – היפך עניין הצניעות לגמרי, ואילו לאחרי שיעקב קבע מקומו בביתו של לבן אזי "ויברכני ה' בגללך"⁶, עכשיו היו לו בנים שנאמר וישמע את דברי בני לבן"⁷ – כמו כן היה אצל משה ויתרו, שבתחילה לא היו ליתרו בנים אלא בנות, שלכן שלחן משה יתרו כהן מדין לרעות את צאנו מכיון שלא הייתה לו ברירה, ואילו לאחרי שמשה קבע את מקומו בבית יתרו, אזי נולדו לו בנים.

אמנם, ישנו חילוק בין יתרו ללבן, שיתרו בא עם כל משפחתו אל משה, כדי שיגיירם ויכניסם תחת כנפי השכינה, ואילו לבן – הרי לא זו בלבד שלא בא להתגייר בעצמו, אלא אדרבה: אפילו בנוגע למשפחתו של יעקב טען לבן "הבנות בנותי והבנים בני"⁸, ובוודאי שלא הניח לבניו להתגייר כו'.

ומבאר אאמו"ר את פרטי העניינים בזה – באותיות הקבלה כו', אבל אינו מבאר את ההוראה שלמדים מעניין זה בעבודת האדם לקונו. וכמדובר כמה פעמים שאם מענייני העולם יש ללמוד הוראה בעבודת האדם לקונו, הרי על אחת כמה וכמה שכן הוא כאשר מדובר אודות ענייני התורה.

ב. [...] ההוראה מדברי הזוהר אודות החילוק בין יתרו ללבן – בהקדים:

בנוגע לכללות הבירור של אומות העולם – המתבטא בייעוד "ועמדו זרים ורעו צאנכם"⁹ דלעתיד לבוא – ישנם כמה דרגות: "זרים" כפשוטו, גויים ממש, שכל שייכותם לבני ישראל אינה אלא מפני ש"רעו צאנכם"; למעלה מזה – "גר תושב", "קצת גירות"¹⁰; ועד לתכלית השלימות שבזה – גיור כהלכה ממש, "גר שנתגייר" ממש, מכיון שגם נשמתו הייתה במעמד הר סיני, כמבואר בפרקי דרבי אליעזר¹¹.

[וכמדובר כמה פעמים¹² אודות דיוק הלשון "גר שנתגייר", ולא "בן נח שנתגייר" [אף שלפני הגיור דינו כבן נח לכל דבר] – שבזה מרומז בנגלה שבתורה שלאמיתתו של דבר ובפנימיות העניינים, הרי הוא בעצם "גר", עוד לפני שנתגייר בפועל, שהרי נשמתו הייתה במעמד הר סיני, אלא שעניין זה בא לידי גילוי כאשר מתגייר בפועל, גיור על פי הלכה, ואז מתברר שאצלו יש נשמה שהייתה בהר סיני.

כלומר: כיצד יכולים אנו לבחון ולדעת אם אצלו אכן נמצאת נשמה שהייתה במעמד הר סיני אם לאו?! – אלא כאשר עובר הוא את כל הליכי הגיור שעל פי ההלכה, מילה וקבלת מצוות ("מודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות כו'"), הרי עובדה זו מהווה "אבן הבוחן" המוכיחה שאצלו יש נשמה שהייתה במעמד הר סיני, ולכן קרינן ביה "גר שנתגייר"].

ועל פי זה מובן החילוק שבין יעקב ולבן למשה ויתרו:

יעקב אבינו היה לפני מתן תורה, ולכן, לא היה יכול לפעול את הבירור של לבן על ידי הגיור כו', ועל דרך שאמר לעשיו – "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה"¹³, "ואימתי ילך – בימי המשיח, שנאמר¹⁴ ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו"¹⁵.

אבל משה רבינו שעל ידו היה כללות העניין של מתן תורה – פעל את הבירור של יתרו בתכלית השלימות, שהרי גייר את יתרו ובניו וכל משפחתו והכניסם תחת כנפי השכינה.

ג. ביאור העניין בנוגע לימינו אלו:

מכיון שנמצאים אנו בסוף זמן הגלות, בסמיכות לקיום הייעוד "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד"¹⁶ – צריכים להשתדל לעסוק גם בירור אומות העולם, על ידי ההשפעה על אומות העולם שיקיימו שבע מצוות בני נח "מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו"¹⁷, מעין ודוגמת הבירור דלעתיד לבוא, כאשר יקויים הייעוד "אז אהפוך אל עמים גו' לעבדו שכם אחד"¹⁸, "והייתה לה' המלוכה"¹⁹.

וכמדובר כמה פעמים, שבימינו אלו נקל לפעול זאת על אומות העולם – מכיון שבלאו הכי מקיימים קשרים עם אומות העולם בדרכי נועם וקירוב כו' בנוגע לענייני מסחר וכיוצא בזה, ולכן נקל לפעול ולהשפיע עליהם לקיים שבע מצוות בני נח על כל פרטיהם וסניפיהם, ועד – "לכוף", כפירוש הדברים, בדרכי נועם ודרכי שלום, בהתאם לדרך התורה ש"דרכיה דרכי נועם גו'"²⁰, ועד שהתורה עצמה (לא רק "דרכיה") "ניתנה לעשות שלום"²¹.

כאשר ניגשים לאינו יהודי ומסבירים לו – בדרכי נועם – שהקדוש ברוך הוא דואג לטובתו האישית, ולכן שולח אותו (את היהודי שיש בו ניצוץ משה רבינו) למסור את הציווי שציווה למשה רבינו בהר סיני (ביחד עם נתינת התורה לבני ישראל) שאומות העולם יקיימו שבע מצוות בני נח, ומסבירים לו את התועלת שבדבר בנוגע ליישוב העולם – הרי בוודאי שדברים אלו יפעלו את פעולתן.

כאשר פונים אל הגוי בבקשת סיוע במשלוח נשק, הרי, לצערנו, לא תמיד מתקבלת בקשה זו... (ואין להאריך בדבר המצער כו'); מה שאין כן כאשר מדברים עמו אודות קיום שבע מצוות בני נח – בוודאי שיצליחו לפעול עליו.

ובפרט – שחלק משבע מצוות בני נח מקובל ומוכרח גם על פי חוקי המדינה, כמו שפיכות דמים וכן בנוגע לקבלת מלכותו של בורא העולם – שלילת העניין של עבודה זרה [מה שאין כן בנוגע לעניין השיתוף שבזה ישנה שקלא וטריא אם בני נח הוזהרו על השיתוף²²], שכל עניינים אלו – הדעת נוטה להן"²³.

זאת ועוד: כאשר הגוי רואה שהיהודי מתעניין ודואג לטובתו כו', הרי זה פועל עליו יחס של כבוד והערצה כלפי היהודי, ועניין זה בא לידי ביטוי גם בכך שהגוי יסייע לו בענייניו הגשמיים²⁴. וכמובן – שכל זה בהוספה על עיקר העניין שבכך מקיימים את ציווי הקדוש ברוך הוא.

[מאמר המוסגר:

אין צורך להאריך בשלילת ההנהגה ההפוכה – לתת לגוי "שוחד", לדבר סרה ולהלשין על יהודי, רחמנא ליצלן, וכיוצא בזה, שנוסף על חומר העניין מצד עצמו, הרי הנהגה זו עצמה פועלת את המטרה ההפוכה שכדי להשיגה נעשתה פעולה זו – כי בכך מפסיד הוא את ה"אמון" בפני הגוי, בראותו שהוא (היהודי) מסוגל להתנהג היפך הוראת התורה²⁵ "ואברכה מברכיך" והפכו כו' – דבר שלמד גם הגוי בשפה האנגלית!... ואז טוען הגוי שהוא (היהודי) הביא על עצמו את כל הצרות כו'!...

ומי שמתנהג כן בהסתמכו – כביכול – על הוראות התורה, הרי אדרבה: בכך מוסיף הוא חטא על פשע, שכן, עניין כזה יכול להיות רק כאשר לומד התורה שלא כדבעי, שאז נעשית התורה היפך העניין של "סם החיים"²⁶, ועל זה קאי המשל שמביא אדמו"ר הזקן בספר התניא²⁷ מ"האוחז ראשו של מלך כו'" – משל שאינני רוצה לחזור עליו!...].

ד. ונחזור לענייננו – ההוראה הנלמדת מדברי הזוהר אודות פעולת ההשפעה על אומות העולם שיקיימו שבע מצוות בני נח, וכאמור – שעל ידי זה פועלים שהעולם כולו יהיה במצב של מנוחה ושלום, "לשבת יצרה"²⁸.

ועל ידי זה זוכים לעניין של "מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך"²⁹ עוד בזמן הגלות – באופן ד"טועמיה חיים זכו" בערב הגאולה, כמסופר בגמרא³⁰ - "מעשה רב".

ובקרוב ממש זוכים לקיום הייעוד "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד"³¹ (כפסק דין הרמב"ם בסיום וחותם הלכות מלכים) – בגאולה האמיתית והשלימה,

שאז יוצאים כל בני ישראל מהגלות, והולכים לארצנו הקדושה, "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"³², ושם גופא – לירושלים עיר הקודש, "קרית מלך רב"³³, אשר עתידה להתפשט בכל ארץ ישראל³⁴, ושם גופא – להר הבית ולבית המקדש השלישי, "מקדש אדנ-י כוננו ידיך"³⁵.

וכל זה בשעתא חדא ובריגעא חדא, ובפשטות – "אז מ'גיט זיך א כאַפ" שנמצאים בארצנו הקדושה ביחד עם משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש.

(משיחת שבת פרשת יתרו תשד"מ.

תורת מנחם התוועדויות תשד"מ ח"ב עמ' 957, 963 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

____________________________

1)    ליקוטי לוי יצחק עמ' פג.

2)    סט, ב.

3)    פרשתנו יח,ה.

4)    ויצא כט, ט.

5)    פירוש רש"י שם.

6)    שם ל, כז.

7)    פירוש רש"י שם.

8)    שם לא, מג.

9)    ישעיהו סא,ה.

10)  מסכת עבודה זרה, דף ס"ד, עמוד ב'.

11)  פרק מא.

12)  ליקוטי שיחות חלק י עמ' 89 הערה 14.

13)  וישלח לג, יד.

14)  עובדיה א,כא.

15)  פירוש רש"י וישלח שם.

16)  צפניה ג,ט.

17)  רמב"ם הלכות מלכים ח,יד.

18)  צפניה ג,ט.

19)  עובדיה א,כא.

20)  משלי ג,יז.

21)  רמב"ם הל' מגילה וחנוכה פרק ד הלכה יד.

22)  נסמן במאמר ד"ה מים רבים תשי"ז פ"ג.

23)  רמב"ם הלכות  מלכים ריש פרק ט.

24)  ראה ליקוטי שיחות השבועי חכ"א ע' 108.

25)  בראשית יב,ג.

26)  ראה יומא עב, ב.

27)  סוף פרק כד.

28)  ישעיהו מה,יח.

29)  ישעיהו מט,כג.

30)  זבחים יט, ריש ע"א.

31)  צפניה ג,ט.

32)  דברים יא,יב.

33)  תהלים מח,ג.

34)  ראה ספרי דברים בתחילתו. פס"ר פ' שבת ור"ח. יל"ש ישעיהו רמז תקג.

35)  שמות טו,יז.

סיכום:

בזוהר בפרשתנו מסופר כי בתחילה נולדו ליתרו בנות ורק משהגיע משה נולדו לו בנים. הזוהר מציין כי כך היה גם אצל לבן הארמי, בתחילה נולדו לו בנות בלבד ומשהגיע אליו יעקב נולדו לו בנים.

נמצא, כי בואם של יעקב ומשה אל לבן ויתרו השפיעה עליהם ורוממה את מצבם.

אך קיים חילוק בין השפעת יעקב על לבן להשפעת משה על יתרו – משה פעל על יתרו שיבוא הוא ובני ביתו להתגייר ולהדבק בשכינה, ואילו לבן גם לאחר שהיה במחיצת יעקב נותר עובד אלילים.

ההסבר לדבר:

מבואר בספרים כי עניין הגירות קשור עם מתן תורה – גר הוא "גוי" שנשמתו השתתפה במעמד הר סיני. מעתה מובן כי דווקא משה רבינו, שעניינו הוא: נתינת התורה, פעל והשפיע על יתרו להדבק בשכינה בשלימות ולהתגייר. אך יעקב, שהיה קודם מתן תורה, לא היה ביכולתו לפעול זאת על לבן.

ההוראה למעשה:

נמצאים אנו על סף זמן הגאולה, בה יקויים הייעוד "אז אהפוך אל עמים רבים לקרוא כולם בשם ה'", וכהכנה לכך יש לעסוק בירור אומות העולם על ידי שמשפיעים עליהם לקיים את שבע מצוות בני נח.

כשפונים לגוי ומבארים לו אודות שבע המצוות שציווה אותו ה' – הדברים מתקבלים. הגוי אף מעריך ומוקיר טובה לזה שלימדו את ציווי ה'.

על ידי זה זוכים לטעום עוד בזמן הגלות מהייעוד "והיו מלכים אומניך ושרות מניקותיך", עד שמגיעים לשלימות הייעוד בגאולה האמיתית והשלימה.