נושאים נוספים
	אור וחום ההתקשרות
	פרשת תצווה | 'עצם', למעלה מ'שֵם'
	"שמחה פועלת גם בי"
	עבודת ה' הנלמדת מאחשוורוש
	הכהנים יקומו עם בגדי הכהונה עליהם
	"יכנסו ל'מזכירות'"
	הסוד שמסתתר בתענית אסתר
	פרשת תצווה
	פורים (קטן) של מסירות-נפש
	עת לדעת
	יומן מבית חיינו
	הלכות ומנהגי חב"ד
	הלכות ומנהגי חב"ד

מציאותו של אחשוורוש – "מלך טיפש" – אינה אלא על ידי זה שבכל רגע נעשית התהוותו על ידי הקדוש ברוך הוא * רצונו האמיתי של כל אחד ואחד מישראל הוא ש"אחרית" מעשיו תהיה על פי רצון ה' * כל מעשינו ועבודתנו מכוונים להבאת הגאולה, ולכן יש להוסיף ביתר שאת וביתר עוז באחדות ישראל * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. מבואר בתורה שבעל פה¹ ש"אחשוורוש" רומז על מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא "שאחרית וראשית שלו"², וכיון שכן, בוודאי שיש לימוד והוראה מפרטי העניינים המסופרים במגילה בנוגע לאחשוורוש.

ובהקדים – שלכאורה הרי זה דבר הכי תמוה:

בנוגע לאחשוורוש כפשוטו מצינו כמה ענינים בלתי רצויים ביחס לבני ישראל³, וכן עניינים שאינם מתאימים כלל אפילו ל"שר" ועל אחת כמה וכמה ל"מלך", ועד שאמרו חז"ל⁴ ש"מלך טיפש היה" – ואיך ייתכן שמ"מלך טיפש" ישנו לימוד ורמז על (להבדיל) הקדוש ברוך הוא "שאחרית וראשית שלו"?!

וההסברה בזה⁵ – כל דבר שבעולם נברא על ידי הקדוש ברוך הוא, "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם"⁶, ולכן, בכל הנבראים שבעולם צריך להיות ניכר מציאותו של הבורא. ובפרט על פי תורת הבעל שם טוב שנתבארה בתורת חב"ד (בשער הייחוד והאמונה שבספר התניא קדישא וכיוצא בזה) בנוגע לחידוש⁷ חיות והתהוות הבריאה בכל רגע – הרי בוודאי שישנו וצריך להיות ניכר תמיד החיות האלוקי שמהווה את הנברא בכל רגע.

ומזה מובן גם בעניינינו – שמציאותו של אחשוורוש בהיותו מלך טיפש אינה אלא על ידי זה שבכל רגע ורגע נעשית ההתהוות על ידי הקדוש ברוך הוא, "שאחרית וראשית שלו", "בדבר הוי' גו' וברוח פיו", ולכן, גם מענייניו של אחשוורוש יש לימוד והוראה בעבודת האדם.

ב. לכל לראש – הוראה מהשם של אחשוורוש, "שאחרית וראשית שלו":

מהעניין ד"אחרית וראשית שלו" למדים הוראה הכי כללית והכי עיקרית בעבודת כל אחד ואחד מישראל, האנשים והנשים, וגם הטף שמחנכים אותם על פי התורה – שהנהגת האדם צריכה להיות באופן שה"אחרית" קשורה עם ה"ראשית", היינו, שה"ראשית" של כל דבר נעשית באופן המתאים להמשך ו"אחרית" הדבר.

ולדוגמא: ישנם דברים שה"ראשית" שלהם נראית כדבר טוב ומתוק, אבל ה"אחרית" שלהם אינה כן⁸. ולכן, כשמסבירים אפילו לקטן שגם ה"אחרית היא "שלו", הרי זה פועל עליו (ללא יראה, הפחדה והבהלה) להימנע מדבר זה שאחריתו אינה באופן טוב, אלא להתנהג בהנהגה הראויה לילד אנושי, ועל אחת כמה וכמה ילד יהודי.

ובכללות יותר – ה"אחרית" של כל הדברים, היא, שיהיו בהתאם לרצון הקדוש ברוך הוא – "אני נבראתי לשמש את קוני"⁹, ובהתאם לכך צריכה להיות ההנהגה בה"ראשית" של כל הדברים באופן שעל ידי זה יבוא ההמשך עד לה"אחרית" הרצויה, על פי רצונו של הקדוש ברוך הוא.

ויש להוסיף בהדיוק ד"אחרית וראשית שלו" – שעניין זה הוא רצונו האמיתי והפנימי של כל אחד ואחד מישראל (שלו):

כל יהודי, אפילו ילד קטן שאין לו עדיין מעלת השכל בשלימות, אינו זקוק להשתדלות מיוחדת שיסבירו לו שהעיקר והתכלית קיום רצון הבורא. מספיק רק להזכיר לו שהוא מאמין ("מאמין בן מאמין"¹⁰) באמונה שלימה שהקדוש ברוך הוא מחיה ומהווה מציאותו בכל עת ובכל רגע, ושוב אינו זקוק להסברים נוספים שהנהגתו צריכה להיות על פי רצון הבורא.

ובהדגשה יתירה בימי הפורים – שאצל כל בני ישראל היה מצב של מסירת נפש ("נקהלו ועמד על נפשם"¹¹), ובלשון רבינו הזקן בתורה אור¹² ש"מסרו עצמן למות כל השנה כולה", ש"היו כולם בבחינת מסירת נפש ממש.. למסור נפשן להריגה ולא לעבור דת חס ושלום, ולא עלה על שום אחד מהן מחשבת חוץ¹³ חס ושלום", וידוע¹⁴ שמסירת נפש כולל גם מסירת הרצון, שאין להם רצון אחר אלא לה' לבדו, כיוון שכל מציאותם היא באופן דקדוש לה'.

וכאשר יהודי מתנהג על פי רצון ה', נותן הקדוש ברוך הוא תוספת ברכה והצלחה בכל המצטרך לו, כולל גם שהברכה וההצלחה נמשכת ומתלבשת באופן המתאים לפי ערך והבנת המקבל (כולל גם ילד קטן), אשר, גם ענין זה הוא מהמעלות בברכותיו של הקדוש ברוך הוא, שכל תוקף ומעלת הברכה כפי שהיא מצד רצון וכח ה', נמשכת וחודרת בלבוש המתאים לכלי המקבל, שנרגש אצלו שזוהי ברכה וטובה שלו, כשם שהעבודה בקיום רצון הקדוש ברוך הוא היא רצון שלו, כנזכר לעיל.

ג. ומזה מובן גם בנוגע להוראה מהטענה שנתקבלה אצל אחשוורוש – שבני ישראל הם במצב ד"מפוזר ומפורד בין העמים":

האפשרות לקטרוג על בני ישראל, ועד כדי כך שכתוצאה מזה נגזרה גזירה עליהם (כמסופר במגילה), היא – בגלל המצב של פירוד, "מפוזר ומפורד";

ולאידך, אהבת ישראל ("ואהבת לרעך כמוך") עד לאחדות ישראל, מבטלת האפשרות של גזירה וקטרוג, ולא עוד, אלא, שמבטלת כללות עניין הגלות, כיוון שהגלות הוא בסיבת הפירוד¹⁵, ובהיבטל הסיבה בטל בדרך ממילא המסובב.

וההוראה מזה בימינו אלה – "הימים האלה נזכרים ונעשים":

כל מעשינו ועבודתנו בימינו אלה מכוונים למטרה ותכלית אחת – קירוב הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, "אחכה¹⁶ לו בכל יום שיבוא"¹⁷, שלכן, מחפשים מה הם העצות הכי קרובות להביא הגאולה בפועל ממש ותיכף ומיד ממש.

[ואף שידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בשם אביו (בנו יחידו וממלא מקומו) "לא מרצוננו גלינו מארץ ישראל ולא בכוחותינו אנו נשוב לארץ ישראל אבינו מלכינו יתברך הגלנו כו' והוא יתברך יגאלנו כו'"¹⁸ – הרי, נוסף לכך שכבר מזמן החליט הקדוש ברוך הוא ש"כלו כל הקיצין"¹⁹, מוסיפים בני ישראל בכל ענייני העבודה למהר ולזרז עוד יותר פעולתו של הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל].

ולכן צריכים להוסיף ביתר שאת וביתר עוז באהבת ישראל ואחדות ישראל, כיוון שעל ידי זה מבטלים את סיבת הגלות ומביאים את הגאולה.

ויש להוסיף שעניין הגאולה קשור גם עם העניין ד"אחרית וראשית שלו" – כי, כללות הנהגת האדם בכל פרטי העניינים ד "אחרית וראשית שלו" על פי רצון הקדוש ברוך הוא מקרבת ומזרזת ומביאה את הגאולה, שאז תתגלה מלכותו של הקדוש ברוך הוא "שאחרית וראשית שלו" בכל העולם כולו, בכל המקומות ובכל הזמנים שנכללים בין "ראשית" ל"אחרית", ועד לאחרית כל הזמנים – רגעי הגלות האחרונים, שמהם באים לרגעים הראשונים של הגאולה האמיתית והשלימה, וההמשך דזמן נצחי שלאחרי זה.

ד. [...] ונתינת כח מיוחדת בנוגע לעניין האחדות – כשנמצאים יחד בימי סגולה שבתקופת ימי הפורים:

מתחיל מערב פורים, י"ג אדר – י"ג בגימטריא "אחד", ולהעיר גם מהרמז במגילה – "ביום אחד בשלושה עשר לחודש שנים עשר"²⁰.

ועל אחת כמה וכמה בפורים עצמו, והמשכו בשושן פורים – ששייך לכל בני ישראל, האנשים והנשים והטף: מצד המקום – שהמקום האמיתי של כל אחד ואחת מישראל הוא ב"שושן²¹ הבירה", עיר הבירה של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, מלכו של עולם, ששם נמצאת נשמתו של כל אחד ואחד מישראל, וכיון ש"נשמתם עיקר וגופם טפל"²², נמצא גם הגוף הגשמי (בכל מקום שהוא) ב"שושן הבירה", היינו, שכל בני ישראל נקראים "היהודים אשר בשושן"; ומצד הזמן – ט"ו באדר, יום החמישה עשר שבו "קיימא סיהרא באשלמותא"²³, ובזה גופא שלימות הלבנה של חודש אדר, ש"בריא ותקיף מזליה"²⁴.

ה. והמעשה הוא העיקר²⁵:

על כל אחד ואחת לנצל את הנתינת כח של ימי הפורים ולקבל החלטות טובות להמשיך בכל עניינים אלה בימים שלאחרי זה, באופן נצחי.

ולהעיר, שעניין הנצחיות מודגש במיוחד בפורים – שהרי "כל²⁶ ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח (כיון שיהיו באופן ד"שרגא בטיהרא מאי אהני"²⁷), חוץ ממגילת אסתר... שנאמר²⁸ וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם"²⁹.

ויש להוסיף, שהנצחיות של פורים היא בהדגשה יתירה גם מצד העניין של "משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים":

"(משלוח מנות איש ל)רעהו" – קאי (גם) על הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב³⁰ "רעך ורע אביך אל תעזוב", "זה הקדוש ברוך הוא"³¹, ולכן, בימי הפורים מקיים גם הקדוש ברוך הוא "משלוח מנות איש לרעהו" – לכל אחד ואחד מישראל ולכל בני ישראל. ועל דרך זה "מתנות לאביונים" – דכיון שבימי הפורים מודגש שלימות הרצון של כל אחד ואחד מישראל לה' לבדו, עד כדי מסירת נפש, הרי הוא בבחינת "אביון" ש"תאב לכל דבר"³² ביחס לענייני אלוקות, ובמילא, נותן הקדוש ברוך הוא לכל אחד ואחת מישראל "מתנות לאביונים".

ומובן, ש"משלוח מנות" ו"מתנות לאביונים" של הקדוש ברוך הוא, ולפי הישג ידו (של השולח והנותן) דווקא – הוא עניין קיים ונצחי ועושה פירות ופירי פירות³³.

ו. [...] ויהי רצון שבהמשך ובסמיכות לגאולה של ימי הפורים האלה נזכה תיכף ומיד לגאולה האמיתית והשלימה – "מיסמך גאולה לגאולה"³⁴, גאולת פורים לגאולת פסח³⁵, ואין צורך להמתין שלושים יום עד גאולת פסח, אלא בסמיכות ממש לגאולה של פורים באה הגאולה האמיתית והשלימה.

כן תהיה לנו – ברגע זה ממש ובמקום זה ממש, ועד שלא צריכים להמתין ל"ארו עם ענני שמיא"³⁶, אלא גם כשנמצאים במקום הגלות (חוץ לארץ) ובזמן הגלות, נעשה רגע זה הרגע האחרון של הגלות, והרגע שלאחריו הרגע הראשון של הגאולה, בהיותנו עוד בחוץ לארץ ובחצי כדור התחתון – כי, נמצאים אנו בבית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שבו עבד עבודתו במשך עשר שנותיו האחרונות (סיום גמר ושלימות כל עבודתו) בחיים חיותו בעלמא דין, אשר, כתוצאה מפעולות ה"זריעה" שלו ישנם פירות ופירי פירות, תלמידים ותלמידי תלמידים, "נרות להאיר"³⁷, שמבטלים חשכת הגלות ועושים "אור גדול", ועד ש"לילה כיום יאיר"³⁸, מצד בחינה שלמעלה משניהם עד שלילה ויום שווים – על דרך מה שנאמר בפורים "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"³⁹, שעניינו בעבודה הוא עניין אתהפכא חשוכא לנהורא⁴⁰ (על ידי עבודת התשובה⁴¹).

(מתוך יחידות כללית לאורחים ט"ז אדר תש"נ.

תורת מנחם התוועדויות תש"נ ח"ב עמ' 392 ואילך. הנחת השומעים, בלתי מוגה)

______________________

1)    ו"תורה בפירושה ניתנה" – שתורה שבכתב ניתנה יחד עם תורה שבעל פה (הקדמת הרמב"ם לספר היד בתחילתה).

2)    מדרש – הובא במאורי אור א, קפב.

3)    ראה לדוגמא מגילה יא, א: "שהושחרו פניהם של ישראל בימיו".

4)    שם יב, א.

5)    ראה גם תורת מנחם התוועדויות תשמ"ו חלק ב עמוד 837

6)    תהילים לג, ו.

7)    חידוש ממש, לא רק בכ"ף הדמיון ("כחדשים") בלבד.

8)    ראה לדוגמא משלי ה, ג-ד :"נופת תטופנה גו' ואחריתה גו'"

9)    שמנה וברייתא סוף מסכת קידושין.

10)  שבת צז, א.

11)  אסתר ט, טז.

12)  מגילת אסתר צז, א. קכ, ד.

13)  ועל כל אחת ואחת דיבור חוץ או מעשה חוץ.

14)  ראה תורה אור מקץ לו, ב. ליקוטי תורה שלח מח, סוף עמוד ד. ובכמה מקומות.

15)  ראה יומא ט, ב.

16)  ראה ליקוטי שיחות חלק כג עמוד 394 ואילך.

17)  הן אצל אלה שנוהגים לומר זה בדיבור, והן אצל אלה שאין מנהגם לומר בדיבור אלא במחשבה, כמנהג חב"ד.

18)  ליקוטי דיבורים חלק ד תרצב, א. ועוד.

19)  סנהדרין צז, ב.

20)  שם ג, יג.

21)  להעיר מהשייכות ד"שושן" לאסתר – "שושן" מלשון "שושנה", בגימטריא אסתר (פרי עץ חיים שער הפורים פ"ו, ועוד), שהיא פעלה אחדותם של ישראל – "לך כנוס את כל היהודים אשר בשושן".

22)  ראה תניא ריש פרק לב.

23)  זוהר חלק א קנ, רע"א. חלק ב פה, רע"א. ועוד. וראה שמות רבה פט"ו, כו.

24)  תענית כט, ריש ע"ב.

25)  אבות פרק א משנה יז.

26)  רמב"ם הלכות מגילה בסופן.

27)  ראה תורה אור מגילת אסתר קכא, א-ב. ובכ"מ.

28)  אסתר ט, כח.

29)  להעיר ש"זרעם" כולל גם זרע זרעם, צאצא צאצאיהם, עד סוף כל הדורות.

30)  משלי כז, י.

31)  פירוש רש"י על הפסוק. פירוש רש"י שבת לא, א. ועוד.

32)  פירוש רש"י ראה טו, ד. תצא כד, יד.

33)  ועל דרך שמצינו במדרשי חז"ל (ראה קונטרס משיחות ש"פ בשלח שנה זו בסופו. וש"נ) שבבית המקדש הייתה גפן שהצמיחה פירות ופירי פירות.

34)  מגילה ו, סע"ב.

35)  פירוש רש"י שם.

36)  דניאל ז, יג. וראה סנהדרין צח, א.

37)  ראה ליקוטי שיחות חלק ב עמ' 484 ואילך. וש"נ.

38)  תהילים קלט, יב.

39)  מגילה ז, ב.

40)  ראה ליקוטי שיחות חלק ז עמ' 22 ואילך.

41)  כולל גם "לאתבא צדיקייא בתיובתא" (ראה זוהר חלק ג קנג, ב. ועוד) – חיבור שתי המעלות של צדיקים ובעלי תשובה.

סיכום:

"אמרו חז"ל כי "אחשוורוש" המוזכר במגילה רומז לקדוש ברוך הוא "שאחרית וראשית שלו". מובן אם כן, כי יש ללמוד הוראות בעבודת האדם מפרטי העניינים המסופרים במגילה אודות אחשוורוש.

הוראה א – משמו של אחשוורוש, "אחרית וראשית שלו":

על האדם לוודא ב"ראשית" כל פעולה כי היא מובילה ל"אחרית" (תוצאה) רצויה, שכן האדם אחראי על "אחרית" מעשיו, "ראשית ואחרית שלו". ה"אחרית" והתכלית הרצויה היא "לשמש את קוני", יש לוודא כי "ראשית" כל פעולה תתאים ל"אחרית" זו.

הוראה ב – מהטענה שהתקבלה אצל אחשוורוש: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד":

קטרוג וגזירה על ישראל אפשריים רק כאשר הם מפוזרים ומפורדים. כאשר בני ישראל מאוחדים מתוך אהבת ישראל – אין מקום לעניינים אלו.

יתירה מזו, מלבד שלילת גזירה וקטרוג מבטלת אחדות ישראל את כל עניין הגלות – הגלות באה בסיבת שנאה ופירוד, נמצא כי אחדות ישראל מבטלת את סיבת הגלות.

מכך מובן, כי בכדי לזרז את הגאולה האמיתית והשלמה יש להוסיף באהבת ישראל ובאחדות ישראל,

ימי הפורים הינם ימים המסוגלים להוספה בעניינים האמורים, יש לנצל את נתינת הכח המיוחדת של ימי הפורים לקבלת החלטות טובות בעניינים אלה.