פני האיש אדמו. אגרופיו נקמצו. טון דיבורו היה כעוס. "היא לא מכבדת אותי, מזלזלת בי ואינה מתנהגת כשורה!", הטיח האיש בתסכול גובר והולך, אל מול פניו של רבי פראג'י עלוש.
זה היה בגאבס שבתוניסיה. לשכת רב העיר ידעה סיפורים אנושיים רבים. לא פעם נאלץ רבי פראג'י, שהיה גאון מופלג בתורה ומרומם מהוויות העולם, להקדיש את זמנו היקר לפתרון מצוקותיהם האישיות של צאן מרעיתו. לצד מענה לשאלות הלכתיות דחופות, יישב הרב סכסוכים בין-אישיים, ניהל דיני ממונות, היטה אוזן קשבת לצורכי הפרט והכלל, וניהל את קהילתו למופת.
"אני רוצה לגרש אותה", הצהיר האיש בהחלטיות. הרב גייס את כל כוחותיו בניסיון לפייס את הבעל. הוא דיבר על ליבו וניסה להפיג את רוגזו. שעה ארוכה עמל, אך לשווא. מנוי וגמור היה בליבו של הבעל לגרש את אשתו ויהי מה. "כבוד הרב", התעקש האיש, "אני מבקש איגרת לבית הדין ובה הוראה להכין בעבורי גט".
ביקש הרב לדחות את רוע הגזירה ואמר לאיש: "הבה נקבע פגישה מסודרת מחר". האיש נענה להצעה. למחרת בא בשעה הנקובה, והרב נטל את הקולמוס והחל לכתוב את נוסח הפנייה לחברי בית הדין, כרצון האיש.
בעת כתיבת המכתב הגיעו לאוזניהם צעקות רמות. אלה גברו והלכו, ופתאום נפתחה הדלת ואישה ובידה סל ירקות התפרצה לחדר, צועקת וזועמת. האיש נדהם. כיצד מעיזה האישה לנהוג בחוסר נימוס שכזה בנוכחות הרב הגדול?!
הוא הביט בתדהמה באישה הניגשת למקום מושבו של הרב, נוטלת את סל הירקות והופכת אותו על פניו, מריקה את כל תכולתו על הרצפה. "אני כבר לא יכולה לסבול!", צווחה האישה. "במקום לקנות ירקות טובים שלחת שוב את המשרת להביא לי סחורה זולה וקלוקלת?! נמאס לי מהמעשים שלך!".
פיו של האיש נפער בתדהמה. התברר לו כי הגברת הצעקנית אינה אלא הרבנית בכבודה ובעצמה! הוא התקשה לעכל את המחזה המביש שהיה עד לו. עיניו הושפלו ארצה באי-נעימות, על שנאלץ לראות את הרב ברגעים מביכים אלה.
אבל הרב לא איבד את עשתונותיו. הוא שמר על ארשת שלווה ונינוחה, ובעדינות החל להרגיע את אשתו. בלשון רכה פייס אותה: "אני מתנצל לפנייך", הרכין את ראשו, וגחן ארצה ללקט את הירקות שהתפזרו על רצפת החדר. "את צודקת. להבא אבחר בעצמי ירקות משובחים". אט-אט נרגעה האישה, סערת רוחה שככה והיא התרצתה ונפרדה מבעלה לשלום.
הרב פנה אל האיש, וכאילו לא הושפל עד עפר זה עתה ביקש את סליחתו על העיכוב הממושך, נטל את הקולמוס והמשיך בכתיבת האיגרת. "הנה", אמר לאורחו, "תיכף נסיים את המלאכה ותוכל לגשת לבית הדין ולפתוח בהליך הגירושין".
האיש היה נסער. התרגשות רבה אפפה אותו. "לא, לא!", זעק. "כבוד הרב, עצור בבקשה! חדל מלכתוב עוד!".
מבע תמיהה עלה על פני הרב. "מדוע?", שאל כלא מבין, "הלוא אני מתקרב לסיום המכתב. זה לא ידרוש עוד זמן רב. אולי אתה כועס על העיכוב שגרמתי לך, אך מה לעשות – גדול השלום, ולא יכולתי לדחות את רעייתי מעם פניי".
"בבקשה, רבנו!", התחנן האיש, "אנא עצור! אל תשלים את כתיבת המכתב!". הוא נפנף בידיו כמי שמבקש לבלום רכבת הדוהרת לעברו במהירות. "אני חוזר בי! אני מבקש לבטל את הגט!".
"מדוע?", עלתה הבעה רצינית על פניו של הרב, "הלוא אמרת שאשתך מציקה לך ואינך יכול לשאת עוד את סבלך?".
"כבוד הרב", השפיל האיש את מבטו. "אני מוכרח להודות כי האירוע שהתרחש כאן זה עתה זעזע את נפשי. גם ברגעים הקשים ביותר לא נקלעו יחסינו למצב מעין זה. עכשיו למדתי להעריך את אשתי ולהבין שבעצם היא אשת חיל כשרה".
"אתה בטוח?", שאל הרב בנימת ספקנות, "אולי מחר תשנה את דעתך?".
האיש נענע בראשו לשלילה. "מנוי וגמור עימי להתפייס עימה ולא להחריב את ביתנו!".
האיש נפרד לשלום והרב שב לתלמודו.
האיש כמובן לא ידע כי המהומה הגדולה לא הייתה אלא הצגה מבוימת היטב, שאותה יזם הרב בשעת לילה מאוחרת, טרם עלותו על יצועו. האסון המתקרב על בני הזוג לא נתן לו מנוח. הוא התרוצץ בביתו אנה ואנה, מוגיע את מוחו בחיפוש אחר מוצא מהסבך. עקשנותו של הבעל הייתה מוחלטת, והוא דחה את כל הפצרותיו של הרב.
לבסוף נולד במוחו הפתרון הזה. כששיתף את רעייתו בתכניתו, נחרדה האישה. איך תוכל לנהוג כך כלפי בעלה המכובד?! רק לאחר הפצרות רבות, וכשהבינה שהצלת משפחה מונחת על הכף, ניאותה למלא את התפקיד שהועיד בעלה לה. קודם ביקשה את מחילתו על הביזיונות שהיא עתידה להנחילו, ואז ניגשה למעשה.
ואכן, המופע קצר הצלחה גדולה. חרב האיום מעל ביתם של בני הזוג הוסרה, והרב הודה לאשתו ובירכה: "אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו לעשות שלום בית!".
(על-פי 'לעולם חסדו') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
