מדורים נוספים
	התקשרות 556 - כל המדורים ברצף
	נקודת הפורים חודרת בגדרי הזמן והמקום
	הכנות לפורים
	הלכות ומנהגי חב"ד

גיליון 556, ערב שבת פ' ויקרא / זכור, ז' באדר-ב ה'תשס"ה (18.3.2005)

דבר מלכות

נקודת הפורים חודרת בגדרי הזמן והמקום

העילוי והחידוש שבתורה אינם בהעלאה מהארץ לשמים אלא בהמשכת התורה למטה בארץ, למקום ששם נמצא גם היצר-הרע * דווקא מכיוון שפורים נמשך ממקום עליון ביותר, שמצד זה "מגילת אסתר אינה בטלה" - בכוחו לרדת ולחדור במקומות הנמוכים ביותר ועד ל"בני הכפרים" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר בהתוועדות דפורים¹, אודות פורים שנת תק"ה:

שנת תק"ה היא השנה שבה נולד רבינו הזקן - בח"י אלול. ובפורים שלפני זה, התוועד הבעש"ט עם תלמידיו, החברייא קדישא,

- באומרו, בין הדברים (בשייכות לשנה ההיא שהיתה שנת העיבור), שהעולם הוא עכשיו בעיבור -

וביאר העניין שבני-ישראל נקראים במגילה בשם "יהודים", ושש פעמים נאמר במגילה "יהודיים" בשני יו"דין, שמורה על עשר כוחות של נפש האלוקית ועשר כוחות של נפש הטבעית. ואילו בתורה - נקראים הם בשם "בני ישראל".

השם "יהודים" - הוא על-שם עניין המסירות-נפש:

איתא בגמרא² "אמאי קרי ליה יהודי" - אף שלא היה משבט יהודה - "על שום שכפר בעבודה-זרה, שכל הכופר בעבודה-זרה (שהוא "כמודה בכל התורה כולה"³) נקרא יהודי".

והרי הכפירה בעבודה-זרה היתה אז מתוך מסירות-נפש, שלכן, רק "מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה", ואילו "כל עבדי המלך... כורעים ומשתחווים להמן כי כן ציווה לו המלך"⁴.

ואילו השם "(בני) ישראל" - איתא בספרי קבלה⁵ ש"ישראל" ראשי-תיבות יש שישים ריבוא אותיות לתורה, כנגד שישים ריבוא נשמות ישראל (והיינו, שכל נשמה פרטית היא "ענף" מאחד משישים ריבוא הנשמות שהם שורשים⁶), שכל נשמה יש לה אות בתורה.

והעניין בזה - שהכוח והוראת-הדרך על עניין המסירות-נפש ("יהודים") הוא מהאות בתורה שיש לכל אחד מישראל.

עד כאן תוכן תורת הבעש"ט.

ב. והנה, כמו בכל עניין בתורה, ובפרט בתורתו של נשיא ישראל - יכולים ללמוד מתורת הבעש"ט הנ"ל כמה וכמה פרטים:

ספר תורה, שיש בה קדושה נעלית ביותר - נעשית על-ידי צירוף כל האותיות שבתורה, ואם חסרה אות אחת בתורה, לאו דווקא בפסוק "אנוכי הוי' אלוקיך", אלא איזו אות בתורה שתהיה, אזי הספר-תורה פסולה (כמבואר בזוהר⁷).

ועל-דרך זה בנוגע לשישים ריבוא נשמות ישראל, שבצירוף כולם יחד נעשית הקדושה של הספר-תורה הכללי, שמורכב משישים ריבוא האותיות שבתורה.

וכאשר נשמת איש ישראל מתקשרת עם שורשה בתורה, אזי מתגלה בה כוח המסירות-נפש שהיה אצלה לפני זה בהעלם, והמסירות-נפש פועלת - כמו בימי הפורים - לא רק שיהיה "ונהפוך הוא", אלא גם ש"רבים מעמי הארץ מתיהדים".

וההדגשה בזה - שהתקשרות נשמת איש ישראל עם התורה היא על-ידי אות בתורה:

תורה - היא עניין של לימוד, וכלשון הכתוב⁸: "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". אמנם, עניין זה שייך רק בנוגע לפסוק ועניין שלם שבתורה, מה-שאין-כן בנוגע לאות שבתורה, שלכאורה אין בה עניין של שכל והבנה והשגה.

וזוהי ההוראה בתורת הבעש"ט - שהתקשרותו של יהודי עם התורה היא על-ידי אות בתורה, שיכולה לכלול את כל התורה כולה, אבל, אין זה עניין של שכל, שהרי באות אחת אי-אפשר לקבוע עניין שכלי בגלוי (כי אם ברמז, ברמז-דרמז ובעומק יותר). ובאופן כזה - לא על-ידי שכל והבנה והשגה - מתקשר יהודי עם התורה, לקבל את כוח המסירות-נפש.

וכאשר יהודי לוקח את התורה כפי שצריכים לקחת את התורה, היינו, שיודע שזהו רצונו של הקב"ה שלמעלה מהבנה והשגה בתכלית - אזי יש לו את כל העניינים שצריכים להיות אצלו, כמרומז בהיו"ד שמורה על עשר כוחות הנפש, שיש בהם גם הכוחות חכמה, בינה, דעת, בחינת המוחין, שמהם נמשך אחר-כך גם במידות שבלב, ועד שנמשך גם במחשבה, דיבור ומעשה, עד להעקב שברגליים,

וכידוע הפתגם שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר באחד ממכתביו⁹, בדיוק לשון הכתוב¹⁰ "עקב אשר שמע אברהם בקולי" (ולא "בעבור" וכיוצא בזה), שהחידוש של אברהם אבינו - הראשון מג' האבות, "אחד היה אברהם וירש את הארץ"¹¹, שזוהי הנתינת-כוח לבני-ישראל שיוכלו לכבוש את העולם - שגם בה"עקב" היה ניכר ונרגש כל התוקף והחיות החום והאור של אברהם.

וכאשר ישנו העניין ד"עקב אשר שמע", שהדרך לזה היא על-ידי זה ש"וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי"¹⁰ - אזי "לנו נתנה הארץ"⁸,

ועל-ידי זה פועלים ביאת משיח למטה מעשרה טפחים, בעגלא דידן, ובאופן דאורה ושמחה וששון ויקר.

* * *

ג. דובר פעם¹² שבפורים מצינו דבר והיפוכו:

מחד גיסא - עניינו של פורים הוא נקודה שלמעלה מהזמן, כמדובר לעיל (ס"ה בגוף השיחה) בביאור מה שכתוב במגילת תענית ש"גאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום א'", דלא כגאולת מצרים שנוהגת ז' ימים.

וכמובן גם מזה שמצוות היום היא "עד דלא ידע", ואם-כן, כאשר מקיים את הפורים כהלכתו, באופן ד"עד דלא ידע", אזי ישנה רק ה"נקודה" שבה נתבטלה מציאותו ("די נקודה אין וועלכע ער האט זיך פארלארן"), כי, כל זמן שישנו מציאות של "שטח", באורך ורוחב ועומק או גובה, הרי זה עניין של מדידה והגבלה, היפך העניין ד"לא ידע".

ולאידך גיסא - איתא במשנה¹³ "מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו", והמשנה מפרטת: "כרכין המוקפין חומה... קורין בט"ו, כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה" - "יום שני בשבת... או חמישי בשבת (ימי הקריאה בתורה) שהוא יום כניסה שהכפרים מתכנסין לעיירות", "ופעמים שיום הכניסה בי"ג ופעמים שהוא בי"א" - בהתאם לקביעות השנה.

והיינו, שבפורים יש חילוק לא רק בנוגע לזמנים, אלא גם בנוגע למקומות - החילוק בין כפרים, ערי הפרזים, וערים מוקפות חומה.

ונמצא, שלא זו בלבד שפורים אינו באופן נעלה יותר מחג הפסח שנחלק לז' ימים, אלא אדרבה - שהרי החלוקה דחג הפסח אינה אלא בנוגע לזמן, ואילו החלוקה דפורים היא לא רק בנוגע לזמן, אלא גם בנוגע למקום, שזהו חידוש שלא מצינו בשאר ימים טובים.

ד. והביאור בזה - שהיא הנותנת:

ובהקדם מה שנתבאר לעיל (ס"כ בגוף השיחה) מהמאמר של רבינו הזקן, בביאור הטעם שמגילת אסתר אינה בטלה, ו"ימי הפורים האלה... זכרם לא יסוף מזרעם" - שזהו לפי שההמשכה ממקום היותר עליון מגעת למטה מטה ביותר, אפילו בשושן, מקום שבו נתעלם אלוקות עד כדי כך שאפילו בכתבי הקודש, במגילה, אינו יכול להתפרש שמו של הקב"ה בגלוי, אלא ברמז בלבד (בספר-תורה או בראשי-תיבות וכיוצא בזה), ודווקא במקום כזה "לוקחים" את העצמות ומהות שלמעלה ביותר.

ועל-דרך זה בנדון דידן: דווקא מצד זה שעניינו של פורים נמשך ממקום ששם הוא עניין הנצחיות כשלעצמה, שלכן "זכרם לא יסוף מזרעם" - הרי זה נמשך וחודר לא רק בהחלוקות שבעניין הזמן, אלא גם בהחלוקות שבעניין המקום, והיינו, שבכל מקום לפי עניינו נמשכת הנצחיות שלמעלה לפי עניינו של מקום זה בכל פרטיו.

וכאמור לעיל (סכ"א בגוף השיחה), שזוהי הגדלות העילוי והחידוש שבתורה - לא לעלות מהארץ לשמים ושם לקבל את התורה, אלא לקבל את התורה בארץ למטה מעשרה טפחים, ולמטה בארץ, ששם נמצא גם היצר-הרע, תפעל התורה גם על היצר-הרע, עד שיהיה "ואהבת גו' בכל לבבך"¹⁴, "בשני יצריך"¹⁵, היצר-טוב והיצר-הרע - שזוהי עבודה נעלית יותר מאשר עבודתו של צדיק גמור שעובד עבודתו רק עם נפשו האלוקית, ומצד איזו סיבה שתהיה אינו פועל על נפש הבהמית.

ה. וזהו החידוש של פורים גם לגבי חנוכה - שנוסף על המעלה שיש בחנוכה ופורים לגבי שלוש רגלים, כיוון שערבים דברי סופרים יותר מדברי תורה, יש מעלה יתירה בפורים לגבי חנוכה:

בימי חנוכה - המצווה היא בהדלקת נרות, ואומרים מיד ש"אין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד"¹⁶; זהו עניין שלמעלה ממך. עליך להדליק את הנרות, אבל לאחרי כן יכול אתה רק להסתכל עליהם, מבלי ליהנות מהם, ואחר-כך נמשך העניין באופן ד"להודות ולהלל", שזהו עניין של תפילה ותורה.

אבל בימי הפורים - עיקר החידוש הוא ב"משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים", ואי-אפשר¹⁷ לצאת ידי-חובה על-ידי משלוח דברי תורה...

- בנוגע לסעודה שלישית, יכולים לצאת ידי חובה על-ידי אכילת דג-מלוח, או על-ידי אמירת דבר-תורה¹⁸, אבל בנוגע לפורים אין עצה כזו; "משלוח מנות" צריך להיות דבר הראוי לאכילה, ועד שיש סברא¹⁹ שצריך להיות דבר הראוי לאכילה ללא עבודה, שלכן, על-ידי בשר חי אי אפשר לצאת ידי חובת משלוח-מנות.

כלומר: החידוש של פורים הוא - שהמשכת העצמות שלמעלה מתלבשת ב"משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים", היינו, שנותן לרעהו דבר מאכל מוכן, כך, שגם אם הלה אינו יודע כיצד לעשות מבשר חי בשר מבושל, נותנים לו מן המוכן, שיוכל מיד לאכול, והמאכל יהיה דם ובשר כבשרו.

וזהו גם הטעם שעניינו של פורים צריך לחדור ("דורכנעמען") לא רק בחילוקי הזמנים, אלא גם בחילוקי המקומות, עד לדרגה היותר תחתונה שבמקום, שזהו עניין דכפרים - כי, דווקא מצד גודל המעלה דפורים הרי זה נמשך וחודר גם למטה ביותר, לפעול אצל בני הכפרים, שנמצאים במעמד ומצב שזקוקים להגיע לאלו שלמעלה מהם שדרים בעיר גדולה מוקפת חומה - שגם אצלם יומשכו כל ענייני הפורים באופן שיהיו קורין את המגילה עם כל הפרטים כמו שנקראת בעיירות המוקפות חומה.

ו. ועוד עניין בזה - כדברי הגמרא²⁰ ש"חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים":

בן כפר יכול לחשוב, שכיוון שנמצא ב"כפר", אינו אלא "מקבל" בלבד, ולהרגיש את עצמו ירוד ("אראפ-געפאלן") לגבי בני עיירות גדולות וכרכים המוקפים חומה.

אך האמת היא, שבן כפר אינו צריך להרגיש את עצמו ירוד לגבי בני הכרכים (עיירות גדולות וערים מוקפות חומה), כי, הקיום של בני הכרכים הוא - על-ידי זה שבני הכפרים מספקים מים ומזון לאחיכם שבכרכים!

ועל-דרך מה שכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר בהמשך ההילולא²¹, שעניין הניצחון נעשה על-ידי אנשי החיל דווקא (אלא שמצד כמה סדרים נקרא הנצחון על-שם המפקד וראש החיל), כפי שרואים במלחמה כפשוטה, שאלו שעומדים בקשרי המלחמה ומעמידים את עצמם בסכנה להתקיף את השונא והאוייב ולהלחם עמו ולנצחו - הם אנשי החיל, ועל-דרך זה ב"צבאות השם", שאלו שפועלים את הניצחון הם אנשי החיל אשר נגע יראת ה' בלבם²².

* * *

ז. והנה, בנוגע לפורים שבו נאמר "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", נתבאר לעיל (סי"ב בגוף השיחה) שאף שישנו הפירוש בתורה שבעל-פה "אורה זו תורה ושמחה זה יום-טוב וששון זו מילה ויקר אלו תפילין", הרי יש בתורה שבעל-פה גם כלל ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו".

ולכאורה, כיצד נעשית ההתאמה בין שני הדברים?

והעניין בזה - שכאשר יהודי מתנהג בחייו הרוחניים באופן ש"בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו", אזי נמשכת בחייו הגשמיים ההנהגה ד"ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו"²³.

ואין כאן שני דברים נפרדים, כי אם, משל ונמשל, פנים ופנים דפנים, שכן, כללות עניין הגשמיות הוא ירידת הרוחניות במדריגה תחתונה יותר עד שנעשית גשמיות, כפי שמבאר רבינו הזקן²⁴ בארוכה שלכן נקראת התורה "משל הקדמוני"²⁵, כיוון שכל העניינים שנזכרו בתורה ישנם גם למעלה, אלא ששם הוא באופן רוחני ונעלה יותר, ולדוגמה: ישנו אריה שלמעלה כפי שהוא בכיסא הכבוד, וישנו גם אריה בעולם העשייה, ועד שיכולה להיות הירידה לבחינת אריה דלעומת-זה.

ועל-דרך זה בנדון דידן: כדי לפעול שתהיה "אורה ושמחה וששון ויקר" כפשוטו - בדרך מלמעלה למטה - הרי זה באופן שכאשר ישנה "תורה" אזי נמשכת "אורה" כפשוטו, שנעשה אור בכל העניינים, וכמו כן על-ידי "שמחה וששון ויקר" ברוחניות ממשיכים עניינים אלו בגשמיות.

אמנם, נתבאר לעיל בהמאמר²⁶ בפירוש הכתוב²⁷ "דודי שלח ידו מן החור", שהקב"ה אינו מתחשב בכל החשבונות, אפילו לא בהחשבונות דבית-דין של מעלה ועושה את כל העניינים כדי לעזור ליהודי להיות במעמד ומצב ד"אחותי", ואחר-כך "רעייתי", ואחר-כך "יונתי" ואחר-כך "תמתי".

וכיוון שכן, לא מתחשב הקב"ה גם עם הסדר האמור, אלא מתנהג לפי הסדר השני,

- כפי שלומדים עם ילד קטן, שמצד קטנות שכלו אי אפשר להתחיל ללמדו את המגילה לפי הדרש ואחר-כך ילמדו עמו הפירוש הפשוט, אלא הלימוד הוא בסדר הפוך: תחילה הפירוש הפשוט, ולאחרי כן, כאשר שכלו מתפתח, אזי לומדים עמו גם הרמז והדרוש שבכתוב -

שגם אלו שמצד עבודתם אינם יכולים להגיע לעילוי הנדרש במעמד ומצב הרוחני, מצד צוק העתים או מצד איזו סיבה שתהיה - הנה מצד העניין ד"דודי שלח ידו מן החור", נותן להם הקב"ה "אורה ושמחה וששון ויקר" בכל העניינים הגשמיים,

ואז יקויים בהם - כמאמר רבינו²⁸ - שהקב"ה ייתן לבני-ישראל גשמיות, ואז יראו בני-ישראל כיצד יכולים הם לעשות מגשמיות רוחניות.

 (קטעים מהתוועדות חג הפורים ה'תש"כ* - בלתי מוגה)

----------

*) ההתוועדות נערכה באולם הגדול אשר ב-585 אלבאני עוו. בסמיכות לראטלאנד ראוד.

1) תש"ה בתחילתה (סה"ש תש"ה עמ' 71).

2) מגילה יג, רע"א.

3) קידושין מ,א.

4) אסתר ג,ב.

5) מג"ע אופן קפו.

6) תניא פל"ז (מח,א).

7) ראה זח"ג עא,א. תקו"ז תכ"ה.

8) ואתחנן ד,ו.

9) אג"ק שלו ח"ג עמ' תקסח (משיחת פורים תער"ב).

10) תולדות כו,ה.

11) יחזקאל לג,כד.

12) ראה שיחת פורים תשט"ו ס"ו ואילך (תו"מ חי"ג עמ' 302 ואילך).

13) ריש מגילה ובפרש"י.

14) ואתחנן ו,ה.

15) ברכות נד,א (במשנה). ספרי ופרש"י עה"פ.

16) בנוסח "הנרות הללו".

17) ראה נטעי-גבריאל - הל' פורים פנ"ט ס"א, ובחלק השו"ת סכ"ח. וש"נ. לקוטי לוי"צ אגרות-קודש עמ' רסז ואילך.

18) ראה זח"ג צה,א - הובא במג"א או"ח סתמ"ד סק"ב (בשם השל"ה).

19) ראה מג"א או"ח סתרצ"ה סקי"א (ממהרי"ל). פרמ"ג שם.

20) מגילה שם. וש"נ.

21) ד"ה באתי לגני תש"י פי"א (סה"מ תש"י עמ' 132).

22) ע"פ שמואל-א י,כו. וראה שו"ע אדה"ז או"ח מהדו"ב ס"א ס"ב. תניא אגה"ק רס"ל. סידור (עם דא"ח) הערה לתיקון חצות בסופה (קנב,ב). וראה גם סה"מ תרפ"ט ריש עמ' 126. סה"ש תש"ב ריש עמ' 114. תש"ג עמ' 7. תש"ד עמ' 36. תש"ח עמ' 251. תש"ט עמ' 337. אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ז ע' ט.

23) ר"פ בחוקותי.

24) תו"א מג"א צח,ב.

25) שמואל-א כד,יד. וראה פרש"י משפטים כא,יג. פרש"י מכות י,ב.

26) פ"ט.

27) שה"ש ה,ב-ד.

28) ראה סה"ש תש"ז עמ' 99. תש"ח ע' 189. תש"ט עמ' 292. ה'שי"ת עמ' 343.

ניצוצי רבי

הכנות לפורים

הוראות בכתב ובעל-פה בעיקר מהשנים הראשונות * רשימה ראשונה

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

בשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי התמקדו ההוראות העיקריות במאמרי חסידות שהרבי הציע ללמוד בימי הפורים, בהתוועדויות פנימיות של אנ"ש ותלמידי מוסדות החינוך (ולכל היותר עם קבוצות חיילי צה"ל שהגיעו לבקר בכפר-חב"ד).

בט' באדר תשי"ג כותב הרבי למר דוד הלמן:

ולימי הפורים הבע"ל [=הבאים-עלינו-לטובה] הצעתי לאנ"ש שיחיו שילמדו מאמר הפורים תש"א, שנדפס בקונטרס בפ"ע [=בפני עצמו] בקונטרס ק', הנמצא זה מכבר במחנו...

שנה לאחר-מכן נשנתה אותה ההוראה.

למחנכים הורה הרבי לנצל את ימי הפורים בהתוועדות עם התלמידים (כמו להרה"ח הרב משה-יצחק העכט מניו-הייבן).

"עיקר עניין הפורים"

בשנת תשכ"א הכריז הרבי על החדרת שתיים ממצוות היום -  משלוח-מנות ומתנות לאביונים בקרב בני הנוער. לאחר מלחמת ששת הימים החלו הפעולות עם חיילי צה"ל בהיקף נרחב.

להלן ניצוצות שיש בהם חידושים על הדברים שהתפרסמו במדור זה בשנים קודמות:

בהתוועדות שבת קודש פרשת משפטים מברכים חודש אדר תשכ"ג ('שיחות-קודש' תשכ"ג עמ' 209) מזכיר הרבי:

כבר דובר בשנים הקודמות באריכות, חובת ההשתדלות והפירסום בעניין משלוח-מנות ומתנות-לאביונים שמצד החינוך גם קטנים וקטנות מחוייבים בזה, וצריך לפרסם כיצד בנקל לקיים מצוות אלו. וכן את גודל הערך של מצוות אלו שהם עיקר עניין הפורים, שכן הגזירה היתה מצד היפך עניין האחדות,  ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום.

הרבי סיים את דבריו:

ועל-ידי התעמולה, יתווספו אלפי יהודים לקיים מצוות אלו, וכן לקיים מצוות בכלל, דבר שיביא את ביאת המשיח שיבוא בדור שכולו זכאי, במהרה בימינו.

חינוך לציות מגיל רך

בתקופת פורים תשכ"ד פרסם 'רב' מסויים  בעיתון בשפה האנגלית מאמר שבו ניתח את משמעות האקטואלית של ימי הפורים והמסקנה: דרושה 'דמוקרטיה' ויש לצאת נגד דיקטטורה, ובכך קיים את "חסל מסכת פורים"...

בהתוועדות פורים תשכ"ד (שיחות-קודש תשכ"ד עמ' 210-208) דיבר הרבי בכאב-לב ויצא חוצץ נגד הדברים:

מדוע לא הוזכר במאמר (ולו בקצרה!) שבפורים יש לקיים מצוות משלוח-מנות ומתנות-לאביונים; יש לקיים את תקנת חז"ל לשמוע את קריאת המגילה ("על-אחת-כמה-וכמה שמתביישים להזכיר את המשמעות של "ויקר", "אורה שמחה וששון")! גם אם דמוקרטיה היא עניין חשוב - אך איזו שייכות יש לכך עם חג הפורים?!

לאמיתו של דבר ההיפך הוא הנכון: כשמגיעים ימי פורים יש (על כל מנהיג, מלמד מורה ומחנך, רב וכדומה) לפרסם 'קול קורא' לבני ישראל ברוח מגילת אסתר ופירושה על-ידי חז"ל ש"אורה - זו תורה", "שמחה - זה יום-טוב", "ששון - זו מילה" כלומר: אין להתחשב בכך שהאדם קטן ואינו בר-דיעה, אלא מיד מכריחים אותו ללכת בדרך התורה והמצווה באופן של ברית עולם, וחינוך זה יחדור בקרבו עד אשר (יהיה זה באופן ש) בהולכו ברחוב ייווכחו שעניין של תורה ומצוות אצלו הוא בעל ערך וחשיבות ("של כבוד ויקר"), ולחנכו באופן כזה שגם בחיי היומיום בעולם-הזה הגשמי יש להשתיתם על ציות להוראות הסנהדרין אשר בראשם מרדכי היהודי!

"קיימו וקיבלו עליהם ועל זרעם" - לא חינוך ילדים שיגדלו על-פי דעת עצמם!...

סיוע ממזכירות הרבי

בכ"ו בשבט תשכ"ח כותב מזכירו של הרבי, הרב חמ"א חודוקוב ז"ל אל הרב ישראל לייבוב ז"ל, יו"ר צעירי-אגודת-חב"ד באה"ק:

במענה להודעתו - במכתבו מי"ג שבט - שבעזהשי"ת התחלתם כבר בהכנות למבצע משלוח-מנות, ושאלתו אם גם בשנה זו תוכל לקבל את התמיכה כדאשתקד, הננו להסכים לאותה ההקצבה, ובאותם התנאים, כדאשתקד.

בנוסף לכך הוא מוסיף:

דיברנו עם הרב [חיים] גוטניק שי' בדבר תמיכת אוסטראליא למבצע האלמנות והיתומים, והבטיח להשתדל בזה, מתאים לבקשתו.

לעורר כבר משבת זכור

ביום שישי, ח' באדר תשכ"ח, נכנס מזכירו של כ"ק אדמו"ר הרה"ח הרב יהודה-לייב שיחי' גרונר אל הרבי.

בהיכנסו אמר לו הרבי (לפי הרשום ביומנו): הנני רואה שאתה נוסע לשבת; שיגרתי פתק שמשבת זכור יתחילו כבר לעורר אודות משלוח-מנות ומתנות-לאביונים עם כל השטורעם שיתחילו לעורר על זה כבר משבת זכור היות שהיא שייכת לפורים, ולדבר על-כך עם כל השטורעם.

דיווחים מ"מבצע פורים" תשל"א

בפורים תשל"א התנהל 'מבצע פורים' בהיקף נרחב במיוחד. במדור זה (גיליון קלט עמ' 14-10) פרסמנו בשעתו דו"ח מפורט על המבצע.

רישומים ודיווחים מ'מבצע פורים'

ביומניו של הרה"ח הרב אפרים וולף ז"ל יש רישומים משיחות טלפון שהתנהלו ממזכירות הרבי עמו וכן של דיווחים לרבי. מרשימות אלה ניתן ללמוד על ההתעניינות המרובה מצד הרבי במבצע ובפרטיו, וכן על גיוס כללי של עסקני חב"ד באה"ק ת"ו להצלחת המבצע. להלן כמה קטעים:

בי"ב אדר תשל"א הוא כותב לרבי: "ר"ש מיידנצ'יק ביקר בחיל האויר וסיכם איתם שוב שיעמידו לרשותנו אווירון בפורים, אולם מטעם פיקוד הדרום הודיעו שבגלל מצב הכוננות אין אפשרות לבקר במעוזים בתעלת סואץ, על-כן אנו חושבים שבאיזור הדרום נבקר באווירון במחנות שבסיני ולא בתעלה".

מכתב נוסף לרבי בי"ז אדר תשל"א: "מבצע משלוח-מנות עבר לפי כל הדיווחים בהצלחה, ועשה רושם גדול וטוב מאוד באה"ק. אנו מניחים כי מכל מקום שלחו דו"ח לכ"ק אדמו"ר שליט"א, מכיוון שאין לנו בידינו הדוחו"ת לשלוח פרטים.

י"ח אדר תשל"א: לכבוד הרב ח.מ.א. שי' חדקוב. בהמשך לשיחה הטלפונית מאתמול:

לדווח בפרטיות בקשר למבצע משלוח-מנות כולל דיווח על ההכנות למבצע ומה שיותר פרטים ובמדוייק. אנו מכינים עתה דיווח על כך וכן ביקשנו מר"י ליבוב שידווח על המבצע. שאלתם אם הגיעו המכתבים לאלמנות שנשלחו לגב' שפרה גולומבוביץ.

כ' אדר תשל"א, מכתב לרבי: בהמשך לדו"ח שנשלח בקשר למבצע משלוח-מנות, אנו רושמים בזה בקשר להכנות למבצע זה. כאשר נתקבלה בצא"ח הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א, חשבו על קיום המבצע באופן מצומצם, דהיינו רק בבסיסים אשר במרכז הארץ. לאחר התדברות בינינו בהשתתפות ר"י לייבוב, ר"ש מיידנציק, ר"ש חפר ואני סיכמנו כי המבצע צריך להקיף כמה שיותר ובעיקר במרחבי הגבולות שיהיה רושם טוב וחזק. בהתאם לכך בא ר"ש מיידנציק בדברים עם חיל האוויר שהבטיחו אווירון לכך. הם חשבו שהמבצע מיועד רק לחיל האוויר, וחשבו כי המשלוח-מנות ייעשה על-ידם, לכן הציעו שיהיה מנות גדולות יותר. לאחר מכן הוסבר להם כי המנות ישלחו על-ידי צא"ח, הסכימו להעמיד האווירון לשרות זה. מיד לאחר מכן התקשר ר"ש מיידנציק עם שאר זרועות הצבא היינו פקוד דרום, צפון, מרכז, שריון וכו' וסיכם איתם שיבקרו בסיסים אצלם למשלוח מנות. לאחר מכן הודיעו מחיל האוויר כי בטל העניין... (כאן נקטע היומן).

לוח השבוע

הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שבת-קודש פרשת ויקרא
ח' באדר-ב' - פרשת זכור

מן הדין יש לגלול את ספר-התורה השני לפרשת זכור לפני תפילת שחרית (אם לא עשו זאת קודם-לכן)¹.

שחרית: מוציאים שני ספרי-תורה. בראשון קוראים לשבעה עולים בפרשת השבוע. מניחים את הספר השני ואומרים חצי-קדיש, הגבהה וגלילה, ובספר השני קוראים למפטיר בפרשת תצא (דברים כה,יז-יט): "זכור..."².

לדעה הנפוצה של הפוסקים העיקריים, פרשת זכור היא מן התורה³.

לכמה פוסקים, גם נשים חייבות בשמיעתה, וכפי שנהגו נשי ישראל [-בדורותינו] לבוא לבית-הכנסת לשמיעת פרשת זכור⁴.

כתב כ"ק אדמו"ר: "בקריאת פרשת זכור (ופרשת תצא) - וכן בקריאת פורים (ופרשת בשלח): "זכר עמלק" בצירי או בסגול - יש בזה מנהגים שונים, ולא שמעתי הוראה בזה. לכאורה נכון לקרות שניהם, ובפרשת זכור (ופרשת תצא) להקדים 'זכר' (צירי סגול) ואחר-כך 'זכר' (סגול סגול), ובקריאת פורים (ופרשת בשלח) להקדים 'זכר' (סגול סגול)  ואחר-כך 'זכר' (צירי סגול)"⁵.

כבר לפני כמה דורות כתבו גדולי ישראל שיש לבטל את ה'מנהג' 'להכות' את עמלק בקריאה זו⁶.

הגבהה וגלילה לספר השני⁷.

אם יש רק ספר-תורה אחד, אין מגביהים אחר חצי קדיש אלא גוללים לפרשת זכור. ומגביהים וגוללים רק לאחר גמר עליית המפטיר. אולם את החצי קדיש אומרים תמיד אחרי הקריאה שלפני עליית המפטיר.

הפטרה: "כה אמר ה' צבאות, פקדתי..." (שמואל-א טו,ב-לה)⁸.

אומרים 'אב הרחמים'⁹, וכן 'צדקתך' במנחה.

יום חמישי
י"ג באדר - תענית-אסתר¹⁰

חולה (אפילו שאין בו סכנה)¹¹, מעוברת ומניקה¹², ויולדת כל ל' יום¹³ - פטורים מהתענית¹⁴.

מי שלא ישן, מותר לו לאכול עד שיעלה עמוד השחר¹⁵. השוכב לישון ובדעתו להשכים לאכול או לשתות, יתנה בפירוש לפני השינה שיוכל לאכול או לשתות. ואם רגיל לשתות בקומו, אין צריך להתנות לשתייה¹⁶.

עלות השחר באזור המרכז לדעה המקדימה: 3:37.

הציבור אומר 'עננו' רק במנחה. הש"ץ אומר (בחזרת הש"ץ) 'עננו' בברכה בפני עצמה בין ברכת 'גואל ישראל' לברכת 'רפאנו', "אם יש בבית-הכנסת אף רק שלושה מתענים"¹⁷. ואם אין, אומרו ב'שומע תפילה'¹⁸.

סליחות¹⁹:

אומרים אותן בעמידה²⁰, ובמיוחד: אשמנו, י"ג מידות, שמע קולנו, וכן אבינו מלכנו.

מנהגנו לאומרן אחרי אמירת תחנון, 'והוא רחום' ו'שומר ישראל'²¹, בסדר דלהלן²²:

קווה קיווינו / כרחם / אלוקינו ואלוקי אבותינו, אדם בקום / א-ל מלך²³, ויעבור / כי עמך/ כרחם/ אלוקינו ואלוקי אבותינו, אתה הא-ל / א-ל מלך, ויעבור / במתי מספר²⁴ / א-ל מלך, ויעבור / זכור רחמיך²⁵ / זכור לנו ברית אבות / זכור לנו ברית ראשונים / שמע קולנו²⁶ / הרשענו ופשענו²⁷ / משיח צדקך / א-ל רחום שמך / עננו ה' עננו / מי שענה לאברהם / רחמנא דעני²⁸ / 'אבינו מלכנו' הארוך²⁹, ובו: 'ברך עלינו שנה טובה'; 'זכרנו ל...' [ולא 'זכרנו ב...'³⁰] / ואנחנו לא נדע / חצי קדיש.

קריאת התורה:

קוראים 'ויחל' בשחרית ובמנחה גם אם יש רק שלושה מתענים³¹.

מי שאינו מתענה, לא יקראוהו לעלות לתורה³². ואם קראוהו, וצר לו להודיע זאת מפני חילול השם - יעלה³³.

את הפסוקים: "שוב מחרון אפך...", "ה' ה' א-ל רחום... ונקה", "וסלחת לעווננו" - אומר הציבור בקול רם ורק אחר שסיימו, אומרם הקורא בתורה³⁴. כשעלה הרבי לתורה, התחיל לאומרם יחד עם הציבור³⁵.

בקריאת הפסוק "ויקרא בשם ה'" (וכן כשאומרים אותו בתפילה) יש להפסיק מעט בין "בשם" ל-"ה'", כי בפסוק מופיע תחת המלה "בשם" טעם מפסיק, הטעם 'טיפחא'³⁶.

מחצית השקל:

נותנים 'מחצית-השקל' לצדקה [ובפרט לבית-הכנסת ובית-המדרש, שהם בדוגמת המשכן והמקדש³⁷] ביום התענית³⁸ לפני מנחה³⁹, זכר למחצית-השקל שקשורה לנס פורים, "הקדים שקליהן לשקליו"⁴⁰.

כל אחד נותן שלושה מטבעות של "מחצית" מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן [בארה"ק ת"ו בימינו: שלושה חצאי-ש"ח]⁴¹, ומנהג זה כולל את כל ישראל, ועל-כל-פנים - כל אחד מבן עשרים שנה ומעלה, או החל מי"ג שנה. ומה טוב ומה נעים - שיחנכו גם קטנים לתת ג' מחצית השקל מכספם [ו"מפורסם המנהג לתת גם עבור כל בני הבית"⁴²], ובאופן שההורים עוזרים להם, שיוכלו לתת זאת מתוך הרחבה, ושיישאר להם עוד מספיק כסף לצורכיהם, כך שלא יחסר להם כלום⁴³.

מנחה:

התפילה - "בשעה מאוחרת"⁴⁴. וידבר וקטורת, אשרי, חצי קדיש, קריאת 'ויחל' כבשחרית, לשלושה עולים, והשלישי הוא המפטיר, ואין אומרים לאחריה חצי קדיש. מפטירים "דרשו ה' בהמצאו", ומברך אחר-כך שלוש ברכות עד 'מגן דוד'. יהללו, חצי קדיש⁴⁵.

גם היחיד אומר 'עננו' בשומע תפילה, ללא חתימה, ומסיים "כי אתה שומע", ואם שכח (וכבר אמר שם ה' דסיום הברכה) אומרו בלא חתימה אחרי 'אלוקי נצור' קודם 'יהיו לרצון' האחרון, והש"ץ אומרו כבשחרית בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. הנוהגים נשיאת-כפיים בכל יום, נושאים כפיים בתפילה זו⁴⁶, וכשאין נושאים כפיים אומר הש"ץ ברכת כוהנים.

אין אומרים תחנון, ולא 'אבינו מלכנו'².

הרבי חידש את המנהג הישן (שמקורו במשנה) לומר "דברי כיבושין" אחרי מנחה דתענית-ציבור: "כדאי לעורר על המנהג הנ"ל, שבמקומות שאפשר לפעול זאת, יאמרו אחרי מנחה (כמה מילים, לכל הפחות) 'דברי כיבושין', או מזמור תהלים המתאים לעניינים אלו, ובמקומות שמצד טירחא דציבורא [או מצד ביטול מלאכה, וכיוצא-בזה] אי אפשר לפעול זאת - על-כל פנים יהרהרו במחשבה עניין של 'דברי כיבושין', ומאחר ש'רחמנא ליבא בעי' - ובפרט עניינים הקשורים בתשובה, ש'עיקר התשובה בלב' - הרי 'מחשבה טובה, הקדוש-ברוך-הוא מצרפה למעשה'"⁴⁷.

קריאת המגילה ב'מבצעים':

בשעת-הדחק, ניתן להתחיל את הקריאה בברכה מתחילת השקיעה (האמיתית, שהיא כ-4 דקות אחרי השקיעה הנראית, באזור המרכז: 6:00). ובשעת-הדחק-גדול - אפילו מ'פלג המנחה' (באזור המרכז: 4:41)⁴⁸.

טעימה: גם לאחר צאת-הכוכבים, אין לאכול קודם קריאת המגילה. אדם חלש מותר לטעום פירות וכדומה ומשקאות קלים ללא הגבלה, ומיני מזונות עד כביצה (ומי שצריך לקרוא מגילה וקשה לו בגלל התענית, ודאי יכול להקל בזה), וחולה מותר אפילו לאכול ממש, אך יבקש מאדם אחר שיזכירנו לשמוע מגילה אחר-כך⁴⁹.

צאת הכוכבים באזור המרכז: 6:19.

* סוף זמן קידוש לבנה לכתחילה: ליל פורים דפרזות, יום חמישי בלילה אור ליום שישי- כל הלילה.

יום שישי
י"ד באדר - פורים⁵⁰

לקראת קריאת המגילה, ביום חמישי בערב, ליל פורים, מנהגנו ללבוש בגדי שבת ויום-טוב⁵¹.

"במגילה שכתב אדמו"ר מהר"ש נ"ע: א) לא כל העמודים מתחילים בתיבת "המלך". ב) עשרת בני המן אינם בעמוד בפני עצמו"⁵².

אבל (רח"ל) תוך שבעה, הולך לבית-הכנסת להתפלל ערבית⁵³ ולשמוע קריאת המגילה⁵⁴. אם אין בעל-קורא מובהק כמוהו, יקרא הוא את המגילה לפני הציבור וגם יברך⁵⁵. ואין לו לראות מיני שמחה⁵⁶. פורים נחשב כשבת לעניין אבילות, היינו שנחשב במניין שבעה, ונוהג רק אבילות שבצינעא, אינו יושב על הקרקע ונועל נעליו⁵⁷. לעניין משלוח-מנות, ראה להלן.

בתפילת ערבית אומרים 'ועל הניסים', ואין מפסיקים להכריז זאת קודם שמונה-עשרה [אלא מכים על השולחן כדי להזכיר]. (שכח 'ועל הניסים' - אם נזכר קודם "ה'" של סיום הברכה, חוזר ומתחיל "ועל הניסים", ואם כבר אמר "ה'" אינו חוזר. אך קודם "יהיו לרצון" האחרון יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי..."⁵⁸). לאחר מכן, אומרים קדיש-תתקבל⁵⁹.

"אין מקום לשמיעת קריאת מגילה וכו' על-ידי [רמקול] טלפון ורדיו [וכן לגבי כל סוג אחר של שידור באמצעים אלקטרוניים, אפילו 'שידור חי'] - כי אין זה קול אדם כלל"⁶⁰.

קריאת המגילה⁶¹: הרבי היה שומע את המגילה מעומד⁶². בשעת הקריאה עומדים מימינו ומשמאלו של הבעל-קורא⁶³. הבעל-קורא ו"גם השומעים את המגילה כופלים אותה כאיגרת⁶⁴, והכפילה היא לשלושה חלקים"⁶⁵. הרבי היה מברך את הברכות לפניה ולאחריה עם הבעל-קורא, הן בלילה והן ביום⁶⁶. בדרך כלל השתדל הרבי, שהמגילה תישאר 'כאיגרת' עד סיום הקריאה⁶⁷.

יכוון להוציא ידי-חובה את כל השומעים והם יכוונו לצאת. אסור להפסיק עד לאחר ברכת "הרב את ריבנו"².

מי שלא הצליח לשמוע תיבה או פסוק, יקרא זאת מיד, וגם אם אינו יכול לעשות זאת מתוך מגילה כשרה - יקרא מיד בעצמו (עדיף מתוך חומש או מגילה מנוקדת, כדי שלא יטעה) עד מקום שהקורא אוחז בו, כדי שלא יצטרך לחפש קריאה אחרת כשרה החל מתיבה זו ואילך⁶⁸.

"מכים 'המן' כמה פעמים במשך הקריאה, במקום שנזכר 'המן' בתואר כלשהו: 'האגגי', 'הרע' וכיוצא בזה"⁶⁹.

בקריאת המגילה קוראים כשתי המסורות: "להרוג ולאבד / ולהרוג ולאבד" (ח,יא). "ואיש לא עמד בפניהם / ואיש לא עמד לפניהם" (ט,ב)⁷⁰.

נוהגים לומר ארבעה פסוקים בקול רם: 'איש יהודי' (ב,א), 'ומרדכי יצא' (ח,טו), 'ליהודים' (ח,טז), 'כי מרדכי' (י,ג). והבעל-קורא חוזר וקורא אותם. עשרת בני המן צריך לקרוא בנשימה אחת, מהמילים 'חמש מאות איש' (ט,ו) עד לאחר תיבת 'עשרת' (ט,י). הציבור קורא אותם תחילה, והתינוקות מכין אז [ולא כשהבעל-קורא קורא אותם!] כמו בהזכרת המן⁷¹.

"מנענעים את המגילה באמירת 'האיגרת הזאת' (ט,כו) ו'איגרת הפורים הזאת השנית' (ט,כט)"⁷².

אחר הקריאה מברך "הרב את ריבנו". אסור להפסיק בדיבור עד שיסיים הש"ץ את הברכה.

'שושנת יעקב'. "נוסח 'שושנת יעקב': 'ארורים כל הרשעים, ברוכים כל הצדיקים'"⁷³.

אחר-כך⁷⁴ כורך את המגילה (וכן ביום). ואתה קדוש. קדיש (יהא-שלמא). עלינו. קדיש-יתום. אל תירא. אך צדיקים⁷⁵.

הקורא מגילה לנשים, מברכות לעצמן (מעומד⁷⁶). ואם לאו - יברך הקורא⁷⁷.

הרמ"א פסק שאין לברך אחר קריאת המגילה אלא בציבור⁷⁸, אבל האדמו"ר מברך על קריאת המגילה גם ביחיד לפניה ולאחריה, הן בלילה והן ביום⁷⁹.

"גם בלילה ישמח, וירבה קצת בסעודה"⁸⁰, ויאמר 'ועל הניסים' בברכת המזון.

שחרית:

בשמונה-עשרה - ועל הניסים. אין אומרים תחנון ו'א-ל ארך אפיים'. חצי קדיש⁷⁵.

קוראים לשלושה עולים בפרשת בשלח "ויבוא עמלק" (שמות יז,ח-טז), שלושה פסוקים לכל אחד. 'זכר עמלק' - קוראים זכר (סגול סגול) ואחר כך זכר (צירי סגול)⁷⁹. מי שלא שמע פרשת זכור, יכוון בקריאה זו לצאת ידי חובת זכירת עמלק. מי שלא נתן עדיין לצדקה 'מחצית השקל' נותן זאת עכשיו⁸¹.

ברית מילה: יש המלים לאחר קריאת המגילה⁸².

"שמיעת וקריאת המגילה - בתפילין דרש"י"⁷⁹.

קוראים את המגילה בשלוש ברכות, כולל 'שהחיינו'⁸³, כמו אמש (עיין לעיל). בברכת 'שהחיינו' יכוונו גם על מצוות משלוח-מנות ומתנות-לאביונים וסעודת פורים⁷⁵.

לאחר קריאת המגילה מברכים 'הרב את ריבנו', ואומרים: שושנת יעקב. אשרי. ובא לציון. קדיש שלם. ואחר-כך מחזירים את ספר-התורה להיכל⁸⁴. ואומרים 'בית יעקב'⁸⁵, עד גמירא.

שמחת פורים - חובתה לשמוח כל היום, ככתוב "ימי משתה ושמחה"⁸⁶.

במשך יום הפורים היה הרבי משתדל לאכול 'אוזן המן' ממולא פרג, לקיים מנהג ישראל בזה⁸⁷.

זמן קיום מצוות היום - עד השקיעה⁸⁸.

משלוח-מנות - חייב לשלוח שתי מנות מדברי-מאכל או משקאות לאדם אחד, איש לרעהו ואשה לרעותה⁸⁹. אין שולחים מנות לאבל (רח"ל) תוך שלושים ולאבל על הוריו תוך שנים-עשר חודש⁹⁰. האבל עצמו, אפילו תוך שבעה, חייב במשלוח-מנות, אך לא ישלח אלא מאכלים ולא מגדנות⁹¹.

מתנות-לאביונים - חייב לתת לשני עניים פרוטה לכל אחד, ואפילו איש לאשה רשאי. והמרבה לשלוח מנות לרעים (הרי"ש בצירי) וצדקה לאביונים - משובח⁹², ומוטב להרבות במתנות-לאביונים מאשר להרבות בסעודתו ובמשלוח-מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, ודומה לשכינה שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים"⁹³.

האדמו"ר מקיים "'משלוח-מנות' לשלושה אנשים (מאכל ומשקה)"⁹⁴.

יש אומרים שמשלוח-מנות צריך להיות על-ידי שליח⁹⁵.

מנהג ישראל לשתף גם את הקטנים בכל ענייני הפורים⁹⁶, ואדרבה - בעניינים מסויימים, כמו בהכאת המן ב'רעשנים' ובשאר דרכים, עיקר ה'רעש' נעשה על-ידי הקטנים, עם כל התמימות, החיות וההתלהבות האופייניות להם, וכן בנוגע למנהג "ללבוש פרצופים (מסיכות) בפורים" שנעשה בעיקר על-ידי הקטנים⁹⁷.

בימי הפורים נהגו הקטנים והקטנות ללבוש 'עטרה', ותבוא עליהם ברכה⁹⁸.

לעניין נתינת 'מחצית השקל' בירושלים ת"ו⁹⁹ ראה הערה 38.

משתה ושמחה:

סעודת פורים עושים לכתחילה בשחרית (דהיינו להתחיל בה לפני חצות. חצות היום באזור השפלה: 11:45), משום כבוד שבת¹⁰⁰.

גם בני ירושלים צריכים להרבות היום קצת במשתה ושמחה¹⁰¹.

"טוב לעסוק מעט בתורה קודם הסעודה"¹⁰², רק מעט - כדי שלא יימשך בלימודו וישכח לקיים מצוות סעודת פורים¹⁰³.

"לנטילת-ידים, ברכות המוציא והמזון של סעודת פורים ואמירת הדא"ח, לבוש האדמו"ר 'סויבלענע היטל' וחגור אבנט"¹⁰⁴.

"שמחת פורים גדולה הרבה משמחת יום-טוב"¹⁰⁵.

"בנוגע להתוועדויות במשך המעת-לעת דפורים, מתוך שמחה באופן ד'עד דלא ידע', אבל עם הגבלות כו', ובפרט בנוגע לתלמידים, ועל-דרך-זה בנוגע לכל בני-ישראל, כמדובר כמה פעמים שצריך להיות על-פי ההגבלות דתורת החסידות, ואין צורך להאריך בזה, כיוון שהדברים ידועים ומפורסמים, וגם בדפוס"¹⁰⁶.

יש להרעיש ולפרסם בכל מקום ומקום, הן בחו"ל והן (ועל-אחת-כמה-וכמה) בארה"ק, על-דבר ההשתדלות שכל ענייני הפורים יהיו באופן ד'ברוב עם הדרת מלך'... בנוגע ל'משתה ושמחה' - אף שכל אחד ואחד חוגג סעודת פורים בביתו, עם בני משפחתו... הרי יכולים להוסיף בשמחת פורים 'ברוב עם' לאחרי הסעודה בביתו..."¹⁰⁷.

מנהג האדמו"ר - "מאמר דא"ח בתוך הסעודה"⁷⁹.

הגזירה הידועה אודות ההגבלה בשתיית משקה - בתוקפה עומדת גם בפורים¹⁰⁸. היו פעמים שכ"ק אדמו"ר ביקש בהתוועדות דפורים או דשבת-קודש שלאחריו¹⁰⁹, שעל-כל-פנים אחד המסובים יקיים 'עד דלא ידע' כפשוטו ו'יוציא' בזה ידי חובה את כל הציבור¹¹⁰.

"פורים-תורה" איננו עניין של ליצנות ח"ו כטעות העולם, אלא שבמקום לדייק ולהתייגע על עומקם של דברים, מתעכבים על עניין שטחי יותר, עניין הקשור ומביא לידי הוספה בשמחה, אבל בכל אופן הרי זה עניין של "תורה", ככל ענייני התורה¹¹¹.

בהתוועדות פורים, נהג הרבי לעשות מגבית עבור 'קופת רבינו'¹¹².

לקראת סיום ההתוועדות נהג כ"ק אדמו"ר להזכיר אודות ההכנות למבצע פסח, כולל לדאוג למעות-חיטין, מזון ולבוש, כיוון שמיום הפורים עצמו מתחילים "שלושים יום לפני החג"¹¹³.

נוהגים לנגן 'האפ קאזאק'¹¹⁴.

בחיפה קוראים את המגילה גם בט"ו, כי היא ספק מוקפת חומה¹¹⁵.

סדר פורים המשולש בעיה"ק ירושלים ת"ו:

ביום ו' י"ד באדר: קוריאם את המגילה בברכותיה בלילה וביום - אחר קריאת המגילה בלילה אומרים ואתה קדוש - ונותנים מתנות-לאביונים. אבל אין אומרים ועל הניסים, ואין קורין בתורה.

ביום שבת-קודש פרשת צו: אומרים "ועל הניסים" בתפילה ובברכת-המזון, ומוציאים שני ספרי-תורה, בראשון קורין לשבעה עולים בפרשת צו, ובשני למפטיר בפרשת בשלח "ויבוא עמלק" (הקריאה דפורים). הפטרה: "כה אמר ה' צבאות, פקדתי..." (הפטרת פרשת זכור).

ביום ראשון, ט"ז באדר: עושים סעודת פורים [וגם מתנות-לאביונים¹¹⁶]  ומשלוח-מנות, ואין אומרים תחנון, ולא 'ועל הניסים', ויש לאומרו בברכת המזון ב'הרחמן' (במקום הרחמן דשבת ויום-טוב): "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי...".

ויש מחמירים לצאת ידי כל הדעות: ושולחין מנות בימים י"ד, ט"ו וט"ז, וסעודת פורים עושים גם בשבת, שמוסיפים סעודה אחת לשם פורים.

----------

1) שהרי "אין גוללין ס"ת בציבור" כנפסק בסי' קמד ס"ג. ועיי"ש בב"י ד"ה וכתב המרדכי.

2) לוח כולל-חב"ד.

3) שו"ע אדמוה"ז סי' רפב סט"ז [הכוונה רק לעצם עניין הקריאה בציבור, אך פרטי הקריאה - בשבת זו דווקא וכו' הם מדרבנן, ראה סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 341 הע' 3 ובשוה"ג]. וראה בהנסמן באנציקלופדיה תלמודית כרך ב עמ' קסו, ערך 'ארבע פרשיות' הערה 59 -שיחת ש"פ זכור תשמ"א, הנחת הת' ס"א. וראה 'התוועדויות' תשד"מ ח"ב עמ' 1188. תשמ"ט ח"ב עמ' 443.

4) משיחת פ' זכור תשמ"ג. לשונות שונים בשיחות הרבי וכו' בנדון הובאו ב'אוצר מנהגי חב"ד - חודש אדר' (נדפס יחד עם מגילת אסתר ו'שערי מגילה', הוצאת היכל מנחם, ירושלים תשס"ב. להלן: 'אוצר') עמ' רמה.

אם-כי אין לברך ברכת התורה על קריאתה לנשים בלבד (שו"ת מנחת-יצחק ח"ט סי' סח).

5) ספר-המנהגים עמ' 72, והביאור באריכות בהערה שם.

לכאורה, לאלה הקוראים בתורה במבטא הספרדי או במבטא הנהוג בארה"ק שאינם מבדילים כלל בין צירי לסגול, אין מקום לכל זה.

6) בילקוט-יוסף כרך ה (מועדים) עמ' רנט הביא זאת משו"ת בן ימין ומהר"א פאלאג'י. וראה 'התקשרות' גיליון קט עמ' 18.

7) רגילים שהאוחז את הס"ת הראשון אינו עומד להגבהת הס"ת השני (וכ"פ בשו"ת קנין-תורה ח"ה סי' טז).

8) ספר-המנהגים עמ' 33. לוח כולל-חב"ד.

9) היום-יום לש"פ זכור, אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ חי"ב עמ' קסד, וכן משמע מסתימת לשון רבינו בסידורו - קצות-השולחן סי' פג בבדי-השולחן סוף ס"ק יג. לוח כולל-חב"ד.

10) טעם מחודש בשם 'תענית אסתר', ראה בליקוטי-שיחות כרך ו עמ' 371.

11) רמ"א סי' תרפ"ו ס"א. וכן המצטער הרבה מכאב עיניים (שם), וזקנים תשושי-כח (כה"ח תק"נ ס"ק ו).

12) רמ"א שם. והיינו במעוברת אחר מ' יום או שמרגשת חולשה יתירה, ומניקה - בפועל (ראה נטעי-גבריאל בין-המצרים פ"ה, וש"נ).

13) דינה כחולה (שו"ע אדה"ז סי' של ס"ה), נטעי-גבריאל שם.

14) ולעניין חתן וכלה בז' ימי המשתה בתענית זו דנו בפוסקים, ורבים מקילין. ראה משנ"ב סי' תרפ"ו בשער-הציון ס"ק טז, כף-החיים תקמ"ט סק"י ותרפ"ו סקט"ז וס"ק כח, קיצושו"ע סי' קמא ס"ב, יחווה-דעת ח"ב סי' עח, ונטעי-גבריאל נישואין ח"ב פכ"ה ס"ג-ד וש"נ.

15) בסידור אדמוה"ז 'סדר ספירת העומר' כ' שהצום מתחיל בעלות השחר. (וראה בזה: אגה"ת פ"ג, לקו"ש כרך כב עמ' 313 ו'התקשרות' גיליון קא עמ' 17 בשם הרבי, שהאמור שם לשעה מוקדמת יותר מדבר רק בתענית-תשובה (וע"ע שיחות-קודש - בלתי מוגה - תשנ"ב ח"ב עמ' 494 ע"י ציון 12). אמנם במקור הדיון שהרבי מציין שם בתוספתא תענית פ"ב ה"ה הוא בתענית גשמים, ובגמ' פסחים ב,ב איתא ע"ז "תענית ציבור" סתם, וברש"י תענית יב סע"א "בכל תענית שהוא אוכל משתחשך, ואפילו בתענית יחיד", וברמב"ם הל' תעניות פ"א ה"ח הובא בב"י ושו"ע סי' תקס"ד נפסק שהדין שווה בכל תענית שאוכלין בה בלילה "בין ציבור בין יחיד" - ואולי כיוון שהנושא מוקשה "הבו דלא להוסיף עלה", ובפרט שברש"י הנ"ל משמע שתענית ציבור קילא מתענית יחיד).

16) שו"ע סי' תקס"ד ונו"כ. בכף-החיים שם ס"ק ז אוסר זאת משום אכילה לפני עלות השחר, אבל באג"ק כ"ק אדמו"ר ח"ג עמ' עה איתא, שגם לפי האוסרים זאת בכלל על-פי הזוהר, מותר לכל הדיעות באם עושה זאת לרפואה, לכוון דעתו בתפילה וכיוצא בזה.

17) ספר-המנהגים עמ' 45, וש"נ לפסקי דינים לאדמו"ר הצמח-צדק או"ח סי' תקס"ו ולשו"ת שלו שער המילואים ס"ח, עיי"ש. ואף באג"ק חט"ז עמ' שיג ובהגהות הרבי ללוח כולל-חב"ד תשט"ז (הובא בלוח זה להיום) מעתיק הרבי רק "ג' מתענים" ללא איזכור ה"שבעה שאכלו" כלל (וראה 'התקשרות' גיליון לג עמ' 18).

18) משנה-ברורה סי' תקס"ו ס"ק יג.

19) סידור תהילת ה' (הישן) עמ' 359. החדש - עמ' 394.

20) מובא מס' קיצור של"ה.

21) כך נהגו תמיד במניין של הרבי (ואינו דומה לסליחות דצום גדליה, כי שם נכלל 'שומר ישראל' בנוסח הסליחות עצמו).

22) ע"פ לוח כולל-חב"ד, ספר-המנהגים עמ' 53, ו'ליקוט טעמים ומקורות' מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הנדפס בסוף 'סדר הסליחות על-פי מנהג חב"ד'.

כשהיה הרבי מתפלל עם הציבור (כגון בעברו לפני התיבה בשנות האבילות תשכ"ה ותשמ"ח), לא היה אומר 'אשמנו', כיוון שכבר אמרו בסדר התפילה, אך בשנת תשכ"ו יצא רק לאמירת ה'סליחות', ואז אמר 'אשמנו' מפני שלא היה אצלו בסדר התפילה ('אוצר' עמ' רנ).

23) וצ"ל בו "כהודעת", כנדפס בכל מקום במחזור השלם וב'סליחות - מנהג חב"ד', ולא "כמו שהודעת" כנדפס בסידור תהילת ה' (הישן) עמ' 344.

24) פיוט מסוג 'פזמון'. בסוף 'פזמון' "ברובם המכריע של סליחות הנדפסות - חוזרים חלק מחרוז הראשון בין חרוז לחברו" ובסוף הפיוט חוזרים את כל החרוז הראשון (הערה 4 ב'ליקוט טעמים ומקורות' הנ"ל), אך בוידיאו מתענית-אסתר תשמ"ח ברור שהרבי חזר את כל החרוז הראשון גם בין כל בית ובית.

25) סידור תהילת ה' הנ"ל עמ' 347. וצ"ל 'פקדנו בישועתך', ללא וא"ו, כבפסוק, וכן נדפס ב'סליחות - מנהג חב"ד'.

26) פותחים הארון ואומרים פסוק אחר פסוק, חזן וקהל, עד הפסוק 'אל תעזבנו' ולא עד בכלל, ואחרי "אתה תענה, ה' אלוקינו" סוגרים הארון.

27) מדלגים "או"א... אשמנו... סרנו..." כיוון שכבר אמרו זאת בנוסח התפילה.

28) במניין של הרבי נהגו תמיד לנגן תפילה זו בסיום הסליחות (ספר-הניגונים, ניגון רמז).

29) במניין של הרבי נהגו תמיד לנגן: "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה" (ספר-הניגונים, ניגון ו).

אין מנהגנו לומר חלק מ'אבינו מלכנו' פסוק בפסוק קהל וחזן, אלא אומרים כולו יחדיו מתחילה ועד סוף ('אוצר' אלול-תשרי עמ' קב).

בסידורי תורה-אור ותהלת-ה', והחל משנת תשמ"ט גם במחזור השלם, נדפס: זכויות (ה-ז' בשבא וה-כ' בשורוק), וזאת ע"פ לוח התיקון לסידור תו"א (נ.י. תש"א - ובניגוד לסידורים הישנים) - 'אוצר מנהגי חב"ד' שם עמ' קא.

30) ספר-המנהגים עמ' 45.

31) ספר-המנהגים שם.

32) שו"ע סי' תקס"ו ס"ו בשם יש מי שאומר, והובא למעשה בשו"ת צמח-צדק (שער המילואים ח"א סי' י, ובמהדורת תשנ"ד או"ח סי' קי).

במשנ"ב ס"ק כ הביא מסידור דרך-החיים דה"ה למי שאין בדעתו להשלים התענית, ויש מקילין בזה (שערי-אפרים ש"א ס"ט רק במקום צורך גדול, ובשו"ת שואל-ומשיב תנינא ח"ב סי' נח ושו"ת אפרקסתא דעניא סי' עז מקילין בכלל, ולכאורה כן משמע משו"ת הצ"צ הנ"ל המביא לצירוף גם "ז' שאכלו פחות מכשיעור" שהרי מדובר שאח"כ יאכלו כרגיל).

33) לוח כולל-חב"ד בצום גדליה, ממשנה-ברורה סי' תקס"ו סוף ס"ק כא ושו"ת מנחת-אלעזר ח"ב סי' עד.

34) שערי-אפרים שער ח סעיף קז.

35) וסיים עם הש"ץ, 'התקשרות' גיליון מ ס"ע 18. ודלא כמ"ש בשערי-אפרים שם, שאומר רק עם הש"ץ.

36) לוח כולל-חב"ד, צום גדליה.

37) משיחות ש"פ שקלים תשכ"ד ותשמ"ב. אך אין בזה ח"ו משום שלילת נתינת צדקה זו לעניים כפשוטה, ראה סה"ש תש"נ ח"א עמ' 303 (לקוטי שיחות ח"א עמ' 182, וסה"ש תנש"א ח"א עמ' 320) - 'אוצר' עמ' רנג. כשמניחים הגבאים קערה, רצוי לציין בה במפורש לאיזו מטרה נותנים בה.

38) ספר-המנהגים - מנהגי פורים. מלשון זו נראה, שאין זה רק קדימת הנתינה לפני פורים, אלא שיש לזה קשר ענייני עם התענית, כמ"ש במקור הדברים (מהרי"ל עמ' תכא, הובא בד"מ סי' תרצ"ד). ובכף החיים שם ס"ק כה מבאר "כדי שיהא צדקה עם התענית לכפר". ולכאורה עפ"ז צריך לתיתו אז גם בירושלים ת"ו, כמ"ש בלוח עץ-חיים, ולא כמ"ש בלוח כולל-חב"ד (וכנהוג בין אנ"ש שם) לתיתו שם במנחת פורים דפרזים. וע"ע.

39) לוח כולל-חב"ד, ע"פ הרמ"א סי' תרצ"ד ס"א ממהרי"ל.

40) ספר-השיחות תש"נ ח"א עמ' 299.

41) רמ"א שם. בעבר לא היו בארה"ק מטבעות של 'מחצית', ולכן הורגלו לתת חצאי דולרים (ראה לוח עץ חיים, ופסקי תשובות סי' תרצ"ד הערה 25), אבל כעת אין טעם לזה. כן לא מצאתי טעם למה שיש נותנים ג' פעמים ג' מחציות.

מהטעמים לזה: א) ברמ"א או"ח ר"ס תרצ"ד - כנגד ג' פעמים שכתוב 'תרומה' בפרשת שקלים. ב) רמז לשלושת ימים שצמו בימי אסתר, כדאיתא בספרים [מטה-משה סי' תשנ"ו, אליה-רבה סי' תקס"ו ס"ק ב] שביום התענית יש ליתן סכום הסעודות לצדקה, כדי שמה שאינו אוכל ושותה באותו יום אכן יעלה לקדושה ממש - 'שערי המועדים' אדר, עמ' קמה. ג) ע"ד "אוריין תליתאי לעם תליתאי" רמז למתן-תורה בפורים "קיימו מה שקיבלו כבר", התוועדויות תנש"א ח"ב עמ' 332.

ועניינה: נתינה בבת-אחת סכום השווה לכל - עבודה שלמעלה מגדרי האדם, 'התוועדויות' תש"נ ח"ב עמ' 311.

42) מג"א סי' תרצ"ד ס"ק ג מהגהות מיימוניות, כף החיים שם ס"ק כז, 'דרכי חיים ושלום' סי' תתמ"ג, שיחת תענית אסתר תשמ"ט - 'אוצר' עמ' רנג. - ולכאורה כאשר הם נותנים בעצמם, אין האב צריך לתת עבורם.

43) שיחות-קודש תשנ"ב ח"ב עמ' 787. ובספר-המנהגים שם, שהאדמו"ר נותן מחצית-השקל גם בעד הרבנית ובנים ובנות קטנים, ע"כ. וכמו ששנינו (שקלים פ"א מ"ה) "אם שקלו - מקבלים מהם".

אגב, מלשון הרבי "מחצית השקל" משמע כמנהג הרווח שאין נזהרין מלומר שנותנין ל"מחצית השקל", ולא כמ"ש בלוח א"י ועוד לומר דווקא "זכר למחצית השקל" (ע"ד החשש "שלא לייחד בשר לפסח" בסי' תסט, ע"פ מסכת סופרים פכ"א ה"ד, סידור רע"ג, שו"ת גאוני מזרח ומערב סי' מ, שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' עד ועוד). והטעם נתבאר בשיחות-קודש תשכ"ו עמ' 219, כיוון שמוכח מהגמ' ב"ב ט,א ורש"י ותוס' שם, וכן מהלימוד מהפסוק "כי באמונה הם עושים" שנאמר במחצית השקל, לענייני צדקה - שגם היא עניינה 'צדקה', עיי"ש. וראה גם ליקוטי-שיחות חכ"א עמ' 469. סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 287.

44) ספר-המנהגים עמ' 48 ובהערה - ע"פ הגמ' (תענית כו, סע"ב. הובאה להלכה בשו"ע אדה"ז סי' קכט ס"א), שבתעניות "שאין בהן נעילה" נוהגים להתפלל מנחה רק "סמוך לשקיעת החמה".

45) בסרטי הווידיאו נראה, ש(גם) כאשר היה הרבי ש"ץ, התחיל את החצי-קדיש במנחת תענית-ציבור מייד לאחר סיום ברכות-ההפטרה (כדי למנוע הפסק, ע"ד מנהגנו במנחת ש"ק), ותוך-כדי אמירתו אמרו 'יהללו' והחזירו את הס"ת לארון הקודש.

46) לוח כולל-חב"ד בצו"ג, עשרה בטבת וכו', ובתענית זו נשמט. ולכאורה יש לנוהגים כך להקפיד עכ"פ כהספרדים שלא לישא כפיים אלא תוך חצי שעה שלפני השקיעה (כף-החיים שם ס"ק ז, ע"פ הב"ח. וראה ילקוט-יוסף מועדים עמ' 550 וש"נ, ונטעי-גבריאל הל' בין-המצרים פי"ג ס"ו וש"נ).

47) ליקוטי-שיחות כרך כ' עמ' 352, וש"נ. וחבל שככל הידוע, טרם הונהג הדבר בפועל אפילו בין אנ"ש (מלבד הצפייה בדברי הרבי בווידיאו במקום שאפשר).

48) ראה משנה-ברורה וביה"ל סו"ס תרצ"ב. אך ראוי לכל אחד (לכוון שלא לצאת בזה, ו)לקרוא או לשמוע שוב לעצמו ולבני-ביתו עם כל הברכות בזמן.

49) רמ"א ומשנה-ברורה סו"ס תרצ"ב.

50) הנהגות בירושלים בימי 'פורים משולש' זה, פורטו להלן בסוף הלוח.

51) בדורות קודמים נהגו בהרבה מקהילות חב"ד, ובדורנו - בבית חיינו, ובשנים האחרונות נתפשט בין חסידי חב"ד בכל מקום, ללבוש בגדי יום-טוב. וי"א שהרבי הורה כך באחת משיחותיו, למרות שמנהג זה בס' המנהגים הוא הראשון מ'מנהגי האדמו"ר' ש"אינם הוראה לרבים" - 'אוצר' עמ' רנד ו'התקשרות' גיליון לו עמ' 14, עיי"ש.  (בכף-החיים ומשנה-ברורה סי' תרצ"ה הביאו שיש ללבוש בגדי שבת מבערב. וכן משמע בספר-המנהגים שכתב זאת לפני נתינת מחצית-השקל. ראה גם התוועדויות תשמ"ט ח"ב עמ' 439).

52) ספר-המנהגים שם, וש"נ. צילום ברור בהקטנה של שני עמודים ממגילה זו נדפס בס' איגרות-קודש אדמו"ר המהר"ש, ברוקלין תשנ"ג, עמ' קמ, וב'ספר התולדות' של אדמו"ר המהר"ש, ברוקלין תשנ"ז, מול עמ' 21. במגילה זו כתוב: "להרג ולאבד" (ללא וא"ו); "ואיש לא עמד בפניהם"; ושם בן-המן "ארדי" חסר, ועוד פרטים שהובאו ב'אוצר' עמ' רסד ואילך. ודאי שיש לכתוב כן לכתחילה, ואף לתקן אם כתבו אחרת (ואינו דומה לדיון על תיקון בס"ת כשיש חילוקי דעות - ראה תשובת הדברי-נחמיה חיו"ד סי' כא, נדפסה גם בהוספות לשו"ע אדמוה"ז כרך ה-ו עמ' 1900 - כיוון שהמגילה כשרה בכל אופן).

53) ראה הערות הגר"י פישר לס' פני ברוך עמ' תסא. ולכאורה גם אם יוצא מביתו לפני הלילה כדי להגיע בזמן לתפילה ולמגילה בבית-הכנסת, לא גרע מסליחות של ערב ראש-השנה (רמ"א סי' תקפ"א ס"א ומחה"ש שם).

54) רמ"א סי' תרצ"ו ס"ד.

55) גשר-החיים ח"א עמ' רסא, רסג. שם הוכיח שיברך גם שהחיינו, שלא כבחנוכה, כיוון שכאן הברכה גם בעד עצמו, עיי"ש. וכן דעת רוב האחרונים, נסמנו בילקוט-יוסף - מועדים עמ' רמד.

56) גשר-החיים שם ע"פ המג"א תרצ"ו ס"ק ב, ושלפי דעות אחרות רק ממעט בזה.

57) גשר-החיים ח"א עמ' רסא.

58) א"ר סי' תרפ"ב (בק"ו מברהמ"ז - שם כותב אדה"ז בסי' קפז ס"ח "וכן יש לנהוג"), משנ"ב וכף-החיים שם. והכוונה קודם 'יהיו לרצון' השני (ראה בס' אשי-ישראל פמ"ח הע' י, וש"נ).

59) יחידים לא ייצאו לקדש את הלבנה לפני קריאת המגילה (דפירסומי ניסא בציבור עדיף, אפילו במקרה שהגיע המועד האחרון, ראה שו"ת נודע-ביהודה קמא סי' מא ועוד, נסמנו בנטעי-גבריאל הל' פורים פרק מט. ועיי"ש אם השאלה נוגעת לרוב הציבור. וכש"כ השנה, שיש זמן אפילו לכתחילה כל הלילה).

60) ליקוטי-שיחות כרך ט עמ' 336. כרך כ"א עמ' 496.

61) אף שעיקר מצות קריאת המגילה היא ביום (ולכן הוזכר ברשימת 'מבצע פורים' שהמזכים את הרבים יעדיפו את הקריאה ביום), הרי מי שיש לו אפשרות לשמוע מגילה בלילה - חייב לקיים זאת, אף אם עי"ז מטיל ספק באפשרותו לקרוא ביום (ראה שו"ת רדב"ז ח"ד סי' יג, הובא בקו"א לשו"ע אדה"ז סי' רעא סק"א. וע' בארוכה בזה בקובץ 'התמים' החדש, גיליון כז עמ' 54, וש"נ).

62) 'אוצר' עמ' רנה (וכך נפוץ, במיוחד בין אנ"ש. וראה כף-החיים סי' תר"צ ס"ק ב).

63) 'אוצר' עמ' רנד.

64) שו"ע סי' תר"צ סעיף יז, וראה כף-החיים שם ס"ק קב. ובס"ק קג הביא מהפרמ"ג, שיש להיזהר שלא תהיה נגררת על גבי קרקע, ואף לא תלויה מעל השולחן.

65) ספר-המנהגים, וש"נ בעניין השומעים. צריך חיפוש הטעם שלמנהגנו כופלים לג' חלקים דווקא (למנהג העולם מקפלים לחלקים רבים, יריעה ע"ג יריעה - לוח דבר-בעתו).

66) 'התקשרות' גיליון לו עמ' 14. וראה שו"ע אדה"ז סי' ריג ס"ז, וכף-החיים שם סוס"ק כב.

67) שם. וראה בכף-החיים שם ס"ק קב ובשו"ת מהרי"ל, מהדורת מכון ירושלים, ס"ע נו. 'אוצר' עמ' רנה.

68) ראה שו"ע סי' תר"צ ס"ג-ו ונו"כ, משנה-ברורה שם ס"ק יט.

69) ספר-המנהגים שם, וש"נ. בדרך-כלל היה הרבי מכה ברגלו (הימנית או השמאלית) בכל 'המן', ובמקום שנזכר באיזה תואר היתה ההכאה מורגשת יותר ובמשך זמן רב יותר. לפעמים הכה בחוזק יותר ב'המן' שניגנו בו או ב'המן בן המדתא' (ראה ב'אוצר' עמ' רנז, וב'התקשרות' בשנים קודמות).

הרבי הפגין הנאה וחייך בשעה שהילדים היו מרעישים ב'הכאת המן', וכמה פעמים דיבר בשיחותיו נגד הגבאים החוששים מ'בילבול' הילדים ומגבילים אותם, וכן נגד המכים 'בעל כרחם' "קול דממה דקה"... ('אוצר' שם).

70) ספר-המנהגים שם, 'אוצר' עמ' רנח, וש"נ.

71) לוח כולל-חב"ד, כף-החיים סי' תר"צ ס"ק צו מבן-איש-חי. וראה 'אוצר' שם.

72) ספר-המנהגים שם (במ"א סי' תר"צ ס"ק יז מס' מטה-משה: 'האיגרת הזאת' בלבד). המו"ל ד'לראות את מלכנו' מסר, שבכל השנים שבדק בווידיאו - נענע הרבי את המגילה במקומות אלו ח' פעמים.

73) ספר-המנהגים שם, וש"נ. וראה שלל הגירסאות המובאות ב'טור השלם'.

74) לוח כולל-חב"ד. כן משמעות לשון אדמוה"ז בסידורו שלא הביא עניין כריכת המגילה, כדעת סדר-היום, המג"א וסיעתם שאין קפידא מתי לכורכה, ומבאר זאת ע"ד הנגלה וע"ד החסידות - משיחת פורים תשט"ז, מוגה, 'שערי המועדים - פורים' סי' נו, עיי"ש. והמסקנא - שעדיף [בהנחת השיחה ('התוועדויות' תשט"ז ח"ב ס"ע 157) הדגיש הרבי שהציבור ינהג כך, וכן העתיק ב'אוצר' עמ' רסא, אבל בשיחה המוגהת לא הזכיר זאת, ומשמע שזה נוגע גם לש"ץ] להשאיר את המגילה פתוחה עד אחר ברכה אחרונה, שע"י זה ימשיכו ענייני המגילה להאיר בגילוי. [הרבי עצמו החל, בדרך-כלל, לגלול את המגילה עם סיום הקריאה, והמשיך בכך בשעת הברכה ('אוצר', עיי"ש), אבל כמובן זה אינו הוראה לרבים].

75) לוח כולל-חב"ד.

76) ע"פ שו"ע אדה"ז סי' ח ס"ג.

77) ברמ"א סי' תרפ"ט ס"ב, מג"א סי' תרצ"ב ס"ק ה ופרמ"ג בא"א שם ועוד, פסקו שיברכו "לשמוע מגילה", אבל הפר"ח סי' תרפ"ט (ובליקוטים) חולק ע"ז וס"ל שחייבות גם בקריאה ויברכו כרגיל. י"א שהרבי היה קורא את המגילה לנשים בבית הרב, ובירכו לעצמן "על מקרא מגילה".

78) רמ"א סי' תרצ"ב סוס"א. ולדעת הב"י מסיק בכף-החיים סי' תר"צ ס"ק קכד שגם היחיד מברך. וכ' שכן פסקו הא"ר, מאמר מרדכי ובן איש חי, וכ"פ גם הערוך-השולחן (תרצ"ב ס"ה, גם כ'מנהג העולם').

79) ספר-המנהגים.

80) רמ"א סי' תרצ"ה ס"א.

81) לוח כולל-חב"ד, וראה דעת המג"א סי' תרצ"ד שזהו זמן נתינתה לכתחילה.

82) כן נהג תמיד המוהל הרה"ח ר' יעקב-יוסף רסקין ע"ה ('התקשרות' גיליון מ עמ' 18) למול לאחר קריאת המגילה, כדעת תה"ד סי' רסו, ב"י בבדק-הבית יו"ד סו"ס רס"ב, שו"ת הרדב"ז ח"א סי' רנא, הפר"ח והגר"א סו"ס תרצ"ג והפרמ"ג סו"ס תרפ"ז, מנהג פרנקפורט שהובא בהגהה במהרי"ל דלהלן, ומנהג הספרדים כמובא בכף-החיים סי' תרצ"ג ס"ק ל. מאידך, בלוח כולל-חב"ד כתבו למול לפני קריאת המגילה (וצריך חיפוש אם כתבו כן גם בשנים שהוגה ע"י הרבי, וכן אם כל מה שלא תוקן אז נחשב 'מוגה'), ע"פ הרמ"א שם ממהרי"ל, וכן מנהג העולם האשכנזים כמ"ש המשנ"ב סו"ס תרפ"ז מהח"א. וראה 'ספר מהרי"ל - מנהגים' עמ' תכו, וש"נ. אוצר-הברית ח"א עמ' רעח.

יש נוהגים לקרוא לתינוק הנימול אז 'מרדכי', נסמן בנטעי-גבריאל עמ' צה.

83) ספר-המנהגים שם, 'אוצר' עמ' רסח, וש"נ.

84) בסידורי תהילת-ה' נדפס: "ומחזירין הספר-תורה וקוראין המגילה". אך משנת תשל"ח ואילך נוספה שם בשולי הגליון הערה שמנהגנו כנ"ל. בס' שער-הכולל פי"א אות כב ס"ה ובס' חקרי מנהגים עמ' רכג נתבאר טעם ומקור מנהגנו, עיי"ש. וראה 'אוצר' עמ' רסז. מנהג ישראל תורה סו"ס תרצ"ג.

85) שער-הכולל שם אות כג.

86) 'שערי המועדים' - פורים, עמ' קמה.

87) 'התקשרות' שם.

88) את הסעודה יש להתחיל לפני חצות כדלקמן בפנים, ואם יש צורך יש להעדיף להתחיל לפני 'שעה עשירית' (באזור המרכז: 15:00). ואם איחר, או כשעורכים סעודה לרבים ולא ניתן לקיימה מוקדם יותר, יעשה סעודתו אח"כ עד השקיעה. אם מתחילים את הסעודה אחר חצות, לכאורה עדיף להתפלל מנחה גדולה לפניה. אשה שהדליקה נרות או איש שקיבל שבת, צריכים להתנות שעכ"פ לעניין הסעודה אינם מקבלים שבת (אם ההדלקה היא תוך חצי שעה לשקיעה, א"צ שהבעל יקבל שבת במקומה). אם יש צורך בכך, ניתן לקיים 'פורס מפה ומקדש' ולהמשיך לאכול סעודת שבת*. בקצות-השולחן (סי' מז בבדה"ש ס"ק כב, ע"ש) פסק שבמקרה זה לא יאמר 'ועל הניסים' בברכת המזון, וכל-שכן אם התפללו באמצע הסעודה (שו"ע אדה"ז סי' קפח סי"ז).

אגב, בקביעות זו צ"ע במצוות החג אם אפשר לקיימן אחר השקיעה מספק כשלא קיימן לפני כן: מגילה (גזירה דרבה), סעודה (לפני קידוש אסור ואחריו יצא פורים), מנות ומתנות (במאכל - מצד מו"מ).

*) אף שבשו"ע אדמוה"ז (סי' רעא סו"ס יא) שולל זאת לכתחילה ל'בעל נפש' בגלל הספק אם לברך המוציא, הרי למעשה נהגו בכך חסידים בהתוועדויות יו"ט בכל הדורות וגם בפני רבותינו (והרבי הפסיק זאת אצלו החל משמח"ת תשד"מ רק מפני הבלבול שלא נהגו שם כראוי - 'רישומה של שנה' יומן ה'תשד"מ, עמ' 77).

89) שו"ע ורמ"א סי' תרצ"ה ס"ד. אודות משלוח-מנות, ראה שיחות-קודש תשל"ו ח"א עמ' 565 ששיעורן לכתחילה כזית בכל מנה ועכ"פ כזית יחד. ולכתחילה שוויין ביחד ב' פרוטות לפחות. ומציין לצפנת-פענח על הרמב"ם הל' מגילה פ"ב הט"ו, עיי"ש.

90) כן הורה הרבי לפרסם שלא ישלחו לו בשנת האבלות (על אמו הרבנית חנה ע"ה, תשכ"ה) - נטעי-גבריאל אבלות ח"ב פרק לה הע' יט [מהרה"ח רי"ל שי' גרונר. ודלא כמ"ש בס' שבח-המועדים (תשנ"ג) פי"ד ס"ג], כדעת הרמ"א סי' תרצ"ו ס"ו. וכן על שאר קרובים תוך ל' - הוראת הרבי בשנת האבלות תשמ"ח (על הרבנית חיה-מושקא ע"ה, שם בשו"ת שבסוף הספר סי' ב).

91) שו"ע ומ"א סי' תרצ"ו ס"ב, מספר-חסידים סי' תשי"ג ומהרי"ל הלכות פורים (מהדורת מכון-ירושלים עמ' תלב). גשר-החיים ח"א עמ' רכח. רסא.

92) לוח כולל-חב"ד, משו"ע סי' תרצ"ד ורמ"א סו"ס תרצ"ה.

93) ישעיהו נז,טו. רמב"ם פ"ב מהל' מגילה הי"ז.

94) ספר-המנהגים שם. הרבי היה נוהג לשלוח בכל שנה לכהן, לוי וישראל קבועים. המשלוח הכיל: אוזן-המן ממולא פרג, פרי ובקבוק יי"ש - הרה"ח הרי"ל גרונר, 'התקשרות' שם.

95) ראה שדי-חמד אסיפת דינים מערכת פורים סוס"ו, מובא בליקוטי-שיחות כרך ל"ג עמ' 118 ועוד, וכן באחרונים. אך א"צ כדין שליחות ממש, וכמובא בסה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 302 ולהלן שמנהג ישראל לשלוח מנות ע"י התינוקות.

96) וכן שולחים על ידיהם משלוח-מנות, ספר-השיחות תשמ"ח ח"א שם. ובמיוחד מתנות-לאביונים, ראה 'קדושת לוי' קדושה שנייה. ע"ד חינוך קטני קטנים בענייני פורים, ובפרט בצדקה - התוועדויות תשמ"ז ח"ב עמ' 561.

97) כמובא בשו"ע, רמ"א או"ח סו"ס תרצ"ו, שבשביל מנהג זה התירו כמה עניינים - 'התוועדויות' תשד"מ ח"ב עמ' 1239, ועוד. ע"ד הצגות לבנות בפורים - ראה היכל-מנחם כרך ב עמ' קמה. בליקוטי-שיחות חל"א עמ' 279 באריכות, שלא ישחקו כלל הילדים בתפקיד 'המן', ובוודאי שלא בהתלהבות.

98) 'התוועדויות' תשמ"ח ח"ב עמ' 484.

99) וכן בשאר מקומות שהם 'ספק מוקפות חומה' יש לנהוג לחומרא. וכן להלן כשנזכרה ירושלים.

100) לוח כולל-חב"ד, ע"פ הרמ"א (אף שבשו"ע אדה"ז סי' רמט נזכר רק ע"ד 'שעה עשירית'). וראה לעיל הערה 88.

בספר-המנהגים שם הביא סתירה בדעת אדמוה"ז אם יש חיוב לאכול פת בפורים, עיי"ש.

101) רמ"א סי' תרצ"ה ס"ב. וראה הערת הגהמ"ח שו"ת מנחת-יצחק ע"ז בלוח דבר-בעתו.

102) רמ"א שם.

103) 'שערי המועדים-פורים' סי' י.

104) ספר-המנהגים שם. והרבי נשיא דורנו לא חבש כובע זה.

105) תורה-אור צח,א. ספר-המנהגים שם ובעמ' 38, וש"נ. ועד"ז באג"ק ח"כ עמ' קסז.

106) 'התוועדויות' תש"נ ח"ב עמ' 372. אמנם היו פעמים שהורה הרבי לקיים 'עד-דלא-ידע' כפשוטו, אך ביחס לבחורים היתה הסתייגות מכך גם לפני ה'גזירה' על משקה, ראה 'התוועדויות' תשי"ב ח"ב עמ' 45, וכמובן לאחריה גם כשהורה כנ"ל [כגון בפורים תשל"א], וה'גזירה' הידועה להגבלה ב'משקה' נדחתה על-ידו לאותה שעה. וכנראה לזה הכוונה בשיחת ש"פ שמיני תשמ"א (הקטע השייך לזה נעתק גם בס' 'אשכילה בדרך תמים' עמ' 181). וראה 'אוצר' עמ' רצ, ובכרך אלול-תשרי עמ' שסט-שע בקשר לשמחת-תורה.

107) סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 335. הרבי הסביר זאת (כנראה - את ההתוועדות שלו) כיוון שגם ב'עד-דלא-ידע' ניתן להגיע לדרגות נעלות יותר ('התוועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1420 ואילך).

בספר-השיחות תש"נ ח"א עמ' 351 הציע הרבי לערוך ג' התוועדויות בקשר לימי הפורים, כדי שיהיו באופן של 'חזקה', עיי"ש.

108) כמפורש בכ"מ, ומהם במענה ב'יחידות' שנדפס בס' היכל-מנחם כרך ג עמ' רנח. וראה לעיל הערה 106.

109) כגון 'התוועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1478.

110) ראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' (טז) תשט"ז ח"ב עמ' 145.

ביאור העניין במכתבו שנדפס ב'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 980.

111) 'התוועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1426.

112) ספר-המנהגים שם, ומציין לספר-השיחות תורת-שלום עמ' 243.

113) שו"ע אדמוה"ז סי' תכט ס"א. ראה התוועדויות תשמ"ב ח"ב עמ' 977, תשד"מ ח"ב עמ' 1280, תשמ"ח ח"ב עמ' 303, תנש"א ח"ב עמ' 399 ,339, ועוד.

114) ספר הניגונים, ניגון כד - שיחת פורים תשל"ב. לפעמים נזכר פורים בין הזמנים שבהם ניגנו את ניגון 'ארבע הבבות' של אדמוה"ז (שם, ניגון א). הרבי ציווה בקביעות לנגנו לקראת סיום התוועדות הפורים, ואחריו 'ניע זוריצ'י'. פעמים שציווה לנגן גם 'קול ביער' (שם, ניגון כג). - 'אוצר' עמ' רצב-ג.

115) הערה למכתב לכינוס השלוחים, ליקוטי-שיחות חכ"ט עמ' 423. ובשיחות-קודש תשל"ז ח"ב ס"ע 7 (כמו בלוח עץ-חיים) ציין רק שיש 'סברא' כזאת.

116) אם שכח, וגם תמיד - כי חייב לשתפם בסעודתו - ליקוטי-שיחות כרך כא עמ' 490, 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב סי' רצד (המשנ"ב שציין שם בסופו, הוא בסי' תקכ"ט ס"ק יז).