חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:14 זריחה: 6:06 י"א בניסן התשפ"ד, 19/4/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

כגודל החיבה – גודל הסליחה
שלחן שבת

מדורים נוספים
שיחת השבוע 950 - כל המדורים ברצף
לחגוג את פורים בלי תסביכים
בציפייה לגאולה
יש חדש
כגודל החיבה – גודל הסליחה
הקרבנות
ברכה ופשרה
הרב ניצח
עמלק ללא תקנה
ביקור מצולם בקבר מרדכי ואסתר
סעודת פורים בערב-שבת

ההתחלה והסיום של פרשת ויקרא מנוגדים, לכאורה, תכלית ניגוד. הפרשה מתחילה ב"ויקרא אל משה", ומשמעותה של קריאה זו היא "קריאה של חיבה". יתרה מזו: לא נאמר כאן "ויקרא ה' אל משה", אלא "ויקרא", דבר המעיד כי הקריאה באה מהקב"ה עצמו, כפי שהוא למעלה מכל שם או כינוי. נמצא כי תחילת הפרשה מדברת על התגלות אלוקית עליונה ביותר.

לעומת זאת, סופה של הפרשה עוסק בדינם של חוטאים – "נפש כי תחטא". אין מדובר שם בחטא בשגגה, אלא בחטאים שנעשו במזיד. ולא זו בלבד, אלא סוג החטא שעליו מדברת התורה הוא – "ומעלה מעל בה'" – בגידה חס-ושלום בקב"ה, ועד שהאדם "נשבע על שקר". הפרשה אף מסתיימת במילים "לאשמה בה".

בין ההתחלה לסוף

ניגוד זה מעורר תמיהה: הלוא שמה של פרשה מבטא את תוכן הפרשה כולה, עד מילותיה האחרונות. הסוף של הפרשה קשור אף ביתר-שאת עם ההתחלה, על-פי הכלל "נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן". איך ייתכן אפוא שתחילת הפרשה מדברת על "ויקרא", לשון חיבה, וסופה עוסק ב"לאשמה בה"?!

העניין יובן על-פי המשך דברי רש"י בדבר ייחודה של הקריאה "ויקרא". לאחר שהוא אומר כי קריאת החיבה קדמה לכל דיברות ולכל האמירות ולכל הציוויים, הוא אומר: "אבל לנביאי אומות-העולם נגלה בלשון עראי וטומאה".

מקום להשוואה

עצם הצורך להציג את ההבדל בין משה רבנו לנביאי האומות דורשת ביאור: איך תיתכן בכלל מחשבה שהקב"ה יגלה חיבה גדולה כל-כך לנביאי אומות-העולם, חיבה שהיא למעלה אף מן התורה?!

אלא התשובה היא, שדווקא משום שמדובר בהתגלות אלוקית עליונה כל-כך, יש מקום לומר שלגביה בני-ישראל ואומות-העולם שווים. לו הייתה הקריאה באה מהדרגה האלוקית הקשורה לתורה, לא היה מקום להשוות בין בני-ישראל לאומות-העולם, שהרי התורה ניתנה לישראל בלבד; אולם מאחר שהקריאה היא למעלה מכל האמירות ומכל הציוויים, היה מקום לומר שבנקודה זו הכול שווה ממש לגבי הקב"ה.

אהבה אין-סופית

על כך אומרים, שגם בדרגה העליונה ביותר קיימת ההבחנה הברורה בין ישראל לעמים. בעוד משה רבנו זוכה להתגלות המופלאה ביותר, "ויקרא", לשון חיבה, הרי לנביאי האומות אין הקב"ה מתגלה אלא "בלשון עראי וטומאה".

על-פי זה תובן גם העובדה שהפרשה מסתיימת בדיני החוטא. מכיוון שאהבת הקב"ה לעם-ישראל היא אהבה אין-סופית, שלמעלה אפילו מהתורה, הרי גם כשיהודי עובר על מצוות התורה ועושה מעשה עשיו – אוהב אותו הקב"ה, מכפר לו וסולח לכל אשמותיו, עד שהזדונות נהפכים לזכויות.

(לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 24)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)