האדם הוא יצור שכלי במהותו. הוא שואף להבין כל דבר. קשה לו מאוד לקבל דברים שאין בהם שום שכל והיגיון. נטייה טבעית זו, שהיא חיובית בעצם מהותה, עלולה להפריע ליהודי בחיי התורה והמצוות, שכן בעבודת ה' נזקק יהודי לקבלת-עול ולציות לרצון ה', גם כאשר אין הוא מבין את הדברים בשכלו.
כיצד צריך אפוא יהודי להגיב כשהוא נתקל בעניינים שאין הוא מוצא בהם שום הבנה והיגיון? יש אפשרות, שדווקא כבעל שכל הוא מבין, שלא הכול ביכולתו להבין ולהשיג, ומן-הסתם יש בדברים הללו היגיון וטעם שכלי נעלה, שאין הוא מסוגל להבינו. הלוא הוא עצמו יודע שמיום ליום הוא מחכים יותר, והוא מבין היום דברים שלא הבין אתמול, ולכן הגיוני להניח שגם בדברים הללו יש טעם והיגיון, אבל הטעם עמוק ונעלה כל-כך, עד שאין הוא מסוגל לרדת לעומקו.
למעלה מגדרי השכל
על הגישה הזאת מספרים חסידים את הסיפור הזה: כאשר הומצאה הרכבת, ישבה חבורת איכרים בכפר נידח וניסתה להבין תופעה משונה זו - עגלה הנוסעת בלי סוסים. לאחר דיון ממושך החליטו, שבוודאי מסתתרת כאן תרמית. נסעו האיכרים למקום שבו עמדה הרכבת והחלו לחפש את הסוסים המוסתרים במקום כלשהו. למרבה אכזבתם, לא גילו אפילו את קצה זנבו של סוס. גירדו האיכרים בפדחתם והגיעו למסקנה: סוס גדול אמנם אין כאן, אבל ודאי מסתתר בתוך הרכבת איזה סוס קטן וחזק מאוד, ולכן קשה לגלותו.
כזאת היא גם נטייתו הטבעית של האדם להסביר דברים על-פי אמות-המידה המקובלות אצלו. גם כשהוא מבין שיש דברים אשר המושגים האנושיים אינם חלים עליהם, הוא עדיין משאיר איזה 'סוס קטן' - הוא מנסה בכל-זאת להלביש על הדברים את מושגיו האנושיים המוגבלים.
על רבי מנחם-מענדל מקוצק מסופר, שאמר פעם: "אינני רוצה להאמין בא-ל שאפשר להבין את דרכיו". אמרה זו מבטאת את המרחק האין-סופי בין האדם לבין הבורא. הקב"ה, מחשבותיו ודרכיו הן לגמרי מעל כל שכל והיגיון - לא רק מעל שכל אנושי, אלא מעל גדרי השכל בכלל. השאלה האמיתית איננה אפוא למה איננו מבינים מצוות מסויימות, אלא איך ייתכן שיש מצוות שאנו יכולים להבין ולתפוס בשכלנו.
אין רשות להרהר
רעיון זה משתקף בפרשת פרה שאותה אנו קוראים השבת. זו מצווה שאינה ניתנת כלל וכלל להבנה. היא עומדת כל-כך מעל גדרי השכל וההבנה, עד שאפילו שלמה המלך, החכם מכל האדם, הודה (במדבר-רבה פרשה יט): "על כל אלה (=על כל המצוות) עמדתי, ופרשה של פרה אדומה, חקרתי ושאלתי ופשפשתי, 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני' (קוהלת ז,כב)".
אולם כאשר התורה מפרטת את דיני הפרה האדומה, היא פותחת במילים: "זאת חוקת התורה". היא אינה אומרת "זאת חוקת הפרה" (כמו "זאת חוקת הפסח" וכדומה), אלא "זאת חוקת התורה". יש כאן רמז, כי רעיון זה של 'חוקה' - קיום מצווה אך-ורק מתוך ציות לרצון העליון, בלי שום ידיעה והבנה - צריך לאפיין את כל התורה כולה ולא רק את מצוות פרה אדומה. עלינו לקיים את כל המצוות מתוך התבטלות לקב"ה ולא מפני ההבנה שלנו.
משום כך הקב"ה השאיר כמה מצוות - ובמיוחד את מצוות פרה אדומה - בלי טעם שכלי והסבר הגיוני, בבחינת "חוקה חקקתי, גזרה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה": על-ידי המצוות הללו אנו מפתחים מודעות ליסוד העל-שכלי שבמצוות התורה, ולומדים ממצוות אלה על כולן - שיש לקיים את כל המצוות בקבלת-עול ומתוך התבטלות לרצון העליון שלמעלה מטעם ודעת. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
