אהבת-ישראל היא מעיקריה של החסידות. אמנם כבר רבי עקיבא קבע כי "ואהבת לרעך כמוך" הוא "כלל גדול בתורה", והילל הזקן אמר על מצווה זו כי "זו כל התורה כולה", אולם הבעש"ט ותלמידיו השרישו זאת בפועל בקרב החסידים. החסידות, החושפת את הפנימיות שבכל דבר, גילתה גם את המעלה הנפלאה של כל יהודי, וממילא את האהבה לכל בן-ישראל.
הבעש"ט אומר: "כל יהודי יקר בעיני הקב"ה כבן יחיד, שנולד להוריו לעת זקנתם, ועוד יותר מכך" (הוספות לכתר שם טוב סימן קלג). רבנו הזקן אמר בשם רבו המגיד ממזריטש בשם הבעש"ט: "'ואהבת לרעך כמוך' הוא פירוש וביאור על 'ואהבת את ה' אלוקיך'. מי שאוהב יהודי - אוהב את הקב"ה. שהרי ביהודי מצוי חלק אלוקה ממעל, ומי שאוהב יהודי, את הפנימיות שבו, אוהב ממילא את הקב"ה" (היום יום יב במנחם אב).
טוב-טעם בעשיית חסד
רבנו הזקן אמר: "אהבת ישראל צריכה לחדור עד מיצוי הנפש" (היום יום יח במנחם אב). הוסיף על כך נכדו ה'צמח צדק': "מי שעוזר ליהודי להרוויח שבעים 'קופייקות' בסחר עגלים (=כלומר, אפילו עזרה גשמית פעוטה ביותר) - נפתחים לפניו כל שערי ההיכלות העליונים". העיר בנו, הרבי מהר"ש: "אמנם צריכים להכיר את הדרך לאותם היכלות עליונים, אך אין זה גורע כלל. העיקר הוא - לסייע בלב שלם וברגש חם, שיהיה תענוג בעשיית טובה ליהודי" (היום יום כ"ח בסיוון).
אדמו"ר הרש"ב ביאר לבנו, הרבי הריי"צ, שמונה מעלות נפלאות שזוכה להן מי שחושב דברי חסידות לפני התפילה, בטלית ובתפילין. לאחר מכן אמר הרבי: "כל המעלות הללו - הן כאין וכאפס לעומת המעלה הנפלאה שהקב"ה מזכה את האדם, כשהוא מקבל חוש וטוב-טעם בעשיית טובה ליהודי, ועד שהזולת נהיה יקר יותר מאשר הוא-עצמו. שכן על עצמו ביכולתו למצוא כמה טעמים מדוע מגיע לו ח"ו שיהיה לו לא-טוב, אך לגבי הזולת אין זה שייך כלל. כדאי להתייגע חמש שעות ביום, ביגיעת בשר וביגיעת נפש, בהשגה אלוקית, כדי להגיע לתכלית - לרצות באמת לעשות טובה ליהודי, בגשמיות, ובפרט ברוחניות" (אגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ג, עמ' רצד).
"הוא חושב – שיחשוב"
הרבי מליובאוויטש כותב באחת מאיגרותיו (אגרות-קודש כרך ה, עמ' רטז), כי אחד ממייסדיה של העיירה ליובאוויטש היה צדיק נסתר, שהצטיין באהבת בני-אדם ובאהבה לכל בריותיו של הקב"ה בכלל. מכאן השם ליובאוויטש (ליובא = אהבה). הקשר בין שם זה לחסידי חב"ד אינו מקרי, שכן חסידות קשורה קשר עמוק לשלוש האהבות - אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל.
במקום אחר כותב הרבי (כרך יח עמ' תקלה): "נפלאים דברי רז"ל, אשר כל דבר שבקדושה הוא בעשרה דווקא, היינו, לא רבים סתם, אלא רבים בשלמות. וידוע הפתגם בשם גדולי תורת החסידות: גרוע יותר להיות בגן-עדן יחידי מלהיות בגיהינום עם עוד יהודים".
החסיד המפורסם רבי יצחק הורביץ (איצ'ה מתמיד) התלונן ב'יחידות' לפני הרבי הרש"ב, שהואיל והוא משמש שליח של הרבי, הנודד ממקום למקום, מוסרים לו אנשים פתקאות כדי להביא אל הרבי. ולפעמים, כשהשולח זקוק לישועה מיידית, הוא שולח את הבקשה במחשבה, והישועה אכן באה תיכף ומיד, והאנשים סבורים שהישועה באה בזכותו... השיב לו הרבי, שה'צמח צדק' ענה על טענה כגון זו לרבי הילל מפאריטש (שאף הוא היה שליח נודד) - כדי לעשות טובה ליהודי צריכים מסירות-נפש, ומכיוון שהלה זקוק לישועה מיידית, עושים מה שאתה עושה. "אלא מה, הלה חושב מה שהוא חושב - שיחשוב"... |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
