ל"ג בעומר, יום ההילולא של רבי שמעון בר-יוחאי, נחגג בחביבות רבה בחצרות החסידות. כ"ק רבנו הזקן כותב (אגרות-קודש אדמו"ר הזקן, עמ' קיז): "שישו ושמחו בה' בכל לב ונפש, ולעשות יום משתה ושמחה בח"י אייר הבא עלינו לטובה, יומא דהילולא דרשב"י, אשר אנו שותין טיפה תמצית דתמצית וכו', ולהלל ולרנן בשירות ותשבחות לה' מספר תהילים כגון "תהילה לדוד" וכה"ג.
מספר כ"ק אדמו"ר הריי"צ (ספר השיחות תרצ"ט, עמ' 332): "הבעש"ט, אדמו"ר הזקן ואדמו"ר ה'צמח-צדק' היו נוסעים בל"ג בעומר אל השדה (אף שה'צמח-צדק' לא נהג לצאת לנסיעות, חוץ מהנסיעות הידועות לפטרבורג, אך בל"ג בעומר היה יוצא עם החסידים אל השדה)".
לחוג בשדה
על ל"ג בעומר אצל אדמו"ר האמצעי, מסופר (לקוטי-דיבורים. עמ' 1045-1046): "משנה הראשונה שקבע אדמו"ר האמצעי את משכנו בעיר ליובאוויטש, בשנת תקע"ד, חידש את המנהג הקדום לחוג את חג ל"ג בעומר על-פני השדה מחוץ לעיר, בעריכת סעודה קלה, שתיית משקה ואכילת ביצים מבושלות, בניגונים ובריקודים. באמצע הסעודה או בסופה היה אומר מאמר חסידות, והיה מצווה לזקני החסידים לספר לפניו את אשר זוכרים ממנהגי חגיגת ל"ג בעומר בשנים שעברו, ענייני התורה, שיחות והסיפורים שדיברו אז. ואחרי אשר נסע כ"ק אדמו"ר, היו החסידים מיטיבים את ליבם ושמחים כל היום עד לפנות ערב. וכשנתיישבו חוכרי הכפרים החסידים... בסביבות ליובאוויטש, נקבע מנהג חגיגת ל"ג בעומר בסעודות גדולות".
במקום אחר (על-פי לוח 'היום יום', עמ' נה) מתואר: "אצל אדמו"ר האמצעי היה ל"ג בעומר מהימים טובים המצויינים. היו יוצאים לשדה. הוא לא היה נוטל ידיו [לסעודה], אך היה שותה 'משקה' (אף שמצד בריאותו היה הדבר אסור עליו). ראו אז מופתים רבים, רובם בנוגע לבנים [=להיפקד בבנים]. ובמשך כל השנה היו ממתינים לל"ג בעומר".
ערים כל הלילה
על ל"ג בעומר אצל אדמו"ר ה'צמח-צדק', מספר כ"ק אדמו"ר הריי"צ (ספר השיחות תש"א עמ' 58): "אז - בשנת תר"ד - היה עדיין הסדר שאת סעודת ל"ג בעומר ערכו בשדה. הסדר היה, שאור לל"ג בעומר היו החסידים עורכים סעודה ומתוועדים עד מאוחר בלילה. בבוקר ל"ג בעומר היו מתפללים בהשכמה, מתוועדים עד שעה שתיים בצהריים, ואז היה אדמו"ר ה'צמח-צדק' יוצא אל הקהל. באותה שנה חל ערב ל"ג בעומר בסדר תניינא של [צום] בה"ב, והרבנים התירו - בהוראת שעה - ליטול ידיים לסעודה אחר תפילת המנחה.
"סדר חגיגת ל"ג בעומר היה כנהוג מימי קדם, לצאת חוץ לעיר. הזוכה בעריכת החגיגה היה מזמין את החסידים היושבים ואת האורחים הבאים, שיבואו אליו כבר בערב ל"ג בעומר, ואחר תפילת מנחה גדולה ביום ל"ב בעומר היה עורך סעודה גדולה בדגים ובשר שנמשכה עד תפילת ערבית. בשעת הסעודה היו חוזרים מאמר חסידות, מספרים סיפורי חסידים, מנגנים ורוקדים, ועל-פי-רוב היו ניעורים כל הלילה ומתפללים בהשכמה תפילה בציבור במתינות וגם באריכות. בשעה האחת-עשרה הייתה מוכנה סעודת חלב עם משקה יי"ש לרוב, ומשעה השלישית בערך היו מחכים לביאתו של כ"ק אדמו"ר [ה'צמח-צדק']"...
הרבי מליובאוויטש אמר, כי זוכר הוא שבבית אביו, הגאון המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון, נהגו לאכול חרובים בל"ד בעומר (שיחת שבת פרשת תזריע ומצורע תשמ"ב. ומבואר שם, שטעמו של מנהג זה הוא לזכר החרובים שמהם ניזונו רשב"י ובנו בהיותם במערה). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
