מנהג ישראל לקרוא בליל-שבועות את 'תיקון ליל-שבועות'. ה'תיקון', בעיקרו, הוא ההתחלה והסיום של כל פרשה בתורה, של כל ספר בנביאים ובכתובים, של כל מסכת בתורה שבעל-פה וכו'. לקריאת ה'תיקון' הזה אנו מקדישים בכל שנה את מרבית ליל חג-השבועות.
ונשאלת כאן שאלה גדולה: הלוא שבועות הוא היום שבו ניתנה לנו התורה, אשר "היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". ביום זה היינו אמורים, לכאורה, לשבת מול דף גמרא או מול מאמר בתורת החסידות, וללמוד את התורה. אך לא, מנהג-ישראל הוא שיושבים שעות בליל-שבועות ואומרים מילים! ה'תיקון' אינו דבר שאפשר ללמדו, בגלל מבנהו הקטוע. אפשר רק לומר את התיקון, לומר מילים.
אנוכי מי שאנוכי
הדבר יובהר כשנתעמק מעט במהות הפנימית של מעמד הר-סיני. ידוע, שתורה ומצוות היו בעם-ישראל עוד קודם שניתנה התורה (כפי שמתארים חז"ל את לימוד התורה וקיום המצוות עוד בימי האבות, במצרים וכו'); מה נתחדש אפוא במתן-התורה? אחת התשובות היא, שעיקר החידוש במעמד הר-סיני לא התמקד במה שניתן אז, אלא במי שנתן את התורה. החידוש של מתן-התורה הוא בכך, שנתגלה הקב"ה בכבודו ובעצמו והוא עצמו נתן את התורה.
דבר זה נרמז במילה הפותחת את עשרת הדיברות: "אנכי ה' אלוקיך וגו'". בדרך-כלל נאמר "אני ה' אלוקיכם" וכדומה, אבל כאן נאמר "אנכי". מפרש זאת הזוהר, שהכוונה היא ל"אנכי מי שאנכי". כלומר, יש דברים שבאים דרך 'שמות' שונים, כמו שם 'א-ל', 'אלוקים' וכו', ויש עצמותו של הקב"ה שלמעלה מכל שם ותואר. זהו 'אנכי' - "מי שאנכי". מתן-התורה במעמד הר-סיני בא מאת עצמותו של הקב"ה, שהוא-עצמו נתגלה לעיני העם ונתן להם את התורה.
משל למה הדבר דומה, למלך בשר-ודם שמופיע לפני עמו ומדבר לפניו. החשיבות העיקרית של המאורע אינה כל-כך בתוכנם של דברי המלך, אלא בעצם המעמד, שהמלך הגדול בכבודו ובעצמו מתגלה אל בני-עמו ומדבר עמם. זה החידוש של מעמד הר-סיני על התורה והמצוות שהיו קודם-לכן - קודם מעמד הר-סיני ניתנו התורה והמצוות דרך 'שמות' אלוקיים שונים, ואילו בשישה בסיוון הן ניתנו מאת הקב"ה בכבודו ובעצמו.
הבאת התינוקות
עתה יובן למה אומרים דווקא 'תיקון' בליל-שבועות ואין מעדיפים ללמוד את התורה באותה שעה. עיקרו של חג-השבועות אינו החכמה וההבנה שיש בתורה; חכמה והבנה היו גם קודם-לכן. החידוש העיקרי הוא בכך, שאז שמענו את התורה מפי הקב"ה עצמו; שזכינו להתגלות אדירה כל-כך של הקדושה האלוקית. זאת אנו מבטאים על-ידי אמירת ה'תיקון': בכך אנו מדגישים, שהעיקר אינו השכל וההבנה שיש בתורה, אלא עצם הקדושה שבה, המתבטאת באותיותיה הקדושות.
עיקרון זה מתבטא גם במנהג ישראל נוסף שיש בחג-השבועות - הבאת התינוקות לבית-הכנסת לשמיעת עשרת הדיברות. לכאורה, זה מעשה חסר היגיון. אם מביאים לבתי-הכנסת ילדים בני-דעת - ניחא; אבל מה יכול לקלוט מהמעמד אותו תינוק פעוט, השוכב בעריסתו ואינו יודע כלל היכן הוא נמצא?!
הדבר יובן לאור דברי חז"ל (בפסיקתא), שכאשר קוראים יהודים את עשרת הדיברות בשבועות, נחשב להם הדבר כאילו הם עומדים במעמד הר-סיני ומקבלים את התורה. כשם שבעת מתן-התורה לא השכל וההבנה קבעו את הקשר עם הקב"ה, כך גם עכשיו, הקשר שנוצר בשעת קריאת עשרת-הדיברות הוא על-שכלי, ומבחינה זו אין הבדל כלל בין המבוגר לילד הפעוט. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
