"יוסיף כהנה וכהנה"
"חבל על חסידים הראשונים שלא היו מעלים על הכתב הוראות רבותינו נשיאינו הקדושים אשר כמה מרגליות היו נשמרות על-ידי-זה" * גודל ההכרח ותועלת וזכות הרבים שיעלה כבודו על הכתב הדיבורים וההוראות וכו' מכ"ק אדמו"ר נ"ע מכל השנים" * רשימה רביעית ואחרונה
מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר
להשוות לכתבי-יד
בימי אלול תשמ"א ('מקדש מלך', כרך ב, עמ' 260) פנה הרבי להרב לנדא:
אולי כדאי שירשה לאחד המתאים לזה - להשוות מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים - כפי שנדפסו לאלו הנמצאים בכתבי-יד שאצל כבוד תורתו, ולהודיע לכאן השינויים - ושכר טרחתו על המזכירות - בהנ"ל (ציבור ולא יחיד).
היה זה המשך לבקשות מהתקופה של השנים תשו-תש"י.
"שליחותא דרבנן עביד אנא"
וכך כתב הרבי לרב לנדא בל' בכסלו תשכ"ז (אגרות-קודש, כרך כד, עמ' רסה):
כיוון שכבר נכנסתי ונעניתי ללא שאלוני, אכנס עוד צעד אחד - למה שכבר שאלתי ובקשתי ולא פעלתי כלום. כוונתי אודות גודל ההכרח ותועלת וזכות הרבים וכו' - שיעלה כבודו על הכתב הדיבורים וההוראות וכו' מכ"ק אדמו"ר [=מוהרש"ב] נ"ע מכל השנים. ובפרט הוראות בהנוגע למעשה, הן הוראות המפורשות בדיבור, הן הוראות על-ידי מעשה רב.
כנ"ל זוכר הנני שכתב, שאין ברשימותיו וכו' וכו', אבל כותב אני עוד הפעם - כיוון אז עס לייגט זיך ניט [=לא מסתבר] כלל וכלל שכל מה שראה ושמע במשך השנים רבות (ובפרט - רבות באיכות) בד' אמותיו הנ"ל, הרי או שכבר נתפרסם או (כפי הרמז שלו במכתבו הנ"ל) נתפרסם הפכו, ומטבע בני אדם, אשר כשמתחיל לרשום, הרי זכרון מאורע אחד ופתגם אחד - גורר ומעורר ומזכיר בעקבותיו זכרון מאורע שני, ומשתלשלים הדברים והמאורעות זה אחר זה.
גודל העניין האמור, בוודאי אין צורך כלל להאריך בזה, כי אם להוסיף - שזה פעמים שעוררוני, הייתכן שאין אני מבקש את כבודו לרשום זכרונותיו בתוכן הנ"ל, ושבוודאי על יסוד הידידות משנים ההם במדינתנו, ימלא בקשתי ובעין יפה ובאופן דמוסיף והולך וכו', ועל-פי האמור - נוסף על בקשת עצמי הנה שליחותא דרבנן (שעוררוני בהנ"ל) עביד אנא.
"כמה מרגליות היו נשמרות"
לא היתה זו הפעם הראשונה. גם בי"ג בסיוון תשט"ז (אגרות-קודש, כרך יג, עמ' קסט) כתב לו הרבי, אגב בירור עניין הלכתי בקשר לקביעת מזוזה:
ובהמשך להאמור, הנני להציע, אשר השמור בזכרונו ברור מהוראות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, כדאי היה להעלותו על הכתב וכל הקדם בזה ישובח, כיוון שהזכרון עניין התלוי בזמן הוא, וכבר אמרתי כמה-פעמים שחבל על חסידים הראשונים שלא היו מעלים על הכתב הוראות רבותינו נשיאינו הקדושים אשר כמה מרגליות היו נשמרות על-ידי-זה ובהן בוודאי גם הוראות רבות בהנוגע למעשה בפועל.
ובאגרות-קודש (שם עמ' שלח): "העתק המנהגים שידועים לו... הצעתי במקומה עומדת".
למעשה, כבר בשנת תש"י (אגרות-קודש, כרך ג, עמ' רג) כותב לו הרבי בסגנון דומה, כאשר פנה אליו בנושא המקווה:
למותר לבאר אשר בקשתי זו היא גם בנוגע להוראות בשאר ענייני השולחן-ערוך אורח-חיים יורה-דעה וכו' שקיבל.
"בוודאי ימשיך כהנה"
"מאשר הנני קבלת מכתבו מיום ט' טבת ותשואת-חן על שילוחו התחלת הרשימות ובוודאי ימשיך כהנה כו' ותשואת-חן למפרע" - כתב הרבי (אגרות-קודש, כרך כד, עמ' רפ) בכ"ד בטבת תשכ"ז.
הרבי מנצל את המכתב לבירור נוהג מסויים (מדוע לא הקפידו בבית הרב שיהיה רוב עם בשעת הדלקת נר חנוכה), וחותם "בברכה למילוי משאלותיו לטובה שבמכתבו".
בי"ב בשבט תשכ"ז כותב הרב לנדא לרבי: "כ"ק שליט"א. בהמשך למכתבי הקודם למלאות רצון כ"ק שליט"א - להעלות על הכתב מה שאוכל להעלות מזכרוני, ארשום בזה פרטים אחדים...".
בקיץ תשכ"ח (אגרות-קודש, כרך כה, עמ' קעה), כותב לו הרבי:
על של עתה באתי - שהוצא-לאור לאחרונה ומצורף-בזה. מאשר הנני קבלת רשימותיו מאז ומקדם ותשואת-חן על זה. ובקשה כפולה על להבא שיוסיף כהנה וכהנה, ואל יתחשב כלל בהעדר האישור מכאן (מפני הטרדות וכו') - שהרי שכר מצווה מצווה.
הבקשות הועילו
וראה גם אגרות-קודש, כרך ב, עמ' קמו-ז ועוד, בקשות הרבי אל הרב לנדא לרשום מזכרונותיו.
בקשותיו של הרבי הועילו, והרב לנדא אכן שיגר אל הרבי שלל מכתבים ובהם עושר רב של מנהגים, סיפורים וזיכרונות. חלק ניכר מהם - כעשרים ושניים מכתבים - התפרסם במהדורה האחרונה והחדשה שהוציא לאור הרב יצחק שיחי' גנזבורג, ב'הוספה' לספר 'שמועות וסיפורים' של חותנו הרב רפאל-נחמן הכהן, כרך א' (אחרי פטירתו), שנדפסה בתש"נ עמ' 312 ואילך. וראה גם קובץ 'יגדיל תורה' נ.י. חוברת נב סימן לז. חוברת נח סימנים לט-מ. וראה גם מכתבו של הרבי משנת תשל"ב ('התקשרות', גיליון מז (ח"י בסיוון תשנ"ה) עמ' 13) בקשר לטלית-גדול, וטעויות הדפוס בהמשך תרס"ו. וראה גם ברשימות שצוטטו ב'אוצר מנהגי חב"ד' במקומן.
להלן מפתח קצר למכתביו של הרב לנדא שנדפסו ב'שמועות וסיפורים'.
ג' בשבט תשכ"ג - הדפסת סידור תהילת ה'.
י"ב בשבט תשכ"ז - התרת ציצית וקשירתם שוב, ציצית בלילה , רב צריך לפסוק בפיו "על שפתי מלך", התגלות אלוקות על-ידי צדיקים גם בזמן הזה אצל נשמות דאצילות, חילוקי דרגות בנשמות דאצילות עצמו, כיבוד בזימון, ירידה לפני התיבה בטלית מכוסה גם קודם הנישואין.
א' דראש-חודש אדר תשכ"ז - טבילה במקווה קר, חדרו של הצמח-צדק, סירוק זקנו של הצמח-צדק בידי מוהרש"ב, שם המשפחה שניאורסון, מופשטותו של אדמו"ר האמצעי מענייני עולם-הזה, על מעמד.
ז' אדר א' תשכ"ז - חשיבותו של חסיד אחד יותר משבע בנות, המגן-אברהם בעניין בורר, שינה בשבת תענוג, קידוש על בירה וחלות, קביעת מזוזה והיכר ציר, אוכלין תחת המיטה, שליש העליון בקביעת מזוזה.
כ"ח באדר א' תשכ"ז - עיון במפה לסדר שליחויות, קריאת מגילה בפורים תרע"ט.
ו' אייר תשכ"ז - בדיקת חמץ והגעלת כלים.
ז' אייר תשכ"ז - סיום אכילת חמץ שלושת רבעי שעה לפני הזמן, קצירת חיטים שמורה, מכירת שער ראש בחמץ.
י"א באייר תשכ"ז - הכנסת ה"יהי רצון" על-ידי רא"ד לאווט , סתימת סדק בחדר המטות, דיוקים בשטר מכירת חמץ, שני עניינים ב"שיר השירים", קניות מוצרים לפסח, אופן הטיפול וקליטה רוחנית ביתומי המושבות בתרע"ט.
י"ב באייר תשכ"ז - טיפול ביתומי הנ"ל וקשר עם גדולי ישראל המנגדים.
ה' באלול תשכ"ז - תיקון ביאור המושג "יצר הרע", כל תנועה - עולם , בין אדמו"ר מוהר"ש לגר"ח מבריסק.
כ"ה במנחם-אב תשכ"ח - המשך אירועי אדר-ניסן תר"פ, חדרו של כ"ק, השתטחות על אוהל אדמו"ר נ"ע פעלה מיד פעולתה.
י"א באייר תשכ"ט - צילצול בפעמון לצורך חולה במחלה פנימית, החלפת מים באוצר, מעלת הבארומעטער, נזיפה בהאזנה לספירת-העומר של אדמו"ר נ"ע.
י"ב באייר תשכ"ט - אירועי חורף עטר"ת, מכירת חמץ ודקדוקיה, זמן בדיקת חמץ.
פסח שני תשכ"ט - הריי"צ מספר על קול ששמע , יו"ד בשבט עטר"ת.
ב' דראש-חודש אייר תש"ל - אירועי פורים תר"פ.
ז' באייר תש"ל - מופתים בענייני התייצבות לצבא.
י"ז באייר תש"ל - עוד בהנ"ל.
כ"ה למניין בני ישראל - אמירת ויהי נועם בשבוע של ערב פסח או ערב יום-הכיפורים, חסידים הראשונים, כפילת מילים.
י"ז בטבת תשל"ב - פסי טלית-קטן / טעות הדפוס בהמשך תרס"ו / נישואי בת כהן לישראל. מוצאי שבת-קודש ויגש תשל"ט - תרופות גם בסוכה, רחיצת ריצפה בחול-המועד, בין שוטה לשוטה חכם, לא לשגר מכתב לרב שוטה, וודאי פגום, עבודה עצמית, דו-שיח עם האדמו"ר מגור, אדמו"ר נ"ע לא שייך לעניינים גשמיים.
ז' שבט תשמ"א - מופת של הרבי הריי"צ, הרגעת מוהריי"צ.
טו"ב בכסלו תשל"ז - זהירות בהשמעת קולות בפני נשים.
* * *
"הלומד מכל אדם"
"מכיוון שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, מובן שכן הוא גם בנוגע לשמיעת דבר מגוי, ולכן יש בזה הוראה בעבודת האדם לקונו" * מדוע נאלץ רש"י לחזות במראה מסויים? מה למדו החסידים מהגוי שחרץ על הקרח? ואיזו הוראה לימד הבעל-שם-טוב מתשובת הגוי שעגלתו שקעה בבוץ?
מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר
בהתוועדות כ"ד בטבת תשל"ח1 אמר הרבי שעל-פי תורת הבעש"ט2 שכל דבר ודבר שאדם רואה או שומע, הוא הוראה בעבודת ה' כו', הרי גם ממאורע שקרה עם גוי אפשר וצריך ללמוד הוראה בעבודת ה' והוראה להתנהגותו של היהודי. הדברים באו ככל הנראה כהמשך למה שנאמר בשיחת שבת-קודש פרשת ויצא באותה שנה, לגבי ביקורו של נשיא מצרים סאדאת בארץ.
ואם תמצי לומר - המשיך הרבי - מפורש דבר זה בדבר משנה (אבות פרק ה, משנה כ) ופסק-דין השולחן-ערוך (שו"ע אדמו"ר הזקן בתחילתו ובטור אורח-חיים בתחילתו) "הווי עז כנמר כו' לעשות רצון אביך שבשמים";
שכן, לכאורה, לשם מה צריך להביא דוגמה מעזות הנמר; מספיק היה לומר הווי עז לעשות רצון כו'? אלא, מכיוון שכל העולם נברא בשביל ישראל והתורה, ולפי זה תכלית בריאת הנמר היא כדי שעל-ידי זה יוכלו ללמוד ממנו את עניין העזות, שלשם כך נברא על-ידי הקדוש-ברוך-הוא.
ולהשואלים ה'קושיה', איך שייך לומר שיהודי צריך ללמוד הוראה מביקור הגוי3, הרי לנו אפוא הוראה שיש ללמוד אפילו מחיה טמאה4!
ללמוד מהגוי
לא היתה זו הפעם הראשונה שבה קרא הרבי ללמוד מגוי. בהתוועדות פורים תשכ"א5 קרא הרבי להתגייס ל'שליחות' של הפצת יהדות ומעיינות החסידות והתבטא: "יקיימו את העניין שנמסר על-ידי מי שאינו בעל-בחירה לאלו שהם בעלי-בחירה"6. הרקע לכך הוא הצהרה שפורסמה ברחבי ארה"ב על-ידי לא-יהודי להתנדב לסייע למדינות מתפתחות.
רש"י לומד משרה נוכריה
יתרה מזו מצינו ברש"י: באחת משיחותיו על פירוש רש"י7 הובא סיפור מפורסם שנהגו המלמדים ב'חדר' לספרו בשעה שהיו מלמדים לתלמידיהם את פירוש רש"י8 המתאר את האפוד של הכהן הגדול "כמין סינר... שחוגרת השרות כשרוכבות על הסוסים". הרקע לביטוי זה של רש"י מקורו במאורע שהתרחש עם רש"י עצמו: פעם כשרש"י הלך ברחוב הבחין בשרה רוכבת על סוס כשהיא לבושת סינר. המאורע ציער את רש"י והוא תהה מדוע הראוהו מלמעלה דבר המנוגד לכללי הצניעות9. לאחר מכן, כשרש"י כתב את פירושו לתורה ונזקק לפרש את צורת האפוד, נתיישבה דעתו תוך גיוס המאורע להמחשת התיאור. עד כאן תוכן הדברים.
תוצאה של קרירות
בליל שמחת-תורה תשכ"ג10 סיפר הרבי על חסידים שלמדו הוראה ממעשה שראו כיצד גוי חוצב צורת שתי וערב על-גבי קרח (או בשלג): לפי תורת הבעש"ט האמורה הסיקו מזה החסידים, מה עלול לקרות כתוצאה מקרירות, שהרי אם הנהר לא היה קפוא, לא היה אפשר לעשות ממנו שתי וערב!...
חוסר רצון
בכמה מקומות11 מובא על אחד מתלמידי הבעש"ט שפגש גוי שהוביל משא, והעגלה שקעה בבוץ. ביקש הגוי מאותו תלמיד שיעזור לו להוציא את העגלה מהרפש. התלמיד השיב כי אין ביכולתו להגביה משא כבד שכזה. על כך השיב לו הגוי: "מאז'יש, דא ניע כאטשיש" (=יכול אתה, אך אינך רוצה)...
בשיחת ט"ו בתמוז תש"כ12 סיפר הרבי על הבעש"ט, שלימד את תלמידיו הוראה בעבודת ה' הנלמדת מתשובת הגוי: כאשר לא רוצים, נדמה שלא יכולים!
באותה הזדמנות התייחס הרבי לעובדת הלימוד מגוי ואמר: עניין זה של לימוד מכל אדם הוא אחד מהוראותיו של הבעל-שם-טוב, ויסודו בדבר משנה13 : "איזה חכם הלומד מכל אדם".
והמשיך הרבי: הוראה זו מצויה אף בתורת של הרב המגיד ממעזריטש14. על הפסוק15 "והיה בית יעקב אש וגו' ובית עשו לקש" שואל הרב המגיד, מהי הבשורה הטובה בכך שעשו יהיה כמו קש, "והלא אין בה ניצוצות כלל, כמו בדבר מאכל?". אלא, "לזה הקש ראוי, כשתשרפנו ונעשה אפר ותשפוך האפר בשדה, אז יגדיל צמחים, שיהיו ניצוצות קדושה בוודאי מהם. נמצא, כי מקש נעשה גם-כן ניצוצות קדושה כשהאדם אוכל מהם (מאותם צמחים)". ובנידון-דידן - המשיך הרבי - אפילו מלא יהודי (ואפילו ממי שנלחם ביהודים וביהדות) ניתן להוציא "פרי טוב", היינו הוראה בעבודת ה'.
ובהתאם לכך - אמר הרבי - למד הבעל-שם-טוב הוראה בעבודת ה' מדבריו של הגוי. בל יחשוב אדם כי אין בכוחו ללמוד יותר, הוא כבר עייף. יש לדעת שיכולים, שכן הקב"ה נותן כוח לעשות כל דברים טובים. אלא מכיוון שלא רוצים, משום שנשמעים ליצר-הרע, נדמה שלא יכולים.
גם מי שלמד כל התורה כולה!
הדברים שיובאו להלן מתוך שיחת שבת-קודש פרשת צו, שבת-הגדול תשמ"ה16 יכולים להיות כעין סיכום של הנושא:
ידועה תורת הבעל-שם-טוב2 שבכל דבר שבעולם שיהודי רואה או שומע, ישנה הוראה בעבודתו לקונו, עד כדי כך, שאפילו כאשר שומע דבר מגוי - הרי זו הוראה בעבודתו לקונו, והוראה כזו שעד עתה לא ידע אודותה, אף שלמד כל התורה כולה!
וכפי שמצינו כמה סיפורים אודות אמוראים שלמדו כמה עניינים משיחתם של אינם-יהודים. ועל-דרך-זה ישנם כמה וכמה סיפורים אודות גדולי ישראל בדורות שלאחרי זה, וכן בנוגע לרבותינו נשיאינו - שלמדו גם משיחתם של אינם-יהודים. כלומר, אף-על-פי שאין להשוות את מצבם של אומות-העולם בדורות האחרונים לגבי מצבם של אומות-העולם שהיו בזמן הש"ס (במכל-שכן וקל-וחומר מהירידה במצבם של בני-ישראל לגבי זמן הש"ס) - מכל-מקום, מכיוון שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, מובן, שכן הוא גם בנוגע לשמיעת דבר מגוי, ולכן, יש בזה הוראה בעבודת האדם לקונו17.
----------
1) לקוטי-שיחות, כרך כא, עמ' 288-282; שיחות-קודש תשל"ח (נ.י. תשמ"ה), כרך א, עמ' 399-390.
2) כתר-שם-טוב סי' קכז-קכח. וש"נ, וראה גם שם סימן קכ"ט.
3) שיחות-קודש שם עמ' 225-221 ועוד, בהתייחסות לביקורו של נשיא מצרים דאז מר אנואר סאדאת באה"ק ת"ו [עוד לקחים מהביקור - ראה 'התוועדויות' תשמ"ב, כרך א, עמ' 369].
4) תימצות הדברים מופיע בספר 'דעת תורה', פרק ה' הערה 5.
5) בשיחות-קודש תשכ"א עמ' 119 ואילך. ובתרגום-חופשי ב'ספר השליחות', קה"ת תשמ"ז, עמ' 90-84.
6) השיחה נדפסה בשנת תשס"ה ע"י ועד הנחות בלה"ק ושם ציינו המו"ל שהכוונה לאירגון 'חיל השלום' שנוסד באותם ימים על-ידי נשיא ארצות-הברית דאז מר קנדי, שתפקידו (של האירגון) לסייע למדינות נצרכות במקומות נידחים בעולם.
7) לקוטי-שיחות, כרך כו, עמ' 198.
8) לפסוק בפרשת תצווה כח,ד.
9) ראה פסחים ג,א: באשה קראו מושב כו'.
10) שיחות-קודש תשכ"ג, עמ' 54-53.
11) באגרות-קודש כ"ק אדמו"ר, כרך כ, עמ' קצ נאמר "מאזשעס (דו קענסט) עס דארף נאר זיין חאטשעש (זאלסט וועלן)" ובהערה כותב כ"ק אדמו"ר: "כידוע הסיפור בהבעש"ט ותלמידו בזה".
באגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ט עמ' צח, מובא הסיפור בשינויים מהותיים (בעל המעשה הוא הסבא משפולי, ושם שבעל העגלה היה יהודי). וראה גם 'תורת מנחם' כרך כא עמ' 134 שיחת שמחת-בית-השואבה תשכ"א ס"ח (שיחות-קודש תשכ"א, עמ' 9 לד; ספר-השליחות קה"ת תשמ"ז עמ' 79). צדקת-הצדיק להרה"צ וכו' רבי צדוק הכהן מלובלין (דלהלן בפנים) הובא זה על הרה"צ ר' זושא מאניפולי.
12) שיחות-קודש תש"כ - עמ' 365 ואילך - השיחה נאמרה בעת ביקור הרבי בקעפ 'גן ישראל' לפני התלמידים שיחי' (השיחה נדפסה גם בספר 'בנאות דשא' עמ' 112). לאחרונה נדפסה השיחה ב'תורת-מנחם - התוועדויות תש"כ', כרך כח, עמ' 240-238.
13) אבות פרק ד, משנה א. ברובן ככולן של שיחות הרבי (נאספו ב'ביאורים לפרקי אבות') כמו גם במפרשי המשנה נזכר אפי' רשע אך לא גוי. [ולהעיר ממאמר חז"ל (יבמות סא,א) "אתם קרויין אדם" וראה אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר, ח"ב עמ' קיג-קטז].
14) אור-תורה צא,ב.
15) עובדיה א,יח.
16) כשהרבי ביקש ללמוד, כדרכו בקודש, הוראה מקביעות מיוחדת ואמר שעניין זה הוא במכל-כשן וקל-וחומר מהלימוד מגוי.
17) 'התוועדויות' תשמ"ה, כרך ג, עמ' 1640-1639. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
