כאשר ציווה הקב"ה את משה לחצוב את הלוחות השניים, אמר לו: "פסול לך". הגמרא לומדת מזה, כי בכך אמר לו הקב"ה: "פסולתן – שלך יהא". כלומר, הקב"ה העניק למשה רבנו את פסולת החציבה של לוחות האבן.
כאשר פועל עושה עבודה עבור בעל-הבית, יש מקום לדון בשאלה למי שייכת הפסולת שנופלת מהעבודה. המשנה קובעת כללים מתי הפועל רשאי להשתמש בפסולת ומתי היא שייכת לבעל-הבית. בהמשך לכך מובא בברייתא: "מסתתי אבנים – אין בהם משום גזל". כלומר, מסתתי אבנים יכולים לקחת לעצמם את הפסולת ואין בכך חשש של גזל מבעל-הבית.
פסולת יקרה
על-פי זה נשאלת השאלה, מדוע היה הקב"ה צריך לומר למשה שהפסולת מחציבת הלוחות שייכת לו, והרי "מסתתי אבנים" יכולים לקחת לעצמם את הפסולת גם בלי רשות מיוחדת.
שאלה זו שואל אדמו"ר מהר"ש (רבי שמואל) מליובאוויטש, והוא משיב, שחציבת הלוחות אינה דומה כלל לחציבת אבנים רגילות. הלוחות נחצבו מאבן יקרה ('סנפירין' או 'סנפירינון'), ובמצב כזה ודאי שהפסולת היא בעלת ערך רב ובעל-הבית אינו מוחל עליה. לכן נזקק הקב"ה לומר למשה שהפסולת מוענקת לו (וכפי שאמרו חז"ל, שמאותה פסולת התעשר משה).
למעלה ולמטה
אולם עדיין יש לברר אם הבחנה זו, בין אבנים סתם לאבנים יקרות, תופסת לגבי הקב"ה. הלוא לגבי הקב"ה אין שום הבדל בין אבן פשוטה לאבן יקרה, וכשם שפסולת של אבן פשוטה אינה נחשבת בעלת ערך בעיני בעל-הבית, כך גם הפסולת של האבן היקרה אינה בעלת-ערך כלל וכלל לגבי הקב"ה. חוזרת אפוא השאלה, מדוע היה צריך לתת רשות מיוחדת למשה לקחת לעצמו את פסולת הלוחות.
משיב על כך המהר"ש, שאמנם לגבי הקב"ה אין שום הבדל בין אבן פשוטה לאבן יקרה, אבל משה רבנו "עשאן למטה", בעולם הזה הגשמי, שבו יש הבדל גדול בין האבנים. אדם נדרש להתנהג על-פי המושגים הקיימים בעולמו הגשמי, ומכיוון שכאן יש הבדל בין אבן פשוטה לאבן יקרה, נזקק משה לרשות מיוחדת לקחת את פסולת הלוחות.
פלפולי התורה
הגמרא ממשיכה, שכשם שפסולת הלוחות ניתנה למשה, כך ניתנה לו גם 'פסולת' מהתורה, הלוא היא 'פלפולא דאורייתא'. פלפולי התורה הם השאלות והקושיות, ולכאורה הם מסתירים את אור התורה. לכן הם מוגדרים 'פסולת' לגבי עצם השכל הטהור שבתורה. אותם נתן הקב"ה למשה, והוא, בהיותו 'טוב-עין', מסרם לישראל.
בפלפולי התורה יש מעין דבר והיפוכו: מצד אחד, כאמור, הם מסתירים את אור התורה, אולם כאשר מתייגעים בפלפולי התורה ועמלים לתרץ את הקושיות ולסלק את סבך ההעלמות וההסתרים, מגיעים לעיקר ועצם התורה, שלמעלה אפילו מהתורה כפי שניתנה מלמעלה.
(לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 106) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
