ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה (יא,כו)
אמר משה נביא: חמון דאנא מסדר קדמיכון, יומא דין, ברכתא וחילופא (תרגום ירושלמי)
"משה רבנו" שבכל דור נותן לנו ("ברכה" ו)"קללה", כלומר - שלפעמים מילוי הוראותיו מביא למצב קשה. אך עלינו לדעת שלאמיתו של דבר אין כאן קללה כלל, אלא רק ברכה, כי על-ידי ייסורים אלו נפטרים מייסורים קשים יותר, וכיוצא בזה.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת ראה תש"י)
אחרי ה' אלוקיכם תלכו (יג,ה)
להלך אחר מידותיו של הקב"ה (סוטה יד)
"אחרי ה'" - היינו בחינת "אחוריים" של ארבע אותיות שם הוי'ה, שמהן באים ארבעה היסודות הרעים של הנפש הבהמית, שהם המקור לכל המידות הרעות (אש - כעס וגאוה; רוח - הוללות וליצנות; מים - המשיכה אחר תאוות; עפר - עצלות ועצבות).
"תלכו" - עליכם ללכת אחר מידותיו של הקב"ה ולתקן את המידות הרעות ששורשן ב"אחרי הוי'ה".
(אור-התורה דברים עמ' תרפד)
העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך... וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלוקיך (טו,יד-טו)
צאן - רומז לקרבן פסח, הבא מן הצאן, שהוא זכר ליציאת מצרים ("שפסח המקום על בתי אבותינו").
גורן - רומז למצה, שבאה מדגן שבגורן, שאף היא זכר ליציאת מצרים ("שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך-מלכי-המלכים הקב"ה וגאלם").
יקב - רומז לארבע כוסות, שנתקנו כנגד ארבע לשונות של גאולה שנאמרו ביציאת מצרים.
אולם במרור אין דין הענקה. שכן המרור הוא זכר לעבודת פרך, ובעבד עברי נאמר (בהר כה) "לא תרדה בו בפרך".
(תורת לוי-יצחק עמ' כ)
וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה (טו,יח)
יכול אפילו יהא יושב ובטל? תלמוד-לומר, בכל אשר תעשה (ספרי)
אמנם הפרנסה באה מברכת ה', אבל בכל-זאת עלינו לעשות 'כלי' בדרך הטבע לברכה זו. שכן הברכה באה משם הוי', מקור כל הברכות, והיא חייבת לעבור דרך שם אלקים - בגימטרייה הטבע.
ומכיוון שהעיקר הוא ברכת ה', כמובן, ולא הכלי, לכן יש להיזהר שעסק הפרנסה לא יהיה על חשבון תפילה בציבור וקביעת עתים לתורה. לא ייתכן לייחס חשיבות גדולה יותר ל'כלי' מלברכה.
(קונטרס ומעיין עמ' 126)
* * *
על האדם לעשות 'כלי' (בלבד) לפרנסתו, ולהשתדל בכל כוחו שה'כלי' יהיה נקי מכל סיג ופסולת של הונאה וכדומה, דהיינו שיהיה הכל על-פי דיני התורה. אז הוא אכן 'כלי' ראוי לברכה העליונה. ברכה בפרנסה ניכרת בשני היבטים: א) הפרנסה ברווח, ב) הפרנסה מנוצלת לצרכים נכונים וטובים.
(היום-יום כז בסיוון)
מהחל חרמש בקמה (טז,ט)
פעם התלוננו חסידים לפני כ"ק אדמו"ר המהר"ש, שהמשפיע בעירם נוהג בהם ביד קשה.
כשנכנס המשפיע ליחידות, אמר לו הרבי:
"מהחל חרמש בקמה" - את ה"קמה", דהיינו הגאווה והישות, צריך לשבור ב"חרמש" - כלומר, בתעניות ובסיגופים. אולם כל זה הוא כלפי עצמך. ואילו בכל הנוגע לזולת נאמר (תצא כג), "וחרמש לא תניף על קמת רעך".
(מפי השמועה)
ועשית חג שבועות (טז,י)
הגילויים המתגלים בחגי ומועדי ישראל נמשכים על-ידי עשייה בפועל. בפסח - אכילת מצה; בסוכות - סוכה וד' מינים; ובשבועות - אמירת אותיות התורה. ודיבור זה נחשב כמעשה, שכן הדיבור בתורה ותפילה הוא כעין דיבורו של הקב"ה, שחשיב מעשה (ב"ר פמ"ד).
(ספר-המאמרים תש"ה עמ' 182)
ושמחת בחגך (טז,יד)
צריכים להכניס את השמחה לתוך הנפש פנימה, עד שהחג יהיה שלך - חגך.
(ספר-השיחות תש"ד עמ' 82)
איש כמתנת ידו (טז,יז)
כאן נאמר "כמתנת ידו" ולעיל (פסוק י') נאמר "נדבת ידך" - נדבה או מתנה?
אלא כאן מדובר באדם שנתברך ב"אוכלין הרבה ונכסים מרובין" (רש"י). אדם כזה מרגיש שהעושר הרב שניתן לו אינו שלו אלא של העניים והגיע לידו בתורת פיקדון בלבד, ואם כן אין כאן "נדבה" אלא "מתנה" - נתינה בעין יפה. אבל לעיל מדובר באדם שאינו עשיר. איש זה עלול לחשוב שהמעט שיש לו אין בו כדי חלוקה לעניים; לכן נאמר שם "נדבת", שכן כל יהודי חייב לתרום לצדקה בנדיבות לב, כפי יכולתו.
וקדמה "נדבת" ל"מתנת", לומר לך שמי שנותן בבחינת "נדבת" מברכו הקב"ה שיוכל לתת באופן של "מתנת".
(ליקוטי-שיחות כרך ט עמ' 288) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
