בדורות האחרונים ניטש מאבק בין שומרי התורה והמצוות בעם-ישראל לבין מי שאינם שומרי תורה ומצוות. היו זמנים שציבור שומרי התורה דגל בשיטת ההסתגרות וההתגוננות. ציבור זה חש מאויים ומותקף על-ידי הרוחות הכפרניות שנשבו מבחוץ, והדרך להתמודד עם הסכנה הייתה הסתגרות וניסיון להגן על בני-הנוער מפני הרוחות הללו.
הרבי מליובאוויטש קרא להפוך את הכיוון ולצאת החוצה, כדי להפיץ שם את אור היהדות. באחת משיחותיו (שמחת בית-השואבה תשי"ז) הסביר שיש דברים שבהם מספיק רוב, אבל בכל הקשור לעם-ישראל, "לא מספיק שרוב ישראל ילמדו תורה ויקיימו מצוותיה, אלא מההכרח הוא שכל ישראל ממש ילמדו תורה ויקיימו את מצוותיה, ואי-אפשר בשום אופן לוותר גם על יהודי אחד".
לכן "אין לנו להסתפק ולהצטמצם בתוך ד' אמות של יהודים שומרי תורה, אלא עלינו לצאת גם ל'חוץ' ולעשות שם כל מה שביכולתנו". בהמשך לזה ניתח את שתי השיטות המרכזיות בניהול מלחמה, והפיק מהן הוראות בדרכי עבודת ה'. וכך אמר:
הגנה ותנופה
"בסדר הנהגת מלחמה יש שתי שיטות:
"א) כל זמן שהשונא אינו מתנפל, לא עושים כלום כנגדו. ורק כשהשונא מתחיל להתנפל על העיר ויושביה – לוחמים כנגדו כדי להגן על העיר. זוהי מלחמת הגנה.
"ב) לא מחכים עד שהאוייב יתחיל בהתנפלותו, אלא מתקדמים ועורכים מלחמה עם האוייב. זוהי מלחמת תנופה.
"ושתי מעלות במלחמת תנופה על מלחמת הגנה:
"א) בכל מצב ישנו צד חזק וצד חלש. כשהאוייב מתחיל במלחמה, הוא בוחר אצלו את הצד החזק ואצל יריבו את הצד החלש. אבל במלחמת תנופה אפשר לבחור אצל עצמו את הצד החזק ואצל האוייב את הצד החלש.
"ב) בכל מלחמה, גם כשמנצחים בה, מהרסים ומאבדים משהו, ובפרט שבשעת חירום אי-אפשר להנהיג בטוב את משטר הנהגת המדינה כמו בשעת שלום. אבל כשהולכים במלחמת תנופה, אפשר לסדר מקודם היטב את כל הנהגת המדינה, באופן שהמלחמה לא תבלבל כלל להנהגת המדינה, ופעולת ההרס תהיה רק בשטח האוייב".
מהפכה מבפנים
משל זה מקביל לשתי דרכי-פעולה בחיים הרוחניים. שיטת 'מלחמת ההגנה' מקבילה לשיטת ההסתגרות, שבה משאירים את היוזמה בידי הצד השני, ומניחים לו לתקוף במקום הנוח לו. לעומתה, היציאה החוצה מקבילה ל'מלחמת התנופה', שבה היוזמה נמצאת בידך, ואתה בוחר איך לפעול, מתי ובאילו דרכים.
ומסכם הרבי: "אל לנו להסתפק בחוגים שלנו". עלינו להיכנס גם לשטח "אלו האומרים שהם אויבים אותנו, ולהאירם בנר מצווה ותורה אור. וגם כשהולכים פעם ולא מצליחים – אין להתפעל מזה, אלא צריכים ללכת עוד פעם ועוד פעם, וסוף-כל-סוף ינצחו את המלחמה".
ומוסיף הרבי, שבמלחמה גשמית אחד התכסיסים הוא לחדור לתוך שורות האוייב ולחולל שם מהפכה, כדי שגם אנשים מבפנים יילחמו כנגד האוייב. גם בנמשל קיים מצב זה: "מאחר שאצל כל יהודי, הרי בנפשו פנימה אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלוקות, הנה כשנקודת היהדות שלו תילחם מבפנים ואנחנו נילחם מבחוץ, הנה שניהם יחדיו יבטלו את ה'אוייב' שבאמצע, וינצחו את המלחמה".
באיגרת כעבור כמה שבועות (אגרות-קודש כרך יד עמ' קמה) הבהיר הרבי, שהמשל ממלחמה הוא רק לגבי עקרונות הפעולה, אך בוודאי אין מדובר כאן במלחמה של ממש: "מובן אשר דבריי בהנוגע להכרח הפעולות ומלחמת תנופה, הרי אף שהלשון הוא מלחמה, אבל פשיטא שצריכה להיות בדרכי נועם ובדרכי שלום". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
