הקב"ה מתאווה

אמר רבי יהושע בן-לוי: מניין שהקב"ה מתאווה לברכת כוהנים, תלמוד לומר (שמות ו,כז) "ושמו את שמי על בני-ישראל ואני אברכם".

כיצד מברכים

"כה תברכו את בני-ישראל אמור להם" (במדבר ו,כג). לא נאמר בתורה בלשון ציווי "ברכו את בני-ישראל", כי טבעם של הכוהנים, שמידתם מידת החסד, שהם-עצמם מתעוררים לברך את ישראל, ולכן לא היה צורך לצוותם על כך. הציווי היה על אופן הברכה, ולכן נאמר בתורה "כה תברכו" – כך תברכו את ישראל.

רודפי שלום

ממידותיו של אהרן הכוהן להיות אוהב שלום ורודף שלום. "כה תברכו" בא לרמז גם שהכוהנים מברכים את ישראל שיתברכו אף הם במידותיו של אהרן, שאף הם יהיו רודפי שלום ואוהבים זה לזה.

ברכה לכוהנים

רבי ישמעאל אומר: למדנו ברכה לישראל; ברכה לכוהנים עצמן לא למדנו. כשהוא אומר (שמות ו,כז) "ואני אברכם", הווי אומר, כוהנים מברכין לישראל, והקב"ה מברך לכוהנים.

נשיאת כפיים

"כה תברכו" - בנשיאת כפיים. או אינו אלא שלא בנשיאת כפיים? הרי אני דן, נאמר כאן "כה תברכו", ונאמר להלן (ויקרא ט,כד) "ויישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" - מה להלן בנשיאת כפיים, אף כאן בנשיאת כפיים.

ברכה ומעשה בצידה

ברכה לא די לה בדיבור בלבד, אלא היא צריכה גם "נשיאת כפיים". יש להוסיף ולתת יד לברכה, שתבוא לידי ביטוי אף במעשים. ברכות כאלה, שמעשים בצידן, יש להן טעם וערך.

עיקר הברכה

ברכת כוהנים נאמרת בלשון יחיד, "יברכך" וגו', משום שעיקר הברכה שבני-ישראל צריכים וזקוקים לה היא האחדות, שירגישו שהם עם אחד.

הכול ראויים לברכה

"כה תברכו" - צריכים לברך את בני-ישראל כפי שהם. אין לחפש דווקא את המצויינים והחשובים שבעם, אף לא את הגדולים והצדיקים, אלא כל יהודי מבני-ישראל ראוי להתברך.