מדורים נוספים
	התקשרות 589 - כל המדורים ברצף
	תכלית הכוונה - "שוב"
	במרחשוון ייבנה בית-המקדש השלישי
	פעילות עם "אנשי-חיל"
	פרשת נח
	זמן תפילה * חזרת 'ה' אלוקיכם אמת' בשחרית * האם יש קדושה בתיבת 'חשמל' ? * "ואפילו 'עטרות ודיבון'
	הלכות ומנהגי חב"ד

הסדר של חודש תשרי הוא באופן שתחילה היא ההליכה מלמטה למעלה עד למצב של מסירות-נפש בפועל בהכרזת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" * לאחר מכן מתחיל סדר של המשכה מלמעלה למטה עד ל"ויעקב הלך לדרכו" שזוהי תכלית הכוונה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. [בתחילת ההתוועדות ניגנו את הניגון "שאמיל" שהרבי לימד בשמחת-תורה של אותה שנה. לאחר מכן אמר הרבי שיחה שנקודתה המרכזית הייתה שניגון הנ"ל הוא ניגון של געגועים, געגועי הנשמה לאלוקות. לאחר שניגנו הניגון פעם נוספת, אמר:]

בשבת פרשת נח תרצ"ג אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר מאמר ד"ה צור תעודה חתום תורה בלימודי¹.

במאמר הנ"ל נתבאר החילוק בין געגועים ואפילו התרפקות ובין מרירות עצמית - שהעניין של געגועים והתרפקות שייך רק כאשר יש ידיעה בהעניין שמתגעגע אליו ומתרפק עליו, מה-שאין-כן העניין של מרירות עצמית שייך גם כאשר אין לו ידיעה בזה כלל, ועל זה אומרים² "אלוקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו".

ולהעיר, שהאמור שגעגועים שייך רק לעניין שמושג אצלו, מהווה הכרח על לימוד פנימיות התורה - כמבואר בספרי חוקרי ישראל מימי הביניים³, שאי-אפשר להיות אהבה ויראה אלא רק לעניין שמשיג, ובלשון הרמב"ם⁴ "היאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם כו'", והיינו, שאי-אפשר שיהיה אהבה וגעגועים לאלוקות אלא על-ידי זה שיתבונן וישיג בו יתברך, או בפעולותיו על-כל-פנים, או על-כל-פנים בפעולותיו בנוגע להאדם. וכיוון שכן, הרי בהכרח ללמוד פנימיות התורה, כפי שנקבעה בתורת החסידות, שדווקא על-ידי זה יבוא לידי קיום מצוות אהבה ויראה.

ב. על-פי זה מובן שעניין הגעגועים של הנשמה ל"הרים הגבוהים ליעלים"⁵ , הרי זה לפי שבדרגה זו יש לנשמה מושג, כיוון שקודם ירידתה למטה היתה בדרגה זו; אבל בנוגע לדרגה שהנשמה לא היתה בה מעולם - לא שייך געגועים לדרגה זו, כיוון שאין לה מושג בזה.

והעניין בזה:

עניין הגעגועים יכול להיות ביחס למדריגות נעלות יותר, גם קודם הצמצום, כפי ששיער בעצמו כו', וגם למעלה יותר, בכללות האור שבגילוי. מה-שאין-כן ביחס לעצם האור, ומכל-שכן בהעצמות - לא שייך עניין הגעגועים, כיוון שהנשמה לא היתה שם.

ואף-על-פי שנשמות ישראל מושרשות בהעצמות ממש - הרי בהיותן שם אינן בבחינת "נשמה", כך, שאין זה קשור עם המציאות של הנשמה, ובמילא אי-אפשר שיהיה לה מושג בעניין זה.

מה-שאין-כן בבחינת האור - הנה אף-על-פי שבירידתה למטה הרי היא שלא בערך גם לבחינת האור, מכל-מקום, כיוון שהיתה שם בבחינת נשמה, הרי זה קשור עם המציאות שלה, כך, שהאור יש לו שייכות לעניין הכלים, ועד להגוף, ולכן שייך עניין הגעגועים לבחינת האור.

ג. והנה כאשר הנשמה יורדת למטה ומתגעגעת לשורשה כפי שהיא בהאור שקודם הצמצום - אומרים לה שירידה זו היא צורך עלייה, היינו, שדווקא על-ידי הירידה תגיע לבחינת העצמות.

ועניין זה מרומז בתנועה האחרונה של ניגון הנ"ל - שמבטא את התקווה שסוף-כל-סוף יגיע כו' למעלה יותר מכפי שהיה לפני זה.

ואף-על-פי שמדובר אודות בחינת העצמות, שכיוון שאין לו בזה מושג כלל, לא שייך עניין של געגועים לזה (כנ"ל), ובמילא לא שייך לומר שהידיעה שיגיע בבחינת העצמות מרווה את הגעגועים (כי כאשר אין עניין של געגועים, לא שייך לרוות את הגעגועים) - מכל-מקום הרי זה פועל שלא יתבטל ממציאותו מצד גודל הגעגועים:

מצד גודל הגעגועים לעלות למעלה, יכול להיות שיתבטל ממציאותו ומעבודתו שצריך לעבוד למטה בגוף; אבל ביודעו שירידה צורך עלייה, ודווקא על-ידי העבודה למטה יגיע לבחינת העצמות - הנה אף-על-פי שלא שייך לומר שעניין זה מרווה אותו, כיוון שאינו יודע כלל מהות הדבר, מכל-מקום, הרי זה פועל שלא יתבטל ממציאותו, ויעבוד את עבודתו למטה, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.

ד. ועניין זה שייך במיוחד לסיומו של חודש תשרי:

כאשר עומדים לצאת מחודש תשרי, "ויעקב הלך לדרכו"⁶ הנה אף-על-פי שעוזבים את כל הגילויים כו', יש לזכור שהכוונה היא בעבודה ד"יעקב הלך לדרכו".

וכמבואר בדרושי חסידות ד"ה ביום השמיני שילח את העם ויברכו את המלך⁷, שתכלית הכוונה היא - "שילח את העם", ומה שנאמר "שילח", קאי על העצמות, שלכן נאמר "שילח" סתם, ולא  נאמר מי השולח, כיוון שקאי על העצמות דלא אתרמיז בשום אות וקוץ (כדלקמן ס"ו ואילך).

* * *

ה. הסדר דחודש תשרי הוא באופן שתחילה היא ההליכה מלמטה למעלה - החל מראש-השנה, שהוא עניין הקבלת-עול כללי⁸, ואחר-כך עשרת ימי תשובה, שבהם העבודה היא בעומק יותר, "ממעמקים"⁹, ובאופן שמיום ליום הולכים מעומק לעומק נעלה יותר, ואחר-כך באים ליום-הכיפורים שהוא הפנימיות דראש-השנה¹⁰, ועד לתפילת נעילה, שבסיומה עומדים במעמד ומצב של מסירת-נפש בפועל, ומכריזים "שמע ישראל הוי' אלוקינו הוי' אחד"¹¹;

ואחר-כך מתחיל הסדר של המשכה מלמעלה למטה - החל מד' הימים שבין יום-הכיפורים לסוכות, ואחר-כך בסוכות שאז היא המשכת המקיפים, ואחר-כך בשמיני-עצרת ושמחת-תורה, שאז באה ההמשכה בפנימיות, ואחר-כך "ויעקב הלך לדרכו", שזוהי תכלית הכוונה.

והעניין בזה - שתכלית הכוונה היא "שוב" דווקא, ולא "רצוא": כל העניינים שלפני זה הם באופן של "רצוא", והיינו, לא רק העליות דראש-השנה ויום-הכיפורים, אלא אפילו ההמשכות שבסוכות הם גם עניין של "רצוא", להיותם באופן של מקיפים; ואילו הכוונה היא העניין ד"שוב" דווקא, שמתחיל בשמיני-עצרת, שאז באה ההמשכה בפנימיות, ומזה באים להעניין ד"ויעקב הלך לדרכו".

ו. על-פי זה יובן מה שכתוב¹² "ביום השמיני שילח את העם ויברכו את המלך" - דלכאורה אינו מובן:

א) הרי שילוח העם היה למחרת שמיני-עצרת¹³, ולמה נאמר "ביום השמיני שילח את העם"?

ב) הרי הסדר היה שתחילה ברכו העם את המלך ואחר-כך שילח המלך את העם, ולמה נאמר בכתוב בסדר הפוך - "שילח את העם (ואחר-כך) ויברכו"?

ג) תיבת "המלך" - מתאים יותר לכותבה בתחילת הפסוק: "שילח המלך את העם", ולמה נכתבה בסיום הפסוק, "ויברכו את המלך", דלכאורה הווי ליה למימר "שילח המלך את העם ויברכו אותו"?

ז. ויובן על-פי האמור לעיל שתכלית הכוונה הוא עניין ה"שוב", "ויעקב הלך לדרכו", שזהו העניין ד"שילח את העם"⁷:

כיוון שהעניין ד"שילח את העם" הוא תכלית הכוונה, לכן נאמר "שילח" סתם, ולא נאמר מי הוא השולח, דקאי על עצמות ומהות, דלא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ¹⁴.

ועל זה נאמר "ויברכו את המלך" - שעל-ידי העבודה ד"שילח את העם" פועלים העניין ד"ויברכו את המלך":

ידוע שעבודה צורך גבוה¹⁵, ועל-ידי העבודה מוסיפים כוח כביכול בפמליא של מעלה¹⁶. וזהו "ויברכו את המלך", שפועלים עלייה בבחינת המלכות, אפילו כפי שהיא "בירח האיתנים"¹⁷, שאז היא בתכלית העילוי - כי, עליית המלכות מצד עצמה היא רק בבחינת האור, ואילו על-ידי העבודה ד"שילח את העם" פועלים בהמלכות ברכה והמשכה מבחינת העצמות, שעליו נאמר "שילח את העם", כנ"ל.

וזהו גם מה שנאמר "ביום  השמיני שילח את העם":

"שמיני" - עם היותו בספירת הבינה¹⁸, הרי ידוע פתגם הרב המגיד¹⁹ ש"שמיני" הוא מלשון "שמנונית", ועניין השמנונית מתבטא בכך שיש בה גם מבחינת החכמה, שהרי חכמה ובינה הם תרין רעין דלא מתפרשין²⁰, וגם מבחינת עתיק, שהרי התגלות עתיק בבינה²¹.

וזהו "ביום השמיני שילח את העם" - שהכוח על העניין ד"שילח את העם" הוא מבחינת עתיק, כוח העצמות.

ח. והעניין בזה בנוגע אלינו בעבודה:

בשביל העניין ד"יפוצו מעיינותיך חוצה" היו רבותינו נשיאינו שולחים שלוחים למקומות שונים להפיץ את המעיינות דתורת החסידות, כפי שהיה בכל דור ודור. ובדורות האחרונים - כיוון שמשיח צריך לבוא תיכף ("אט אט דארף שוין משיח קומען"), וביאתו תלויה בהפצת המעיינות חוצה²² - הרי זה במרחב ובריבוי יותר.

צריכים לידע אפוא שאף-על-פי שנוסעים למקום רחוק בגשמיות, וישנם ריבוי אבנים ועפר שמפסיקים בשטח הגשמי, מכל-מקום, דווקא שם יש לו את פנימיות המשלח, שהרי העניין ד"שילח את העם" הוא מבחינת העצם (כנ"ל), ונמצא, שבהיותו בקירוב מקום יש לו רק את החיצוניות, ודווקא על-ידי השליחות יש לו את עצמיות המשלח.

ואלו שמתעקשים ורוצים להיות בקירוב מקום דווקא - הרי זה כמשל מי שעומד לילך לחתונה, וכבר עשה את כל ההכנות, ואפילו צחצח את נעליו...  אבל בפועל לא הלך אל החופה! ועל-דרך זה בנמשל, שהרי "לא המדרש עיקר אלא המעשה"²³.

וכאמור, שבהיותו בקירוב מקום יש לו רק את החיצוניות, ועוד זאת, שכיוון שאין זה אלא חיצוניות בלבד, הרי מי יודע עד כמה הדבר יחזיק מעמד, וייתכן שייאבד זאת.

ט. כאשר מגיע הזמן שצריכים לנסוע לשליחות - אזי ה"קירוב מקום" אינו מקום עבורו.

וכידוע הסיפור²⁴ אודות אדמו"ר הזקן, שבהיותו בוויטעבסק סבל רדיפות מחותנו כו', ולאחרי זמן, כשנסע לליאזנא ונעשה שם "מגיד", ומובן שה"שכירות" שקיבל שם לא הספיקה עבורו - כתבה לו חותנתו (כיוון שחותנו כבר לא היה בחיים) שיחזור לוויטעבסק והיא תדאג לכל צרכיו. והשיב לה: איתא בגמרא²⁵ ש"הוולד...במעי אמו... מלמדין אותו כל התורה כולה", ואף-על-פי-כן, לאחרי כן, לא שייך לחזור לשם, כיוון שהמקום נעשה קטן והוא נעשה גדול...

ועל-דרך זה בנידון דידן: כאשר גדל וצריך לנסוע למלאות שליחותו - אין מקום עבורו להישאר, ואם ישאר, מי יודע אם תשאר אצלו אפילו החיצוניות.

וה' יתברך יעזור שיהיה זה בחסד וברחמים, וימלא את שליחותו.

י. וזהו העניין ד"שילח את העם":

על-ידי מילוי השליחות - הנה אפילו אלו שהם בבחינת "עם", מלשון (גחלים) עוממות (כמו שכתוב בשער היחוד והאמונה²⁶), נעשה אצלם העניין ד"שילח את העם", היינו, ההתקשרות עם העצמות.

ועל-ידי זה - "ויברכו את המלך", שמוסיפים כוח בפמליא של מעלה, שממשיכים במלכות מבחינת העצמות.

ואז מגיעים למעמד ומצב שיוצאים מכל ההגבלות, כמו שכתוב²⁷ "ופרצת גו'", ועד לסיום וחותם הפסוק (שהוא העיקר) "ונברכו גו' ובזרעך" - שזהו גם תוכן המשך הפסוק  ד"שילח את העם": "ויילכו לאוהליהם שמחים וטובי לב", כדרשת חז"ל²⁸ שזהו עניין הקשור עם "זרעך" (סיום וחותם הפסוק "ופרצת").

ועד שבאים להעניין ד"נחלה בלי מצרים"²⁹ שלמעלה גם מהעניין ד"ופרצת"³⁰, שהרי "ופרצת ימה וקדמה גו'" אינו אלא פריצת הגדרים וההגבלות, אבל עדיין אין זה בלי גבול לאמיתתו, ולמעלה מזה הוא העניין ד"נחלה בלי מצרים",

ועד שבאים לבחינת העצמות שלמעלה מגבול ובלי גבול,

כפי שיתגלה לעתיד לבוא, כאשר יקויים הייעוד³¹ "ודוד עבדי נשיא להם לעולם" - כסיום הפסוק "(על כל הטובה אשר עשה ה') לדוד עבדו" - במהרה בימינו.

* * *

יא. בעניין הנ"ל יש צורך להבהיר פרט נוסף:

ישנם כאלו שהולכים אמנם בתנועה ד"שוב", אבל בהליכתם שוכחים הם לגמרי אודות ה"שילח"... כיוון שנעשים טרודים ומוטרדים בעניינים הגשמיים, לא רק ראשו ורובו, אלא גם כולו (כמבואר בהקדמה לדרך-חיים).

אי-אפשר שיהיה רק העניין ד"שוב" ללא "רצוא", אלא צריך להיות גם ה"רצוא" והגעגועים.

יש צורך ב"רצוא" ו"שוב" שניהם יחד, אלא, שהרצוא ושוב צריכים להיות במזיגה נכונה³², היינו, שהרצוא לא יהיה בתוקף ביותר, שאז עלול להתבטל מעבודתו, וכמו כן שהשוב לא יהיה בתוקף ביותר, ללא רצוא, בכדי שלא ישכח על שליחותו.

וכאשר הרצוא והשוב הם במזיגה נכונה, הנה לא זו בלבד שאינם סותרים זה לזה, אלא אדרבה, שהם מסייעים זה לזה.

ואז ממלאים את השליחות של הפצת המעיינות כדבעי, ופועלים ביאת "דוד עבדו", בקרוב ממש.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת בראשית, מברכים החודש מרחשוון, ה'תשי"ט.
'תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"ט, חלק ראשון (כד) עמ' 183-189 - בלתי מוגה)

-----------------

1) ראה גם תו"מ חי"ג עמ' 115. וש"נ.

2) נוסח ברכת "יוצר".

3) ראה מו"נ ח"ג פנ"א. ועוד. חוה"ל שער אהבת ה' פ"ג.

4) הל' יסוה"ת רפ"ב.

5) תהילים קד,יח.

6) לשון הכתוב - ויצא לב,ב. וראה שיחת ש"פ בראשית (התוועדות ב) תשי"ז סמ"ה (תו"מ חי"ח עמ' 160). וש"נ.

7) סה"מ תרע"ח עמ' לט ואילך.

8) ראה המשך תרע"ב שם עמ' קמד ואילך. סה"מ תרס"ב עמ' רכה ואילך. תרצ"ט עמ' 6. 13. תש"ב עמ' 8.

9) ראה ד"ה שיר המעלות דיום ב' דראש-השנה. וש"נ.

10) לקו"ת דרושי ראש-השנה נח,א. ובכ"מ.

11) ראה תו"מ חט"ו עמ' 93. וש"נ.

12) מלכים-א ח,סו.

13) ראה דברי-הימים-ב ז, יו"ד - הובא במצו"ד עה"פ.

14) ראה לקו"ת פינחס פ,ב. ובכ"מ.

15) ראה של"ה שער הגדול כט,ב  ואילך. עבוה"ק חלק העבודה בתחילתו.

16) ראה איכ"ר פ"א, לג.

17) מלכים-א שם,ב.

18) ראה זח"ג רמה,ב. תקו"ז תכ"א (סא,ב). לקו"ת דרושי שמע"צ פד,ג. ובכ"מ.

19) ראה ד"ה ביום השמיני שילח את העם תשמ"א פ"ט (תו"מ סה"מ תשרי עמ' רלד). וש"נ.

20) ראה זח"ג ד,א.

21) ראה שם קעח,ב.

22) ראה אגה"ק דהבעש"ט (כתר-שם-טוב בתחילתו. ובכ"מ).

23) אבות פ"א מי"ז.

24) ראה בית-רבי ח"א ספ"א. פכ"ד (עמ' 108).

25) נידה ל,ב.

26) רפ"ז.

27) ויצא כח,יד.

28) יומא ט,א.

29) שבת קיח, סע"א.

30) ראה לקמן הערה 68 בגוף השיחה.

31) יחזקאל לז,כה.

32) ראה תו"א וישלח כה,ב. ובכ"מ.