נוכחות הבעל בחדר-לידה

כמה ממענות הרבי בנושא זה נדפסו ב'התקשרות', גיליון תמ עמ' 15. בשל הבהרות שנתגלו, ניתן אחד המענות שוב עם השלמת הרקע שלפניו ושלאחריו כפי שבירר הרב שמערלינג שי' (אך לא חזרנו על המענות א-ב, משערי הלכה ומנהג ח"ד עמ' לט וקובץ היכל מנחם ח"ב עמ' נב). כן מופיע כאן מענה נוסף שטרם פורסם.

בהתוועדות מוצאי י"ט כסלו תשמ"ז* אמר הרבי שאין להתיר את המנהג ה"שונה ומשונה" של כניסת הבעל או כל איש - פרט לרופא - לחדר-הלידה בזמן הלידה, זהו היפך השולחן-ערוך ולא ייתכן שמעשה המנוגד לשולחן-ערוך יהיה טוב.

בעקבות זה, שאלה הנהלת נשי חב"ד ביום ב' דראש-חודש טבת תשמ"ז אודות דברי הרבי לשלול את כניסת הבעל וכו' לחדר הלידה, האם הכוונה בזה גם ל"חדר צירים"**.

והמענה (היכל מנחם ח"ב עמ' נב, ותיקונים ע"פ צילום כי"ק):

1) אין עניינה [של הנהלת נשי חב"ד] להיכנס לפלפולים.

2) בשני הנ"ל היפך הצניעות וכו' ועיין (נדה יז,א¹ ובשו"ע²) אמר אביי כו'.

3) אם בתמיד צ[ריכות] ל[היות] זכיות, עאכו"כ כשעומדת ללדת (שבת לא, סע"ב³) ופשיטא לא להוסיף ההיפך - ובנקודה זו צריכות להרעיש וכו'.

4) האומנם אין ידוע שיש מכ[תב] פס"ד בזה שנדפס מהרב פיינשטיין ז"ל?!

המקורות:

1) לשון הגמרא שצויינה: "שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו".

2) השו"ע - או"ח סי' רמ סעיף יא.

3) במשנה "על שלוש עבירות נשים... בשעת לידתן", ובגמרא שם (בלשון רש"י ד"ה אבב חוטרא): "האשה כשהיא בבריאות - פעמים שזכויותיה תולין ואין כוח במקטרג להזכיר עוונה, אבל משהגיעה לפתח הסכנה וצריכה לניסים - שם מזכירין עוונותיה ומעשיה אם ראוייה היא לנס אם לאו".

התמיהות:

ולכאורה צע"ג בכל זה:

א) על התיבות "האומנם אין ידוע שיש מכתב פס"ד בזה שנדפס מהרב פיינשטיין זצ"ל" ציינו שם לשו"ת אגרות-משה יו"ד ח"ב סי' עה. והנה שם כתב: "ובאם הבעל יכול להיות שמה להשגיח שתעשה הסדר הנכון וגם לחזק אותה ולאמץ ליבה, הנה אם יש צורך איני רואה איסור, ואף בלא צורך איני רואה איסור, אבל אסור להסתכל ביציאת הוולד ממש, שהרי אסור לו להסתכל במקומות המכוסים שבה בנידתה... אך כשייזהר שלא להסתכל ליכא איסור". האם כ"ק אדמו"ר מציין לזה בתור 'ראיה לסתור'?

ב) האם שייך לומר שכ"ק אדמו"ר סובר שבעצם נוכחות הבעל בחדר הלידה ישנו איסור, כשב'ספר התולדות - אדמו"ר מהר"ש' שבעריכתו (עמ' 5), מסופר אודות לידת כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש"כשהודיעו להצמח-צדק על-דבר זה, מיהר לבוא, ויעמוד בחדר ופניו אל הכותל כל זמן הלידה"?

ג) הרי מעשים שבכל יום שאשה מתעכבת בחדר צירים למשך כמה וכמה שעות ואפילו יום שלם ויותר - האם יעלה על הדעת שאסור לבעלה להיכנס לשם (וכשהאשה צריכה לאיזה דבר, על הבעל לשלוח לה על-ידי אחר/ת)? איזה איסור יכול להיות בנוכחות הבעל בחדר צירים, ומה שונה שהייתה שם מאשר היותה עדיין בביתה יחד עם בעלה לאחרי שהתחילו הצירים? האם נאמר שברגע שהתחילו הצירים - על בעלה לעזבה לנפשה ולשלחה לבית היולדות עם חברתה וכיו"ב?!

פשר הדברים:

לאחרי שביררתי אצל נשי חב"ד, כולל האשה שכתבה את השאלה לרבי, עולה כדלהלן:

לאחר שנשי חב"ד פירסמו בעיתונות הדתית בניו-יורק שאסור לבעל להיות נוכח בחדר לידה, התחילו להתווכח עמהן בעיתונות, וכתבו שם גם רבנים*** שאין בזה איסור, ואילו הן כתבו בשם הרבי שישנו איסור וכו'.

לכן הורה כ"ק אדמו"ר במענה זה לנשי חב"ד, שאין עניינן להיכנס לפלפולים הלכתיים****, אלא עליהן להרעיש בנקודה זו שבזמן לידה צריך להוסיף בזכיות ולא ההיפך מזה.

ובדבר "חדר-צירים", המציאות בהרבה מקומות היא, שגם בחדר צירים בודקים את האשה (או נשים אחרות), כדי לוודא את התקדמות תהליך הלידה, ומגלים את לבושיה וכו'. והכוונה שרק במצב כזה אסור לבעל לראות כך את אשתו (וכל-שכן אחרות), וכשם שיש לצאת אז מחדר הלידה כך יש לצאת מחדר הצירים, אבל כשאין מצב כזה, מובן וגם פשוט שאין שום איסור על הבעל להיות נוכח שם, ממש כשם שאין עליו שום איסור (הלכתי, או מצד הדאגה לריבוי זכויות וכו') להיות נוכח בחדר הלידה עצמו כל עוד אין שם מצב של היפך הצניעות.

הרב פסח-צבי שמערלינג, ברוקלין, נ.י.

הערות המערכת:

*) כנראה בקשר לשיחה הידועה ע"ד 'שיר המעלות' בחדר היולדת (ספר-השיחות תשמ"ז ח"א עמ' 146, 'התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 37, 'שערי הלכה ומנהג' ח"ד עמ' לט) - אך נושא זה אינו מופיע שם כלל, גם לא בהנחות בלה"ק. ואולי היתה איזו הוראה עד"ז?

**) כיום, ברובם ככולם של בתי הרפואה בארה"ק, אין "חדר צירים" כלל.

***) אגב, כך מופיע גם בספר 'בשעה טובה / מדריך רפואי-הלכתי להריון ולידה' להרב ברוך ומיכל פינקלשטיין מבית-אל, הוצאת פלדהיים, ירושלים תשנ"ו, שיצא בהסכמות רבנים ידועים ונפוץ בשנים האחרונות גם בין נשי חב"ד, ושם בעמ' 150 מצוטטים היתרים מרבנים שונים לנוכחות הבעל, כשהעיקרון הוא "ובלבד שלא יסתכל"...

****) כנראה הכוונה בציון לתשובה היא (כמו שכתבנו ב'התקשרות' גיליון ת"מ הנ"ל) גם לעצם העניין, שהרי גם האג"מ אוסר להסתכל, והרי המציאות היא שרבים מהגברים אם יהיו נוכחים שם ייכשלו בזה, ועל-כן, למעשה, אין מקום להיתר זה כלל. ואכן ראה בשו"ת מנחת-יצחק (ח"ח סי' ל אות ב), שכתב: "הנה בביה"ח 'שערי צדק' כאן כאשר שאלו אותי על זה, אמרתי לאסור זולת אם יש חשש סכנה אם הבעל לא יהיה שם, כי ידעתי [ש]אם יתירו - יבואו למכשולים". ועד"ז השיב הגרש"ז אויערבאך ז"ל בע"פ, שגם אם נזהר מלהסתכל "אין הדבר יפה, ויש בזה משום מיאוס" (נשמת-אברהם, יו"ד סי' קצה ס"ק ג). הגר"מ אליהו (שהסכים על הספר 'בשעה טובה' הנ"ל, אבל בספרו 'דרכי טהרה' עמ' קיא המצוטט שם בהערות בעמ' 285) מתיר לבעל רק לעודד את אשתו בדברים "מפתח חדר הלידה", ז"א שאת הכניסה לשם - גם ללא הסתכלות - אינו מתיר. רק בעל 'יביע אומר' (בספרו 'טהרת הבית' עמ' קסו) נקט כמו האג"מ להתיר את הנוכחות בחדר הלידה.

לסיכום: אם אכן האשה פוחדת ממש, ונוכחות הבעל אכן מסייעת לה, יש יותר מקום לשהות שם (הגרשז"א שם. וגם במנחת-יצחק שם התיר בצורך גדול). אבל בדרך-כלל נשים אינן מרגישות כך באמת, אלא רק "מפני שהדבר מקובל", וחלילה לעודד זאת.

מענה נוסף בנדון:

בפגישת נשים 'מלוות ללידה' בארה"ק עלתה שאלה בנוגע להימצאו של הבעל בזמן הלידה (בחדר-צירים או בחדר-לידה), וביקשו את הבהרת הרבי בנושא. לצערנו, השאלה לא פורסמה, ולכן התשובה, המתייחסת אליה, נראית קטועה:

[בתחילת התשובה כנראה, הרבי שולל זאת. בהמשך התשובה כותב הרבי:]

בעבר, ובתוקף יותר מאז ועד עתה ולעתיד-לבוא.

ולפלא שאין שמים לב להפריצו[יו]ת שכבר אירעו.

אזכיר על הציון.

(פורסם בדף שהוציאו "נשים מלוות ללידה מטעם ארגון 'שפרה ופועה' לע"נ נחמה גרייזמאן ז"ל" [כפר-חב"ד, תשנ"ב-ג?])

"תשעה עונים" בקדיש

שאלה: האם בזמן אמירת קדיש וכו' צריך גם-כן תשעה עונים כמו בחזרת הש"ץ¹, או שמספיק לזה תשעה נוכחים (כגון כשאחד מהם מתפלל ואינו יכול לענות, ובפרט אם עומד בשמונה-עשרה)?

תשובה: הנה לכאורה יש בזה סתירה בשו"ע אדמוה"ז, כי ב'דיני קדיש' (סי' נה ס"ז), פסק:  "אם התחיל אחד מ[ה]עשרה להתפלל תפילת שמונה-עשרה לבדו ואינו יכול לענות עמהם, אף-על-פי-כן מצטרף עמהם... כל שנשאר הרוב שעונין אמן - אין עניית המיעוט מעכבת, שאין אמירת דבר שבקדושה בעשרה תלוי בענייתן, רק שיהיו שם, שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' על כל עשרה שהם בני קדושה שכינה שורה עליהם ויכולים לומר דבר שבקדושה". ובהמשך² כתב במפורש, שאפילו המדבר ואינו שומע מצטרף למניין מאותה סיבה. והקשה בס' תהלה-לדוד³ מפסק אדמוה"ז להלן (סי' נ"ו סו"ס ד), ש"אם אין תשעה שומעין לש"ץ - לא יאמר כלל קדיש, שכל דבר שבקדושה אי-אפשר לומר בפחות מעשרה, תשעה שומעין ואחד אומר".

ובמענה הרבי מיום כ"א באדר שני ה'תיש"א שנדפס לאחרונה⁴, איתא: "...בשאלתו על-דבר צירוף למניין - מנהגי כמו שכתוב בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן סימן נה סוף סעיף ז. ואף שהוא במוסגר - על-כל-פנים משמע שלזה דעתו נוטה יותר, וכן פסק בקיצור-שולחן-ערוך⁵...".

לכאורה משמע, שההכרעה כאן היא בין שני המקומות האמורים "שלזה דעתו נוטה יותר".

הרבי מדגיש את הקטע שבמוסגר, אף שהמסקנה שב'דבר שבקדושה' אין צריך אלא נוכחות בלבד ברורה גם ב'פנים' הסעיף, ומשמעות 'דבר שבקדושה' (קדיש, ברכו וקדושה) מפורשת בסימן זה לעיל⁶, ואף מה שבחזרת הש"ץ יש להחמיר בזה, מופיע במפורש ב'פנים'. ואולי נעשה הדבר כדי לשלול בנידון-דידן את הסברה כאילו אדמו"ר הזקן הסתפק בזה, כרגיל בקטעים המוסגרים⁷, כי מכיוון שהלכה זו נפסקה במקומה (בסימן זה, שכותרתו "דיני קדיש") ובמפורט ובאריכות, משמע שכך עיקר.

----------

1) כנפסק בשו"ע אדה"ז סי' קכד ס"ו, ובסי' תקצ"ד.

2) סעיף יא.

3) סי' נה סוף אות ו'.

4) 'שערי הלכה ומנהג' ח"ה עמ' מ, מליקוטי-שיחות כרך לט עמ' 280. כרגיל, לצערנו, בפירסום מענות הרבי בליקוטי-שיחות ואפילו באג"ק, לא ניתנה (אפילו לעורך האג"ק) השאלה המלאה, שאולי גנוזה אצל האחראי, חבר המזכירות הרה"ח רש"מ שי' סימפסון, ועכ"פ ניתן לבררה אצל השואלים אם עודם חיים עמנו. ניתן היה להבין בצורה נכונה וברורה יותר - את כל המענות שהתפרסמו במשך השנים - אם היו מזכים את הציבור בעניין שלם (בלי פרטיו האישיים של השואל, כמובן וכמקובל למשל בפסקי-דין רבניים וכיו"ב). כל מאמציי בנידון, כולל הבקשה לפרסום פנייה לציבור אנ"ש כדי שהיודעים יפרסמו ויודיעו את אשר באמתחתם - לא נענו. בנוסף לכך, כאן (כבכמה מענות) ניתן גם המענה עצמו בצורה קטועה.

5) שבסימן טו סעיף ז מיקל בזה בקשר לקדיש, אף שבקשר לחזרת הש"ץ מחמיר בזה בסי' כ סעיף ב.

6) בראש סעיף ב ובסוף סעיף ה.

7) כידוע משו"ת שארית-יהודה (למהרי"ל אחי אדה"ז, דף כא,א): "כמו ששמעתי מפי קודשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו, ואפשר שהיה על זה איזה קונטרס אחרון". וע' קונטרס השולחן עמ' י. 'תורת חב"ד - ביבליוגרפיה (ב), ספרי ההלכה של אדה"ז' עמ' כג. קובץ 'כרם חב"ד' גיליון 1 עמ' 95 (במקור האחרון הביא הרה"ג ר' חיים-שלום שי' דייטש, שבכמה מקומות ייתכן שהקטע מופיע במוסגר רק מכיוון שבשעת ההדפסה הוכנס משולי-הגיליון אל ה'פנים'. ואולי זה המצב בענייננו).

ברכה על קביעת מזוזה בבית-ספר

שאלה: מדוע אי-אפשר לברך על המזוזה בכיתות בתי-ספר* [ראה גם: שכל-טוב סי' רפו ס"ק קסג], הרי הריהוט עושה אותן כ'בית התבן' (עיין נימוקי-יוסף סוף הל' מזוזה, שהמשכיר בית היה צ"ל חייב משום הרהיטים), והאכילה שם בהפסקות, לכאורה איננה "מדוחק" (עיין דעת-קדושים סי' רפו ס"ק ט, שהפוטרים בית-המדרש סבירא להו שכיוון שלא הותרה אכילה אלא מדוחק, לכך לא חשיבי על-ידי זה דירה), ודין "חנויות שבשווקים" - דבר הלמד מעניינו [בית שבספינה, סוכת החג וסוכת היוצרים] שהכוונה למבנה-עראי, כפירוש יד הקטנה שהובא בפתחי תשובה ס"ק י, וכ"כ החוות דעת שהביא שם, והחיי-אדם (טו,יא) וקיצור שו"ע (יא,יד)?

הרב יוסף-שמחה גינזבורג, עומר

להלן מענה שקיבלתי בחודש טבת תשמ"א, מאחד מחברי הבד"ץ של העדה החרדית בירושלים:

הרי גם בבית-מדרש דעת הפוסקים [שו"ע יו"ד רפו ס"י] שאין לברך, ומדברי הט"ז [שם ס"ק י] נראה שחנויות פטורות לאו דווקא מפני שהבניין הוא עראי**, ועל-פי סברה נראה שאין בית-ספר בכלל דירה שיש בה כל צורכי האדם, אכילה וגם לינה, ועל-כל-פנים לא עדיף מבית-המדרש שמשמע מדברי הפוסקים [או"ח קנא,ג] שהיו אוכלים שם.

הערות המערכת:

*) ושמענו שיש מרבני אנ"ש הפוסקים לברך שם. וע"ע.

**) הרמב"ם כתב "מפני שאינן קבועין לדירה", והפרישה ס"ק כב כתב "דכתיב ביתך, שהוא דירת קבע, לאפוקי אלו שהם דירת עראי. ונראה דבזמן הזה, אלו חדרים הנקראים 'קלייטן' [=חנויות] חייבים. וצ"ע". ועל זה כתב הט"ז שאינו דומה לבית התבן או אוצר, שישמושן תמידי ביום ובלילה, אבל החנויות כיוון שאין יושבין בהן בלילה נקראות עראי.

הט"ז שם מביא ראיה לזה משו"ע חו"מ סי' קמ, שגם אם יושבים שם כל היום, כיוון שאינם שם בלילה מיקרי עראי לעניין חזקה, ע"כ. אך לא זכינו להבין דבריו, כי שם (ס"ז) איתא שהחזקה היא בכל דבר לפי הנאתו ותשמישו, ורק בבית-דירה שדרכו להיות בו גם בלילה, אם לא היה בו בלילה אין זו חזקה (ס"ח), משא"כ בחנויות, מפורש שם (סי"ד) שאם דרכן "שאין דרים בהן אלא ביום - כיוון שדר בהן ג' שנים ביום הוי חזקה". וצע"ג.

ובס' 'מזוזת מלכים' ס"ק קלג מפרש בחנויות ירידים הנשארות גם לאחר היריד אך לא בקבועות ממש. וה'מקדש מעט' מפרש שחנות שבביתו, שם מחייב הט"ז, חיובה רק כ'בית שער', וס"ל שהפטור לפי הט"ז הוא גם בחנויות קבועות, וכן דעת 'מסגרת השולחן' על הקיצור שולחן ערוך' יא,יא. וצ"ע.