לאחר שיעקב מתבשר כי יוסף בנו חי וכי הוא מושל בארץ מצרים, נענים יעקב ובניו להזמנתו של יוסף, ויורדים מארץ כנען למצרים. בדרך, כשיעקב מגיע לבאר-שבע, מתגלה אליו הקב"ה ואומר לו: "אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם". מפרש רש"י, שדברי העידוד האלה באו משום שיעקב "היה מיצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ".
פירוש זה מעורר כמה שאלות: א) למה בכלל יש צורך בפירוש כלשהו, כאשר הפסוק מובן לגמרי בלי פירוש. ב) הפירוש שיעקב "היה מיצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ" אינו מובן, שהרי יעקב כבר שהה עשרים שנה בחוץ-לארץ, בבית לבן. ג) כיצד מרגיע הקב"ה את חששו זה של יעקב בהבטחה "כי לגוי גדול אשימך שם" – וכי הבטחה זו לא הייתה יכולה להתקיים בארץ-ישראל?
צערו של יעקב
אלא רש"י נזקק לפירוש זה מכיוון שהדבר היה לאחר שיעקב כבר החליט לרדת למצרים וכבר יצא לדרך (כמו שנאמר "וייסע ישראל") והגיע לבאר-שבע. מכאן שהוא לא חשש מעצם הירידה למצרים, אלא נזקק לעידודו של הקב"ה בגלל סיבה אחרת - ש"היה מיצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ".
אמנם היציאה לחוץ-לארץ לא הייתה דבר חדש בעבור יעקב, שכבר שהה עשרים שנה בבית לבן, בחרן. גם אברהם, סבו, ירד למצרים מפני הרעב. אולם הירידה הפעם הייתה שונה: יעקב ידע שזו אינה יציאה זמנית, כפי שהייתה אצל אברהם וכפי שהייתה יציאתו לחרן. הוא ידע שלא ישוב בחייו לארץ-ישראל, וכפי שהקב"ה מבשר לו - "ויוסף ישית ידו על עיניך". לכן חש צער.
ההבטחה האלוקית
כדי למעט את צערו הבטיח לו הקב"ה: "כי לגוי גדול אשימך שם". כאשר בני-ישראל יורדים למצרים, אף שהם עתידים להתגורר בארץ גושן, בנפרד מהמצרים, יש בכל-זאת חשש שיתערבו בתוכם. מבטיח הקב"ה שהם ישמרו על ייחודם, ואף יהיו שם "לגוי גדול".
אמנם יעקב כבר יצא לדרכו, לעבר מצרים, ולא היה ירא מעצם הירידה לשם, אולם הקב"ה העניק לו כאן הבטחה מיוחדת, ששוללת אפילו חשש רחוק, שמא בני-ישראל יתערבבו בין המצרים, אלא להפך, שדווקא במצרים יהיו "לגוי גדול".
יהודי זועק
ובכל-זאת היה יעקב "מיצר" – הוא חש צער וכאב. אמנם כבר יצא בעבר לחוץ-לארץ, אך דווקא משום שנתנסה בכך, ידע וזכר היטב עד כמה גדול הסבל והצער בגלות. לכן חש את הצער הגדול, כשעמד לצאת שוב לחוץ-לארץ.
וזו גם טענתו של כל אחד ואחד מישראל בזמן הגלות: "עד מתי!". רצונו של יהודי לשבת בשלווה "בארץ מגורי אביו". אין לו עניין במנעמי ארצות הגויים. מה לו ולחוץ-לארץ, מה לו ולגלות! לכן הוא 'מיצר' וזועק: "עד מתי!". רצונו וחפצו לשבת בשלווה בארץ-ישראל, בגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.
(התוועדויות תשמ"ו כרך ב, עמ' 266) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
