חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:40 זריחה: 6:11 ט"ז בחשון התש"פ, 14/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

נתינת-כוח לחיות כמו משפחה אחת
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 600 - כל המדורים ברצף
נתינת-כוח לחיות כמו משפחה אחת
כניעה לגזירה רוחנית מולידה גזירה גשמית
עניינים שבדפוס
פרשת שמות
על טעות בספר-תורה ואכילה טרם ערבית
תפילה וברכת-המזון לילדים ועל חת"ת ממוזער
הלכות ומנהגי חב"ד - כ"א-כ"ד בטבת

ביום ההילולא מתעלה נשמת הצדיק באופן שבאין-ערוך * כמו כן נפעלת עלייה גם אצל תלמידיו ותלמידי תלמידיו, שגם הם עולים לשורשו היותר עליון* ולכן, זהו הזמן המתאים לחשוב ולהתבונן - מה היה רצונו של אדמו"ר הזקן * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר1 בשם זקנו אדמו"ר מהר"ש, ששאל את אביו הצמח-צדק: מה רצה הסבא - אדמו"ר הזקן - עם דרכי החסידות, ומה רצה עם החסידות? ויענהו הצמח-צדק: דרכי החסידות היינו שכל החסידים יהיו כמו משפחה אחת, על-פי התורה, באהבה. חסידות היא חיות. להכניס חיות ולהחיות כל דבר, גם את הלא-טוב, לידע אודות הרע שבעצמו, כדי לתקן אותו.

ב. פתגם הנ"ל שייך ליום זה - להיות היום שלפני כ"ד טבת, יום ההילולא של אדמו"ר הזקן.

ובהקדמה - שאצל כל איש ישראל נשלמת ביום ההסתלקות השליחות שהיתה הנשמה צריכה למלא בעלמא דין, ובפרט אצל צדיקים שהם אכן ממלאים את השליחות בפועל, וכמו שכתוב2 "צדיק ה' צדקות אהב"3.

וכל זה אפילו אצל נשמות שבאות בכמה גלגולים - כידוע מה שכתוב בכתבי האריז"ל4 שרוב הנשמות שבדורותינו אלה אינם נשמות חדשות, כיוון שכבר היו בעולם, ועתה באו בגלגול נוסף - הנה מה שידוע לנו, "הנגלות לנו ולבנינו"5, הרי השליחות שהיתה הנשמה צריכה למלא בגלגול זה, מסתיימת ביום ההסתלקות; ועל-אחת-כמה-וכמה בנוגע לאדמו"ר הזקן שנשמתו היתה נשמה חדשה (כידוע המסופר בארוכה6 על-דבר ההכנה שהיתה צריכה להיות קודם ירידת נשמתו בעלמא דין, בהתאם לסדר ההכנה של נשמה חדשה), הרי בוודאי יום הסתלקותו הוא גמר כל שליחותו בעלמא דין.

ואז, בגמר השליחות, מתעלית הנשמה - יחד עם כל העניינים שפעלה בעלמא דין - לשורשה היותר נעלה7.

וכשם שהדברים אמורים ביום ההסתלקות, כן הוא גם בכל שנה ושנה - כדאיתא בכתבי האריז"ל8 על הפסוק9 "והימים האלה נזכרים ונעשים", שבכל שנה ושנה, בבוא היום שבו אירע מאורע מסויים, הנה כאשר "נזכרים" הדברים כדבעי, אזי "נעשים", שעניין זה חוזר ונשנה עוד הפעם - שביום ה"יארצייט" חוזר ונשנה עוד הפעם העניין שנפעל בשנת ההסתלקות, שכל העניינים מתעלים לשורשם היותר עליון.

ומצד זה, הנה גם על-פי נגלה ישנו הדין דאמירת קדיש ביום היארצייט דאף שלאחרי י"א חודש מפסיקים לומר קדיש, כיוון שבוודאי נסתיימו ונתבטלו כבר כל ענייני הדינים כו', אף-על-פי-כן, לאחרי חודש, ביום היארצייט וכן בכל שנה ושנה, אומרים קדיש - כי, אמירת הקדיש ביום היארצייט אינה עניין של ביטול הדינים, כי אם, מצד עליית הנשמה10.

ואף-על-פי שעניין העליות ישנו תמיד, כידוע11 שזהו מה שכתוב "וקדושים בכל יום יהללוך סלה"12, מכל-מקום, אין זה בדומה לעליות שביום ההילולא, שאז העליות הם באין-ערוך, וכאמור, שביום זה נעשית העלייה להשורש היותר עליון.

ומלבד כללות העניין דעליית הנשמה עם כל העניינים שפעלה בעלמא דין, שישנו אצל כל איש ישראל, ישנו עניין נוסף אצל אלו שעליהם נאמר13 "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", היינו, שעבודתם נמשכת גם לאחרי ההסתלקות, בבחינת גידולין וגידולי גידולין כו'14 שביום ההילולא נעשית עלייה גם בהגידולין וגידולי גידולין, שהם תלמידיו ותלמידי תלמידיו, שגם הם עולים לשורשו היותר עליון.

ולכן, כאשר עומדים ביום שלפני יום ההילולא של אדמו"ר הזקן, שאז נעשית גם עלייה לכל השייכים אליו, הרי זה הזמן המתאים לחשוב ולהתבונן מה היה רצונו של אדמו"ר הזקן.

ועל זה אומר הצמח-צדק.

– שהיה ה"מקבל" של אדמו"ר הזקן, שכן, אף שבשלשלת הנשיאים היה באמצע אדמו"ר האמצעי, מכל-מקום, קיבל הצמח-צדק מאדמו"ר הזקן באופן ישיר, וכידוע הסיפור15 שבגלל שאמו של הצמח-צדק מסרה נפשה במקום אדמו"ר הזקן כו', הבטיח לה אדמו"ר הזקן ללמוד עם בנה ולחנך אותו כאב הלומד ומחנך את בנו –

שרצונו של אדמו"ר הזקן בתורת החסידות היה להאיר גם את הלא-טוב, לידע אודות הרע שבעצמו, כדי לתקן אותו.

ג. ויובן על-פי דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר16 בשם אביו, כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, בביאור החילוק שבין יציאת מצרים כפשוטו ליציאת מצרים על-פי חסידות ("דער חסידישער יציאת מצרים") שיציאת מצרים כפשוטו היתה בדרך שבירה ועזיבה, ואילו יציאת מצרים על-פי חסידות היא בדרך בירור ותיקון ועלייה.

והעניין בזה:

ביציאת מצרים נאמר17 "וניצלתם את מצרים", כידוע הפירוש בזה18 שהוציאו ממצרים את כל ניצוצות הקדושה, ולא נשארו שם ניצוצות קדושה כלל, ועל-ידי זה בטלה המציאות דמצרים,  ש"לא נשאר בהם עד אחד"19, ולכן נצטוו בני-ישראל "לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם"20.

כלומר: ביציאת מצרים לא נפעלה עלייה במצרים, "ערוות הארץ"21, אלא רק הוציאו משם את ניצוצות הקדושה, ואילו במצרים עצמה נעשה עניין של שבירה.

ואילו העניין דיציאת מצרים על-פי חסידות, יציאה ממיצרים וגבולים, הוא לא לבטל ולשבור את המיצרים וגבולים, אלא אדרבה, להעלות גם אותם לקדושה.

וזהו גם תוכן הפתגם הנ"ל - שהכוונה דתורת החסידות היא להאיר ולתקן את הרע עצמו.

ועל-דרך שמצינו בגמרא22 ש"זדונות נעשו לו כזכויות", שכן, בכל דבר ישנו ניצוץ אלוקי, ועד כדי כך, שגם הניצוץ שבג' קליפות הטמאות שעליו נאמר23 "נר רשעים ידעך", הרי הוא בכל זאת ניצוץ אלוקי24, ולכן צריכים לבררו ולזככו ולהעלותו כו'.

ד. ועל-פי המדובר בהתוועדות שלפני זה25 שתורת אדמו"ר הזקן "היא היא תורת הבעש"ט ז"ל", אלא, שאדמו"ר הזקן המשיך וביאר זאת בחכמה, בינה ודעת של נפש אלוקית, ועל-ידי זה גם בחב"ד של נפש הבהמית, כך, שגם נפש-הבהמית תוכל להבין זאת, הנה עניין הנ"ל מצינו גם בתורת הבעש"ט:

ידועה תורת הבעש"ט26 על הפסוק27 "כי תראה חמור שונאך וגו'": "כי תראה חמור" - כאשר תסתכל בעיון טוב בהחומר שלך שהוא הגוף, אזי תראה - "שונאך", שהוא שונא את הנשמה המתגעגעת לאלוקות ורוחניות, ולכן הוא "רובץ תחת משאו", המשא דתורה ומצוות, והיינו, שעניין התורה ומצוות נחשב אצלו ל"משא", ומתעצל לשאתו. ואף-על-פי-כן, אין זו הדרך שהנשמה תהיה מונחת בעניינים רוחניים, ואילו את הגוף ישבור על-ידי סיגופים ותעניות, אלא סדר העבודה הוא - "עזוב תעזוב עמו", היינו, לעבוד את ה' יחד עם הגוף, לבררו ולזככו.

אמנם, בתורת הבעש"ט יכולים לטעות ולחשוב שהמדובר הוא רק בנוגע לעניין הגוף, דהיינו, בענייני הרשות בלבד, אבל לא בעניין של רע; ועל זה מבאר אדמו"ר הזקן בתורת חסידות חב"ד, שצריכים להאיר ולתקן גם את הרע, כי, גם בו יש ניצוץ אלוקי, בכדי לתקנו.

ה. אך עדיין צריך להבין:

תיקון הרע - הרי זה עבודה גדולה ביותר, וכדאיתא בגמרא22 שהעניין ד"זדונות נעשו לו כזכיות", הוא על-ידי תשובה מאהבה דווקא, וכמבואר בתניא28 שהכוונה בזה היא ל"אהבה רבה וחשיקה ונפש שוקקה... וצמאה נפשו לה' כארץ עייפה וציה".

ואם-כן, נשאלת השאלה: כיצד יכולים לתבוע עבודה גדולה כזו אצל כל אחד משיראל?

ומה גם שתובעים זאת לא רק בראש-השנה ועשרת-ימי-תשובה, אלא תובעים שיהיה זה סדר העבודה בכל השנה, ו"בכל דרכך דעהו"29, שכל העניינים שיש להם שייכות ליהודי, ועד אפילו ג' קליפות הטמאות, צריך לתקן אותם!

ו. והמענה על זה - בהתחלת פתגם הצמח-צדק הנ"ל - שדרכי החסידות היינו שכל החסידים יהיו כמו משפחה אחת, על-פי התורה באהבה:

ידוע מאמר אדמו"ר האמצעי30, שכאשר שני יהודים מדברים יחד בענייני עבודה, אזי ישנם שתי נפשות אלוקיות כנגד נפש בהמית אחת. - והרי על-פי דין "חד בתרי בטיל"31, ועד שיש דעה32 שנהפך האיסור להיות היתר.

ויתירה מזה בפתגם הנ"ל - שכל החסידים חיים כמו משפחה אחת, והיינו, שמצרף את עצמו לכל קהל החסידים.

ומוסיף, "על-פי התורה באהבה", כי, יכול להיות קשר שעליו נאמר33 "לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר", ולכן מדגיש שצריך להיות על-פי התורה, ואז נעשית אהבה אמיתית, וכמבואר בתניא34 שאהבה אמיתית יכולה להיות רק כאשר עושים נפשם עיקר וגופם טפל.

וכאשר ישנו עניין האחדות, אזי "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך"35, היינו, כאשר "כולנו כאחד" אזי נמשך הגילוי ד"באור פניך", והרי "באור פני מלך חיים"36, וכידוע37 המשל מהנידון למיתה רח"ל, שכאשר רואה את פני המלך אזי "באור פני מלך חיים", והיינו, שנמשך חיות גם במקום המיתה.

וזוהי הדרך כיצד להגיע להעניין שדורשת תורת החסידות - להמשיך חיות גם במקום של היפך החיים, ולתקן גם את הרע.

ז. ובעבודה זו שתובע אדמו"ר הזקן בכל הזמנים - ניתוסף עילוי גדול יותר בבוא יום ההילולא, שאז נעשית העלייה להשורש היותר עליון, ובכל שנה ושנה העלייה היא גדולה יותר.

ועל-דרך שמצינו בנוגע ליום ההסתלקות של משה רבינו:

אמרו רז"ל38, חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד". אמנם, ידוע ביאור הרב המגיד39 שביום הסתלקותו זכה משה רבינו גם לשער הנו"ן, וכמרומז בעניין עליית משה להר נבו ביום הסתלקותו, ש"נבו" היינו "נו"ן בו", שהו"ע שער הנו"ן.

והרי שער הנו"ן כולל בו את כל מ"ט השערים, וככל שתגדל העלייה במ"ט השערים, אזי גדולה יותר העלייה לשער הנו"ן ביום הסתלקות, ובשער הנו"ן גופא נעשית העלייה בעומק יותר.

ומכל זה מובן שביום זה צריכים ליקח את הנתינת-כוח לחיות כולם כמו משפחה אחת, באהבה על-פי תורה, ועל-ידי זה נעשה "באור פני מלך חיים", להמשיך חיות ולהאיר בכל העניינים, ועד לעניינים היותר תחתונים, שגם בהם יומשך החיות של התורה, תורת חיים, ומצוותיה, עליהם נאמר40 "וחי בהם".

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת שמות, כ"ג בטבת, מברכים החודש שבט, ה'תש"כ. 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשכ, חלק ראשון (כז), עמ' 278-273 - בלתי מוגה)

____________

1)   שיחת אחש"פ תרצ"ה סי"ב (סה"מ תשי"א עמ' 244) נעתק ב"היום יום" כד טבת.

2)   תהילים יא,ז.

3)   חסר קצת (המו"ל)

4)   ראה שער הגלגולים הקדמה טז, ספר הגלגולים פ"ג, רפ"ז. הובא בלקו"ת שה"ש נ. א. ובהערת כ"ק אדמו"ר בסה"מ תש"ח עמ' 240 ואילך.

5)   לשון הכתוב - ניצבים כט,כח.

6)   ראה סה"ש תש"ה עמ' 127 ואילך.

7)   ראה סידור (עם דא"ח) שער הל"ג בעומר דש, סע"ב ואילך.

8)   ראה רמ"ז סמ' תיקון שובבים. הובא ונת' בס' לב דוד (להחיד"א) פכ"ט.

9)   אסתר ט,כח.

10)  ראה כתבי האריז"ל הובא בלחם-הפנים ובשיורי-ברכה לשו"ע יו"ד סוסשע"ו.

11)  ראה לקו"ת בהר מא,ב. בהעלותך לג,ד. ובכ"מ.

12)  נוסח תפילת העמידה.

13)  תענית ה,ב.

14)  ראה תניא אגה"ק סו"ס זך.

15)  ראה קונטרס "הרבנית דבורה לאה" (קה"ת תשנ"ג) וש"נ.

16)  ראה סה"ש תרצ"ט ריש עמ' 326. אג"ק שלו ח"ד עמ' תפח (נעתק ב"היום יום" כה טבת).

17)  פרשתנו ג,כב.

18)  ראה ל"ת להאריז"ל ר"פ תצא. לקו"ש ח"ג עמ' 823 ואילך. וש"נ.

19)  בשלח יד,כח.

20)  שם,יג.

21)  מקץ מב,ט. שם,יב. וראה קה"ר פ"א, ד.

22)  יומא פו,ב.

23)  משלי יג,ט. ועוד. וראה גם תו"מ חכ"ה עמ' 159. וש"נ.

24)  ראה גם ד"ה נר חנוכה דש"פ וישב פ"ד (בגוף הספר, עמ' 237).

25)  שיחת י"ט כסלו בתחלתה (בגוף הספר, עמ' 171 ואילך). וש"נ.

26)  ראה כתר-שם-טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סכ"א, וש"נ (נעתק ב"היום יום" כח שבט).

27 משפטים כג,ה.

28)  פ"ז.

29)  משלי ג,ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.

30)  ראה סה"ש תרצ"ז עמ' 210. וש"נ. "רשימות" חוברת ט' ריש עמ' 11 (נעתק ב"היום יום" כ' טבת).

31)  טושו"ע יו"ד רסק"ט.

32)  ראה ב"י שם (ד"ה ומותר להאדם). ט"ז שם סק"ב, ועוד.

33)  ישעיה ח,יב. וראה סנהדרין כו,א.

34)  רפל"ב.

35)  ברכת "שים שלום" בתפילת העמידה.

36)  משלי טז, טו.

37)  סה"מ עת"ר עמ' קח. המשך תרע"ב ח"ג עמ' א'שכא. ועוד.

38)  ר"ה כא,ב. וש"נ.

39)  ראה "מגיד דבריו ליעקב" (הוצאת קה"ת) בהוספות סט"ו, וש"נ. וראה גם לקו"ש חכ"ד עמ' 257. וש"נ.

40)  אחרי יח,ה.


 
     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)