עמדה שבועית

אלף גיליונות, כעשרים שנה

פתאום מתברר עד כמה נשזר 'שיחת השבוע' בשגרת השבת של מאות-אלפי משפחות בישראל. כמו גביע הקידוש, כמו החלות, כמו זמירות השבת

תשע-מאות ותשעים ותשעה גיליונות אנחנו כתבנו ואתם קראתם. הפעם, לקראת גיליון האלף, אתם כתבתם ואנחנו קראנו. מאות מכתבים. כל אחד מיוחד ומרגש מחברו. סיפורים, שירים, ציורים. קיבלנו מכתבים ותגובות גם בעבר, אבל כמות המכתבים ותוכנם גרמו לנו לחוש דבר-מה שעד כה לא עמדנו על מלוא עוצמתו.

בעבר, כשאחד הקוראים היה אומר שבלי 'שיחת השבוע' נפגעת אווירת השבת שלו, הדבר נשמע כמחמאה נעימה, אבל מוגזמת. עכשיו חשנו לראשונה עד כמה נשזר הגיליון השבועי בשגרת השבת של מאות-אלפי משפחות בישראל. הגיליון נעשה חלק בלתי-נפרד מאווירת השבת, כמו גביע הקידוש, כמו החלות, כמו זמירות השבת. זה מאוד מחמיא, אבל עוד יותר מחייב.

בשם כל הצוות העמל על עריכת הגיליון, הדפסתו והפצתו, אנו מודים לכם על מכתביכם המרגשים. בעולם התקשורת והעיתונות יש תחלופה גבוהה, ואנשים מתחלפים ועוברים מכלי-תקשורת אחד למשנהו. כאן הצוות המסור כמעט לא השתנה, ורובו-ככולו שותף לעשיית הגיליון כמעט מגיליונו הראשון. עשרים שנה אנשים עמלים מדי שבוע, כדי לספק לכם את הגיליון הטוב ביותר, העשיר ביותר והמעניין ביותר. מכתביכם ותודותיכם ממחישים כי יש שכר לפועלם.

שני צדדים

עשיית הגיליון מלוּוה בהתלבטויות לא-קלות. האם ראוי לכתוב על אקטואליה בעלון שבת, שמחולק ברובו בבתי-הכנסת? האם אין הציבור רוצה לנוח בשבת מהעיסוק באקטואליה של ששת ימי החול? ואולי דווקא השבת ובית-הכנסת הם הזמן והמקום לנקות את הראש מהמולת התקשורת המקיפה אותנו בימות החול, ולהביט בשאלות הזמן מבעד למשקפיה של התורה.

בגיליון זה אנחנו מנסים לקחת רעיונות עמוקים, לתמצתם ולהגישם בשפה בהירה וקלה לקליטה. האם בכך אנחנו סוללים לפני הציבור הרחב גשר אל התורה, או שהעיבוד הקל והמתומצת נעשה תחליף ללימוד רציני ומעמיק?

אלה שאלות שאנו-עצמנו מהרהרים בהן לא-אחת. פעמים שאנו נוטים לצד זה ופעמים גובר הצד השני. בגיליון החגיגי הזה החלטנו להציג את השאלות הללו לכמה וכמה רבנים ועורכים, שמתמודדים אף הם עם שאלות דומות. לכל שאלה הבאנו שתי עמדות, שמשקפות למעשה את מרחב ההתלבטות שבו אנחנו נעים. כדאי לזכור תמיד כי למטבע שני צדדים.

מגבלות המקום

זה המקום להביע התנצלות לפני כל מי ששיגרו אלינו במשך השנים מכתבים, ידיעות, תקליטורים וספרים, ולא זכו לפרסום. לצערנו גם מבין מאות המכתבים שנתקבלו לקראת גיליון האלף יכולנו לפרסם מעט מזער. מגבלות המקום אינם מאפשרים לנו לפרסם כל בקשה וכל פנייה, ואנו משתדלים לבחור את מה שנראה לנו חשוב ומועיל יותר לציבור. אך טבעי שכותב, מפיק ומחבר סבור כי יצירתו היא החשובה ביותר, אבל אין לנו לסמוך אלא על מיטב שיקול-דעתנו, ושגיאות מי יבין.

להמשיך הלאה

רבים שואלים אילו שינויים צפויים בגיליון לאחר גיליון האלף. חשבנו וניתחנו ובדקנו אפשרויות, והגענו למסקנה שלפעמים המשך המתכונת הקיימת הוא הדבר הנכון. יהיו שינויים, אבל כנראה לא דרמטיים, מתוך קשב ללב הציבור. נשפר את חזותו של הגיליון, והוא יהיה צבעוני ונאה יותר. ובעיקר – נשתדל ונתאמץ להביא לכם מדי שבוע את החומר הטוב, המקורי והמעניין ביותר.

נישא שבח והודיה לקב"ה ששלח את ברכתו במעשה ידינו. נתפלל שנוסיף לראות הצלחה בפועלנו, ושלא תצא חלילה תקלה מתחת ידינו. ושנזכה בקרוב ממש לבשר על דפי הגיליון על בואו הקרוב של משיח-צדקנו, בגאולה האמיתית והשלמה.

שלחן שבת

עניינו העיקרי של המקדש

בעניין המקדש, שעליו מצווה הקב"ה בפרשתנו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", מצאנו מחלוקת אם כלי המקדש (המנורה, השולחן, המזבח וכדומה) הם מצוות לעצמן, או הן נחשבות חלק ממצוות בניין המקדש.

הרמב"ם סבור שהמצווה היא לבנות מקדש שבו תיעשה העבודה לקב"ה, וממילא כלולים בציווי כל הכלים שבאמצעותם נעשית העבודה. לעומתו, הרמב"ן סבור שיש כאן שתי מצוות נפרדות – יש המצווה לבנות בית לה', שהיא בניית המקדש עצמו, ויש הציווי לעשות כלים מיוחדים לצורך העבודה במקדש.

העבודה או ההשראה

מחלוקת זו נובעת מהשאלה, מהו עניינו העיקרי של המקדש. יש במקדש שני עניינים מרכזיים: האחד, להיות מקום השראתה ומנוחתה של השכינה, כלשון הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", וכמו שנאמר גם-כן "זאת מנוחתי עדי עד". העניין השני, עבודת המקדש – זה מקום שבו נעשית העבודה לקב"ה והעלייה לרגל לצורך העבודה.

והשאלה היא, איזה משני העניינים הללו הוא העיקר בציווי הקב"ה לבנות בית בעבורו. הרמב"ם סבור שעניינו העיקרי של המקדש הוא עבודת הקרבנות, וממילא אין להחשיב את כלי המקדש מצוות לעצמן; ואילו הרמב"ן סבור שעיקר הכוונה של המקדש הוא להיות בית להשראת השכינה, ועל-כן עבודת המקדש היא עניין בפני-עצמו, וכלי המקדש נחשבים מצוות לעצמן.

בית קודש-הקודשים

על-פי שיטתו של הרמב"ן יובן לשון הברכה שהיו הכוהנים מברכים (כמובא בסוף מסכת מידות): "ברוך הוא, שבחר באהרון ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' בבית קודשי-הקודשים". והלוא העבודה בקודש-הקודשים היא רק אחת בשנה (יום-הכיפורים), לכוהן הגדול בלבד, בעוד עיקר העבודה, כל ימות השנה, על-ידי כל הכוהנים, היא בחלקים האחרים של המקדש?

אלא הכוונה כאן אינה לעבודה בקודש-הקודשים, אלא לעבודה במקדש בכללו, שעניינו העיקרי – "בית קודשי-הקודשים". מכיוון שלדעת הרמב"ן עניינו העיקרי של המקדש הוא להיות בית להשראת השכינה, דבר שמתקיים בקודש-הקודשים, המקדש כולו נקרא "בית קודשי-הקודשים".

אחריותו של יהודי

מכאן יש להפיק הוראה מופלאה: חז"ל אמרו שהתפילות משמשות במקום קרבנות התמיד. יתרה מזו, על-ידי לימוד תורת הקרבנות, כאילו אנחנו מקריבים אותם. נמצא אפוא, שעל-ידי עבודתו של יהודי הוא גורם שתהיה השראת השכינה לא רק בנפשו ובסביבתו, אלא גם בקודש-הקודשים.

מזה מובן איזו אחריות גדולה מוטלת על כל יהודי, שאם חסר חלילה בעבודת ה' שלו, הדבר פוגם לא רק בו-עצמו, אלא בהשראת השכינה לכל ישראל ולעולם כולו. ומצד שני, מה גדולה מעלת התורה והתפילה של כל יהודי, עד שעל-ידה מחישים את הזמן שבו נוכל להקריב את הקרבנות "כמצוות רצונך", בבית-המקדש השלישי. 

(לקוטי שיחות כרך יא, עמ' 116)

מן המעיין

סיפורי חסידים

כ'מעשה מרכבה'

כאשר חסידים יושבים בצוותא ומספרים זה לזה מעשי צדיקים, נחשב הדבר לפני הקב"ה כאילו היו יושבים ולומדים 'מעשה מרכבה'.

(הבעל-שם-טוב)

לדעת לספר

צריכים לדעת איך לספר סיפור חסידי, שהסיפור יישמע חי ממש. יותר מכך צריכים לדעת איך לשמוע סיפור, שמהשמיעה יתהווה במוח השומע ציור שלם, כאילו הוא חי את המאורע.

(הרבי הרש"ב מליובאוויטש)

מעוררים מהתרדמה

העולם אומר שסיפורי מעשיות מסייעים להירדם, ואני אומר שבאמצעותם מעוררים את האנשים מתרדמתם.

(רבי נחמן מברסלב)

מיישרים את הלב והמוח

סיפור חסידי צריך להביא לידי פתיחת המוח ופישוט העקמומיות שבלב. לכן נקרא ספר בראשית, שרובו סיפורים, בשם 'ספר הישר', שכן הסיפורים הקדושים מיישרים את הלב ואת המוח, שיהיו כלים לקבלת תורה ועבודה.

(ליקוטי דיבורים)

לא לייפות

צריכים ללמוד כיצד לספר סיפור חסידי. יש לספר דבר דבור על אופנו. אין לייפות את הסיפור בביאורים ובהסברים של המספר.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

חלון מאיר

כל סיפור חסידי הוא חלון. מבעד לחלון זה זורח אור העבודה שמקורו בשמש החסידות. אור זה מאיר את כל הפינות החשוכות של בני-האדם.

(ספר המאמרים תשי"א)

לעורר מידה טובה

סיפור חסידי צריך לעורר מידה טובה, לעורר חיות פנימית בהידור מצווה. סיפור חסידי צריך להביא להרגשת "דרכיה דרכי נועם" של תורת החסידות.

(אגרות-קודש)

משיב נפש

אין לך דבר המשיב את הנפש, מטהר את הלב, מעמיק את המחשבה ומקרב לאבינו שבשמים מסיפור מעשה. צא וראה, הקדים הקב"ה מעשה וסיפור בראשית לכל המצוות שבתורה.

אמרת השבוע

צדקה בלי גבול

רבי משה חיים, אחיו של בעל חידושי הרי"ם, התעשר עושר רב. פעם אחת הגיע לגור, לבקר את הוריו הזקנים. כשהתקרב לעיר, נוסע במרכבתו ההדורה, ראה אישה קשישה משרכת את רגליה אל העיר, ועל כתפיה ערמת תבן גדולה. לתדהמתו ראה כי זו אימו הרבנית. מיד קפץ מהמרכבה ושאל לפשר הדבר. השיבה האם: "למזרן, בעבור כלה יתומה".

נזעק הבן: "אימא, אתן לך כסף שיספיק לעשרה מזרנים, ובלבד שתזרקי את התבן".

נענתה הרבנית: "אדרבה, תן כסף. היתומה זקוקה גם לכסף ולא רק למזרן"... 

מעשה שהיה

סיפורים וחידושים

על סדר היום עמד עניין ציבורי חשוב שנגע לכלל ישראל. רבי מנחם-מענדל (אדמו"ר ה'צמח צדק') מליובאוויטש, שניצב בחזית הפעולה, ביקש לתאם את מהלכיו עם הצדיק רבי ישראל מרוז'ין. הוא שיגר אפוא לרוז'ין את חסידו הנודע, הגאון רבי יצחק-אייזיק מהומיל.

בהגיעו לרוז'ין התקבל רבי יצחק-אייזיק על-ידי הצדיק בחמימות רבה, ואף הוזמן להתארח בביתו – גם בזכות אישיותו ולמדנותו, אך בעיקר מתוך הכבוד העמוק שרחש רבי ישראל מרוז'ין לאדמו"ר ה'צמח-צדק'.

לאחר שהשליח והצדיק נועדו ביניהם ביחידות ודנו בסוגיה שעל הפרק, התברר לרבי יצחק-אייזיק כי יהיה עליו להתעכב ברוז'ין עוד כמה ימים. ביודעו כי שום דבר בעולם אינו לבטלה, החליט לנצל את ימי שהייתו ברוז'ין כדי להתחקות על הנהגתו של הצדיק.

הסדר אצל הצדיק מרוז'ין היה, שכאשר קיבל אנשים שבאו לשוחח עמו בדברי תורה, או לזכות בעצותיו ולקבל את ברכותיו, עמדו לצידו שניים מחסידיו, כחיילי משמר משני עברי המלך. מימינו עמד חסיד שהיה מקורב אליו ביותר. הלה שימש כעין מתורגמן בין הצדיק לבין הבאים. משמאלו עמד הגבאי הראשי, שקצב את זמן השיחה של הנכנסים.

בין הבאים באותו יום היו שני חסידים, שמשום-מה הוכנסו פנימה יחד. אחד מהם נמנה עם גדולי הרבנים בבוקובינה, למדן גדול ומפורסם, וממקושריו הגדולים של הצדיק מרוז'ין. בידו החזיק כתב-יד של ספר חידושי-תורה, שזה עתה סיים את כתיבתו. הוא בא אל רבו כדי לקבל את הסכמתו על הספר, קודם שיביאו לדפוס.

החסיד השני, שכאמור הוכנס אף הוא לחדר, הביא עמו גם-כן ספר שחיבר. לא היה זה ספר חידושי-תורה, אלא קובץ של סיפורי-צדיקים שאסף וליקט במשך שנים, ממקורות מגוּונים. גם הוא חפץ בהסכמת רבו על הספר, בטרם יוציאו לאור.

הצדיק הורה למקורבו, שעמד לימינו, לקרוא באוזניו כמה קטעים מספר הסיפורים. המקורב קרא כמה סיפורים, והדברים היו מחממי-לב ומשובבי-נפש. לאחר מכן הורה הצדיק למקורב לקרוא לפניו מספר חידושי-התורה של הרב הנודע. ואכן, המעט שקרא מן הספר העיד על חריפותו ובקיאותו של המחבר.

שקע הצדיק לזמן-מה בדבקות. לאחר מכן החל לדבר בשבחם של סיפורי צדיקים, השפעתם העמוקה על שומעיהם, והרושם הרב שהם מחוללים בגן-עדן. כשסיים לדבר בשבח הסיפורים, פתח בדברים על מעלת היגיעה והחידוש בתורה, מזכיר אותם קטעים שהוקראו לפניו מספרו של הרב, ומתפלפל בהם.

לאחר מכן הורה לגבאי להגיש לו נוצה וקסת דיו. תחילה כתב הצדיק דברי הסכמה לספר הסיפורים, ורק לאחר מכן העניק את הסכמתו לספר החידושים.

כל אותה השעה עקב רבי יצחק-אייזיק אחר מעשי הצדיק מרוז'ין והשתומם: מדוע דיבר הצדיק מרוז'ין תחילה במעלת סיפורי הצדיקים ורק לאחר מכן שיבח את היגיעה והחידוש בתורה; ומדוע הקדים את כתיבת הסכמתו על ספר הסיפורים להסכמתו על ספר החידושים?!

יומיים לאחר מכן חל ראש-חודש, ורבי יצחק-אייזיק הוזמן לסעוד עם הצדיק סעודה לכבוד היום. במהלך הסעודה נשא הצדיק דברי תורה, ואף כיבד את אורחו החשוב לשאת מדברי רבו ומשל עצמו.

לקראת סוף הסעודה, לפני ברכת המזון, אמר לפתע הצדיק מרוז'ין: "הרב מהומיל, שליחו של הגאון הצדיק מליובאוויטש, מתפלא עליי ועל מעשיי. ואולם, אין כל חידוש לא בשאלתו ולא בתשובה עליה.

"רש"י הקדוש כבר הקדים ושאל אותה השאלה, על הפסוק הראשון בספר בראשית. 'לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", ומה טעם פתח ב"בראשית"?', מקשה רש"י, ומיד משיב, 'משום כוח מעשיו הגיד לעמו'. כלומר, בגלל הכוח וה'נשמה' הטמונים ב'מעשים' של בריאת העולם.

"זקני, המגיד ממזריטש, קיבל ממורו הבעש"ט הקדוש את הסוד, כיצד לראות בכל דבר ודבר בעולם את ה'נשמה' המחיה אותו".

הצדיק מרוז'ין הישיר מבטו אל רבי יצחק-אייזיק והוסיף: "האם מבין אתה את דבריי? הולך אני באותו סדר שקבע הקב"ה בתורתו הקדושה – תחילה ספר בראשית, שהוא בבחינת סיפורי צדיקים (כלשון המדרש לגבי בריאת העולם, 'במי נמלך? בנשמותיהם של צדיקים'), ורק לאחר מכן ספר שמות – 'החודש הזה לכם', מצוות ודיני התורה".

הצדיק מרוז'ין שינה את טון דבריו, שלבשו עתה רוך: "שני המחברים הם חסידים בעלי צורה. בשני החיבורים יש חידושים נאים ותועלת נפלאה. הנה כי-כן, חידושי התורה מעידים על גודל למדנותו ועל סברותיו המצויינות של המחבר החשוב, בתורה הקדושה. ואולם סיפורי הצדיקים מספרים על החידושים העצומים שחידש ומחדש הקב"ה בעולמו. אלה מבטאים את התגלותו האלוקית של הקב"ה בבריאה. לכן הקדמתי את סיפורי הצדיקים לחידושי התורה. 'בראשית ברא אלוקים', בא לפני 'החודש הזה לכם'"...

קירוב לבבות

לנצל את ההשפעה

אם כל יהודי נדרש לצאת מד' אמותיו ולחפש יהודים שעדיין לא זכו לאור התורה, כדי לקרבם לה' ולתורתו, קל-וחומר שמי שתפקידו ועיסוקו מביאו למגע עם יהודים כאלה חייב לנצל את השפעתו ואת קשריו כדי לקרב את לב ישראל לאביהם שבשמים.

פעמים רבות דיבר הרבי מליובאוויטש בכאב על אנשים שבעבודתם באים במגע עם יהודים שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות, והם 'נזהרים' שלא לנצל 'חלילה' קשרים אלה כדי לתת לאותם יהודים מעט יהדות. גישה זו שגויה מיסודה, שהרי כל דבר הוא בהשגחה פרטית, ואם הקב"ה מזמן פגישה בין שני יהודים (גם אם העילה החיצונית לכך היא ענייני פרנסה וכדומה), בוודאי עליהם להפיק מהמפגש הזה תועלת לתכלית העיקרית של קיומם – "אני נבראתי לשמש את קוני". להפך, יהודי צריך לראות בהפצת תורה ויהדות את התכלית והייעוד העיקרי של כל עיסוקיו, ובכלל זה פרנסתו וקשריו האישיים.

להפוך יהדות ל'חדשות'

חובה וזכות מיוחדות מוטלות על מי שהשפעתם מגיעה לא רק ליהודים יחידים, אלא לציבור גדול. עסקני ציבור, סופרים ועיתונאים צריכים לזכור, כי העובדה שדבריהם מגיעים ליהודים רבים ומשפיעים עליהם, מחייבת אותם שבעתיים לנצל את כוחם להפצת התורה והמצוות. גם מי שעוסק בתחומים שלכאורה אינם קשורים ישירות ליהדות, צריכים לחפש דרכים ואמצעים לנצל את השפעתם בעניין זה, שכן יכולת השפעה זו היא אולי תכליתו העיקרית של אותו אדם.

העיתונאי מוטי עדן זכה להיכנס ל'יחידות' אל הרבי בשנת תש"מ, בהיותו כתב 'קול-ישראל' בצפון. הרבי אמר לו: "הכול הוא בהשגחה פרטית. ומכיוון שנתנו לך תפקיד אחראי, שדרכו יש ביכולתך להפיץ דברים של טוב ואור וקדושה ויהדות, באופן שיגיעו לרבבות בני ובנות ישראל – ודאי שהקב"ה נתן לך גם את הכוחות לבצע תפקיד זה בשלמותו, ואין הדבר תלוי אלא ברצונך הטוב ובהחלטה נחושה שלך, ואז בוודאי תצליח, וזכות הרבים תסייע לך".

העיתונאי שאל את הרבי: "יש בעיה, לא מכל דבר אפשר לעשות חדשות. איך אפשר להפוך את הדברים ל'חדשות'?". הרבי השיב בהרחבה, שהתורה היא תורת חיים, ויהודי נדרש לחוות אותה מחדש בכל יום ויום. וסיים: "מכיוון שאתה כבר נמצא בשטח זה, ודאי תוכל למצוא איזו הקדמה ודרך לקשר זאת ל'חדשות' שקרו בפועל בעולם הזה הגשמי והחומרי"...

לא לחשוש

בשעתו היו שעוררו שאלה, אם הדפסת דברי-תורה בעיתונים אינה פוגעת בכבודם ובקדושתם של דברי התורה. הרבי מתייחס גם לשאלה זו, שבאה מרב ידוע, עורך ביטאון תורני נכבד בארה"ב: "במענה על שאלתו, במה שראה מכתבי נדפס בעיתון שיש חשש שעיתונים אינם נשמרים, והרי במכתב זה הובאו גם מאמרי חז"ל ופסוק". הרבי מציין שנוהגו זה מבוסס על מנהג גדולי-ישראל בעבר, שהדפיסו דברי-תורה בעיתונים, "אף שכמה שהיה אפשר היו נזהרים, היינו שלא לכתוב השם בצורתו וכו', אשר גם בזהירות זו נהגינן". והרבי מסיים: "כבר ידועה דרשת רז"ל על הכתוב 'ודגלו עליי אהבה', ודילוגו עליי – מדלג על האזכרה – אהבה" (אגרות-קודש כרך יב, עמ' 17).

ועוד בעניין זה (איגרת מכ"א בסיוון תשט"ז): "כל שאפשר לו למצוא צינור ואופן שיתפרסמו ענייני תורתנו הקדושה ברבים, החובה עלינו לעשות את זה ככל האפשרי. ולא עוד, אלא שבעניין שלהדפיס דברי תורה בעיתונים, שלפני איזה דורות היו זהירים בזה, כיוון שחשש גדול שלא ינהגו כבוד בעיתונים ויושלכו בחוצות, הנה גם בזה התחילו לנהוג גדולי-ישראל בדור שלפני דורנו... ובלבד שיגיעו אפילו לאחד או לשניים מבני-ישראל ויעמידוהו על האמת ובקרן אורה".

בציפייה לגאולה

ידוע פתגם רבנו הזקן, שכאשר יבוא משיח-צדקנו יודפס הדבר בעיתונים. אכן, כבר נדפס בעיתונים ש'הנה-הנה בא משיח'. אבל מובן שהעיקר הוא עצם ביאת המשיח ולא מה שכתוב על כך בעיתונים" (הרבי מליובאוויטש, כ' בכסלו תשנ"ב)

חיים יהודיים

הרבי מליובאוויטש. 'שיחות לנוער' כהשראה ל'שיחת השבוע'

מתווה הדרך לשימוש בתקשורת

חשבנו מי האישיות הראויה לכבד את הגיליון החגיגי הזה, במדור שאירח כאלף מרואיינים נכבדים ורבי-פעלים, לצד אנשים שמאחוריהם סיפורי-חיים מרתקים. מהר מאוד התברר כי מן הראוי להקדיש מדור זה למי שהשפיע יותר מכול על עיצוב דמותו של הגיליון. מי שברוחו הגדולה – רוח של אהבת-ישראל אמיתית כלפי כל יהודי – התווה את אופיו של 'שיחת השבוע' בכלל ואת צביונו של מדור זה בפרט. אין צורך לנחש, התצלום כבר מסגיר את בחירתנו.

כשאנו חוגגים אלף גיליונות, שכל ייעודם הפצת יהדות וחסידות – מעניין לעקוב אחר יחסו של הרבי מליובאוויטש למדיה התקשורתית בכלל. גם בעניין זה פרץ הרבי דרך, שכיום הכול צועדים בה בביטחה.

עמוד לפרשת השבוע

כבר לפני כחמישים שנה יזם הרבי שידור שיעורי 'תניא' בתחנות הרדיו בארץ ובארה"ב. על הטענה, כי הרדיו אינו כלי ראוי להשמעת דברי-קודש, ענה: "עניין הבריאה אינו אלא בכוחו של הקב"ה בכבודו ובעצמו... על-אחת-כמה-וכמה שכן הוא בנוגע ל'רדיו', כוח אדיר שהכניס הקב"ה בטבע, שעל-ידו נשמע קולו של המדבר מסוף העולם ועד סופו, וברגע כמימרא. ומכיוון שכל העולם נברא 'בשביל התורה ובשביל ישראל', פשיטא שגם כוח אדיר זה נברא כדי לנצלו לענייני קדושה".

זו גם הייתה גישת הרבי לפרסום ענייני יהדות בעיתונות. מר נח מוזס, מבעלי 'ידיעות אחרונות', ביקר בשעתו אצל הרבי. לאחר מכן כתב לו הרבי: "לדעתי יש הכרח גדול שבעיתון שהוא בבעלותו, בהשגחה עליונה, יוקדש על-כל-פנים עמוד או יותר, מדי שבוע בשבוע, לענייני פרשת השבוע, מצוות שזמנן בשבוע זה, בהוספת דברי הלכה למעשה בעניינים האמורים".

הצידוק לקיומו של עיתון

בשיחה עם מר אלתר ולנר, כתב 'הצופה' ומנהל סוכנות עתי"ם, אמר הרבי: "עיתון צריך להיעשות מתוך עבודת ה'. על העיתון לשמש מקור כוח לחיזוק היהדות בעם-ישראל – אחרת אין שום צורך בקיומו של העיתון".

באותה שיחה הביע הרבי הסתייגות מעצם קריאת העיתונים: "עצם קריאת העיתון הוא עניין של ביטול תורה, אבל כיום – שנתמעטו הדורות – יש הצדקה לעיתון, וההצדקה היחידה היא שהעיתון נועד למי שאם לא היו קוראים את העיתון הדתי, היו קוראים דברים אחרים, שלא בקדושה, וממילא העיתון הדתי מונע התרחקות יהודים אלו מיהדות".

מקור ההשראה

על הטלוויזיה התבטא בחריפות רבה. הרבי ציין, כי באמצעותה מכניסים יהודים לתוך ביתם דברים שבעבר היו נזהרים אפילו שלא לעבור לידם ברחוב, ובכלל זה איסורים שעליהם נאמר 'ייהרג ואל יעבור'. ועם זה, מכיוון שיש מי שצופים בטלוויזיה, יש להשתמש בה להפצת התורה והחסידות, כדי שגם יהודים אלה ייחשפו לאור היהדות.

עוד קודם נשיאותו החל הרבי להוציא-לאור ירחון לציבור הרחב – 'שיחות לנוער' שמו. בביטאון הזה, שנדפס בכמה שפות, הובאו סיפורים מכל חוגי היהדות ומכל העדות, לצד תיאור דמותם של גדולי-ישראל מכל שבטי ישראל. 'שיחת השבוע' שאב השראה רבה מאופיו של 'שיחות לנוער' ורבים מהסיפורים שהובאו אצלנו נלקחו משם.

פינת ההלכה ומנהג

רב זמין

שאלה: עד כמה צריך רב להיות זמין וזריז במתן תשובה לשאלה בהלכה?

תשובה: 'עינוי הדין' ממש הוא בבית-דין, אחר גמר הדין, ולכן אסור לעכב את הודעת פסק-הדין ואת ביצועו. לדעת השל"ה, גם בהוראת איסור והיתר, כאשר התשובה ברורה לרב והוא מעכב את מסירת הדברים לשואל, יש בזה משום עינוי הדין.

ב'מנהגי מהרי"ל' מביא בשם רבו, רבי שלום מווינה, שדרש על הפסוק (תהילים לד,טו) "ועשה טוב": "אם הוא תלמיד חכם - יהא גומל חסד... ויהיה נוח ומזומן לבריות בכל שעה לדין ולהוראה בלי שהות".

במכילתא ובמקורות רבים נוספים מסופר סיפור נורא על רבן שמעון בן-גמליאל ורבי ישמעאל בן-אלישע (מ'עשרה הרוגי מלכות') שיצאו ליהרג, ואמר רבי שמעון לרבי ישמעאל: "ליבי יוצא, שאיני יודע על מה אני נהרג". ניחם אותו רבי ישמעאל: "מימיך בא אדם אצלך לדין או לשאלה, ועיכבתו עד שתהא שותה כוסך ונועל סנדלך או עוטף טליתך? אמרה תורה (שמות כב,כב): 'אם ענה תענה' - בין עינוי מרובה ובין עינוי מועט!". אמר לו: "ניחמתני, רבי".

כתב על זה מהרש"ם (רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון מגליציה, מגדולי המשיבים בדורו. נפטר לפני כמאה שנה), שדרך זו היא רק לצדיקים גדולים, שהקב"ה מדקדק עמם כחוט השערה. ועם זה סיפר: "וה' יתברך יודע, כי אני בעוניי כמה פעמים הזהרתי את בני-ביתי, שאם יבוא מי לשאול באמצע אכילה או שינה - לא יעכבו, אלא יביאו לפניי או יקיצוני...". וראינו עוד רבנים בדורנו שהקפידו על כך.

בכל אופן, מסתבר שאין חובה זו חלה על שאלה בטלפון או בדואר. אמנם בימינו, שהצימאון רב והידע מועט, חלה חובת הזמינות על כל בן-תורה, ובפרט אם הוא נושא תפקיד ציבורי.

מקורות: אבות פ"ה מ"ח. מכילתא משפטים כב,כב. מנהגי מהרי"ל עמ' יב. של"ה מסכת שבועות (דפוס אמשטרדם קפד,ב). פתחי תשובה יו"ד סי' רמב ס"ק ט. שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רי ד"ה ובדבר חשש.

שני צדדים למטבע

הפצת תורה או תחליף ללימוד תורה

עיבוד רעיונות תורניים לשפה פשוטה ותמצותם לפתגמים קצרים – האם הוא מקרב יהודים לתורה או שהוא נעשה תחליף ללימוד רציני ומעמיק?

תועלת לכול
משה גרילק

תשובתי היא: כן, יש ערך ותועלת בפרסום דברי-תורה בעלונים ובעיתונים. החשש מפני פופולריזציה של עניינים מהותיים ביסודות היהדות ועבודת ה' וגרימת רדידות למושגים עמוקים – אינו רלוונטי לדעתי הענייה.

מקצת הקוראים הם יהודים המורגלים ללמוד ולהעמיק, והם מקדישים שעות ללימוד רציני. העיון המרפרף בעלון מביא להם לא-אחת מקורות שלא עמדו עליהם בעצמם, ובכך דעתם  מתעשרת. בהיותם מורגלים  להעמיק בענייני יהדות, לא תגרום להם הלשון הפופולרית להתייחס לנכתב בשטחיות.

ואילו החלק השני של הקוראים, שאינם פותחים ספר בשעות הפנאי, ודאי שהם מפיקים מן העלון את מירב התועלת. אם הם שטחיים, לא הנכתב בעלון גרם להם  חיסרון זה.

אולם נדמה שלעורכי עלון חסידי אין כאן כלל שאלה. הלוא האמרה החסידית המפורסמת "יפוצו מעיינותיך חוצה" אינה מכוּונת רק ליושבי בית-המדרש, המעמיקים בספרי המוסר, החסידות וכו', אלא גם אל היהודים היקרים שהם מחוץ לבית-המדרש.

גרילק הוא עורך השבועון 'משפחה'

פיקנטריה של תורה
מרדכי גרליץ

סיפר הגה"צ רבי ברוך שניאורסון זצ"ל, ראש ישיבת טשעבין: שני חסידים התווכחו אם ספר מסויים הוא 'ספר דרוש' או 'ספר חסידי'. אחד האדמו"רים, שהאזין לוויכוח, הגיב: "אם אפשר לחזור על אמרה מתוך הספר – זה ספר דרוש; אך אם הדברים חודרים אל לב הלומד ומחלחלים אל השיתין שבנפשו – זה ספר חסידי"...

מכאן יש להסיק, כי אמרות-הכנף המקשטות את העלונים אינן נידונות אפילו כמילי דחסידותא, כל-שכן שאינן נחשבות לימוד תורה, ובוודאי לא תורה לשמה, כפי ההשגה החסידית הנעלה.

בספר 'יון מצולה', לרבי נטע הנובר, העוסק בגזרות ת"ח-ת"ט, מתואר ההוויי היהודי בפולין. מסופר שם כי במסעדות היהודיות, שפעלו ב'ירידים' הגדולים, עסקו שיחות הסוחרים בפענוח 'מדרשי פליאה'. אלה היו הנושאים הפיקנטיים של היהודי המצוי. זה לא היה תחליף לקביעת עיתים לתורה, אלא פועל-יוצא מהעובדה, שכל חייו ועולמו של היהודי סבבו על ציר התורה.

עיטור העלונים באמרות על פרשת השבוע משמעותו, שביהדות המקורית אפילו ה'פיקנטריה' קשורה בתורה. זו נקודה חיובית וחשובה כשהיא לעצמה, אך לא יותר מזה.

גרליץ הוא סופר ובעל מדור שבועי ב'המודיע'

אקטואליה בבית-הכנסת
האם ראוי שעלונים המופצים בשבת בבתי-הכנסת יעסקו באקטואליה?

לא לפחד לדבר
אורי אליצור

בדיחה ידועה מספרת על רב שקיבל משרה בקהילה עשירה בארה"ב, ונשיא הקהילה הזהיר אותו שבדרשותיו לא ידבר על שמירת שבת, שכן זה עניין שנוי במחלוקת; שלא ידבר גם על טהרת המשפחה, כי לחלק מהמתפללים זה נושא רגיש; ושלא יזכיר את הצורך לתת צדקה, כי זה עלול להרגיז כמה אנשים חשובים. "אז על מה אני יכול לדבר?" שאל הרב. אמר לו הנשיא: "דבר על אידישקייט".

מעולם לא נרתעו חכמי ישראל מלדבר, בדרשותיהם ובשיעורי התורה שלהם, על עניינים 'שנויים במחלוקת'. הפחד מפני מחלוקת לשם שמים הוא המצאה חילונית-מערבית. מחלוקת לשם שמים היא הנשמה של לימוד תורה, אם זו מחלוקת הלכתית ואם זו מחלוקת השקפתית, אם בקודש ואם בחול, ובלבד שיכוון ליבו לשמים. ואם כך בעניינים הקשורים בהנהגת הקהילה, קל-וחומר בעניינים הקשורים בהנהגת המדינה. סוף-סוף, כמה מדינות יהודיות יש לו לקב"ה בעולמו.

במיוחד נכונים הדברים בעת הזאת, שבה יותר ויותר מתברר כי מתחת לפני השטח של המחלוקת הפוליטית, מסתתרת המחלוקת על מיהו ישראל - עם ככל העמים או העם שעמד בהר-סיני וקיבל תורה.

אליצור הוא עורך-משנה של 'מקור ראשון' ועורך 'נקודה'

לא 'לנצל' את פרשת השבוע
הרב דוד סתיו

יש ניתוח רעיוני של סוגיות ביהדות, בדרך המעבירה את הסיפור העתיק למערכת מושגים בת-זמננו, כדי להצביע על היות תורתנו תורת-חיים, בעלת יסודות נצחיים, הרלונטיים לכולנו. פרשנות מעין זו רצויה, ותורמת ליכולת להתקשר ולהתחבר לתורה. שונה הדבר כאשר הניתוח מבקש 'לנצל' את פרשת-השבוע לגיוס תמיכה בעניין פוליטי נקודתי או להתנגד לו.

ניתוח פוליטי ממוקד בהכרח יורד לפרטים מציאותיים, מציג אותם בדרך חד-ממדית, המתאימה להשקפת הכותב, ואינו מאפשר ראייה מורכבת יותר. בכך תורם הכותב גם לזילות הרעיון התורני, שיכול להיות מוסכם ומקובל על הכול, אבל תרגומו לאירוע נקודתי מפתח ריחוק ממנו. כאן גם נוצר פער של אמון, שפוגע במקומות שבהם הכתיבה חפה מכל שיקול פוליטי, וחבל.

כתיבה עיונית פוליטית בענייני פרשת השבוע יכולה לגרום להתרחקות של הקוראים בעלי השקפות אחרות, וממילא להרחיקם מהתכנים החיוביים שיש בגיליון. בתי-הכנסת אמורים להיות מקום שבו בני-אדם יכולים להתרכז בעבודת ה', ולא לעסוק בניתוח הרעיונות הפוליטיים של כותבי הגיליונות.

הרב סתיו הוא רבה של שוהם ומרבני 'צוהר'

השפעתה של כתיבה
האם כתיבה בעלונים או עיתונים אכן משפיעה על דעת הקהל?

תרומה להפנמת המסר
הרב שאר-ישוב כהן

אין ספק כי למילה הנכתבת יש השפעה על עיצוב דעת הקוראים. עם זה, לא הייתי משווה את מידת ההשפעה המיוחדת של 'שיחת השבוע' לזו של עלונים אחרים, המייצגים השקפת-עולם של חוג מסויים בלבד. 'שיחת השבוע', בהיותו נאמן לקו הכלל-יהודי שהנחיל הרבי מליובאוויטש, מייצג במאמריו הראשיים ובמדוריו האחרים את כלל-ישראל. מכאן נובעת השפעתו הייחודית על דעת הקהל, לגווניו ולחוגיו.

באופן נקודתי יותר, סבורני כי ל'שיחת השבוע' חלק ניכר מאוד בהפנמת המסר שהמאבק הפנימי בסוגיית ארץ-ישראל אינו פוליטי בלבד, אלא מאבק עמוק ויסודי בין שתי תפיסות-עולם – ישראלית ויהודית. ידיו של 'שיחת השבוע' רב לו גם בחיזוק התודעה היהודית הכללית, בציבור הרחב.

בהזדמנות חגיגית זו הריני לשבח את הסגנון החיובי שנוקט 'שיחת השבוע', בדרך שבה הוא מביע את עמדותיו. גם כאשר הוא נדרש לתקוף דעות שגויות ותופעות פסולות, הוא עושה זאת על דרך החיוב ועל-פי הכלל 'חושך מגרשים על-ידי אור'.

הרב כהן הוא רבה הראשי של חיפה

שיח הגיוני ומתון
דוד זילברשלג

אנשים שמערכת האמונות והדעות שלהם מוצקה, יונקים את עיקר השפעתם מספרות הקודש ומוריהם הרוחניים - האדמו"רים, ראשי-הישיבות, הרבנים. קשה להניח כי עלון בית-כנסת, מוצלח ככל שיהיה, יוכל לשנות עמדות ולהשפיע מהותית על דעות.

גם בציבורים שבהם מקורות הסמכות פחות מוחלטים, הדעות מתקבעות על-פי רוח הסביבה ונטיותיה. אפילו כתיבה רהוטה ומשכנעת, כדוגמת זו של 'שיחת השבוע', המגישה כל נושא אקטואלי בטוב-טעם, בנועם ותוך יצירת הזדהות חזקה – תתקשה להטות דעה מימין לשמאל או להפך.

לעומת זאת, בכוחה של כתיבה כזאת לייצר שיח הגיוני ומתון, הפותח צוהר לדעות אחרות. אופיו של שיח כזה עולה בקנה אחד עם אמירתו המופלאה של רבי בונים אייגר, על מאמר חז"ל "כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות" - כשם שאינך כועס על העובדה שפני חברך שונות משלך, כך אל לך להתקומם לנוכח דעתו השונה.

שבחו של 'שיחת השבוע' - הבכיר והמוצלח שבעלוני השבת – שהביא לתוך השיח היהודי תרבות של שפה מקצועית, רהוטה ונעימה, רוויית אהבת-ישראל, ברוח מורנו הבעש"ט הקדוש.

זילברשלג הוא יו"ר הנהלת 'בקהילה' ומדוברי היהדות החרדית

לגליון האלף

"לקחתי אחד הביתה ונשביתי בקסמו"
יצחק אסקפה (48), מכונאי רכב, אור-יהודה:

נולדתי וגדלתי באור-יהודה, במשפחה מסורתית. נרות שבת, קידוש, בית-כנסת בערב שבת – לא הרבה יותר מזה. כזה גם היה דפוס חיי לאחר שהתבגרתי ועמדתי על רגליי.

לפרנסתי עבדתי כמכונאי-רכב. חייתי על קו התפר שבין חילוניות לשמירת מסורת, והוספתי לפקוד את בית-הכנסת השכונתי בלילות-שבת.

ליל-שבת אחד החלו להופיע בבית-הכנסת עלוני 'שיחת השבוע'. לקחתי עמי אחד הביתה, ומיד נשביתי בקסמו. מאז נעשיתי קורא מושבע של העלון.

שאבתי ממנו רעיונות נאים מהתורה, סיפורים מאלפים ועוד. אך יותר מכול, מבין שורותיו עלתה ונחשפה לפניי דמותו של הרבי מליובאוויטש, שישב בניו-יורק ודאג ליהודים וליהדות בכל העולם כולו.

מצאתי את עצמי מתוודע אליו, באמצעות העלון, וקולט אט-אט את עוצמת גדולתו. בכל מאודי נסחפתי אחר דמות-פלאים זו ובעקבותיה צעדתי לחיי תורה ומצוות.

כיום אני נשוי באושר לרעייתי, רחל, שהתקרבה אף היא ליהדות על-ידי חסידי חב"ד בקנדה. ביתנו מתנהל כבית חסידי לכל דבר.

'שיחת השבוע' מעשיר את חייהם ואת אווירת השבת של רבים-רבים, אך ככל שהדברים נוגעים לי, גיליון זה לא רק מעשיר את חיי, אלא אף האיר אותם באור התורה והחסידות, והציב אותם על המסלול הנכון.

המחשבה שסיפורי יופיע ב'שיחת השבוע', הגיליון שחולל מהפך בחיי, מרגשת אותי עד כדי צמרמורת, ומעניקה לי תחושה מופלאה של סגירת מעגל.

"הזדעזעתי מהסיפור והחלטתי להצדיק את קיומי"
הרב חיים-שלמה דיסקין, מנהל בית-חב"ד ורב קהילת חב"ד בקריית-אתא:

לפני כשנתיים, במוצאי שבת פרשת וישלח תשס"ד, התייצב בביתי אחד ממכריי, יהודי חובש כיפה סרוגה. האיש הוא בעל עסק מצליח, ונמנה עד אז עם מעגל התומכים הבינוניים בפעילותנו. אני מכיר אותו כבר שנים רבות כאדם שלו ורגוע. הפעם הוא נראה כמי שסערת-נפש עזה מתחוללת בקרבו.

הזמנתי אותו פנימה. "מה הריץ אותך אליי מיד בצאת השבת", ניסיתי להבין, "לא יכולת להמתין עד מחר בבוקר?!".

לאחר שנכנס והתיישב, החל לספר: "נולדתי בבית עני מאוד. כשנעליי נעשו קטנות למידת רגליי, הייתה אימי גוזרת את קצות הנעליים, כדי שהאצבעות יוכלו לבצבץ החוצה ובכך תיחסך קניית נעליים חדשות. והנה, בעזרת ה', גדלתי וזכיתי להגיע לאן שהגעתי. כידוע לך, לא זו בלבד שאני-עצמי מתפרנס יפה, אני אף מספק עבודה ופרנסה ליהודים רבים אחרים".

הוא נשם נשימה עמוקה והמשיך: "אני קורא נאמן של 'שיחת השבוע'. השבוע קראתי שם סיפור על חסיד עשיר של רבי שניאור-זלמן מלאדי שירד מנכסיו, ובא אל רבו לבַכות את מצבו.

"בין השאר טען כי 'אם הקב"ה חפץ ליטול ממני את רכושי – לא אהרהר אחריו, חלילה. ואולם תחילה עליי לסלק את חובותיי ולמלא את התחייבויותיי. צריך אני להשיב את הכסף לכל מי שהפקידו בידי את ממונם כדי שאסחר בו; צריך אני לעמוד בהתחייבות שנתתי לכל גבאי הצדקה; צריך אני לכסות את הוצאות החתונה של היתומים והיתומות שהבטחתי להשיאם'...

"בתגובה לטענותיו הישיר אליו הרבי מבט חודר ואמר: 'אינך חדל מלחשוב ולדבר על מה שאתה צריך, אולם על שאלה אחת דומה כי לא נתת את דעתך כלל – מה צורך יש בך!'.

"בסוף הסיפור נאמר כי דברי הרבי פילחו את ליבו של החסיד וחוללו מהפך בכל השקפת-עולמו".

בשלב הזה, הבחנתי כי אורחי מתרגש מאוד. הוא אמר: "מהרגע שקראתי את הסיפור הזה, איני מוצא מנוח לנפשי. שוב ושוב צפים ועולים בי זיכרונות הילדות הקשים, ומולם תחושת התודה לקב"ה על מצבי בהווה, בעוד שאלתו של רבי שניאור-זלמן מהדהדת במוחי בלי הרף – 'מה צורך יש בך!'.

"הסיפור הזה זעזע אותי עמוקות", סיים האיש. "החלטתי אפוא לעשות מעשה שיצדיק את קיומי".

בעודי תוהה למה מכוּונים דבריו, המשיך היהודי ואמר: "אני מעוניין להפוך את סכום תרומתי השנתית לתרומה חודשית קבועה".

הופתעתי, מפני שמשמעות הדברים הייתה הוראת-קבע לתרומה של אלפי שקלים מדי חודש. אך האיש מילא את הטופס, והוא מוסיף לעמוד בהתחייבותו עד היום.

(התורם סירב להיחשף ועל-כן לא הוזכר שמו)

"מפגש עם החסידות שהעניק מימד חדש של עומק"
הרב צבי שפיגל (48), טייס קרב (במילואים) וראש ישיבת 'קול מבשר' במבשרת-ציון:

נולדתי וגדלתי בנתניה. התגייסתי לחיל-האוויר ושירתי כטייס-קרב. במהלך תקופת שירותי הפעיל, בשנים תשל"ו-תשמ"ג, נפל באחד הקרבות בלבנון אחי הצעיר, חנן, שהיה קצין קשר בגדוד הצנחנים. אף-על-פי-כן הוספתי להשתתף בטיסות מבצעיות. אחת המפורסמות בהן הייתה השמדת סוללות הטילים הסוריות.

התעניינותי ביהדות החלה עוד במהלך שירותי הצבאי. הייתי במסע של בירור עצמי, שגבר לקראת סוף השירות. אחת מאבני-הדרך בהחלטתי לשמור מצוות הייתה כשנסעתי בימי הצבא לחו"ל, והגעתי למחנה ההשמדה דכאו.

השואה בכלל מלווה אותי מאז ילדותי, משום שסבי ואבי עברו אותה ונותרו שרידים יחידים מכל משפחתם. בביקור בדכאו הייתי לבד עם עצמי ופתאום חשתי מחוייבות עמוקה לנספים ולערכים שעליהם מסרו את נפשם. בו-במקום קיבלתי החלטה להקפיד על כשרות.

מסע הבירור הביא אותי ל'כולל מר"צ' במבשרת-ציון ליד ירושלים. לאחר תקופה של כמה שנים ב'כולל', למדתי ב'מרכז הרב', ולאחר מכן באו עוד חמש שנים של לימודי דיינות.

כבר במהלך צעדיי הראשונים אל התורה, נחשפתי לעולמה המיוחד של תורת החסידות. לצד כתביהם של אדמו"רי חב"ד, אני זוכר במיוחד את הטור הפנימי ב'שיחת השבוע', המגיש את עיקרי החסידות בשפה פשוטה ובהירה, שאינה פוגמת בעומקם הרעיוני. נהגתי לקרוא זאת בשקיקה ובקביעות.

המפגש הזה עם תורת החסידות, ש'שיחת השבוע' תפס חלק ניכר ממנו, נתן לחיי מימד חדש של עומק והוסיף קומה לבנייני הרוחני. עד היום מוסיפים אותם הרעיונות של תורת חב"ד להאיר את עיניי. 

"פתאום קיבלתי כוח; הבנתי שיש לי 'סולם'!"
אליעזר חצרוני (50), בעל עסק לייצור סוככים ופרגולות מרעננה:

הוריי עלו מתימן כשש שנים לפני קום המדינה. הם, כמובן, היו שומרי מצוות, אך באווירת הימים ההם ובסביבה החילונית שבה חיינו, ברעננה, היה קשה מאוד לגדל ילדים שומרי מצוות.

היינו שמונה אחים, ואני בן-הזקונים. אחד מאחיי, משה, נפל במלחמת ששת-הימים בעזה.

כשגדלנו, התפזרו האחים לכל מיני מקומות. כמה מהם פנו לקיבוצים. אני נשארתי בסביבת הוריי, ברעננה.

לפני כמה שנים הכרתי תיירת מגרמניה, שבאה לראות את 'ארץ-הקודש'. ההיכרות הולידה קשר, ואני לתומי סברתי כי היא תתגייר ולא תהיה לי שום בעיה. בתחילה היא אכן קיבלה עליה להתגייר, אך ככל שהזמן נקף התברר כי קשה לה לקום ולעשות את המעשה ולהתגייר באמת.

לא ידעתי את נפשי. מצד אחד היה ברור לי שזה קשר אסור. מצד שני, הדבר התרחש בדיוק בתקופה שבה הייתי בודד מאוד, והקשר הזה היה, מבחינתי, כמו קרן אור באפלה.

זה היה כמה ימים לפני חג-הפסח תשס"ב. לידיי התגלגל גיליון של 'שיחת השבוע'. בחזיתו התנוססה תמונת הרבי מליובאווישט, שבאותו שבוע מלאו מאה שנים להולדתו. בפנים, במדור 'אמרת השבוע', הופיע סיפור קצר על איש מחשבים אירופי, שהחל להתקרב ליהדות על-ידי שליח חב"ד באנטוורפן, בלגיה, ובתוך כך הבין כי עליו לנתק את קשריו עם צעירה לא-יהודייה. מאחר שהתקשה לעשות זאת, יעץ לו השליח לנסוע אל הרבי ולבקש את עצתו.

האיש טס לניו-יורק ופגש את הרבי. "אני מקנא בך!", הדהימו הרבי, ומיד הסביר: "הניסיונות שמוצבים לפני האדם הם בבחינת סולמות, שבאמצעותם אפשר לעלות למעלה. לי מעולם לא ניתן סולם כזה, שנתן לך הקב"ה. על-ידי העמידה בניסיון, אתה יכול להגיע לגבהים עצומים".

קראתי את הדברים וחשתי כי הם חודרים היישר אליי. פרצתי בבכי. לפתע הרגשתי שאני מתמלא כוח ותעצומות-נפש. הבנתי שהקב"ה הציב לי 'סולם' שעל-ידו אוכל לעלות מעלה-מעלה!

את ליל-הסדר של אותה שנה עשיתי בבית שליח חב"ד ברעננה, הרב אליהו שדמי. זו הייתה נקודת המפנה בחיי. ניתקתי, כמובן, את הקשר הפסול, ומאז אני מתקדם עוד ועוד במעלות הסולם הרוחני.

חשבו על מה שסיפרתי, והביטו בתמונתי כיום – נדמה לי שזה אומר הכול.

מכתבים לגיליון ה-1000

הגיליון נחטף

כמי שהתחיל את השבועונים לבתי-הכנסת, מוכרח אני לציין כי 'שיחת השבוע' עולה על כולנה. הכול ערוך ומסודר בו בטוב טעם ודעת, ואני מעיד כרב בית-הכנסת מהגדולים בתל- אביב, כי רבים מעלוני השבת נשארים על המדפים ואת 'שיחת השבוע' אין להשיג, כי הוא נחטף. יברככם ה' מציון להרבות חיל ולהמשיך בבריאות ובמנוחת-הנפש את היצירה הנהדרת הזאת.

הרב ד"ר יצחק אלפסי, תל-אביב

קראתי והחלטתי לקיים

אני באה ממשפחה מסורתית. שמרנו שבת ועוד מצוות בסיסיות, אבל לא הייתי מוכנה לכסות את שערי. גם אם מישהו היה מסביר לי את חשיבות הדבר, סביר להניח שלא הייתי משתכנעת.

לפני כשתים-עשרה שנה הוקדשה 'פינת ההלכה' של 'שיחת השבוע' לחשיבותו של כיסוי הראש. הדברים חדרו לליבי, והחלטתי שאני מתחילה לכסות את ראשי. למחרת כבר התביישתי לצאת לעבודה בלי כיסוי ראש, אך לא היה לי במה לכסות את ראשי. הדבר היחיד שמצאתי בבית היה כובע טמבל. חבשתי אותו, וככה באתי לעבודה בחנות. אנשים שאלו אותי אם יש שמש בחנות... אבל אני הייתי איתנה בדעתי. מאז ועד היום אני מקיימת מצווה זו וגם התחזקתי בהרבה מצוות נוספות.

אידה בנימין, נהריה

עונג שבת

דפים רבים מתקבלים מדי שבוע, והדף הכי נחטף: 'שיחת השבוע'. הפתיחה מעולה וקולעת לאקטואליה, הכול שזור באהבת-חינם. שואבים מן המעיין שלכם. לאורך כל הגיליון סיפורים מרגשים ומוסר-השכל, שהופכים ל'שיחת השבוע'. יישר כוח לכל התורמים להעשרת ידיעותינו ולעונג-שבת!

משה ושרה בכר, מושב בני-דרום

הערה אחת

חן-חן על עבודתכם הטובה, הטהורה והקדושה – המשיכו לעלות מעלה ולזכות את הרבים. זה שיחה-עלון שחוטפים בני כל העדות. פעם נסעתי באוטובוס וראיתי אדם מבוגר קורא בעלון. שאלתיו מה דעתו על השיחה, ואמר לי: "זה קול האמת וכל האמת". השיחה מתאימה לכל יהודי ולכל מצב ביהדות. רק הערה אחת – להזמין יותר אורחים ורבנים ספרדים. כל הצלחתו של הרבי וגדולתו שהיה נשיא ואב לכל ישראל, וכך אנו, התלמידים שלו,  נמשיך בע"ה.

הרב דוד חדאד, נתיבות. לפנים רב ומו"ץ בק"ק שערי אמת טולוז, צרפת

מאחד את היהודים

חיבור של ממש בין אנשים שונים אינו יכול להתקיים בלא נושא משותף לשיחה. חיבור של ממש בין יהודים יכול להתקיים רק על בסיס תורה אחת ומועדים משותפים. 'שיחת השבוע', בעיניי, הוא המאחד את כל היהודים ביום אחד לשיחה אחת.

אלף גיליונות בעיניך כיום אחד כי יעבור, והם מתאחדים לשלשלת אחת, לשיחה אחת שתימשך אי"ה ביתר שאת לעוד אלף ועוד אלף, למהווי אחד באחד.

הרב יהושע לביא, פתח-תקווה

מצאתי בדפוס

אני מנויה על 'שיחת השבוע' מאז יצא לאור. הסיפור שלי קרה לפני עשרים שנה. נסענו למלון הילטון בתל-אביב, לפגוש חבר ילדות של בעלי. תוך כדי שיחה נכנס לחדר חסיד חב"ד, והזמין אותנו לביקור בכפר-חב"ד.

הייתי אז בשלבים הראשונים של חזרה בתשובה, ושמחתי להכיר את חסידות חב"ד. זה היה ביקור מעניין ביותר. לבסוף סיירנו בבית-הדפוס בכפר. בעת ההיא הדפיסו שם את הגיליונות הראשונים של 'שיחת השבוע'. מאוד מצא חן בעיניי הגיליון השבועי הקטן, "מעט המכיל את המרובה". מאמר העורך המשלב תורה עם אקטואליה. המדור 'מעשה שהיה' מעניין ביותר, ואף 'פינת ההלכה', שעוזרת לי לא-מעט בתשובות מאירות-העיניים.

אני שומרת בביתנו את כל אלף הגיליונות, ומדי פעם לוקחת גיליון נוסף מבית-הכנסת, כדי לזכות בו את נכדיי. שהקב"ה ייתן לכם כוחות להמשיך בעבודת הקודש.

מלכה קציר, תל אביב (מחברת הסדרה 'והגדת לנכדך')

הציבור צמא

אני עוקב אחר 'שיחת השבוע' מראשית הופעתו, ובכל שבוע אני מתפעל מחדש מתוכנו. למרות הוותק הרב, לא שינה את צורתו מאז ראשית הדרך. המדורים נותרו כשהיו, ותמיד הם מרתקים ומעניינים את הקוראים. אני חש כי הציבור הרחב צמא לקבל לידיו את הגיליון החדש של 'שיחת השבוע', עד שרב הביקוש על ההיצע.

ברצוני לציין במיוחד את מאמר העורך. בכל שבוע אתה מצליח להפיק מעצמך את המירב והמיטב, ולפרסם מאמר אקטואלי נפלא בטוב-טעם, המתאים לכל החוגים בעם-ישראל. מאמר שהכול יכולים להזדהות עמו. אני מבקש לאחל לכם המשך פעילות מוצלחת ועשייה רבה למען כלל-ישראל.

ד"ר אלי י' שוסהיים, יו"ר אגודת 'אפרת'

העורק העיקרי

הנני רואה לנכון לברך את 'שיחת השבוע' לרגל הוצאת גיליון ה- 1000. למדתי בצעירותי בישיבת תומכי תמימים בפטרופוליס, ברזיל, בהנהגת שליח הרבי, הרב בנימיני. 'שיחת השבוע' הוא העורק העיקרי שמחבר אותי ל'גרסה דינקותא' במשך השנים מאז עליתי ארצה. יישר כוחכם.

השופט מנחם (מריו) קליין, פתח-תקווה

רצים כדי 'לחטוף'

ברצוני לספר לכם איזו שמחה מחודשת מגלה אני מדי שבת בשבתו עם חלוקת העלון בבית-הכנסת במירון. אין לשער את השמחה ואת הריצה שאנשים רצים כדי 'לחטוף' את העלון. 'שיחת השבוע' הוא הפופולרי ביותר בכל המרחב האזורי שלנו. חסר לי שבטעות העלון לא יגיע לשבת לבתי-הכנסת, אילו תגובות נזעמות אקבל. העלון נקרא על-ידי כל שכבות האוכלוסייה ובני כל הגילאים. כל אחד ואחד מוצא את הפינה המעניינת אותו ואת הנקודה שמדברת אליו. עלו והצליחו, כה לחי, לעוד אלף גיליונות נוספים!

יוסי זליקוביץ', מושב מירון

חמישה קלסרים

'שיחת השבוע' הוא חלק אינטגרלי של חיי. אני שומר את כל הגיליונות מ-1991! הם שמורים בחמישה קלסרים עבים, לפי הספר בחומש. כל שבוע אני לומד וחוזר על כל הגיליונות של השבת הבאה. בשולחן השבת אנחנו לומדים מהמדור 'שולחן שבת', ואני משתמש ברעיונות מ'שיחת השבוע' לדברי התורה שלי. יישר כוחכם!

שלום דינרשטיין, ירושלים

מקרב עולים

אני מלמד עולים חדשים מרוסיה, בקריית-מנחם ברמלה, זו שנה שלישית. אין ביכולתי לתאר במילים את חשיבות הגיליונות בעברית וברוסית. המאמרים והכתבות הם אמצעי-עזר ללימוד, לאנשים שהיו רחוקים מהידע מהמסורת ומכל הקשור ליהדות. קריאת הגיליונות מעשירה את הידע ומעודדת את המשתתפים לקיים יותר מצוות ומעשים טובים.

אשר וייסמן, רמלה

נוסטלגייה

אתמול, שבת בצהריים, הייתי שקוע בקריאת גיליון 'שיחת השבוע'. לפתע בתי הקטנה, בת שש, התקרבה והחלה לאיית כותרת באחד העמודים. עדיין קשה לה לקרוא בלי ניקוד.

באותו רגע עברה בי תחושת כאב של נוסטלגייה לאותם הימים, כאשר עליתי ארצה מקירגיזסטן, בימי החורף בשנת תש"ן, ונחשפתי לקהילה הנפלאה של חב"ד בשכונה יא בבאר-שבע. ראיתי שאנשים קוראים עיתון 'מוזר' בצימאון מטורף. התחלתי להתעניין, בהתחלה בשפה הרוסית. הגיליון בשפה העברית נתפס בעיניי כיעד בלתי-אפשרי, אך מאוד רציתי לגלות מה כתוב בו.

השתדלתי מאוד, כמו בתי, התלמידה בכיתה א. כעבור כמה חודשים התחלתי לשקוע בתענוגות וביצירות-מופת של עורכי הגיליון. הדברים השפיעו עליי חזק מאוד. למרות שבהתחלה היו קשים לתפיסה, עם הזמן התמכרתי לדברי הרבי החשובים, לעמדות השאובות מתורתנו הקדושה, ולדברי ההלכה של הרב גינזבורג. בעזרת הגיליון שיניתי את תפיסת עולמי ואת אורח-חיי.

לדעתי, 'שיחת השבוע' מהווה חלק חשוב בחיי, נוסף על התפילות, שיעורי התורה והמצוות, בכך שהוא נותן סיכום שבועי לאקטואליה, מביא סיפורים מרגשים עד דמעות מהעבר המפואר של עם-ישראל, חושף אותנו לאנשים מדהימים, ונותן מענה לשאלות הקוראים.

בהזדמנות זו אני רוצה לבטא רגשותיי כלפי חסידי חב"ד, שלא מפסיקים לרגע לקרב ולחזק יהודים בכל רחבי תבל. שכרכם יבוא. יישר כוח!

הנני מאחל לעורכי הגיליון אריכות ימים, גילויים חדשים והרחבת פעילויות המערכת עד בלי דיי.

צבי קסלר, באר-שבע

קורא בשמירה

העלון 'שיחת השבוע' הוא העלון היחיד שפשוט קוראים את כולו, ולא מחפשים רק את הסיפור שבו. אני אישית כבר שנים אוסף את העלונים ומאגדם בקלסרים. לפעמים אני עובד בשמירה בלילה, אני לוקח איתי את אחד הקלסרים וקורא וקורא ולא שם-לב שהגיע סוף המשמרת. מדי פעם יוצא משמים שבדיוק כשהייתה לי שאלה בהלכה, באותו שבוע עסק הרב גינזבורג בפינת ההלכה באותו עניין.

דניאל לוי, מושב גמזו

נוגע בדברים הכואבים

אני וכל בני משפחתי נהנים מאוד לקרוא את 'שיחת השבוע'. מכל הדפים שאנו מקבלים מדי שבת – שלכם הכי מעניין ואקטואלי, ונוגע בדברים שכואבים לנו באמת. אנו מקבלים מכם כוח ויראת ה', וזה הכי חשוב היום. המשיכו לחזק אותנו עד בוא משיח צדקנו בעז"ה.

שושנה אלינר, תל-אביב

הח"כים והשרים מקבלים?

פי מלא שבחים ל'שיחת השבוע'. אני מחפש אותו בכל יום שישי, ואם אני לא מוצא, אני מחפשו ביום ראשון ב'גניזה'. כל שבוע אני חייב לקרוא במיוחד את המאמר בעמוד השער. תמיד מאוד לעניין ומאוד נכון, מעשי ושקול. האם כל חברי הכנסת והשרים מקבלים את המאמר? גם הכתבה בעמוד האחרון מאוד מעניינת, והיתר מתאים, כמובן, לשולחן השבת. כה לחי.

אלחנן פלס, ירושלים

מאות שיעורים

כקורא העלון מיום היוולדו אצטרף לרבבות קוראים ומושפעים ברחבי תבל לאיחולים לבביים ונפשיים לרגל הופעת העלון האלף. סגנון מעולה ונדיר, מילים קצרות המכיל תוכן בלי גבול. הכול כתוב, מבואר ומוסבר בטוב טעם ודעת. למרות ריבוי השנים שהעלון הנכבד מופיע וממלא את האוסף שלי, מאות שיעורים שמסרתי לכל הגילים בעלון צנוע זה – אני בכל פעם מתרגש מחדש ומזיל דמעה בקריאת המאמרים העמוקים ומרגשים כאחד.

יסלח לי הרב ברוד הנכבד על הביטוי ה'חוצפני' - "הרבי מדבר מתוך גרונו". השליח כמשלח! ייתן ה' שעלון זה יוכל בקרוב לבשר את התגלות מלך המשיח בגאולה הנצחית.

מוטל ווכטר, עיר דוד, ירושלים

שיחה באוטובוס

לפני כמה חודשים נסעתי לירושלים באוטובוס אגד. הנהג קיבל מאחד הנוסעים את 'שיחת השבוע'. במושב הראשון ישבה אישה, וביקשה ממנו את העלון. ביניהם התפתח דו-שיח על העלון: הנהג: "העיתון הזה הכי טוב במדינה, בלי רכילות ובלי פוליטיקה". האישה: "עיתון מאוד מעניין, עיתון שחודר לנפש. כתוב בצורה יפה". שניהם ציינו שהם מקפידים לקרוא אותו מדי שבוע, והוסיפו לשוחח עליו. השניים, יצויין, לא נראו שומרי תורה ומצוות (לעת עתה).

כל הכבוד ל'שיחת השבוע'. יפה לראות עד כמה אנשים נהנים ממנו ומושפעים ממנו.

דבורה זיגמן, כפר-חב"ד