חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:39 זריחה: 6:12 י"ח בחשון התש"פ, 16/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"עד דלא ידע" בפורים הכוח לעבודה של 'אתהפכא'
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 607 - כל המדורים ברצף
"עד דלא ידע" בפורים הכוח לעבודה של 'אתהפכא'
"ליהודים הייתה... ויקר"
הלכות ומנהגי חב"ד

כאשר העבודה היא באופן של "ידע", הרי הוא "דבר בפני עצמו" והמלחמה בדברים המבלבלים אותו נעשית בדרך של דחייה * אך כאשר העבודה היא באופן של "לא ידע", שיוצא ממציאותו ומגביה את עצמו, אזי הדברים המבלבלים אינם תופסים כלל מקום אצלו * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בנוגע לשמות הימים-טובים – יש שינוי בין פורים לכל שאר הימים-טובים:

כל הימים-טובים נקראים על שם הנס שאירע ביום זה או על שם המצווה המיוחדת ליום זה: פסח – על-שם הנס ש"פסח על בתי בני ישראל במצרים גו'"1, או "חג המצות", על-שם המצווה דאכילת מצה, "שבעת ימים מצות תאכלו"2. שבועות – על-שם המצווה "שבעה שבועות תספר לך"3.

סוכות – על-שם מצוות סוכה, "בסוכות תשבו שבעת ימים"4. חנוכה – על-שם חנוכת המזבח והמקדש5, או על-שם החניה מהמלחמה, "חנו כ"ה"6. ועל-דרך זה בנוגע לראש-השנה – התחלת וראש-השנה7, ויום-הכיפורים – "יום כיפורים הוא לכפר עליכם"8.

מה-שאין-כן היום-טוב דפורים – אינו נקרא על-שם מצוות היום, "ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים"9, וגם לא על-שם נס ההצלה מגזירת המן, אלא אדרבה – "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור"10, "הפור" ("הוא הגורל"11) שהפיל המן "להומם ולאבדם"11 רח"ל!

ב. ויש לומר הביאור בזה – בהקדים:

כתיב12 "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד", ומבאר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בהמאמר דפורים תר"ף ד"ה זה13,

– [בפורים הנ"ל אמר כ"ק אדנ"ע שני מאמרים: המאמר הראשון, ד"ה "והיה כאשר ירים משה ידו גו'", והמאמר השני, ד"ה "ראשית גויים עמלק גו'"] –

ש"ממה שכתוב ואחריתו עדי אובד, משמע, שעמלק לא יהיה לו בירור ותיקון כלל, ורק איבודו זהו תיקונו, וצריך להבין הלא אמרו רז"ל14 מבני בניו של המן למדו תורה ברבים, וידוע15 דהמן היה מזרעו של עמלק, והיה בו בירור כו'",

ומבאר, ש"יש בזה ההפרש בין בעתה לאחישנה, דבעתה הוא שנאבדים לגמרי, ובאחישנה אזי יש להם בירור, דהנה אמרו רז"ל16 זכו אחישנה לא זכו בעתה, והיינו כאשר זכו ישראל בעניין הבירורים אזי אחישנה שיהיה הקץ קודם זמן הקצוב, ואזי ניתוסף על-ידי זה אור בקדושה... וזהו ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד, דהאחרית וסוף דכל הסטרא-אחרא בכלל וקליפת עמלק בפרט הוא שיאבדו לגמרי בכלות הזמן שנקצב להם, דקץ שם לחושך17 כו', וכאשר אחישנה על-ידי הבירורים יכול להיות בירור גם בקליפת עמלק... וזהו גם-כן שמבני בניו של המן למדו תורה ברבים, שהוא עניין זכו אחישנה על-ידי הבירורים דנשמות-ישראל, שנעשה על-ידי זה יתרון ותוספת אור בקדושה כו'".

ומוסיף לבאר, שבאופן דאחישנה על-ידי הבירורים שיכול להיות בירור גם בקליפת עמלק, הפירוש ד"אחריתו עדי אובד" הוא "עד ולא עד בכלל" (מה-שאין-כן באופן דבעתה, שנאבדים לגמרי, הפירוש "אחריתו עדי אובד" הוא "עד ועד בכלל").

והעניין בזה – שתכלית השלימות היא (לא רק לדחות את הרע שלא יבלבל ויפריע להטוב, אלא יתירה מזה) לברר ולזכך את הרע ועד להפכו לטוב, על-דרך דרשת חז"ל18 על הפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך", "בשני יצריך", היינו, שהיצר-הרע (לא רק יסכים בעל כורחו, "מלאך רע עונה אמן בעל כרחו"19, אלא מתוך רצון ושמחה) יתהפך לאהבה את ה', שזהו עניין "אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא"20, שעל-ידי זה נעשה יתרון ותוספת אור בקדושה.

ג. וההתחלה בזה היא בימי הפורים:

אמרו חז"ל "חייב21 איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ומבואר בחסידות22, שזהו עניין הפיכת ה"ארור המן" (ענייני לעומת-זה) ל"ברוך מרדכי" (ענייני קדושה), כמו שכתוב23 "ונהפוך הוא", שעל-ידי זה נעשה גם העניין ד"ברוך מרדכי" באופן נעלה יותר, כיוון שעל-ידי הפיכת הלעומת-זה ("ארור המן") נעשה יתרון ותוספת אור בקדושה ("ברוך מרדכי").

אלא שבשביל זה צריכים להגיע לדרגה נעלית ביותר שלמעלה מ"ארור המן" ו"ברוך מרדכי" גם יחד ("לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"), שעל-ידה יכולים להפוך את ה"ארור המן" ל"ברוך מרדכי".

ד. ועניין זה מרומז גם בשמו של היום-טוב – פורים – שנקרא "על שם הפור":

קריאת שמו של היום-טוב פורים על שם הפור שהפיל המן להומם ולאבדם, מהווה פסק-דין של תורה [שהרי השם "פורים" אינו שם הסכמי, אלא שם שנתפרש באחד מכ"ד ספרי קודש דתנ"ך] – שאפילו דבר הכי חמור, כגזירה על בני-ישראל, אשר, "כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו"24, יכולים להפוך ולעשות ממנו יום-טוב!

ויומתק יותר על-פי המבואר במדרשי חז"ל25 שהמן דיבר סרה על בני-ישראל שיש להם ריבוי ימים טובים, "שבת היום פסח היום"26, "אמר לו הקב"ה, רשע, אתה מפיל עין רעה במועדים שלהם, הרי אני מפילך לפניהם, ומוסיפים להם מועד אחד על מפלתך, זה ימי הפורים"27 – שמזה גופא שהמן רצה לבטל את הימים טובים ניתוסף עוד יום-טוב.

– משך זמן לאחר הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר ממאסרו בשנת תרפ"ז, לקחו למאסר את אחד הרבנים, ובין הדברים אמרו לו בהלצה: מה לך להתאונן על המאסר, הרי כתוצאה ממאסרו של הרבי מליובאוויטש, נעשה אחר-כך יום-טוב!...

ה. והנה, ידוע שכל יום-טוב "עביד עבידתיה", שממשיך ופועל עניינו המיוחד על כל השנה כולה. ולדוגמא: פסח – ממשיך ופועל על כל השנה עניין האמונה, שבועות – עניין התורה, וסוכות – המשכת המקיפים. ומזה מובן גם בנוגע לימי הפורים – שממשיכים ופועלים על כל השנה כולה נתינת-כוח להפיכת העניינים הבלתי-רצויים לקדושה, "לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

ועניינו בעבודה דכל יום:

לכל אחד ואחד יש עניינים המבלבלים – הן עניינים רוחניים, כמו מחשבות זרות (בדקות על-כל-פנים) וכיוצא בזה, והן עניינים גשמיים, בנוגע לבני, חיי ומזונא רוויחא, שהחיסרון בהם מפריע למנוחת הנפש ומנוחת הגוף הדרושה לעבודת ה', ובלשון הרמב"ם28: "היות הגוף בריא ושלם מדרכי (עבודת29) השם הוא, שהרי אי-אפשר שיבין או יידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה כו'".

וצריך להשתדל ולפעול לא רק שעניינים אלה לא יבלבלוהו לעבודת ה', אלא יתירה מזה, להפוך את העניינים המבלבלים עצמם לקדושה.

ולדוגמה:

מבואר בתניא30 בשם צוואת הריב"ש31 שכאשר עומד בתפילה ועומד לנגדו עובד גילולים המדבר ומבלבלו בתפילתו, צריך להתבונן בעניין ירידת וגלות השכינה ש"ניצוץ הארתה מתלבש בבחינת גלות דרך פרט בדיבור עובד גילולים זה המדבר דברים המבלבלים עבודת ה' היא כוונת התפילה", ולידע שהכוונה בזה ("מה זאת עשה ה' לו") היא "כדי שיתגבר ויתאמץ יותר בתפילתו בעומק הלב ובכוונה גדולה כו'".

ועל-דרך זה בנוגע לכל העניינים המבלבלים לעבודת ה' – שצריך לידע ש"מאת ה' היתה לו זאת", "וכמו שכתוב32 כי ה' אמר לו (לשמעי) קלל (את דוד)... כי אילו נסתלק רוח פיו יתברך רגע אחד מרוחו של שמעי לא יכול לדבר מאומה"33, וכיוון שכן, בוודאי שהכוונה בזה היא לטובה, שעל-ידי זה יוסיף כוח והתאמצות גדולה בעבודת ה', ואז, נופלים כל הקליפות (שאינם אלא דבר חיצוני, כמו הקליפה שמכסה על הפרי) והיו כלא היו, ונשאר רק קדושה בלבד.

ועל-ידי זה שמנצלים את העניינים המבלבלים עצמם שעל-ידם יתוסף כוח ואומץ בעבודת ה', על-ידי זה שמגלים את הניצוץ אלוקי המלובש בהם – מהפכים אותם לקדושה.

ו. והכוח לזה הוא מעבודת ימי הפורים באופן ד"לא ידע" – שהוא עניין היציאה ממציאותו ("ארויסגיין פון זיך"):

כאשר העבודה היא באופן של "ידע" – הרי גם מי שמגיע לדרגות נעלות, "אפילו הוא צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים", הרי הוא "דבר בפני עצמו ירא ה' ואוהבו"34, "יש מי שאוהב"35, ועל-דרך זה "יש מי שירא"36יש ומציאות.

ולכן: (א) הדברים המבלבלים תופסים מקום אצלו, וצריך לחפש עצות ודרכים ללחום עמהם, ולא כל פעם מוצא בנפשו הכחות הדרושים ללחום עם הדברים המבלבלים. (ב) המלחמה עם הדברים המבלבלים היא בדרך של דחייה, היינו, שכללות עבודתו בעניין הבירורים היא באופן שימין הוא ימין ושמאל הוא שמאל, והעניינים שמסטרא דשמאל צריכים לדחותם מכל וכול, ואי-אפשר לבררם ולהעלותם לקדושה (כהסדר ד"בעתה", שהסטרא-אחרא והקליפה יאבדו לגמרי).

אמנם, כאשר העבודה היא באופן ד"לא ידע", שיוצא ממציאותו ("ער גייט ארויס פון זיך"), ומגביה את עצמו מן הארץ ("ער הויבט זיך אויף פון דער ערד") טפח או אפילו אצבע על-כל-פנים – אזי הדברים המבלבלים אינם תופסים מקום כלל,

[על-דרך המבואר בהמאמר שבקונטרס פורים37 ש"כאשר הוא במדרגת האמת... רואין אנו במוחש שהזולת אינו מבלבל לו כלל... אין הכוונה שהוא מבטל אותו, כי אם שהזולת הוא ממש כאילו אינו, והיינו שלא יש דבר המבלבל לו... מפני שאינו תופס אצלו מקום ומציאות כלל, והסיבה לזה הוא העילוי שלו, מה שנתעלה למעלה ומדרגה עליונה יותר שאינו שייך אל הזולת... ובמילא אין הזולת תופס מקום ומציאות כלל, וכמו על-דרך משל הזולת של עיר אחרת אינו מבלבל אותו"],

ומזה לוקחים כוח גם לעבודה באופן של "ידע",

– כמאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר38 בשם רבנו הזקן, שעל-ידי העבודה ד"לא ידע" בפורים, נעשית גם העבודה ד"ידע" במשך כל השנה באופן אחר לגמרי –

שתהיה היכולת (לא רק לדחות ולשבור את הדברים המבלבלים, אלא אדרבה) להתעסק עם העניינים המבלבלים באופן של התלבשות39 כדי לבררם ולזככם ולהפכם לקדושה, כך, שעל-ידם ניתוסף עילוי הן בגשמיות והן ברוחניות (על-דרך אופן העבודה ד"זכו אחישנה", שנעשה הבירור גם בקליפת עמלק, ועל-ידי זה נעשה יתרון ותוספת אור בקדושה).

ז. וההתחלה בזה בימי הפורים – "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע".

ואף שבדרך-כלל יש להיזהר בכגון-דא כיוון שיכולה להיות מזה תוצאה בלתי-רצויה, ו"אדם מועד לעולם כו' בין ער בין ישן וכו'"40 – הרי, במה דברים אמורים, כשעושה זאת על דעת עצמו, אבל, כשעושה זאת מצד ציווי התורה, לוקחת תורה את האחריות שהתוצאות מזה תהיינה אך ורק טוב, וטוב הנראה והנגלה, הן בנוגע לימי הפורים עצמם, והן בנוגע לפעולתם על כל השנה41.

ובנקודה העיקרית – שעל-ידי ההתעלות למעמד ומצב "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", מהפכים את ה"ארור המן" ל"ברוך מרדכי", ממרירו למיתקא ומחשוכא לנהורא, ולהעמיד את עצמו ואת הסביבה כולה בקרן אורה,

– כתיב42 "כתית למאור", ומבואר בדרושי רבותינו נשיאינו43 דיוק הלשון "כתית למאור" דווקא (ולא לאור או להאיר), היינו, שעיקר ההדגשה היא בנוגע ל"מאור" ("עס דארף זיין דער צוטראג צום מאור"), אבל לאחרי זה ממשיך בכתוב42 "להעלות נר תמיד", שהוא עניין האור והגילוי –

ועד שנמשך ובא בגילוי בטוב הנראה והנגלה, בבני, חיי ומזונא רויחא.

(קטעים מהתוועדות פורים ה'תשי"א. 'תורת-מנחם – התוועדויות' ה'תשי"א, חלק ראשון (ב), עמ' 305-311 – בלתי מוגה)

----------

1) בא יב,כז.

2) שם,טו.

3) פ' ראה טז,ט.

4) אמור כג,מב.

5) מרדכי ואור זרוע (הל' חנוכה סשכ"א) – הובאו בדרכי משה לטואו"ח ר"ס עתר. שבלי-הלקט סקע"ד. ועוד (ראה הנסמן באנציק' תלמודית עמ' חנוכה עמ' רמב. לקו"ש ח"כ עמ' 633 בהערה).

6) שבלי-הלקט סקפ"ט. ר"ן ורי"ף שבת פ"ב. כל בו סמ"ד. טואו"ח סעת"ר. לבוש שם. אבודרהם סדר הדלקת נר חנוכה. ועוד.

7) ראה לקו"ת דרושי ר"ה נח,א ואילך. עט"ר שער ר"ה בתחלתו. ובכ"מ.

8) אמור כג,כח.

9) אסתר ט,כב.

10) שם,כו.

11) שם,כד.

12) בלק כד,כ.

13) סה"מ פר"ת עמ' רצו ואילך.

14) גיטין נז,ב. וש"נ. וראה ל"ת להאריז"ל (ובס' הליקוטים) ס' שופטים דר"ש בר שילת היה מבני בניו.

15) תרגום לאסתר ג,א.

16) סנהדרין צח,א. זח"א קיז,ב. וראה שערי אורה שער הפורים ד"ה יביאו לבוש מלכות פצ"ד ואילך.

17) איוב כח,ג.

18) ברכות רפ"ט. ספרי ופרש"י עה"פ (ואתחנן ו,ה).

19) שבת קיט,ב.

20) ראה זח"א ד,א. הובא בתניא פ"י.

21) ראה סה"מ תש"ח עמ' 107 בהערה א.

22) ראה לקו"ש ח"ז ס"ע 21 ואילך.

23) אסתר ט,א.

24) גיטין נז,א – ע"פ זכריה ב,יב (וראה סה"מ תש"ח עמ' 121).

25) מגילה יג,ב. אסת"ר פ"ז, יב.

26) מגילה שם.

27) אסת"ר שם.

28) הל' דעות רפ"ד.

29) ראה לקו"ש ח"ג עמ' 806 הערה 9.

30) אגה"ק סכ"ה (קמא,א). וראה גם תניא פכ"ח (לה,ב).

31) סו"ס קכ.

32) שמואל-ב טז,י.

33) אגה"ק שם (קלח,ב).

34) תניא פל"ה.

35) תו"א ויקהל (בהוספות) קיד,ד. ובכ"מ.

36) ראה ספר הערכים חב"ד כרך א עמ' רעט הערה 138.

37) ד"ה וקבל היהודים הנ"ל פי"ד (סה"מ תשי"א עמ' 192-3).

38) הובא גם בסוף המאמר (תו"מ ח"ב עמ' 297).

39) כי, לצורך פעולת הבירור והזיכוך בהכרח להתלבש בהם, ואי אפשר לעמוד מרחוק, כמו בשביל פעולת הדחי' והשבירה (ראה גם סה"מ תשי"א עמ' 289. סה"מ מלוקט ח"א עמ' קפז-ח).

40) ב"ק כו, סע"א (במשנה). וש"נ.

41) חסר קצת (המו"ל).

42) ר"פ תצוה.

43) ראה גם ד"ה וקבל היהודים הנ"ל פ"ג. פט"ו (סה"מ תשי"א עמ' 182. 193).


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)