מהבהמה הפנימית
"אדם כי יקריב מכם קרבן לה'" (ויקרא א,ב). "אדם כי יקריב" – כאשר האדם רוצה להתקרב אל ה', "מכם קרבן לה'" – צריך הקרבן להיות לא בהמה גשמית בלבד, אלא הקרבן צריך להיות גם "מן הבהמה" שבו, מהנפש הבהמית שבקרבו.
(לקוטי תורה)
איש החסד
את הקרבנות מקריבים הכוהנים דווקא. רק הכוהן, איש החסד, ביכולתו לפעול את העלייה ואת ההמשכה הנפעלות על-ידי הקרבן.
(ספר המאמרים קונטרסים)
שלושה סוגים
הפסוק מונה שלושה סוגי עולות: מן הבקר, מן הצאן ומן העוף. העשיר, שהוא מלא ביטחון עצמי וגאווה, נוטה לחטוא יותר, ולכן עליו להביא קרבן מן הבקר. הבינוני, החוטא פחות, יוצא ידי חובתו בעולה מן הצאן. ואילו העני, שפל-הרוח, החוטא פחות מכולם, דיי לו בקרבן הקטן ביותר – מן העוף.
(זוהר)
הדרך האמצעית
"כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה לה'" (ויקרא ב,יא). "שאור ודבש" הם שני קצוות – זה חמוץ וזה מתוק. ללמדנו, שהקצוות מזיקים וראוי לאדם שיתרחק משניהם. על האדם ללכת בשביל הזהב, בדרך הממוצעת.
(רבי יוסף-שאול נתנזון)
הספק חמור יותר
בקרבן 'חטאת' יוצאים ידי-חובה גם אם ערך הקרבן הוא 'דנקא' (מטבע קטן), ואילו בקרבן 'אשם תלוי', הבא על הספק, צריכים להביא קרבן שערכו לפחות שני סלעים. משום שבעבֵרה ודאית האדם יודע שעליו לשוב בתשובה, ולכן דיי לו בקרבן זול יותר, ואילו בספק עבֵרה אין הוא מתאמץ לשוב בתשובה – ולכן עליו להביא קרבן יקר יותר.
(רבנו יונה)
לרחוץ את הקרב
"וקרבו וכרעיו ירחץ במים" (ויקרא א,ט). הקרבנות אינם מועילים כל עוד לא רחץ האדם את קרבו וכרעיו מן החטא.
(רבנו אפרים)
תענוג לה'
"כל חלב לה'" (ויקרא ג,טז). החלב והשומן באים מהתענוג. מציווי התורה "כל חלב לה'" אנו למדים שהתענוג של האדם צריך להיות בענייני קדושה. אמנם האדם זקוק לאכילה, לשתייה ולעוד עניינים גשמיים, אבל החפץ והרצון הפנימי צריכים להתבטא בעניינים הרוחניים.
(ספר המאמרים תרצ"ו)
שלוש עליות
"אִשֶה ריח ניחוח לה'" (ויקרא א,ט). הקרבנות גורמים עלייה לכל העולמות. הפסוק רומז לשלוש העליות: "אִשֶה" – העלייה מעולם העשייה, "ריח" – העלייה מעולם היצירה, "ניחוח" – העלייה מעולם הבריאה לעולם האצילות.
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
