מדורים נוספים
	התקשרות 613 - כל המדורים ברצף
	"כל ישראל יש להם חלק לעולם-הבא"
	עשו כל אשר ביכולתכם!
	לימוד חסידות – ביחיד וברבים
	פרשת שמיני
	הלכות ומנהגי חב"ד

"צריך להיות קביעת עיתים בלימוד פנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות", כותב הרבי לתלמיד ישיבת באר-יעקב * "אילו היו חוזרים חסידות, היו חוסכים טענות" * "כשאמרתי לו שצריך לעסוק בלימוד פנימיות התורה, שאלני מהיכן המקור, ועניתי לו – מדברי הגר"א..." * רשימה ראשונה

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

בהתוועדות שבת-קודש פרשת מקץ, שבת חנוכה תשל"ה (שיחות-קודש תשל"ה, כרך א, עמ' 276-275) אמר הרבי בין השאר, בכאב-לב:

המאמר שנאמר בהתוועדות י"ט כסלו היה מאחד הנשיאים הקודמים, אך ניתוספו עליו פרטים מסויימים. היו צריכים אפוא להתאמץ ולהבחין בהוספות ובחסרות כו'...

טעמו וראו, שלימוד החסידות הוא בכלל דבר נעים... עליך לעסוק בלהט (דו דארפסט זיך קאכן") בלימוד החסידות! חיזרו על מאמר של הרבי (מוהרש"ב) נ"ע, וממורי חמי... – זהו הרבי שלכם! מדוע אינכם עסוקים בתורתו?!

מעט אור דוחה הרבה חושך

בהזדמנות נוספת (בשנת תשל"ה) ציין הרבי (שם, עמ' 397-396): "אילו היו חוזרים חסידות היו חוסכים בעיות (וטענות) נגד ליובאוויטש!".

ובאיגרת מיום ח' בכסלו תשי"ט מדריך הרבי בחור שלמד בישיבה לא-חסידית כיצד להתנהג עם אלו המדברים על תורת דא"ח וכו':

במצבו ומעמדו הוא, אין לו להיכנס עמהם בוויכוחים כלל וכלל, ותמורת זה – להוסיף בהתמדה ושקידה בלימודו בנגלה ובחסידות. וידועה ההבטחה, אשר אפילו מעט אור דוחה הרבה חושך, ובפרט הרבה אור.

במענה לשאלה "איך יסדר לימודו להבא", משיב לו הרבי:

מובן וגם פשוט, שעליו ללמוד במסגרת כזו, שיש בה לימוד נגלה ולימוד פנימיות התורה, וכדברי האריז"ל והרח"ו הנ"ל, מיוסדים בהררי קודש – דברי הזוהר הקדוש. ומהם בזוהר הקדוש, חלק ג, קכד ב. רעה, ב. ובכ"מ.

חיפוש מגיד-שיעור בתניא

בחודש שבט תשכ"ז נכנס ל'יחידות' אל הרבי אחד החסידים. ב'יחידות' דובר על מועמד מתאים שימסור שיעור תניא במקום מסויים, שהרבי החשיבו מאוד, והרבי הגיב ואמר:

מכיוון שהמדובר לזמן הלימודים הבא עלינו לטובה, עוד יש זמן להתבנון בזה.

בהמשך הדברים הועלה שמו של מועמד אחר, והרבי הגיב ואמר: בכלל אינו מחזיק מעמד, וכל שיעוריו נפסקים אחרי זמן. צריכים לחפש עצות לקרבו יותר [=לליובאוויטש] ובלשונו הקדוש: "עס פעהלט דארט איינער זאל זיין מסוגל מקרב זיין" [חסר שם מישהו שיהיה מסוגל לקרבו]...".

לנצל ההזדמנות, אך לא למתוח החבל מדי...

כדברים האלה כתב הרבי לשד"ר הרה"ח ר' בן-ציון שמטוב ('נלכה באורחותיו', עמ' 75), בי"ב טבת תשי"ב:

היה אצלי [=בביקור] הרה"ג וכו' לאנדינסקי זה כשבועיים מלפנים, וכפי השיחה שבינינו, אפשר הדבר שבקרוב יחזור למקומו בגעטסייד, וכשנסבו הדיבורים אודות לימוד החסידות כו' הנה אמר לי, אשר חס-ושלום וחס-וחלילה אין כל מניעה מצדו. ומכיר הוא בהכרח לימוד תורת המוסר ותורת החסידות, וזה איזה פעמים שהיה כבוד תורתו שי' במחנו, והוא (הרב לאדינסקי) סייע בידו בזה, ופשיטא אשר גם להבא יהיה כן. וכפי שנודעתי מדבריו, יש לו השפעה על חוגים רחבים, הן דנערים והן דנערות, ובמילא כדאי לנצל הזדמנות זו ובאופן שיהיה הקישור בר קיימא, היינו אויף ניט אנציען די סטרונע [=לא למתוח יותר מדי את החבל], ודברי חכמים (כשהם) בנחת – נשמעים.

העדר הלימוד – מעכב הגאולה

מעשה בתלמיד ישיבת באר-יעקב שכתב לרבי בנוגע ללימוד שיעורי חת"ת, שהדבר עלול ("כאילו") לעורר כעס וטרוניה חס-ושלום וכו'. על כך הגיב הרבי (במכתב מכד' באדר תש"כ): "הרי בכל חלקי תורתינו כן הוא, וכמבואר בחז"ל רמז השם, הר סיני, שעליו ניתנה התורה, שאז ירדה שנאה כו', עיין-שם".

והמשיך:

מובן שהלימוד בתורת החסידות שיעור הנ"ל [=חת"ת] אינו מספיק כלל, ועניין השיעור עניין מיוחד בו. וצריך להיות קביעת עתים (לשון רבים) בלימוד פנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, וכמבואר בהקדמת הרב חיים ויטאל לשער-ההקדמות, איך שהעדר לימוד זה מעכב את הגאולה ומאריך גלות השכינה וגלות בני ישראל, והובא העניין בכמה מקומות, ומהם גם בספרי הגר"א.

הגר"א ותלמידיו עסקו בחכמת הנסתר

לא-פעם ציטט הרבי את דברי הגר"א בדבר ההכרח שבלימוד פנימיות התורה. כך, למשל, בעת ביקור הרבנים הראשיים בשנת תשד"מ ('בצל החכמה', עמ' 208):

הרי הגר"א, מגדולי האשכנזים, כותב בפירושו למשלי [עה"פ ה,יח. וראה שם ד,כב. ז,יב. ועוד (ראה ליקוטי-שיחות ח"י, עמ' 252)] שמי שלא למד חכמת הנסתר אי-אפשר שיידע דין לאמיתו! ובדור שלאחריו – הדפיס תלמידו המבוהק, ר' חיים מוולוז'ין את ספרו "נפש החיים", שרובו לקוח מספרי קבלה. וכמו כן ידוע שאחדים מתלמידי הגר"א עסקו גם בלימוד הקבלה.

"אין יצר-הרע יכול להתגרות בהם"

"וגם בחיבורי וספרי הגר"א מווילנא, שמוכרח לימוד פנימיות התורה, שבדורנו נתגלתה רק בתורת החסידות" – מציין הרבי במכתב לבחורי ישיבה (ח' בכסלו תשי"ט).

באיגרת אחרת, משנת תשי"ז (איגרות-קודש, כרך טו, עמ' שלא) כותב הרבי:

...ואפילו אלו שהן מתלמידי תלמידיו של הגר"א, הנה זה לשון הגר"א בעניין הנ"ל: "וכל זמן שאינו מבין הסוד, אפילו הפשט אינו ברור בידו, ומי שהיה יכול להשיג סודות התורה והוא לא השתדל להשיגן נידון בדינין קשין רחמנא-ליצלן, והעוסקים ברמז וסוד אין יצר-הרע יכול להתגרות בהם" [הועתק בספר אבן-שלמה פרק ח' ושם נסמן].

מקור בדברי הגר"א

כשביקר האדמו"ר מרחמסטריווקא זצ"ל אצל הרבי (אור ליום ב, ו' בטבת תשכ"ז – 'בצל החכמה', עמ' 23) סיפר לו הרבי:

ביקר כאן ראש ישיבה ליטאית וכשאמרתי לו שצריך לעסוק בלימוד פנימיות התורה – שאלני היכן המקור לכך?!

עניתי לו, אביא לכם (לא מדברי אדמו"ר הזקן, כי-אם דווקא) מדברי הגר"א...

מה הסיבה?

מהי אכן הסיבה שרוב ההולכים בשיטת הגר"א אינם עוסקים בלימוד פנימיות התורה? תשובה לדבר נתן הרבי בשנת תשד"מ ('בצל החכמה', עמ' 208):

אבל כנראה הזהירו הם את תלמידיהם שלימוד זה שייך ליחידי סגולה בלבד, ולכן אלו ההולכים בשיטת הגר"א ממעטים בלימוד הנגלה.

בקיאות בענייני פנימיות התורה

כך אכן ציין הרבי בשנת תשכ"ד כשפלוני כתב לו ש"שאל את דעתו של הרב ר' משה פיינשטיין בזה וענה לו שיש חיוב להאמין שיש אלוקה, אבל אין חיוב ללמוד פנימיות התורה". על כך השיב לו הרבי (התשובה מצוטטת באיגרות-קודש, כרך כג, עמ' נז):

זהו היפך דעת הגר"א... היפך דעת הרב חיים ויטאל... היפך דעת רבנו הזקן, ועוד.

על-פי תורה – בדיני ממונות צריך לשאול רב הבקי בדיני ממונות ועוסק בהם. בדיני איסור והיתר – רב העוסק בדינים אלה (שלכן הלכה כרב באיסורי וכשמואל בממוני) – שמזה מובן שבהנוגע לפנימיות התורה – הלכה כאלה היודעים בזה, וכו'.

[וראה גם ליקוטי-שיחות, כרך ל, עמ' 292: "פשוט שבזה... יכול לפסוק רק זה שמומחה הוא בעניין זה (בחסידות), עסק בה כמה שנים בהתמדה וכו'. ובאם לאו, אין כלל מענייני לחוות דעה בזה... מה-שאין-כן אלו שאין זה לימודים כלל. וקל להבין ופשוט..."]

פסק הלכה של רבנו הזקן

וכך פוסק אדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד-תורה (פרק א' הלכה ד'):

"וכן אמרו חכמי האמת שכל נפש מישראל צריכה לבוא בגלגולים רבים עד שתקיים כל תרי"ג מצוות במעשה, דיבור ומחשבה; ודיבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן על-דרך שאמרו (מנחות ק"י) חכמים על פסוק  (ויקרא ל,יח), זאת תורת החטאת וגו' – שכל העוסק בתורת חטאת כאילו כו'. ועוד אמרו חכמי האמת, שכל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע. וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע, אלא מעט, צריך לבוא בגלגול, עד שישיג ויידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה, הן בפשטי ההלכות, הן ברמזין ודרשות וסודות, כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה ואי-אפשר לה להתתקן להשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו. ולכן אמרו חכמים (פסחים נ,א. וש"נ) אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לעולם-הזה".

נתקבלו בכל חוגי ישראל

בהתוועדות שבת-קודש פרשת צו תשמ"ו ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ו, כרך ב, עמ' 782), הביא הרבי פסק-דין זה וציין:

ולהוסיף, שהלכות תלמוד-תורה נתקבלו בכל חוגי בני ישראל, גם בחוגי המתנגדים, וכידוע פרטי הדברים אודות הדפסת הלכות תלמוד-תורה, אשר לאחרי שאחד מגדולי המנגדים ראה החיבור בהעתקת כתבי-יד, ונתפעל מאוד, ובלי ידיעת זהותו של המחבר נתן הסכמתו להדפיס, ולאחרי שנדפס והובא לגדולי המנגדים, הפליאו בגודל מעלתו של החיבור והמחבר, וכתוצאה מזה נתפרסם ונתפשט בחוגי בני-ישראל, כלומר, גם גדולי המנגדים בדור ההוא הסכימו לפסק-דין הנ"ל בשם "חכמי האמת", שיש חיוב בלימוד סודות התורה וכו', ולא עוד, אלא מי שלא למד, יתחייב לגלגול בעולם-הזה!