חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:42 זריחה: 6:09 ט"ו בחשון התש"פ, 13/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה – מסיני"
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 617 - כל המדורים ברצף
"כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה – מסיני"
לדעת מראש את תכלית הכוונה
"ונתתי בכם רוח, וחייתם!"
פרשת בהר-בחוקותי
"ארבע מידות בתלמידים"
פשיטת שני בגדים בבת-אחת
'אמן' של ברכה זו, בין הברכה למצווה
הלכות ומנהגי חב"ד

החידוש בפרשתנו הוא שגם הפרטים והדקדוקים הנוגעים לאופן הקיום בפועל של המצווה על-ידי האדם, הם חלק מעצם המצווה ומהרצון העליון * לפיכך משנה הכתוב מסדר הדברים ומקדים את עניין השמיטה ל"שש שנים", כדי להדגיש את המצווה כפי שהיא מצד רצון הבורא * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בהתחלת פרשת בהר מעתיק רש"י התיבות "בהר סיני", ומפרש: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצוות נאמרו מסיני. אלא, מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני. כך שנויה בתורה כהנים. ונראה לי שכך פירושה, לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני, ובא הכתוב ולמד כאן על כל דיבור שנדבר למשה, שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב".

פירוש רש"י זה – נתבאר כבר בארוכה ובפרטיות במקום אחר1, ולכן, נתעכב עתה רק על עניינים נוספים שעדיין לא נתבארו:

א) מהו הטעם שלימוד זה – ש"כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני... כל דיבור שנדבר למשה (ש)מסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן" – אמרה תורה במצוות שמיטה דווקא2, כלומר, מהו המיוחד במצוות שמיטה שדווקא בה נתפרש ש"כללותיה ופרטותיה כולם נאמרו מסיני", וממנה למדין שכן הוא גם בכל המצוות?

ב) שאלה בפשטות הכתובים – שלא נתבארה (לכאורה) בפירוש רש"י, שעניינו לפרש כל דבר הדורש ביאור בפשוטו של מקרא:

בהמשך הכתוב על דבר מצוות שמיטה – נאמר "דבר אל בני ישראל גו' כי תבואו אל הארץ גו' ושבתה הארץ שבת לה'". ואינו מובן: מכיוון שקיומה של מצוות שמיטה בפועל הוא בשנה השביעית, כמפורש בהמשך הכתובים "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה" (ואחר כך) "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ גו'" – מדוע אומר הכתוב3 "כי תבואו אל הארץ גו' ושבתה הארץ שבת לה'", דבר שיהיה רק בשנה השביעית, לאחרי העבודה בשדה ובכרם במשך שש שנים4?!

ב. ויש לומר, שבשאלת רש"י "מה עניין שמיטה אצל הר סיני כו'" – נכללת גם השאלה מדוע נאמר "כי תבואו אל הארץ גו' ושבתה הארץ גו'".

ובהקדים – הדיוק בסגנונו של רש"י5 "מה עניין שמיטה אצל הר סיני":

שאלת רש"י, היא, מכיוון ש"כל המצוות נאמרו מסיני", מדוע מדגיש הכתוב "בהר סיני" במצוות שמיטה דווקא, ואינו מובן: (א) מדוע כותב רש"י "מה עניין שמיטה אצל הר סיני", שמשמעות הסגנון שמצוות שמיטה אינה שייכת להר סיני – בה בשעה שתוכן השאלה הוא להיפך, שהשייכות להר סיני אינה חידוש במצוות שמיטה, מכיוון ש"כל המצוות נאמרו מסיני"? (ב) מדוע משמיט רש"י תיבת "מצוות" – "מה עניין שמיטה (ולא מצוות שמיטה) להר סיני", ואיך זה מתאים עם המשך הלשון "והלא כל המצוות נאמרו מסיני"?

ויש לומר, שרש"י נקט סגנון זה כדי לרמז שאלה נוספת – כמשמעות הלשון "מה עניין שמיטה אצל הר סיני":

עניין שמיטה הוא ביחס לעבודת האדמה (לאחרי "כי תבואו אל הארץ"), ובמילא, אין זה שייך ל"הר סיני" – הן מצד ריחוק הזמן כפשוטו, לאחרי ארבעים שנה, ולאחרי זה י"ד שנה דכיבוש וחלוקה (ועוד שש שנים דעבודת האדמה), והן מצד תוכן המקום: ב"הר סיני", הר, ולא מקום מישור, ועל-אחת-כמה-וכמה הר שהוא במדבר סיני – לא שייך עבודת האדמה.

ועל-פי זה נשאלת השאלה: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני", מהי השייכות ד"עניין שמיטה" ל"הר סיני" (לא רק מצוות שמיטה, אלא "עניין שמיטה"): "עניין שמיטה" קשור עם עבודת האדמה, ואינו שייך בזמן ובמקום ד"הר סיני", אלא בזמן ובמקום אחר, "כי תבואו אל הארץ", ולאחרי ריבוי שנים.

ובזה נכללת גם השאלה מדוע נאמר כי "תבואו אל הארץ גו' ושבתה הארץ גו'" (אף שתחילה צריך להיות "שש שנים תזרע שדך") – מכיוון שרש"י שואל יתירה מזה (ויש בכלל מאתיים מנה6) – לא רק מדוע מקדימים "ושבתה הארץ" שיהיה בשנה השביעית, אלא יתירה מזה, מדוע אומרים בהר סיני עניין שמיטה (בכללותו) במקום "הפכי" מהר סיני, והרבה הרבה שנים לאחרי זה!

ג. ועל-פי זה יש לומר שגם תירוץ השאלה מדוע נאמר "כי תבואו אל הארץ גו' ושבתה הארץ גו'" מרומז בתירוצו של רש"י על "מה עניין שמיטה אצל הר סיני" – ש"נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני":

ההוספה ד"פרטים" ו"דקדוקים" לגבי "כללות" המצווה היא – בפשטות – לצורך קיום המצווה במעשה בפועל, היינו, שכדי לקיים המצווה במעשה לא מספיק לומר כללות המצווה, אלא בהכרח לבאר גם פרטי המצווה, עד לדקדוקי המצווה (דקדוקים בהפרטים עצמם, פרטי-פרטים7), שעל-ידם יודעים כיצד צריך להיות קיום המצווה במעשה בפועל.

והנה, בנוגע לכללות המצוות מובן בפשטות (ואין צורך לחדש) שהציווי על כל המצוות – גם אלו שקיומן לאחרי משך זמן רב – צריך להיות (והיה בפועל) בסיני8 (וכמו שכתבו כמה פעמים, ומהם בסיום וחותם פרשת בחוקותי9 "אלה המצוות אשר ציווה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני"):

אבל בנוגע לפרטי ודקדוקי המצווה – יש מקום וסברא לחלק ולומר שבסיני נאמרו רק פרטי ודקדוקי המצוות שצריכים לקיימם במעשה בפועל תיכף ומיד (כמו: עשרת הדברות, פרטי הדינים ד"משפטים" בנוגע לאופן ההנהגה בין אדם לחבירו וכו'), מה-שאין-כן בנוגע למצוות שקיומן במעשה בפועל אינו אלא לאחרי משך זמן (רב), כמו מצוות שמיטה, שקיומה אינו אלא לאחרי ש"תבואו אל הארץ" (כולל כיבוש וחלוקה כו') – נאמר בסיני רק כללות המצווה, ואילו פרטיה ודקדוקיה נאמרו (לא בסיני, אלא) "בערבות מואב", בסמיכות זמן (ומצב) ל"כי תבואו אל הארץ".

וזהו החידוש (שבפרשת בהר) "וידבר ה' גו' בהר סיני גו' כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ וגו'" – ש"נאמרו (לא רק) כללותיה (אלא גם) ופרטותיה ודקדוקיה מסיני", היינו שגם הפרטים והדקדוקים שצריכים לידע כדי לקיים במעשה בפועל לאחרי משך זמן, "נאמרו... מסיני".

ד. וביאור העניין:

בהציווי להאדם לעשות איזו מצווה – בהכרח לומר לו הפרטים איך לקיים את המצווה. ומכיוון שבכללות המצווה לא יודעים (עדיין) איך לקיים את המצווה, מובן, שעיקר גדרה של כללות המצווה הוא (לא הציווי להאדם שיקיימנה, אלא) מצוות הקב"ה. מה-שאין-כן פרטי ודקדוקי המצווה שעניינם הוא הציווי להאדם איך לקיים המצווה.

[ועל דרך המבואר במקום אחר10 החילוק שבין תורה למצוות – שהמצוות הם ציוויים להאדם איך להתנהג בעולם, מה-שאין-כן התורה (כולל גם המצוות כפי שהם בתורה11), שהיא רצונו וחכמתו של הקב"ה שלמעלה מגדר שייכות לעולם, ובלשון הגמרא12 – "חמודה גנוזה שגנוזה לך... קודם שנברא העולם"].

בסגנון אחר קצת: בכללות המצווה – מודגש בעיקר גדרי המצווה (נותן התורה ומצווה המצוות), ובפרטי ודקדוקי המצווה – ההדגשה היא על גדרי האדם שמקיים המצווה וגדרי העולם שבו מקיימים המצווה.

וזהו גם החילוק שבין "הר סיני" ל"ערבות מואב" – ש"הר סיני" קשור עם גדרי העליון, היינו, לא רק "מדבר סיני", מדבר למעליותא, שלא ישב אדם שם, למעלה מ"ציור" אדם13, אלא, בזה גופא הרי זה באופן של "הר", הגבהה והתנשאות כו'; ואילו "ערבות מואב" קשור עם גדרי התחתון.

ולכן, יש מקום וסברא לומר שרק כללות המצווה (שבה מודגש בעיקר רצון העליון) נאמרה מסיני, ואילו פרטיה ודקדוקיה – מכיוון שהם קשורים עם הקיום בפועל על-ידי האדם (שהקיום בפועל מוכרח להיות בפרטים ודקדוקים14), לכן נאמרו (לא בסיני, מצד גדרי העליון, אלא) ב"ערבות מואב" (גדרי התחתון).

והחידוש שבפרשתנו – "נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני"15 – שגם הפרטים והדקדוקים ביחס לאופן הקיום במעשה בפועל על-ידי האדם, הם חלק מעצם המצווה מצד רצון העליון16, ולכן "נאמרו...  מסיני", גדרי העליון.

ה. על-פי זה מובן גם הטעם שעניין זה נתפרש בתורה במצוות שמיטה דווקא – "שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני":

עניין (ועל-אחת-כמה-וכמה מצוות) שמיטה – "רחוקה" מהר סיני יותר משאר המצוות, הן מצד ריחוק הזמן, שקיומה אינו אלא לאחרי הכניסה לארץ, לאחרי כיבוש וחלוקה, ולאחרי שש שנים דעבודת האדמה17, והן מצד ריחוק המקום (שבהר סיני לא שייך עבודת האדמה18), עד כדי כך,  שיש מקום לשאלה "מה עניין שמיטה אצל הר סיני".

ומכיוון שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב, למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני, היינו, שגם הפרטים השייכים לקיום המצווה שהיא "בריחוק מקום וזמן" מ"הר סיני" "נאמרו מסיני" – הרי מובן (במכל-שכן) שכן הוא בכל המצוות, שפרטי ודקדוקי המצוות ביחס להקיום על-ידי האדם הם חלק מעצם המצווה מצד רצון העליון, "מסיני".

ו. ובזה מרומז גם התירוץ על מה שכתוב "כי תבוא אל הארץ גו' ושבתה הארץ גו'" עוד לפני שכתב "שש שנים תזרע שדך גו'":

תוכן החידוש שבכללות הפרשה אודות השייכות ד"עניין שמיטה אצל הר סיני", ש"נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני" – שגם בהפרטים והדקדוקים (ביחס להקיום על-ידי האדם) מודגש רצון העליון, "סיני".

ותוכן זה מודגש גם (ואולי – יותר) בפרטי הפרשה – שעניין והציווי דשמיטה לא נאמר על פי הסדר דקיום המצווה בפועל, שתחילה הוא "שש שנים תזרע שדך גו'" ואחר כך "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ", כי אם, כפי שהמצווה היא בתורה, מצד רצון העליון – "כי תבואו אל הארץ גו' ושבתה הארץ שבת לה'" (ורק לאחרי זה מדברת התורה בהקיום בפועל – "שש שנים גו' ובשנה השביעית גו'").

ז. ויש להוסיף בכל זה – בעומק יותר:

"נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני" – מדגיש לא רק שגם פרטי ודקדוקי המצווה הם חלק מעצם המצווה מצד רצון העליון ("מסיני"), אלא גם לאידך גיסא – שרצון העליון הוא בפרטי ודקדוקי המצווה שמצד גדרי האדם והעולם, היינו, שרצון הקב"ה הוא שקיום המצווה יפעל בירור וזיכוך בהאדם ובהעולם, שגם הם יהיו חדורים בגדרי העליון, "סיני".

ובסגנון פשוט – המובן גם לבן חמש למקרא – שביודעו גודל העילוי והפלאה דמעמד הר סיני, כמסופר בפשטות הכתובים "ויהי קולות וברקים גו'"19, "והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש גו'"20, "וכל העם רואים את הקולות גו' וירא העם וינועו וגו'"21, אזי, כשאומרים לו ש"נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני", שגם הפרטים והדקדוקים נאמרו מסיני, הרי זה פועל שהקיום במעשה (על-ידי הפרטים והדקדוקים) יהיה חדור בהעילוי והפלאה דמעמד הר סיני, ובלשון חז"ל22 "מה להלן באימה וביראה כו' אף כאן כו'".

ועניין זה מודגש ביותר בפרשת שמיטה זו – החיבור ד"עניין שמיטה" ו"הר סיני" – שעם היותם ב' קצוות מן הקצה אל הקצה, כי, "הר סיני" מורה על גדרי העליון שלמעלה ממדידה והגבלה (כנ"ל), ואילו "עניין שמיטה" קשור עם גדרי והנהגות העולם, עבודת האדמה, "שש שנים תזרע שדך וגו'", ועד שיש מקום לשאלה "מה עניין שמיטה אצל הר סיני" – הרי, הכוונה היא ש"עניין שמיטה" (לא רק מצוות שמיטה, אלא "עניין שמיטה", שכולל "שש שנים תזרע שדך") יהיה חדור ב"הר סיני", היינו, שהארץ עצמה (שדך, כרמך – של האדם) נעשית חדורה בגדרי העליון.

ובפרטיות יותר – "כי תבואו אל הארץ גו' ושבתה הארץ שבת לה'":

מהביאורים במה שנאמר "כי תבואו גו' ושבתה הארץ גו'", ש"משמעות הכתוב אשר מיד כי תבואו אל הארץ ושבתה קודם שיתחילו השש שנים"23 – שהכניסה לארץ ("כי תבואו אל הארץ") צריך להיות מלכתחילה על מנת ש"ושבתה הארץ שבת לה'", ובמילא, גם במשך ה"שש שנים" שבהם נעשית העבודה בשדה ובכרם, הרי הוא חדור בכוונה האמיתית – "ושבתה הארץ שבת לה'", (אלא) שמתגלית בפועל בשנה השביעית, שאז, "שבת שבתון יהיה לארץ".

ונמצא, שבעניין זה מודגשת ביותר הכוונה דבירור וזיכוך התחתון – לא רק בפרטי ודקדוקי המצווה הקשורים עם גדרי התחתון (שגם הם נאמרו מסיני), אלא גם במציאותו וגדריו של התחתון עצמו, שעבודת האדמה ("שש שנים תזרע שדך") עצמה חדורה בהעניין ד"שבת לה'", עד ש"ושבתה הארץ (הארץ עצמה) שבת לה'".

ומזה למדים גם בנוגע לשאר המצוות – "כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני" – שרצון העליון הוא שיהיה הבירור וזיכוך דהאדם והעולם (על-ידי פרטי ודקדוקי המצווה), שגם הם יהיו חדורים בגדרי העליון, "סיני".

וזהו גם כללות העניין דמתן-תורה בהר סיני – כפי שמבאר רבינו הזקן בספר התניא24 ש"כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן-תורה, כדכתיב25 אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו, הראת ממש בראיה חושיית... מסתכלין26 למזרח ושומעין את הדיבור יוצא אנוכי, וכן לארבע רוחות ולמעלה ולמטה כו'", מעין הגילוי דלעתיד לבוא, שאז תתגלה בפועל כוונת הבריאה – שנתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים27, היינו, שמציאות התחתונים נעשית דירה לעצמותו יתברך, בדוגמת הדירה שבה מתגלה האדם בכל עצמותו, "כדכתיב28 ולא יכנף עוד מוריך, פירוש שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש"29.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת בהר-בחוקותי, מברכים החודש סיוון ה'תשמ"ח. 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ח, כרך ג', עמ' 350-345)

----------

1) לקו"ש חי"ז עמ' 26 ואילך.

2) אף שכו"כ מצוות לא נשנו במשנה תורה.

3) דלא כבפ' משפטים (כג,י-יא) "ושש שנים תזרע ארצך גו' והשביעית תשמטנה גו'".

4) להעיר מלקו"ת ריש פרשתנו: "משמעות הכתוב כי מיד כי תבואו אל הארץ ושבתה קודם שיתחילו השש שנים", אבל, בפשוטו של מקרא י"ל שסומך על הפירוט בכתוב שלאח"ז, "שש שנים תזרע שדך גו' ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ". אלא שאעפ"כ אינו מובן (וגם מיותר): מדוע הקדים הכתוב "ושבתה הארץ שבת לה'", כבפנים. וראה לקמן ס"ז.

5) ואף שכן הוא הלשון בתו"כ – הרי מצינו בכו"כ מקומות שרש"י משנה מלשונות חז"ל בהתאם לפירושו שהוא דווקא בפשוטו של מקרא, כידוע בכללי פירוש רש"י על התורה.

6) ל' חז"ל – ב"ק עד,א. ב"ב מא,ב.

7) להעיר משינויי הלשונות בפירוש רש"י, כולל גם שינויי הדפוסים כו' (ראה גם לקו"ש שם עמ' 276), ואכ"מ.

8) ולכן, בפסוק "שש שנים תזרע ארצך גו' והשביעית תשמטנה גו'" (שבפרשת משפטים), אין מקום לשאלה "מה עניין שמיטה אצל הר סיני" (כמ"ש רש"י בר"פ משפטים "ואלה המשפטים... אף אלה מסיני") – מכיוון שמדובר אודות כללות המצווה.

9) ולפנ"ז (כו,מו) – "אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה", ובפרש"י: "והתורות, אחת בכתב ואחת בעל פה, מגיד שכולם ניתנו למשה בסיני".

10) "הדרן" על הש"ס (קה"ת תשמ"ח) סכ"ו.

11) להעיר, שהמענה דמשה למלאכים על הטענה "תנה הודך על השמים" (שבת פח, ב) היה שאצלם לא שייך קיום ציווי התורה.

12) שבת שם.

13) ראה לקו"ת במדבר ב,ב ואילך. שה"ש כב,א ואילך. ובכ"מ.

14) להעיר ממ"ש הרמב"ם במו"נ (ח"ג פכ"ו) ש"כלל המצוות (הוא) בגלל תועלת מסויימת... אבל פרטיהן... הן לפשט הציווי... הצורך שיהיו שם פרטים כו'". וראה לקו"ש חל"ב ע' 178 הערה 34.

15) להעיר מהפלוגתא (חגיגה ו, סע"א ואילך. וש"נ) "ר' ישמעאל אומר כללות נאמרו מסיני ופרטות באוהל מועד, ר' עקיבא אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני"*, ומפשטות לשון רש"י משמע** שכוונתו לשלול דעת ר"י ש"פרטות באוהל מועד", כי אם, כדעת ר"ע ש"כללות ופרטות נאמרו בסיני".

אבל י"ל, שגם לדעת ר"י ש"פרטות נאמרו באוהל מועד" – הרי, "אוהל מועד" שבמדבר סיני (בסמיכות מקום ל"הר סיני") – שחנו שם עד "בשנה השנית בחודש השני בעשרים לחודש (בהעלותך י,יא)) הוא ע"ד ובדוגמת "הר סיני" (ובפרט ביחס ל"ערבות מואב").

*) ראה לקו"ש חי"ז עמ' 283 ואילך בביאור החילוק שבין "אוהל מועד" ל"סיני" (בפנימיות העניינים) – שב"אוהל מועד" יש סדר, מדידה והגבלה, בהציור דסדר השתלשלות, מה-שאין-כן "סיני" הו"ע שלמעלה ממדידה והגבלה הנ"ל.

ועפ"ז י"ל, שהפלוגתא דר"י ור"ע אם "פרטות באוהל מועד" או "פרטות נאמרו בסיני", היא, לשיטתייהו בכו"כ מקומות (גם בנוגע למ"ת – מכילתא יתרו כ,א. שם,טו) אם גדרם של המצוות הוא כפי שהם מצד המצווה, הקב"ה (פרטות נאמרו מסיני), או כפי שהם מצד האדם שנצטווה בהמצווה (פרטות באוהל מועד – ציור דסדר השתלשלות, גדר התחתון) – ראה בארוכה "הדרן" על מסכת פסחים (נדפס בהגש"פ (הוצאת קה"ת) בסופה).

**) אבל ראה לקו"ש (שם עמ' 277 ואילך) שפירוש רש"י בפשוטו של מקרא מתאים גם (ואדרבה – מתאים יותר) לדעת ר"י, מכיוון שהפירוש ד"הר סיני" הוא – מדבר סיני, שבו היה גם אוהל מועד.

16) ראה המשך תרס"ו ס"ע תקג (ועד"ז שם עמ' נג) – "רצון עצמי שדבר זה מצווה ובאופן כך וכך דווקא לפי נושא העצמות", היינו, שגם פרטי ודקדוקי המצווה, "באופן כך וכך דווקא", הם רצון עצמי, "לפי נושא העצמות"*.

*) ומ"ש באוה"ת (בראשית כרך ו – תתרצב, סע"ב) שפרטי המצוות הם רק מצד החכמה, אבל מצד הרצון עצמו "לא היו צמצומים כ"כ" – אולי י"ל, כי שם מדובר בהרצון דבחי' אריך (כמפורש שם), דמכיוון שהרצון דבחינה זו מוגדר בזה שהוא למעלה מעולמות נוגע בו (בעיקר) הכלל, ולא (כ"כ) הפרטים שמצד גדרי העולמות, מה-שאין-כן בבחי' רצון העצמי דעצמות – נוגע גם הפרטים, וגם הם "לפי נושא העצמות".

17) מה-שאין-כן שאר המצוות התלויות בארץ, שקיומן מיד לאחרי ירושה וישיבה, במשך שש השנים דעבודת האדמה.

18) מה-שאין-כן מצוות הקהל, שאף שקיומה לאחרי שנת השמיטה, "מקץ שבע שנים גו'" (וילך לא,י) – הרי, תוכנה שייך למ"ת, "הקהל את העם גו' למען ישמעו ולמען ילמדו גו' ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" (שם,יב), "כיום שנתנה בו בסיני... כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה" (רמב"ם הל' חגיגה פ"ג ה"ו).

19) יתרו יט,טז.

20) שם,יח.

21) שם כ,טו.

22) ברכות כב,א. וש"נ.

23) לקו"ת שבהערה 4.

24) פרק לו.

25) ואתחנן ד,לה.

26) ראה תקו"ז תכ"ב (סד, ב). תנחומא שמות כה. שמו"ר פ"ה, ט.

27) ראה תנחומא נשא טז. ועוד. תניא שם. ובכ"מ.

28) ישעיה ל,כ.

29) תניא שם.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)