שאלה: במהלך לימוד או תפילה, מותר להפסיק באמצע אמירת פסוק?

תשובה: בכמה מקומות בתלמוד אמרו (בתרגום): "כל פסוק שלא פסקו משה רבנו, אין אנו מפסיקין בו". רק למלמד תינוקות-של-בית-רבן התירו להפסיק באמצע הפסוק, כדי להסבירו. אף-על-פי שהעניין לא הובא במפורש ברמב"ם ובשולחן-ערוך, מקובל בראשונים ובאחרונים לראות זאת כהלכה פסוקה, השייכת גם ליחיד.

אך יש הסתייגויות, המסבירות מנהגים רבים שלכאורה מנוגדים לכלל זה. ומהן: ציטוט חלקי פסוקים שנאמרו במקורם כך (כמו 'הטעם העליון' בקריאת 'לא תרצח' בשבועות, ו'אנא ה' הושיעה-נא' בהלל); דילוג חלק מפסוק שאינו בזכותם של ישראל וכדומה ("זכור... הקצפת את ה' אלוקיך במדבר" ותו לא, ב'שש זכירות'); אי-אמירת תחילת הפסוק "והנה טוב מאוד" (לפני קידוש ליל שבת); לעצור ב'אתנחתא' שבאמצע הפסוק (כמו בפסוק "תיפול עליהם אימתה ופחד" שבקידוש לבנה, וב"תספרו חמישים יום" בבקשה שאחרי ספירת העומר); כשאין הכוונה לומר את הפסוק אלא למסור את תוכנו (ב'שש זכירות') או לאומרו כתפילה ותחנונים (י"ג מידות); או כשהחזן אומר חלק אחד של הפסוק והציבור חלק נוסף (ו"שומע – כעונה", כמו ב'יהללו' שבהכנסת ספר-תורה).

"נוהגים רז"ל, כשמביאים פסוק ואינם משלימים אותו, כותבים וגו' (= וגומר), וכאשר מביאין מאמר מדברי חז"ל ולא משלימים אותו, כותבים וכו' (=וכולי)". ומבאר הרבי מליובאוויטש, שעושים זאת על-פי מאמר רז"ל האמור, ולכן מזכירים שצריך לגמור את הפסוק.

מקורות: מגילה כב,א. סוכה לח,ב ובתוד"ה הוא. קידושין ל, סע"א. ספר 'תשבי', ערך 'גמר'. מג"א סי' נא ס"ק ט, ר"ס רפב וסי' תכב ס"ק ח. שו"ע אדמו"ר הזקן תצד,יא. כף החיים רעא,סו. שו"ת: חתם סופר או"ח סי' י, מהר"ם שיק או"ח סי' קכד. תורה לשמה סי' שעד. יחוה דעת ח"א סו"ס מז. אג"ק יב עמ' ג. 'פרדס המלך' (מנהגי רוז'ין), מנהגי ש"ק ח"א עמ' רעא, וש"נ. פתח-דבר למפתחות לספר התניא.