הרב מרדכי-מנשה לאופר

יהודים רבים בארה"ב וברחבי העולם החלו לגדל זקן בעקבות זירוז ועידוד שקיבלו לכך מהרבי * "מובן אשר כל הזקוק לתוספת ברכה מה' אם בענייני בריאות או בענייני ממונות ועל-אחת-כמה ברוחניות, עליו לאחוז בהתקדמות זו ביותר וביותר" * גידול זקן – רשימה ראשונה

בתקופה שקדמה להגעתו של הרבי הקודם לארה"ב, ואף בעשר-עשרים השנים הבאות, היה גידול זקן כרוך ב'ניסיון' גדול מאוד. יהודי ארה"ב, ברובם פליטים מאירופה, התאמצו להשתלב בנוף המקומי בלא להתבלט יתר על המידה. מעטים מאוד גידלו אז זקן. צריך היה 'לשבור' את המחסום הפסיכולוגי העצום שמנע יהודים מלגדל זקן. זאת עשו, הרבי הקודם – עד תש"י, והרבי נשיא דורנו – בשנים הראשונות לנשיאותו.

רבות מהתייחסויותיו של הרבי לגידול הזקן (שיבואו להלן ברשימה) התבססו על דברי הרבי ה'צמח צדק' בנושא. בשו"ת 'צמח צדק' (יורה-דעה סימן צג) מופיעה תשובה ארוכה על-פי נגלה, בטעם החיוב לגדל זקן מלא ושלם. גם בפירושו לתהילים ('יהל אור' עמ' תרכו ואילך) יש ביאור קצר ותוכנו: כאשר ה"תיקוני דיקנא" שלו הם בשלימות, אזי ממשיך י"ג מידות הרחמים, להיות "והוא רחום יכפר עוון וגו' ", שהוא עניין הסרת העוון, האף והמשחית כו'.

במכתב מתאריך ג' בתמוז תשכ"ט ('היכל מנחם' כרך א עמ' נה) כותב הרבי, כי מדברי רבנו ה'צמח צדק' אשר גידול הזקן סגולה מיוחדת לו להמשיך ברכת ה' בכמות ובאיכות –

מובן אשר כל הזקוק לתוספת ברכה מה' אם בענייני בריאות או בענייני ממונות ועל-אחת-כמה ברוחניות, עליו לאחוז בהתקדמות זו ביותר וביותר.

מעשה בבחור שעסק בהפצת היהדות והמעיינות ואף זכה בגין כך לעידודים רבים מהרבי. הלה התלבט אם לגדל זקן אם לאו והעלה את ספקותיו וחששותיו לפני הרבי. מהתשובה נראה כי בין חששותיו הזכיר את תגובת אמו לדבר ואת הסכנה שהדבר יפגע בבריאותה. במכתב משנת תש"כ ('היכל מנחם' כרך א עמ' נב-נג) כותב לו הרבי:

שמזה [=דברי ה'צמח צדק'] מובן איך שזה מוסיף בהנוגע לבריאות ופרנסה וכל צורכי האדם, ומשפחתו, נוסף על גודל הדבר מצד עצמו שלא על-מנת לקבל פרס, ובמילא פשוט שעל-ידי זה יתוסף גם בבריאותו של אמו תחי' (ולא להיפך חס-ושלום).

הרבי מוסיף ומתייחס לחשש שגידול זקן ימנע השגת פרנסה מתאימה:

במה-שכותב אודות המשרה – בוודאי ידוע לו שכמה וכמה בארץ-הקודש ת"ו בעלי זקן תופסים משרות טובות וכבודות כו'.

בסגנון זה כתב הרבי לשואלים רבים. הנה מכתב בנושא ("גידול הזקן ואיך משפיע זה על פרנסה לכשיבוא הזמן להסתדר בפרנסה כפשוטה") מכ"ב באדר א' תשכ"ב (אגרות-קודש כרך כב עמ' קסו):

כיון שלדברי הכל זקן מגודל הוא העניין דצלם אלוקים, ולדברי הכל משובח ביותר וביותר מהנהגה בהיפך, ... הרי ודאי שהמוסיף בקדושה ואשר צלם אלוקים ניכר על פניו, מוסיף כל זה בברכת השם-יתברך, שהוא הזן את העולם כולו בטובו, בחן ובחסד וברחמים, ואשר דווקא בו תלויה פרנסתו של אדם ומובן שמילוי משאלות לבבו לגדל הזקן – מוסיף בענין פרנסתו בפרט.

הנה קטע מדברי הרבי, בשבת-קודש פרשת בראשית תשט"ו ('תורת מנחם' כרך יג עמ' 100-101):

עובדא הווה באברך שדיברתי עמו אודות עניין הזקן, שלאחרי הנישואין יגדל את זקנו... ולא היה מוכן להבטיח שיעשה כן. והנה, לאחרונה אירעו כמה עניינים שבגללם נעשה אצלו קושי בעניין הפרנסה, ומכל-מקום היה סבור שזהו עניין טבעי. ואז אירע עוד מאורע – שהיה עסק מסויים שבו הצליחו כולם, חוץ ממנו! [הרבי סיים: ובכן, כאשר מראים מופתים גלויים – צריך הדבר להביא לידי התעוררות בנוגע לפועל].

כמה פעמים אירע, שבמהלך חלוקת השטרות לצדקה (בעיקר בשנת תנש"א) עברו לפני הרבי יהודים שהחלו לגדל זקן. הרבי נתן להם שלושה-עשר שטרות של דולר באומרו: "זה עבור י"ג תיקוני דיקנא".

התוועדות שבת-קודש פרשת שמיני תשי"ב היתה מיוחדת במינה. במהלכה תבע הרבי, בין השאר ('תורת מנחם' כרך ה עמ' 178), לצאת מההגבלות – "ארוסגיין פון זיך" – כל אחד לפי עניינו.

לאחד הבעלי-בתים, שלא גידל אז את זקנו, אמר הרבי, שאכן הצליח לפעול על בני ביתו שילכו בדרכי החסידות, אבל על עצמו עדיין לא הצליח לפעול... הרבי הוסיף ודיבר אליו על-דבר גודל המעלה של גידול הזקן (לא רק בימי הספירה) – שקשור עם י"ג תיקוני דיקנא, י"ג מידות הרחמים המרומזים בפסוק "והוא רחום יכפר גו'". ולכן, על-ידי גידול הזקן נמשכים כל העניינים במידת הרחמים, ועד להמשכת הרחמים מבחינת "הוא" ("והוא רחום"), לשון נסתר, שמורה על 'העלם עצמי'.

וסיים הרבי: "הלא 'איש-מסחר' הנך, ובכן, שמע לעצתי והבטח לי ('זאג מיר צו') שתגדל זקנך, ואז תראה הצלחה בכל העניינים, ותוכל גם להוסיף בהעזר והסיוע למוסדות חינוך וכו'".

להלן איגרת שכתב הרבי (ד' באלול תשכ"ט) ליהודי שבישר לו כי התחיל לגדל זקנו בשלימות.

שלום וברכה!

מכתבו בלי תאריך הגיעני ותשואות-חן על הבשורות-טובות.

ויהי-רצון שיקויים בו ובבני ביתו שיחיו דברי אדמו"ר ה"צמח צדק" (פוסק בנגלה דתורה ופוסק בפנימיות התורה) על הכתוב "והוא רחום" (נדפס במילואים על רשימותיו על ספר תהילים), אשר על-ידי י"ג תיקוני הזקן ממשיכים י"ג תיקוני דיקנא דעתיקא, הם רחמים גדולים, וכסיום דבריו במקום אחר (בספר-המצוות, דף קי"ד סע"ב) בנוגע למידת הרחמים בכלל ורחמים רבים במיוחד, שאז הברכה נחלה בלי מצרים, מבריח מן הקצה כו'.

בברכה לבשורות-טובות בהנ"ל ובברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

שיחה שלימה בהתוועדות שבת פרשת שמיני תשי"ג ('תורת מנחם' כרך ח עמ' 138-144) הקדיש הרבי לאחד שרצה לשנות ממנהגו (לגריעותא) בעניין גידול זקן. תוכן השיחה – שלילת רצון לשנות מנהג לגריעותא (בעניין גידול זקן):

למנהגי ישראל יש תוקף של הוראת בית-דין, כיוון שוויתור עליהם הוא התחלת הנפילה (והחושב שיוכל לעצור את הנפילה – טועה). נוסף לזה – על-פי חסידות, גם המנהג מצד עצמו חמור כעניינים חמורים שבתורה, וכן הוא על-פי נגלה במקום חילול השם. הרבי מתעמת עם טענות היצר (אף ש"באמת צריך להתגבר עליו בלי טענות כו'"): א) הוא לא זה שבחר להיות בתפקיד 'משפיע' ולכן מדוע עליו לסבול מכך – התשובה היא: אחרי שבפועל ישנם המביטים עליך ולומדים מהנהגתך (למרות שזה לא ברצונך), אתה נושא בתוצאות של חילול ה' שייגרמו כתוצאה מהנהגתך. ב) יתנהג כך רק לזמן קצר – הרי נאמר "אין מספיקין בידו כו'". ג) סבור הוא שכוונתו לשם-שמים – הרי הוא דומה לחייל היוצא למלחמה ללא כלי-נשק בטענה שכך בטוח יותר.

הרבי ממשיך ומבהיר כי העניין דגידול הזקן – אינו מנהג סתם, אלא הוא עניין של צלם-אלוקים וצינור להמשכת י"ג מידות הרחמים. מי שזקוק לי"ג מידות הרחמים, הנה גם אם סבור הוא כדעת המתירים, הרי בלי י"ג תיקוני דיקנא חסר לו בהמשכת י"ג מידות הרחמים.

את דבריו בנושא סיים הרבי באומרו:

אצל אותם יהודים שזכו לכך, שהרי הכניסו אותם תחת כנפיו והם שייכם לחסידות – שאצלם הפוסק האחרון הוא כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק', שפסק להלכה שהסרת הזקן היא בכלל הלאו ד"לא ילבש גבר", ולדעת הרמב"ם הרי זה בכלל אביזרייהו דעבודה-זרה, מג' העבירות שחייבים למסור נפשו עליהן!

עוד אמר הרבי בסיום דבריו, כי אף שהדברים נאמרו ליחיד, הם שייכים לרבים, וכל אחד יכול להוציא מהם דברים השייכים אליו...

במהלך התוועדות אחרת של הרבי, בשנת תשי"ג, הקדיש הרבי דברים למקרה מסויים (מתוכנם עולה שהכוונה לבחור שגוייס לצבא ארצות-הברית ודרשו ממנו להסיר את זקנו). אומר הרבי (תורת מנחם כרך ז עמ' 171), בין השאר:

למרות גודל הירידה, ההסתר וההעלם שבזמן הגלות... ועד-כדי-כך שכאשר יהודי נמצא ביניהם מצווים עליו להסיר את ה"צלם אלוקים" – בכוחם של בני-ישראל שלא להתפעל מההעלם והסתר ולעמוד על עומדם בתכלית השלימות, וכמו אברהם אבינו שלא זו בלבד שלמצרים לא היתה שום שליטה עליו, אלא אדרבה, פעל חלישות בקליפת מצרים – כך גם בנידון-דידן, כאשר אומות-העולם רואים שיהודי עומד בתוקף ואינו נכנע לדרישתם להסיר את ה"צלם אלוקים", הרי-זה פועל חלישות בהקליפה שלהם.