היכן מצינו בשולחן-ערוך חיוב של שמחה לשם ביאת המשיח?!
...בנוגע להמדובר לעיל אודות השמחה לשם ביאת המשיח: חיוב של שמחה לשם ביאת המשיח – היכן מצינו ב"שולחן-ערוך"?!... – ב"שולחן-ערוך" מבואר שעבודת ה' צריכה להיות בשמחה, וישנם גם דינים בנוגע להגבלת השמחה בג' השבועות וכיוצא בזה, אבל, לא מצינו בשום מקום חיוב של שמחה לשם ביאת המשיח.
ומה שבעניין זה תלויה ביאת המשיח, גאולת עם ישראל וגאולת השכינה – ממשיך לטעון: לא מצינו ב"שולחן-ערוך" חיוב לגאול את השכינה!... בנוגע לעצמו, מצינו ברמב"ם "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין", אבל בנוגע לגאולת השכינה – אין זה תפקידו...
על כך אומרים לו, ש"כי תצא למלחמה על אויביך" הוא ציווי והוראה בתורה: יהודי אינו יכול להסתפק בד' אמות של קדושה שבביתו ובסביבתו הקרובה, אלא צריך גם לצאת ממקומו, "תצא למלחמה על אוייבך". לבטל מציאותו של האוייב ומנגד לקדושה, ועד לכיבוש העולם כולו, שכן, כיצד יכול לישב במנוחה בד' אמותיו ביודעו שבמקום מסויים בעולם יש "עמלק" שמנגד לאלוקות?!
וכאמור, התורה מבטיחתו, "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך", ועד לסיום הפרשה "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים", ואז, כשמבטלים המציאות ד"אויביך", אפילו בריחוק מקום, הרי, מכיוון שאי-אפשר לדעת מה יהיה לאחרי זמן, לא יכולה להיות שמחה בשלימותה, ורק כשבטלה לגמרי המציאות ד"אוייבך" בכל העולם כולו, אזי נעשית השמחה בשלימותה.
(מהתוועדות שבת-קודש פרשת כי-תצא ה'תשמ"ח – בלתי מוגה. 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ח, כרך ד, עמ' 280)
על דורנו מוטלת אחריות יתירה – לסיים המלחמה
ההוראה מהפרשה "כי תצא למלחמה על אוייבך" (שקורין אותה תמיד בחודש אלול), שצריך לעשות העבודה דחודש אלול באופן של מלחמה, הן בנוגע לעצמו – להילחם ולשנות טבע רגילותו, גם טבע הקדושה, והן בנוגע להעבודה בעולם – ללחום ולכבוש חלקים בעולם שעדיין לא חדורים לגמרי בקדושה, ולעשותם דירה לו יתברך.
ובנוגע לדורנו זה – אדרבה: להיותו הדור האחרון בגלות ודור הראשון דהגאולה – מוטלת עלינו אחריות יתירה לסיים את המלחמה, ולהכין את הדרך ל"ילחם מלחמות ה'" של משיח צדקנו [ועל-דרך זה על-ידי הניצוץ משיח שבכל א' מישראל].
(מהתוועדות שבת פרשת כי-תצא, י"א באלול ה'תש"נ. 'תורת-מנחם – התוועדויות' תש"נ כרך ד עמ' 229-230 - תרגום מאידיש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
