חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:27 זריחה: 6:34 י' בתשרי התשפ"א, 28/9/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

כל אחד צריך לעבוד את ה' על-פי כל הכוחות שלו!
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 636 - כל המדורים ברצף
כל אחד צריך לעבוד את ה' על-פי כל הכוחות שלו!
יום הכיפורים
היום הקדוש במחיצת רבותינו
הלכות ומנהגי חב"ד ליום הכיפורים וסוכות

ישנם זמנים שבהם צריך ללבוש בגדי-זהב ויש זמנים שבהם יש ללבוש בגדי-לבן * התחלת החיים, התחלת העבודה והתחלת השנה צריכות להיות ב'צעקה פשוטה', למעלה מהשכל * אך לאחר מכן עליו לבצע את העבודות ב'בית המקדש' שבנשמתו פנימה הן ב'בגדי זהב' והן ב'בגדי לבן' * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. עומדים אנו ימים אחדים קודם יום-הכיפורים, בזמן שנקרא "עשרת ימי תשובה".

בהחשבון ד"עשרת ימי תשובה" נכללים גם שני ימי ראש-השנה ויום הכיפורים – שהרי הימים שבין ראש-השנה ליום-הכיפורים אינם אלא שבעה ימים, ומזה מובן ש"עשרת ימי תשובה" כוללים גם ראש-השנה ויום-הכיפורים1.

מכיוון שכל עשרת הימים נקראים בשם אחד – "עשרת ימי תשובה" – מוכח שימים אלו מהווים מציאות אחת, שראשיתה ראש-השנה, וסופה יום-הכיפורים.

ומזה מובן, שמהרגע הראשון דראש-השנה מתחילה כבר ההכנה ליום-הכיפורים.

ב. מצוות היום דראש-השנה היא  – תקיעת שופר2. והנקודה של יום-הכיפורים היא  – עבודת הכהן גדול, כי, במשך כל השנה כולה נעשתה העבודה גם על-ידי כהנים אחרים, מה-שאין-כן ביום-הכיפורים הוצרך הכהן גדול בעצמו לעשות את כל העבודות3.

ובעבודת הכהן גדול ביום-הכיפורים גופא  – שני סוגים: חלק מהעבודה עשה בבגדי זהב (בבגדים אלו היו עוד מינים מלבד זהב, אלא שנקראים בגדי זהב על שם הזהב שבהם), וחלק מהעבודה  – בבגדי לבן, פשתן טהור.

בבית-המקדש היו שלושה חלקים: העזרה, ההיכל (או אוהל-מועד), וקודשי-קדשים4. העבודות בעזרה ובהיכל  – היה הכהן גדול עושה בבגדי זהב, והעבודות בקודשי-קדשים  – היה עושה בבגדי לבן.

ג. חורבן בית-המקדש היה רק בית-המקדש הגשמי, היינו, באבנים, זהב וכסף; אבל בית-המקדש הרוחני שנמצא בתוך כל יהודי פנימה, בית-המקדש שנמצא בנשמתו של כל יהודי, הרי הוא נשאר תמיד בשלימותו5. אפילו יהודי אינו יכול להחריבו חס-ושלום, ומכל-שכן שגוי אינו יכול להחריבו.

 – וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר6: רק גופותינו ניתנו בגלות ובשעבוד מלכויות, אבל נשמותינו לא נמסרו לגלות ושעבוד מלכויות. –

בבית-המקדש הרוחני זה שנמצא אצל כל יהודי, ישנם גם החילוקים דזמני השנה. ובבוא יום-הכיפורים, צריך כל יהודי, שהוא ה"כהן גדול" בבית-המקדש שלו, לעשות כל העבודות, מבלי לסמוך על מישהו אחר. ובעבודה שצריך לעשות  – יש שני סוגים: עבודות בקודשי-קדשים בבגדי לבן, ושאר העבודות בבגדי זהב.

ד. הטעם שהכהנים בעבודתם הוצרכו ללבוש בגדים שהם "לכבוד ולתפארת"7 [וכנ"ל, שביום-הכיפורים הוצרכה להיות העבודה בבגדי זהב, מלבד בקודשי-קדשים]  – כותב הרמב"ם8, שזהו לפי שבקדושה צריכים להשתמש בדברים היפים והטובים ביותר, וכיוון שזהב תופס מקום חשוב ועושה רושם על האדם, לכן צריכה להיות העבודה בבית-המקדש, בפרט ביום-הכיפורים, בבגדי זהב.

ועל-פי זה אינו מובן, למה דווקא בקודשי-קדשים היתה העבודה בבגדי לבן? הלא קודשי-קדשים הוא מקודש עוד יותר, ובודאי שהעבודה שם היתה צריכה להיות בבגדי זהב?

והעניין בזה: כל אחד צריך לעבוד את ה' יתברך לפי כל הכוחות שלו.

כאשר באים לגביר עבור צדקה, אינו יכול לטעון שיצא ידי חובתו בתורה, תפילה, לימוד החסידות ולימוד הנגלה; עליו לידע שבבית-המקדש הוצרכו להיות בגדי זהב.

לאידך גיסא, צריכים לזכור שאי-אפשר לצאת ידי חובה רק על-ידי החזקת הישיבות וכיוצא בזה  – בגדי זהב  – אלא צריכים גם בגדי לבן, בגדים טהורים ונקיים, עניינים רוחניים שהם טהורים ומופשטים מגשמיות וחומריות.

וכל אחד מהם צריך להיות מתאים למקומו: בעבודות שהם מחוץ לקודשי-קדשים  – צריכים בגדי זהב, להשתמש עם בגדי זהב עבור ענייני בית-המקדש,

 – כדאיתא במדרש9: לא היה ראוי זהב להשתמש בו ולא נברא אלא בשביל בית-המקדש. עיקר בריאת הזהב היתה בשביל בית-המקדש, ומצד זה ישנו זהב גם בכל העולם. והרי כל יהודי מבין שאין צריכים לעשות העיקר לטפל והטפל לעיקר. –

אבל כאשר מדובר אודות קודשי-קדשים, הקודשי-קדשים שבנשמתו של כל יהודי  – שם אין להכניס זהב. ה"גביר"  – בשווה עם כולם. העבודות בקודשי-קדשים צריכים לעשותם בבגדי לבן.

ה. וזהו עניינם של עשרת-ימי-תשובה, שמתחילים בשופר דראש-השנה, ומסתיימים בעבודת כהן גדול ביום-הכיפורים:

בתחילת עשרת-ימי-תשובה לוקחים שופר ותוקעים בו. השופר הוא קרן בהמה, וגם הקולות שתוקעים בו אינם תנועות מוזיקליות, אלא קולות פשוטים, תקיעה שברים ותרועה. כאשר יהודי נעמד לפני הקב"ה  – אין "חכמות". הקשר שלו עם הקב"ה הוא על-ידי צעקה לבבית פשוטה ("א פשוט'ן הארציקן אויסגעשריי"), הוא צועק מעומק לבבו, פנימיות הלב, שהוא בנו של הקב"ה והקב"ה הוא אביו, ומבקש, שאביו ייתן לו שנה טובה ומתוקה.

וסיום עשרת ימי תשובה הוא  – עבודת כהן גדול בשני חלקים האמורים, כלומר, שיודע ומחליט לעבוד את הקב"ה הן בבגדי זהב והן בבגדי לבן.

בנוגע לדברים שהם מחוץ לקודשי-הקדשים, יודע הוא, שכיוון שהקב"ה נתן לו כסף ונשמה יהודית, אסור לו להתכסות ("באהאלטן זיך") בבגדי לבן, בגדים טהורים ונקיים, שכל דבר שעליהם נחשב לכתם, כך שכאשר פונים אליו אודות כסף, יאמר שילכו למישהו אחר, כיוון שהוא קדוש וטהור. הוא יודע שבבית-המקדש, הישיבה, בית-הכנסת ובית-המדרש, זקוקים לזהב  – ועליו לתת זהב.

אבל כשמגיע לקודשי-קדשים, אזי הוא שווה עם כולם. הוא לא מתהלך בבגדי זהב אלא בבגדי לבן, בגדים לבנים טהורים, טהורים מגשמיות וחומריות. הוא יודע שבקודשי-קדשים לא נמצא שום דבר, אפילו לחם הפנים, שהוא לחם קדוש, גם לא היה בקודשי-קדשים, אלא רק הקב"ה, התורה  – הארון והלוחות  – והכהן גדול10.

ו. וזהו המוסר-השכל עבור כל יהודי:

התחלת החיים, התחלת העבודה והתחלת השנה, צריכה להיות בצעקה פשוטה להקב"ה  – למעלה מהשכל; ואחר-כך צריך הוא בעצמו לעשות את העבודות בבית-המקדש, שהוא שלם גם עכשיו, הן בבגדי זהב והן בבגדי לבן.

וכאשר יעשה כן – אזי יהיו אצלו הגשמיות והרוחניות ביחד, כפי שהיה הסדר אצל הכהן גדול, שלא לבש תחילה בגדי זהב ואחר-כך בגדי לבן, אלא היה מחליפם; תחילה בגדי זהב, אחר-כך בגדי לבן, ואחר-כך שוב בגדי זהב ואחר-כך עוד פעם בגדי לבן, ושוב בגדי זהב, כי, אצל יהודי גשמיות ורוחניות אינם נפרדים11.

ז. כשם שהכהן גדול, לאחרי כל עבודתו בבגדי זהב ובגדי לבן, היה מתפלל תפלה קצרה12, ובמילים ספורים אלה היה פועל ("פלעגט ער אויסבעטן") שנה טובה עבורו, עבור שבטו, ועבור כל ישראל שבכל העולם, גם בגשמיות  – כך גם כל יהודי, כאשר עובד את עבודתו בקודשי-קדשים שבנפשו פנימה, הנה במילים ספורים וברגעים ספורים ממשיך אושר על כל הימים של כל השנה.

וכשם שתפילת כהן גדול היתה בשביל כל ישראל, כך גם תפילתו של כל יהודי ביום-הכיפורים, בהיותו בבגדי לבן, בלב טהור וכוונה טובה  – פועלת לא רק בשביל עצמו ועבור משפחתו, אלא גם עבור כל ישראל (כל ישראל ערבים זה בזה13), להמשיך שנה טובה ומתוקה ברוחניות ובגשמיות14.

(משיחת יום רביעי, פרשת האזינו, ז' בתשרי ה'תשי"ד, לעסקני ישיבות תומכי-תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק'* – 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשי"ד, חלק ראשון (יו"ד) עמ' 18-15)

-------------------

*)    הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידישׂ), ונדפסה בלקו"ש ח"ב עמ' 411 ואילך (בשילוב עם שיחת ז' תשרי תשי"ז). במהדורה זו ניתוספו עוד ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

1)    ראה לקו"ש חכ"ט עמ' 203. וש"נ.

2)    ראש-השנה כו,ב (במשנה). כז,א.

3)    יומא לב, סע"ב. וש"נ.

4)    ראה רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א ה"ה (וראה גם "רשימת המנורה" עמ' פה).

5)    ראה סה"מ קונטרסים ח"ב רפד, א (נעתק ב"היום יום" כא תמוז).

6)    ג' תמוז תרפ"ז (לקו"ד ח"ד תרצב, א. סה"ש תרפ"ז ע' 169. וש"נ).

7)    תצוה כח,ב-מ.

8)    מו"נ ח"ג פמ"ה.

9)    ב"ר פט"ז, ב. שמו"ר רפל"ה.

10) האמת היא שלפעמים היו בגדי לבן יקרים יותר מבגדי זהב, כפי שמצינו שהיו של שנים-עשר מנה, של שמונה-עשר מנה וכו' (ראה יומא לד,ב (במשנה). לה,ב), אבל, בהבגדי לבן עצמם לא היה ניכר הדבר.

ועוד חילוק בין בגדי זהב לבגדי לבן – שבגדי זהב היו יכולים להשתמש באותם בגדים משנה לשנה, מה-שאין-כן בגדי לבן היו צריכים להיות חדשים בכל שנה (ראה יומא יב,ב. וש"נ).

ותוכן העניין  – שכאשר יהודי מתקשר עם הקב"ה בקודשי-קדשים, הנה כשם שהקב"ה אינו מוגבל, כך צריך יהודי לבוא בכל פעם עם לבושים חדשים, יקרים יותר, ובמילא גם קדושים יותר (מהנחה בלתי מוגה).

11) אלא, שעניין זה הוא דווקא כאשר בשעת העבודה נמצאים הבגדי זהב בפני עצמם והבגדי לבן בפני עצמם, דהיינו, שמשתמש בכל אחד מהם במקומו, ואז אין הגשמיות (זהב) והרוחניות (לבן) נפרדים זה מזה, ואז יכולים לבקש ולפעול ("אויסבעטן") אצל הקב"ה שנה טובה הן ברוחניות והן בגשמיות (מהנחה בלתי מוגה).

12) יומא נב,ב (במשנה). נג,ב.

13) שבועות לט, סע"א. סנהדרין כז, סע"ב.

14) [בין הדברים שדיבר כ"ק אדמו"ר עם הבעה"ב, אמר:]

מה שאמרו חז"ל (שבת קיט,א. וש"נ) "עשר בשביל שתתעשר"  – אין הכוונה בנוגע לממון בלבד, אלא גם בכל הדברים שנותנים לצדקה, כמו כוח ובריאות, אזי משלם הקב"ה כמה פעמים ככה.

[בסיום השיחה אמר כ"ק אדמו"ר :] חתימה וגמר חתימה טובה.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)