ההוראות בעבודת ה' שאפשר ללמוד מההבדלים שבין השמש לירח * "כדי שהשמש תשתקף בטיפת המים שבכוס, צריכים לכוון את הכוסית עם טיפת המים כנגד השמש" * הרבי קורא לארה"ב לנצל את אנרגיית השמש ולבטל את התלות במדינות הנפט הערביות * "אין נסתר מחמתו"
מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר
בהתוועדות שבת-קודש פרשת נשא תשמ"ה ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ה, כרך ד, עמ' 2271) אמר הרבי:
המביט בשמש, שאף שאינו יכול להביט בשמש עצמה מפני עוצם בהירותה, ועד שראייה כזו עלולה להזיק למאור עיניו, ולכן מביט דרך זכוכית כהה (על-דרך ובדוגמת אספקלריה שאינה מאירה) – הרי גם אז יודע בדיוק את צורתה של השמש.
תוכן העניין והלקח ממנו: מהעניינים שבעולם-הזה למטה, יכולים לדעת את העניינים דלמעלה. אך יש לזכור שאין זה אלא באופן של "דמות" בלבד.
"כי שמש ומגן הוי' אלוקים"
במקומות רבים בחסידות מייצג אור השמש את הגילוי האלוקי בעולם. וכך כתב הרבי בי' בתמוז תשי"ג (איגרות-קודש, כרך ז, עמ' שיב-ג):
ועל-פי מאמר רז"ל בסוטה דף יו"ד ע"א שמשון על שמו של הקב"ה נקרא שנא[מר] כי שמש ומגן ה' – אלוקים – שזהו גם-כן הרמז שלעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה, והשמש בגבורתה בגשמיות הרי היא בימי הקיץ, שזהו גם-כן הוראה שכן הוא ברוחניות שדברים הגשמיים משתלשלים מהם ולכן מבואר בחסידות אשר עבודת ה' בימי הקיץ קלה יותר מאשר בימות החורף.
הנה יהיה להם א געזונטער פרייליכער זומער [=קיץ בריא ושמח] בגשמיות וברוחניות גם יחד...
וכך ביאר הרבי במאמרו ד"ה "להבין עניין שמחת-תורה" תשמ"ב ('תורת-מנחם – ספר המאמרים מלוקט, חלק א, עמ' שעו):
דבקיץ השמש הוא בתוקפו, והוא מפני שכן הוא גם ברוחניות העניינים, שבחינת שמש הוי' מאיר אז בגילוי. דהגם שגם אז יש המגן ונרתק דשם אלוקים, מכל-מקום אינו מעלים ומסתיר כל-כך, ולכן ההליכה בדרך התורה ומצוות אז היא בנקל יותר...
"מה שפורסם פחות"...
במכתב-כללי מראש-חודש ניסן תשמ"ט (ליקוטי-שיחות, כרך לב, עמ' 218 ואילך) עומד הרבי על ההבדלים בין השמש לירח ומפיק מהם הוראות בעבודת האדם:
מה שפורסם פחות הוא העובדה, שבעניין זה של שנה מעוברת ישנה נקודה פנימית – החיבור של השמש והירח, שכל אחד מהם שונה מחבירו: השמש – יום, והירח – לילה; לשמש אור עצמי ואילו בירח משתקף אור השמש; לשמש ולירח יש פעילות עצמית וייחודית של כל אחד מהם, והם פועלים בזמנים נפרדים.
מבחינה רוחנית וסמלית: השמש הוא "משפיע" (נותן) והירח "מקבל".
כך גם בחיי האדם: יש "משפיעים" ויש "מקבלים", המשפיע והמקבל מהווים עולמות שונים... עלול לחשוב יהודי... כאשר הוא רוצה לזרוח "כשמש" באור של "נר מצווה ותורה אור" – אין הזמן מוכשר לטפל בעני, כפשוטו, או ב"עני" ביהדות וכו' – באה שנת העיבור ומלמדת, מזכירה ודורשת, שלא כך הדבר:
ה"שמש" וה"ירח" אינם שני עולמות נפרדים, אלא משום העובדה ששניהם נוצרו על-ידי בורא-עולם אחד ושניהם מהווים חלקים של עולם אחד וזהה – יש ביניהם שייכות גדולה וקשר של אחד לרעהו, והקשר הוא תמידי ופנימי, כפי שרואים גם בטבע שהשמש אינה חדלה לזרוח, שכן כאשר במקום מסויים שורר לילה שורר במקום אחר היום באותה שעה.
יתר על כן: דווקא על-ידי חיבור ה"שמש" וה"ירח", המשפיע והמקבל, מתבצעת הכוונה האלוקית...
בין הירח לכוכבים
על החילוק שבין הלבנה לכוכבים בקבלת אור השמש, עמד הרבי בעת ביקור האדמו"ר מסקוליא בשנת תשמ"א ('בצל החכמה', עמ' 143):
הלבנה מקבלת את אור השמש באופן של השפעה פנימית ולכן כאשר כדור הארץ מפסיק בין השמש ללבנה, אין הלבנה מקבלת מהשמש. אבל השפעת השמש לכוכבים היא מלכתחילה השפעה חיצונית ולכן היא נמשכת ומתקיימת בכל מצב.
כדוגמה הביא הרבי את השפעת הרב לתלמיד: יש אופן השפעה מרב לתלמיד שהיא בדוגמת השפעה פנימית – כאשר רואה את פני הרב; ויש אופן השפעה בדוגמת השפעה חיצונית – כאשר אינו רואה את פני הרב. בדומה לכך מובן גם לגבי השפעת הקב"ה – שהינה בכל התחומים: תחומים גשמיים כפרנסה (כידוע ש"הקב"ה יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים") ורוחניים, כהשפעת תורה מרזין-דרזין שבתורה ועד ללימוד תורה של תינוק המתחיל לדבר שפותחים עמו ב"תורה ציווה גו" היורש את התורה "שמש ומגן ה' אלוקים" – שקיימים שני סוגי השפעה: (א) השפעה פנימית, בדוגמת השפעת אור הלבנה מאור השמש, (ב) השפעה חיצונית, בדוגמת השפעת אור הכוכבים מאור השמש, לפי זה מובנת מעלת ההשפעה שמקבלת הלבנה מהשמש על הכוכבים.
המהירות – השתחוואה
בדרושי חסידות מובאת תמיהה על כך שמהלך השמש מתרחש במהירות עצומה ביותר. בהתוועדות שבת-קודש פרשת קורח, ג' בתמוז התשמ"ה ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ה, כרך ד, עמ' 2367) מסביר זאת הרבי כך:
שזהו בחינת השתחוואה שלו (של השמש) בביטול גדול ונורא, כי הנה ידוע שיש לשמש חומר וצורה, גוף ונפש, וגופו סובב בהשתחוואה גשמית לפי שנפשו הרוחנית משתחווה בהשתחוואה רוחנית. וזהו עניין השירה שאומר נפש גלגל השמש בצאתו, כמו שכתוב "וצבא השמים לך משתחווים", ובשעת השתחוואה שלהם אומרים שירה בקול הנה גדולה כמו שכתוב "ברן יחד כוכבי בוקר".
וגם לגבי המלאכים המנהיגים את השמש – הנה כשהמלאך הממונה להנהיג את השמש מתבונן בגודל זכותו לשרת את קונו בהנהגת השמש, אשר מכל ריבוי המלאכים זכה דווקא הוא לתפקיד ושליחות להנהיג את השמש שתאיר בעולם, מובנת גודל התפעלותו המתבטאת בין השאר גם באמירת שירה בקול רינה גדולה! ומצד גודל ההתפעלות שלו – הרי שוב אין כל פלא שמנהיג את השמש במהירות גדולה שכזו. ואדרבה: הפלא הוא – מדוע אינו רץ במהירות גדולה יותר!...
החליטו שאין החלטה
בשנת תשי"ט נשאל הרבי על ידי פלוני ששמע "ממי שהוא בהחלט, כאילו... שזוהי החלטת המדע אשר ברור שהארץ סובבת את השמש וכו', ודלא כשיטה ההפכית, שכאילו הופרכה על-ידי כמה הוכחות, ושואל בירור בזה".
ומשיב על כך הרבי (איגרות-קודש, כרך חי, עמ' שצג) לשואל:
הנה בעשיריות השנים האחרונות, החליטו כל אנשי המדע העוסקים בשטח זה, שאין כל החלטה בדבר... כל איש ביכולתו לאחוז [באיזו] שיטה שירצה... זו החלטה הכי אחרונה והכי מוחלטה של כל אנשי המדע בדורנו זה.
ועל-פי זה מובן שכל המקראות המדברים אודות הליכות השמש מסביב לארץ וכו' – יש ללמדם כפשוטו, ואין על זה כל קושיה.
[פרט מעניין: המכתב נכתב בכ"ה באייר "במענה למכתב מז"ך תשרי!"...]
"אינני מכיר 'הוכחה מדעית' כזאת"...
כך כותב הרבי במכתב ששיגר (בט' באייר תשכ"ד) למערכת העיתון היהודי 'דה ג'ואיש פרעס', בתגובה לפרסום מאמר הקובע כי על-פי המדע כדור הארץ סב סביב השמש. זוהי הקביעה ששיגר הרבי ('מורה לדור נבוך' עמ' 128):
כבוד העורך:
בתייחס לטור "שאלות ותשובות" שהופיע בגליון של ה-10 באפריל, הופתעתי מאוד לקרוא את התשובה שהעיתונאי בעל הטור נתן לשאלה: "האם הארץ מסתובבת סביב השמש, או השמש הולכת סביב הארץ?". בתשובתו, הרב שלום קלאס קובע את הקביעה הנחרצת: "המדע המודרני הוכיח שהארץ מסתובבת סביב השמש", וכו'.
למדתי אסטרו-פיזיקה במשך מספר שנים, ואינני מכיר "הוכחה מדעית" כזאת, כפי שמציע בעל הטור שלכם.
ויובהר בזאת: ההשקפה המדעית הנפוצה במאה האחרונה היתה שהארץ סובבת סביב השמש. אפילו אז, לא החשיבו זאת לעובדה מוכחת, אלא רק לתיאוריה יותר מתקבלת. עם זאת, מכיוון שתיאורית היחסיות התקבלה באופן אוניברסלי, והפכה ליסוד של המדע המודרני, השקפת המדע בהווה היא, בהתאם לתיאוריה זאת, שכאשר שני גופים נמצאים בתנועה בחלל זה ביחס לזה (כמו השמש והארץ), לא ניתן מבחינה מדעית להוכיח מי מהם נייח ומי מהם נע, או האם שניהם נעים. במילים אחרות, עד כמה שאפשר לדבר על הוכחה מדעית במצב זה, המסקנות הן בדיוק ההיפך ממה שצוין בקביעה של בעל הטור המכובד שלכם שצוטטה למעלה, היינו, שההוכחה המדעית היחידה היא שלא ניתן לברר מבחינה מדעית האם השמש סובבת סביב הארץ או להיפך.
מנוקדת המבט של המדע
באותו נושא כתב הרב בכ"ח באלול תשכ"ג ("כמובן אין עתה הזמן גרמא למכתבים – אלא שגודל ערך ענייני חינוך ולימוד (על טהרת הקודש) מכריע" – איגרות-קודש, כרך כב, עמ' תקט):
...ידוע אשר אחד מהיסודות בשיטת היחסיות שנתקבל על דעת כל המדענים בעשיריות השנים האחרונות הוא:
שבנוגע ל"סיסטמה" של שני גורמים הנמצאים בתנועה יחסית אחד לשני, אי-אפשר לקבוע מי הנמצא במצב של מנוחה, ומי המתנענע, ולא מפני החיסרון בידיעתנו עתה, כי אם מפני "טבע" העניינים, זאת אומרת שבנוגע לשאלה האמורה וכיוצא בזה, אין למדע כל עמדה, ואדרבה – שולל הוא מענה ברור בהאמור. ועוד יותר – באם תמצאנה קושיות על סברא אחת, יש דוגמתן גם בנוגע לסברא השנייה, וכמבואר בשיטת היחסיות בארוכה.
מהאמור מובן – שבאם יבוא מי שהוא ויאמר שמאיזה טעם שיהיה בוחר לקבוע שגורם פלוני עומד והשני סובב סביבו, אי-אפשר מנקודת המדע – שתימצא על זה איזה סתירה.
דרך אגב – גם לפני קום שיטה האמורה לא היתה שלילה מוחלטת של שיטת פטולמיס (שהארץ לעולם עומדת והשמש סובב סביבה), כי אם הצהרה ומסקנא שמספר הקושיות על שיטה זו גדול יותר מאשר על השיטה שעל שם קופרניק אבל גם על שיטת קופרניק הקשו כמה "קושיות" ואי הבנות, ואין כאן מקומו להאריך.
בנוי על עזר ה' והאמונה בה'
בספר 'מה רבו מעשיך ה' (עמ' 324 ואילך) פורסמו קטעים משיחת הרבי (בי"א בניסן תשמ"א) שנאמרה בקשר ל'ברכת החמה' ובה קרא הרבי לנצל את כוח אנרגיית השמש. וכה אמר:
עד שיפתחו את כל מקורות האנרגיה שבמדינה זו, ולכל לראש – ימצאו את הדרך לבטל את כוחם של המתנגדים לכך במדינה זו, שמסיבות שונות ומשונות מונעים את פיתוח אוצרות האנרגיה שבאדמת הארץ, נפט, פחם וכדומה, מצד סיבות ידועות ומפורסמות [=רשמית: בעיות איכות הסביבה]. וגם לאחר שיבטלו זאת, ויפסיקו להתחשב בהם, הרי יצטרך לעבור זמן ארוך עד שיוכלו לפתח בפועל את מקורות האנרגיה, עד שתתבטל ההכנעה והבקשות ממדינות אחרות שיואילו לספק נפט לארה"ב.
לכן מזכירה 'ברכת החמה' שוב בהדגשה, שישנה דרך ברורה וסלולה לפתור זאת:
יש נושא שכבר החלו בפיתוחו לפני שנים, אנרגיה גרעינית, אלא שנושא זה כרוך בכמה סכנות שאין כאן המקום להאריך בהן, וכן בכמה עיכובים נוספים, החל מהעיכוב הנובע מאותם גורמים שיש להם רווח פרטי מכך שהם מונעים את המדינה מלהיות עצמאית בכל העניינים, החל מהעניין העיקרי וההכרחי של האנרגיה, שבו תלויה הפעלת המפעלים ובתי-המלאכה שבמדינה זו עצמה.
אולם ישנו הפתרון של "חמה בתקופתה":
כבר החלו בכמה מדינות, גם במדינה זו, להשקיע – באופן קטן שבקטנים וב"זעיר אנפין" לגמרי – בפיתוח וניצול אנרגיית השמש ש"אין נסתר מחמתו", להפוך את חום השמש לכוח מניע שיוכל להפעיל בתי חרושת וכיוצא בזה.
חום השמש נמצא בשפע רב ביותר בדרום המדינה, ובסך-הכול זהו הדבר הקל ביותר להוביל את אנרגיית השמש לכל קצווי המדינה. נושא זה דורש זמן קצר ביותר, יחסית לזמן הדרוש לפיתוח מקורות אנרגיה אחרים הדרושים לחימום וכו'.
כדי שיכלו להצליח בזה, הרי זה כאשר יהיה הדבר בנוי על עזר ה' והאמונה בה', ואז לא יתחשבו בעלילות שבאים מבני-אדם שאולי יש להם רווחים אישים ממניעת הפיתוח, ובמשך זמן קצר יחסית ישחרר הדבר את כל המדינה מלהיות משועבדת לאותן מדינות-זוטא שיש נפט באדמתן, אשר מאיזו סיבה שתהיה הפיקו זאת אנשי ארה"ב עצמם, והוציאו זאת שם "מן הכוח אל הפועל" כדי לספק נפט לכל העולם כולו.
לנצל את הכוחות שה נותן
ועוד אמר הרבי בדברו על ניצול אנרגיית השמש (שם, עמ' 328):
כאמור, זאת טובת המדינה – ארה"ב עצמה. אין זו בקשת טובה וחסד עבור אחרים, או עבור 'חולה' כלשהו, אלא זו טובת המדינה שתשתחרר מהשיעבוד למדינות הנפט, שיעבוד שהוא לגמרי בלתי מוצדק, הנובע רק מהעדר הכרת תודה [מצד אותן מדינות], לא מבינים ולא רוצים להודות לה', שהעניק למדינה מקורות מרץ ואנרגיה (ככל הלשונות שהדבר נקרא בהן), החל מכוח השמש, וכפי שאמרנו כעת בברכת החמה "ואין נסתר מחמתו", שאין אפילו פינה אחת ויחידה בעולם הנסתרת מחומה של השמש.
אלא שבזה יש דרגות שונות, וישנם מקומות שבהם, נוסף על כך שיש במקום די לשימוש מקומי, ניתן להפיק מהם אנרגיה לשטח שבסביבה, ועד שניתן להוביל זאת לכל המדינה כולה, ועד שניתן להוציא זאת "מן הכוח אל הפועל" באופן שיהיה די והותר, כדי להשפיע גם למדינות אחרות.
וכאשר תגיע החירות משיעבוד זה, יפעלו בתוקף גדול ביותר, וכלל אין צורך ב'תוקף', אלא עצם המציאות שהדבר ייוודע ברבים יבטל את הלחץ, כיון ששוב אין במה לאיים, ויראו שאין מתחשבים באותם גורמים שרצו למנוע זאת.
ועושים זאת מצד ציווי ה' – לנצל במילואם את כל הכוחות שה' נותן בכלל ועל-אחת-כמה-וכמה את הכוחות שה' נותן למדינה, למלכות-של-חסד.
משתקפת בטיפת מים
ב"משל הידוע בספרי מוסר אודות השמש שמשתקפת כולה בטיפת מים כשם שמשתקפת בים הגדול", השתמש הרבי בהזדמנות מסויימת בשנת תשמ"ה ('תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ה, כרך ד, עמ' 2058):
נשמתו של כל אחד ואחת מישראל היא "חלק אלוקה ממעל" שקדמה לעולם.
ועניין זה הוא באופן של "ממש", מלשון מישוש, כלומר, עניין זה הוא בגילוי כל-כך עד שניתן להרגיש זאת בחוש המימוש גם בשאר איברי בגוף שגם בהם נרגש חוש המישוש (למרות שאין זה בתוקף כל-כך כבאצבעות היד). וכל זה בתנאי שהוא מפנה כוחותיו אל הנשמה! והטוענים שאינם מרגישים את הנשמה, ומכל-שכן שאינם יכולים לממשה – הרי זה מפני שהם פונים לדברים אחרים! כאשר פונה ל"עגל הזהב" (כאשר מכניס ידו ל"כיס" וממשש את ה"כסף"...) אין כל פלא בכך שאינו מרגיש וממשש את הנשמה!
וגם עניין זה נראה בשמש: כדי שהשמש תשתקף בטיפת המים שבכוס, צריכים לכוון את הכוסית עם טיפת המים כנגד השמש!
בלשון בני-אדם
באחת ה'יחידויות' שזכה להן הרה"ת ר' ראובן (ז"ל) דונין (הדבר היה עוד בימי בחרותו – 'מקדש מלך', כרך ב, עמ' 419-418) שאל את הרבי בדבר האמור בחז"ל "נקדימון בן גוריון שנקצרה חמה בעבורו", ואילו בכמה מקומות מוסבר שעניין יום ולילה נמצאים בו-בזמן על אותו כדור, ולפי זה טעון ביאור מה שאומרים "ובוקע חלוני רקיע"?
הרבי השיב בהרחבה, ורק חלק מהמענה נרשם על-ידי השואל:
בשמש יש תמיד אור, אך דיברה תורה בלשון בני אדם, וכפי שאדם עומד על הארץ, אכן "בוקע חלוני רקיע". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
