נושאים נוספים
	התקשרות גליון 650 - כל המדורים ברצף
	"חזק חזק ונתחזק" בעבודתנו עד סוף כל הדורות
	משיח יפעל שלום ואחדות בעולם
	"כי צוּרם מכרם וה' הסגירם"
	פרשת ויחי
	אמירת 'שמע' ו'עלינו' עם הציבור
	'מבצע חנוכה' תשל"ד / אמן ללא כוונה
	הלכות ומנהגי חב"ד

עוד על 'מבצע חנוכה' בתשל"ד

בהמשך לתיאור ב'התקשרות' לשבת פרשת וישב ('ניצוצי רבי', גיליון תרמז), על-דבר חנוכה תשל"ד, ברצוני להוסיף ממה שמעתי מדודי הרה"ח ר' יוסף רייצעס:

באותה שנה תשל"ד לקח הרב משה-יצחק העכט ע"ה, השליח לניו הייבן, קבוצת בחורים מ- 770 לניו הייבן, ושם פעלנו בהצלחה רבה מאוד.

כמובן שהיינו בחברה טובה, ישנו ב'בייסמענט' [=מרתף] של הרב הכט וגם התוועדנו עימו, בקיצור היה מאוד בהצלחה וגם מאוד נחמד.

בזאת-חנוכה הרבי הודיע בפתאומיות שהוא יחלק דולר אחד לכל מי שהשתתף ב'מבצע חנוכה'. הרב הכט ידע זאת קצת לפני כולם, באמצעות גיסו המזכיר הרב יהודה שי' קרינסקי, ועקב כך הגענו מוקדם ל-770 וזכינו להיות הראשונים בתור.

הרב הכט נעמד ליד חדרו של הרבי. ברגע שהרבי יצא ניגש הרב הכט והחל לספר לרבי בהתלהבות, תוך כדי שהוא מצביע עלינו, שהבחורים עשו פעילות מצויינת, "ממש מיט אַ מסירות-נפש" והחל לפאר ולרומם בהתרגשות....

(אני הייתי הראשון בתור, וחשבתי לעצמי שזה לא היה כל-כך מסירות-נפש וכו'. כמובן פעלנו בהצלחה וכו', אבל...).

הרבי עמד, הקשיב וחייך מאוד ואז פנה בסגנון אבהי מיוחד – השמור למשפחת הכט... ואמר: "ר' משה-יצחק, מען דאַרף נישט מגזם זיין (=לא צריך להגזים)...".

שאול רייצעס, תל-אביב

אמן ללא כוונה

בגליון תרנ"ו עמ' 16, לתגובה בנושא "עניית אמן ללא כוונה לצאת":

א. העירנו הרב הכותב הי"ו: חבל שבאנציקלופדיה התלמודית כרך יח, בנספח לערך 'חשמל' עמ' תשנ"ב, סתמו "אם היתה ברכה של חובה – אין לענות 'אמן' כששומע אותה דרך רמקול", בעוד שבראשונים ובפוסקים שהובאו בתגובה זו איתא, שאפשר לענות אם אין מכוונים לצאת ידי חובה.

ב. עוד העירונו יתרה מזו, לשאלה אם במצב כזה (שרק יודע מה מברכים, אבל לא שמע בעצמו את הברכה) עניית אמן היא חובה או רשות, הנה בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' רטו ס"ב מפורש: "חובה לענות אמן... אפילו לא שמעה כלל, רק שהוא יודע איזו ברכה היא...". גם בחיי אדם שמביא שם במשנה ברורה סוף ס"ק ו (והוא בכלל ו' סוף סעיף א), די בידיעה שזו ברכה, ללא שמיעה כלל, כדי שיהיה חייב (או כפי שמעתיק המשנ"ב "צריך") לענות אמן.

ודלא כסברת המשנה ברורה עצמו שם ס"ב בביאור הלכה סד"ה שלא שמע, שמחדש שאם לא שמע הזכרת השם – אין לו חובה לענות, אלא רק מותר לענות.

 ולפי זה, הלשון בראשונים ובבית-יוסף "מותר" או "לית לן בה" – לא בא כלל לשלול חיוב, אלא רק כדי לשלול את האיסור דאמן יתומה.

המערכת